שאלה: יש לי שאלה לגבי מוזיקה. אני שומעת הרבה מוזיקה שקטה ומלודית, ומרגישה שזה מקרב אותי לקב"ה באופן מסויים, וגם מאוד מרגיע. המוזיקה הזו לא בהכרח של אמנים יהודים. האם זה בסדר?אודה על תשובתך
תשובה: לעניות דעתי כדאי יותר לשמוע מוסיקה יהודית שקטה ומלודית. סיבת הדבר: כי כל אדם שמחבר יצירה מסוימת, בין אם זו יצירה מוסיקלית, בין אם זו שירה, או הגות, או פיסול, או ציור, הוא משקיע ביצירתו את נשמתו, את אישיותו, קרי את מאוויו וכיסופיו וכל השתוקקות לבו. ממילא אנשים שאינם קרובים לתו"מ, או אנשים שכלל אינם יהודים, יצרו את יצירתם ע"פ השתוקקות לתוכן חיים שלפי תפישתנו כלל אינו אמיתי, ולפי תפישתנו הוא תוכן חיים מזויף. ותוכן זה עובר ומזין את אלו שמתחברים עם יצירתם.
מצד אחד זה מושך, כי הרבה משוררים ואמנים כמהו למשהו, שלא ידעו מהו. אבל מצד שני בכמיהתם ובגעגועיהם הגיעו לכוונים שלפי תפישתנו הם ילדותיים ונטולי משמעות ערכית אמיתית.
ניקח לדוגמא שיר ארץ ישראלי מובהק, ששרים אותו בימים לאומיים בעינים זגוגיות מלאות ערגה ונוסטלגיה:
שם הרי גולן,
הושט היד וגע בם.
בדממה בוטחת,
מצווים - עצור.
בבדידות קורנת,
נם חרמון הסבא.
וצינה נושבת,
מפסגת הצחור.
*
שם על חוף הים,
יש דקל שפל צמרת,
סתור שער הדקל כתינוק שובב,
שגלש למטה,
ובמי כינרת,
ובמי כינרת, משכשך רגליו.
*
מה ירבו פרחים בחורף על הכרך,
דם הכלנית וכתם הכרכום.
יש ימים פי שבע, אז ירוק הירק,
פי שבעים תכולה התכלת במרום.
*
גם אם אוורש, ואהלך שחוח,
והיה הלב למשואות זרים,
האוכל לבגוד בך, האוכל לשכוח,
האוכל לשכוח חסד נעורים?
*
אין שום ספק שהמשוררת כמהה וצמאה למשהו, אבל מכיון שלא היתה לה את הזכיה להבין, שכדאי להשקיע את כל אנרגיית החיים בדביקות בבורא כל העולם, באהבת אלקים ואדם, ע"כ ניתבה את אפיקי געגועיה לטבע, נופים, ארץ ישראל, וכו'. ואם תשאלו: הלא ארץ ישראל אכן ערך נעלה הוא, כמובא בכל מקורותינו!? זה נכון, כאשר מקשרים את ארץ ישראל לאלקי ישראל. פירוש: כל סגולתה חינה וחשיבותה של ארץ ישראל, הוא מפני שהיא הארץ אשר בה בחר הקב"ה לתיתה לעמינו. כמ"ש: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". ומכיון שהיא ארץ המיוחסת לרצון האלקים, והיא כזו מטעם שנמשכת משורש רוחני גבוה, מכאן כל חשיבותה. אבל אם אדם אינו מודע לכל אלה, אלא חינה של ארץ ישראל בעיניו הוא בהקשר לזכרונות הנופים של ארץ ישראל המפעמים בו, הריהו הופך את הקודש לחול, ואת הטפל לעיקר.
אמנים אחרים מנתבים את אפיקי געגועיהם ליחסים שבין אדם לאשה, ועושים מאלו את מרכז החיים של בן האנוש, אחרים עוסקים בקומדיות של החיים, שלא לדבר על סוג של אמנים אשר מגיעים לטקסטים של יאוש וחדלון.
כל אלו אינם יכולים להחליף בשום פנים ואופן את הדביקות במלך מלכי המלכים, את פיתוח אהבת אלקים ואדם, את המלחמה לצאת מן האהבה העצמית. הנשמה כוספת לכור מחצבתה, ולעולם לא תוכל להתמלאות מן התכנים הנ"ל. להפך: הנשמה נשארת מתוסכלת יותר משהיתה, חסרה וריקנית יותר, ויאוש ועצבות ממלאים יותר ויותר את הלב. ואפילו אם שומעים מוסיקה ללא טקסטים, אין זה משנה, כי האדם השומע מוזן ממה שהאומן הכניס לתוך היצירה. ואת כל הנ"ל הוא הכניס לתוך היצירה.
לכן אם אדם חפץ לשמור על איכות חיים אמיתית, קרי לשמור על כך שגעגועיו וצמאונו וכסופיו ינותבו לחיבור עם בורא העולם, לאהבת אלקים ואדם, עדיף שיאזין ליצירות שחוברו ע"י אנשים יותר קרובים לקדושה. למיטב ידיעתי, אפשר לרכוש היום בחנויות המוכרות מוסיקה, מוסיקה שקטה ומלודית כזו, שחוברה ע"י יוצרים כמו ר' שלמה קרליבך, ניגוני ר' בן ציון שיינקר, ניגוני ברסלב, חב"ד, ניגוני מירון, דניאל אהביאל, וכו' וכו'.
גם במוסיקה חסידית יש הבדל בין היוצרים של היום ליוצרים של פעם, כי היוצרים של פעם לא היו מסחריים, וניגוניהם יצאו מלב יותר קרוב לקדושה.
ומן הנ"ל יש להקיש לכל ענין אחר, כמו למשל: קריאה בספרים. כשקוראים ספר, או עיתון, צריך לבדוק שנכתב ע"י אדם שקרוב לקדושה, בכדי שההשפעה על הקורא תהיה חיובית ככל שניתן, שתעלה אותו, ולא ח"ו שתוריד אותו. וכמו"כ בשאר המדיות התקשורתיות למיניהן, צריך לשים לב שהאנשים המעבירים את המסרים אינם אנשים שקשורים לבורא, וממילא המסרים עצמם, תכנם, וצורת הגשתם, הם רחוקים במהותם מן האמת. ולכן בכל ענין, להזהר, ותמיד לבחור, אם ישנה האפשרות, אך ורק בחומר שמוגש על ידי אדם שקשור לבורא.
בכבוד רב ובהצלחה
תשובה: לעניות דעתי כדאי יותר לשמוע מוסיקה יהודית שקטה ומלודית. סיבת הדבר: כי כל אדם שמחבר יצירה מסוימת, בין אם זו יצירה מוסיקלית, בין אם זו שירה, או הגות, או פיסול, או ציור, הוא משקיע ביצירתו את נשמתו, את אישיותו, קרי את מאוויו וכיסופיו וכל השתוקקות לבו. ממילא אנשים שאינם קרובים לתו"מ, או אנשים שכלל אינם יהודים, יצרו את יצירתם ע"פ השתוקקות לתוכן חיים שלפי תפישתנו כלל אינו אמיתי, ולפי תפישתנו הוא תוכן חיים מזויף. ותוכן זה עובר ומזין את אלו שמתחברים עם יצירתם.
מצד אחד זה מושך, כי הרבה משוררים ואמנים כמהו למשהו, שלא ידעו מהו. אבל מצד שני בכמיהתם ובגעגועיהם הגיעו לכוונים שלפי תפישתנו הם ילדותיים ונטולי משמעות ערכית אמיתית.
ניקח לדוגמא שיר ארץ ישראלי מובהק, ששרים אותו בימים לאומיים בעינים זגוגיות מלאות ערגה ונוסטלגיה:
שם הרי גולן,
הושט היד וגע בם.
בדממה בוטחת,
מצווים - עצור.
בבדידות קורנת,
נם חרמון הסבא.
וצינה נושבת,
מפסגת הצחור.
*
שם על חוף הים,
יש דקל שפל צמרת,
סתור שער הדקל כתינוק שובב,
שגלש למטה,
ובמי כינרת,
ובמי כינרת, משכשך רגליו.
*
מה ירבו פרחים בחורף על הכרך,
דם הכלנית וכתם הכרכום.
יש ימים פי שבע, אז ירוק הירק,
פי שבעים תכולה התכלת במרום.
*
גם אם אוורש, ואהלך שחוח,
והיה הלב למשואות זרים,
האוכל לבגוד בך, האוכל לשכוח,
האוכל לשכוח חסד נעורים?
*
אין שום ספק שהמשוררת כמהה וצמאה למשהו, אבל מכיון שלא היתה לה את הזכיה להבין, שכדאי להשקיע את כל אנרגיית החיים בדביקות בבורא כל העולם, באהבת אלקים ואדם, ע"כ ניתבה את אפיקי געגועיה לטבע, נופים, ארץ ישראל, וכו'. ואם תשאלו: הלא ארץ ישראל אכן ערך נעלה הוא, כמובא בכל מקורותינו!? זה נכון, כאשר מקשרים את ארץ ישראל לאלקי ישראל. פירוש: כל סגולתה חינה וחשיבותה של ארץ ישראל, הוא מפני שהיא הארץ אשר בה בחר הקב"ה לתיתה לעמינו. כמ"ש: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". ומכיון שהיא ארץ המיוחסת לרצון האלקים, והיא כזו מטעם שנמשכת משורש רוחני גבוה, מכאן כל חשיבותה. אבל אם אדם אינו מודע לכל אלה, אלא חינה של ארץ ישראל בעיניו הוא בהקשר לזכרונות הנופים של ארץ ישראל המפעמים בו, הריהו הופך את הקודש לחול, ואת הטפל לעיקר.
אמנים אחרים מנתבים את אפיקי געגועיהם ליחסים שבין אדם לאשה, ועושים מאלו את מרכז החיים של בן האנוש, אחרים עוסקים בקומדיות של החיים, שלא לדבר על סוג של אמנים אשר מגיעים לטקסטים של יאוש וחדלון.
כל אלו אינם יכולים להחליף בשום פנים ואופן את הדביקות במלך מלכי המלכים, את פיתוח אהבת אלקים ואדם, את המלחמה לצאת מן האהבה העצמית. הנשמה כוספת לכור מחצבתה, ולעולם לא תוכל להתמלאות מן התכנים הנ"ל. להפך: הנשמה נשארת מתוסכלת יותר משהיתה, חסרה וריקנית יותר, ויאוש ועצבות ממלאים יותר ויותר את הלב. ואפילו אם שומעים מוסיקה ללא טקסטים, אין זה משנה, כי האדם השומע מוזן ממה שהאומן הכניס לתוך היצירה. ואת כל הנ"ל הוא הכניס לתוך היצירה.
לכן אם אדם חפץ לשמור על איכות חיים אמיתית, קרי לשמור על כך שגעגועיו וצמאונו וכסופיו ינותבו לחיבור עם בורא העולם, לאהבת אלקים ואדם, עדיף שיאזין ליצירות שחוברו ע"י אנשים יותר קרובים לקדושה. למיטב ידיעתי, אפשר לרכוש היום בחנויות המוכרות מוסיקה, מוסיקה שקטה ומלודית כזו, שחוברה ע"י יוצרים כמו ר' שלמה קרליבך, ניגוני ר' בן ציון שיינקר, ניגוני ברסלב, חב"ד, ניגוני מירון, דניאל אהביאל, וכו' וכו'.
גם במוסיקה חסידית יש הבדל בין היוצרים של היום ליוצרים של פעם, כי היוצרים של פעם לא היו מסחריים, וניגוניהם יצאו מלב יותר קרוב לקדושה.
ומן הנ"ל יש להקיש לכל ענין אחר, כמו למשל: קריאה בספרים. כשקוראים ספר, או עיתון, צריך לבדוק שנכתב ע"י אדם שקרוב לקדושה, בכדי שההשפעה על הקורא תהיה חיובית ככל שניתן, שתעלה אותו, ולא ח"ו שתוריד אותו. וכמו"כ בשאר המדיות התקשורתיות למיניהן, צריך לשים לב שהאנשים המעבירים את המסרים אינם אנשים שקשורים לבורא, וממילא המסרים עצמם, תכנם, וצורת הגשתם, הם רחוקים במהותם מן האמת. ולכן בכל ענין, להזהר, ותמיד לבחור, אם ישנה האפשרות, אך ורק בחומר שמוגש על ידי אדם שקשור לבורא.
בכבוד רב ובהצלחה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה