בס"ד
שאלה: לכבוד הרב שליט"א,
רש"י בשבת כותב שאמרו נעשה ונשמע בגלל שהיו בטוחים שלא יטעינם בדבר שאינם יכולים לעמוד בו. והנה כפי המבואר בספרים שלכל יהודי שואלים האם מקבל התורה, מה עושים היום אחרי שיודעים את הדרישות של התורה ומה שלומדים יותר יודעים יותר, ולפי נסיון החיים ההרגשה שלא יעמדו בזה, או מחמת שנראה לא אפשרי, או מחוסר רצון אמיתי? ולפי הנראה רוב האנשים הם במצב זה.
תשובה: ל..... שלום,
אדם צריך להתחבר לאנשי אלוקים, ולספרים שנכתבו ע"י אנשים אלקיים, שמשם יוכל לקבל כח לומר נעשה ונשמע, וללכת נגד הגוף שלו.
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: שאלתי איך אפשר להגיד באמת נעשה ונשמע? וקיבלתי תשובה להתחבר לאנשים אלוקיים וספרים אלוקיים.
השואל מחובר ב"ה לכל הנ"ל, ובכל זאת השאלה מי הוא יהודי שהאמת נר לרגליו ולמד קצת מה שהתורה מחייבת שיכול להגיד שמקיים את מה שהוא יודע? בדרך כלל ידע אינש בנפשו שמה שצריך להיות ומה שיכול להיות רחוק ממה שהוא בפועל, ובתוך תוכו הנני חושב שמרגיש שבאמת לא יגיע לשלמות דרישות התורה, וא"כ איך יוכל לקבל באופן אמיתי נעשה ונשמע?
תשובה: לכב' .... אשר דבוק בספרים ובסופרים,
יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו.
זה שאתה רואה שיש הבדל כ"כ גדול בין הרצוי לבין המצוי זוהי מתנת השי"ת, ולכן עליך:
א) להמשיך לעבוד בעבודת הקודש של השפעה לזולת ושל אמונה באופן מעשי.
ב) לצעוק לבורא בכל ליבך, בזמן שאתה עושה מה שצריך, אבל אתה רואה שהכל עמ"נ לקבל. או בזמן שאתה אינך עושה מה שצריך.
ג) הקב"ה מתאוה לתפילתן של ישראל, דע"י התפילה האדם נעשה בגדר הבא ליטהר מסייעין אותו, והשי"ת מאיר לו אורות אלוקות השייכים לנשמתו. ובכך נתקן ויכול לומר נעשה ונשמע.
נעשה ונשמע היינו שמתוך אהבת ה' האדם מוכן לקבל עליו את רצון הבורא, גם אם אינו מבין ואינו מרגיש דבר.
אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: לכבוד הרב גוטליב שליט"א,
תודה על התשובה המפורטת, אבל שאלתי היא מאד פשוטה, וסליחה שאצטרך להאריך כדי להבהיר השאלה יותר. לפני הכל, מגיעים ליהודי שואלים אותו האם אתה מוכן לקבל על עצמך לעשות ככל הכתוב בספר התורה הזה תורה שבכתב ושבעל פה עד כל דקדוק קל שבדברי סופרים, היום הוא אינו צריך לשאול מה כתיב בה, הכל כמעט כבר כתוב ומפורש, אתה כבר בן עשרים, שלושים, ארבעים שנה, אתה יודע כבר קצת, יש לך קצת נסיון חיים אתה מכיר את עצמך, האם נראה לך שאתה מוכן לקבל על עצמך בכנות גמורה לקיים הכל או לא?
גם רבא לא ענה שישראל קיבלו על עצמם בגלל ניסי יציאת מצרים, ובכלל הרי הקב"ה ברא אותנו ונותן לנו הכל, ועוד יותר הרי אין עוד מלבדו והכל זה רק אלוקות, מה השאלה בכלל אם לקבל? לא! הוא לא ענה ככה, רק תשובתו היתה "שסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו" כלשון רש"י, הרי זה חשבון שכלי פשוט ביותר, הרי גם כל אדם, אם יבא מישהו לשאול אותו האם אתה מוכן לעשות מה שאני אצוה לך? תלוי, אם אין לו אימון בו במאת האחוזים ישאל קודם מה הבקשה, וישקול, אבל אם זה איש שהוא מכיר אותו ויש לו בו אימון, וכל שכן אם הוא צדיק, וק"ו אם הוא רבו שמכיר אותו ואת כוחותיו ותכונותיו, בודאי יענה מיד שמוכן, כי הוא סומך עליו שלא יצוה עליו דבר שלא יוכל לעמוד בו, ורבא אומר שא"כ אין כאן שום פזיזות, זה חשבון בריא ופשוט מאד, יש לנו אימון בו וסומכים עליו ולא צריכים לשאול קודם, הוא מכיר אותנו טוב מאד!
עכשיו, היום שכן יודעים מה כתוב בה, בא ונראה אם חושבים אנחנו שבאמת נוכל לעמוד בו, אי אפשר לפרט הכל רק נפרט מקצת מן המקצת מהדברים, שֶלְדַבֵּר בכנות נראה שקשה מאד לקיים, בטח אני מאמין באמונה שלימה בדברי רש"י שאם הקב"ה צוה נוכל לעמוד בו, אבל להודות על האמת איני רואה שעומדים בזה, ולא בגלל חוסר ידיעה.
מה כתיב בה, נפתח שו"ע סעיף א, כמה מקיימים את זה? כמה מתגברים כל יום כארי לפני עלות השחר, טוב, האשכנזים סומכים על הרמ"א, עכ"פ לא יאחר זמן תפילה, נוּ בסדר, מה עם שויתי ה' לנגדי תמיד וכו'? הרי זה נפסק בשו"ע, זו אינה המלצה זה דין! ולא רק בשביל צדיקים, מפורש בשו"ע הרב שזה הלכה לכל יהודי, זאת אומרת לא להסיח דעת מה' כל רגע זו הלכה פשוטה וראשונה לכל יהודי, כמה מקיימים את זה? נבא ליהודי ונגיד לו, לא בלשון כוללני וסתמי אתה מקבל את התורה? רק נפרט האם אתה מקבל על עצמך בכנות גמורה מכאן עד סוף ימי חייך לא להסיח דעת מה' רגע אחד, ומקבל על עצמך שאם לא תקיים את זה תיענש שהרי ביטלת מצוה, ולא סתם מצוה אלא מצוה שהוא כלל גדול בתורה, איזה עונש? מי יודע? איזה עונש שאני מבין שמגיע לך, לא מה שאתה מבין, עכשיו אל תגיד לא יכול, אני מכיר אותך אם אני מצוה אתה יכול! מקבל או לא? ולקבל פירושו שמבטיח לעמוד בזה, אני לא מכיר הרבה אנשים רציניים שמבינים את הדרישה שיענו כן.
לימוד התורה, אתה חייב ללמוד לדעת ולזכור כל התורה, ולא סתם ללמוד אתה חייב לעמול בתורה כפי כוחותיך, ואם לא תהיו עמלים בתורה אוי ואבוי! וכל רגע פנוי חייב להיות מנוצל ללימוד התורה, אם לא, עברת על עבירה חמורה של ביטול תורה, וכל שיש בידו לעסוק בתורה ולא עסק עליו נאמר ביטוי קשה מאד בסנהדרין ומובא בהתחלת ספר התניא, ושמעתי מהרבי מלובביץ שזה הולך על כל רגע שיש בידו ללמוד ולא למד!
אם שכחת דבר אחד מן התורה בגלל חוסר חזרה נאמר עליו במשנה עונש כבד! נשאל יהודי אתה מוכן לקבל כל זה עליך, תאר מצב שהיה לו ברירה לפני נתינת התורה לקבל או לא, מה היה עונה, כפי שאני מכיר את היהודי הממוצע, הוא יגיד רגע! רגע! עד כדי כך! אני מוכן ללמוד ואפילו להתאמץ קצת, אבל כזה לחץ! איך אפשר?
חילול השם, היכי דמי חילול השם וכו', איזה זהירות על כל מילה וכל צעד ושעל, וזה עבירה שלא מספיק תשובה יסורים ויום כיפור לכפר!
הלכה בשו"ע לעשות הכל לשם שמים, הלכה, לא המלצה, חיוב גמור על כל יהודי, אתה אוכל כל לעיסה רק לשם שמים, אתה הולך לישון רק לשם שמים, רוחץ, וכו' וכו' הכל רק אם זה לשם שמים, שום דבר בגלל שאני רוצה, אני צריך, השו"ע לא מכיר בזה, ואפילו לעמוד בסוד חכמים וצדיקים רק לשם שמים, אתה כל כך אוהב את השי"ת שאתה מעונין רק שיהיה כבוד להשי"ת ואתה לא בתמונה, הצרכים שלך כלום! כמה יהודים אומרים על זה נעשה ונשמע בכנות?
ואהבת לרעך כמוך! ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם, והוא עוד יותר גרוע מלדבר לשון הרע כמבואר בתניא.
לא תיקום ולא תיטור, תאמין שאף אחד לא עושה לך כלום הכל רק מהשי"ת כמבואר בחינוך, וכל ההתנהגות שלך חייב להיום בהתאם לזה, ההוא רימה אותך והוציא ממך עשרת אלפים דולר, אתה חייב לאהוב אותו כמוך!
ואהבת את ה' וגו' על כל המשמעות, ובאותו זמן גם תפחד, קודם כל יראת העונש שרגע אחד בגיהנם גרוע מחיים שלימים של יסורי איוב כמבואר ברמב"ן, ואח"כ יראת הרוממות, וכל זה לא יפריע לך מלאהוב אותו בכל הלב!
וכו' וכו' וכו' אין ספור דברים, שקשה מאד לומר שנשב עם יהודי ונפרט לו כל המשמעות של כל דבר ויבין רצינות הענין, ויכריז בכנות נעשה ונשמע. על כל פנים הדבר טעון בירור חזק מאד. לא מקבלים להשתדל, להתפלל ולבקש על זה, להתחזק וכו', מקבלים נעשה ונשמע, חד משמעי. עכשיו אני שואל איך?
תודה ......
תשובה: ל....
נעשה ונשמע – אנו רוצים להגיע לנ"ל, אבל אתה הקב"ה תיתן לנו את הכוחות להגיע לזה, כי ודאי מצד האדם עצמו אין שום כוחות להגיע לזה.
נמצא, כל העבודה היא להבין שכל מה שציינת במכתבך הוא חשוב מאד, וזה כדאי להגיע לזה, אולם אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. לכן לפי תפישתי צריך רק הסכמה, והיכולת לממש זאת היא אך ורק בידי שמים.
ידידך אמג
שאלה: תודה רבה רבה על התשובה הנפלאה! קצר ומתומצת.
והעיקר יישר כח גדול על החידוש הנפלא, והקלה עצומה, ושינוי תפיסה מהותית מאד, שלא צריך קבלה רק הסכמה! דהיינו לפי מה שהבנתי אין צריך לקבל על עצמו ממש ללמוד וללמד וכו' לעשות ולקיים את כל וכו', ולא צריכים בק"ש ממש לקבל עול מלכות שמים ואח"כ עול מצוות, ובהנחת תפילין לא צריכים ממש לשעבד הלב והמוח וכו', כל אלו הלשונות הם לאו דוקא, צריך רק להסכים שכל אלו הם ממש דברים טובים ו"כדאי להגיע לזה" והשאר תלוי ברבש"ע. נפלא ביותר! רק עכשיו אני מבין את השלוות נפש שאני רואה בדרך כלל, והייתי תמה הרי התביעות הם מאד גדולות, וישראל דאיגי במצות, אבל אם זה רק ענין של הסכמה והשאר אין הדבר תלוי בי, מובן הענין. אם טעיתי בהבנת הענין נא להודיענו, תודה.
תשובה: ל.... היקר,
לא טעית.
ברכה והצלחה. אמג.
שאלה: לרבי שלום,
תודה, אבל מוכרחני לומר שאם לא טעיתי תמה תמה אקרא! האיך אפשר לומר כן?! הרי מפורש קבלת עול מלכות שמים, וכו' כנ"ל, לפטור כל זה בהסכמה גרידא צריכין להביא לזה ראיות וסמוכין חזקים ויסודות מקדמונים שאפשר לסמוך עליהם. תודה
תשובה: ל.....
הדברים מפורסמים ביותר למי שהולך בדרך בעל הסולם. לדוגמא אני מביא איזה מאמר מאדמו"ר הברכת שלום זצ"ל, ויש רבים כמוהו:
הארון נושא את נושאיו
הנה לוחות הברית היו מונחים בתוך הארון. הלוחות נקראים בחינת תורה. וזהו מלובש בתוך הארון, היינו בחינת אמונה. ובחינת אמונה זוהי משימה גדולה וקשה, שאין בידי עצמנו לקבל עלינו את המשימה זו. אלא האדם צריך לדעת, ש"הארון נושא את נושאיו". היינו מה שיש ביכולת האדם לעשות, הוא רק לדעת יראת ה', איך שרחוק מכוחות האדם לשאת משימה זו.
וזהו על דרך "אלמלא אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו", נגד שאלת "מי ומה". זאת אומרת שהאדם צריך לבקש את שיעורי היראה ולראות אותה בצורה האמיתית הטהורה ונקיה, כמו שכתוב "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה'". ומטרם שמחפשים לראות את צורתה, אי אפשר להבין מהו ענין יראת ה'.
ואז, כשרואה את הקשיים וההתנגדות מצד הגוף נגד זה, ורואים ממש שאין ביכולת אדם לקבלה, אזי זהו מקום התפילה, שה' יעזור, על דרך "אלמלי אין הקב"ה עוזרו". אזי מקויים "ודעת אלקים תמצא", שרק אז הוא הזמן לזכות לדעת דקדושה. ולכן נקרא בחינת מציאה, מאחר שהאדם כבר ראה שאין שום מציאות בעולם, שתהיה לו האפשרות לקבל עליו את עול האמונה. נמצא, שאחרי כל החיפושים, מצא רק השלילה, איך שבחינה זאת רחוקה ממנו. ורק אז הוא זוכה לידי גילוי שמו יתברך.
נמצא שאין זה בדרך קודם ונמשך, שהסדר הוא היום אני יודע מעט ומחר יותר, עד שנתוודע לו כל הדבר בשלימותו. וכאן הוא להיפך, שהיום אני יודע מעט ומחר אם איני מחפש על דרך הטהרה, אני מוצא בעצמי פחות ופחות, ולמחר עוד פוחת והולך, עד שבאים לנקודת האפס. ורק אז האדם מוכשר לקבל עליו את האמונה בשלימות. נמצא שזוהי רק מציאה הבאה בהסח הדעת. לכן כתוב "דעת אלקים תמצא".
וזה ענין הארון, היינו האמונה, נושא את נושאיו, היינו האמונה נותנת כח להנושאים, שקיבלו עליהם את המשימה הכבדה. ובאים לידי מצב שחושבים שאי אפשר לשאת עליהם את עול האמונה, וחושבים שהם נושאים את האמונה, היינו שאין רואים שיהיו בכוחות האנושיים לשאת את הארון על כתף האמונה, שהוא בחינת עול, נקרא הארון בכתף ישאו.
אבל צריך לדעת, שהאמונה נותנת כח באדם, היינו שהיא נותנת חיות באדם, שהיא בחינת "חי נושא את עצמו". זאת אומרת שעפ"י השכל האנושי אי אפשר לבוא לידי מדרגה זאת, שיהיה מופשט מכל בחינת רצון לקבל, בין במוחא בין בליבא, אבל היא נותנת כח בחינת "חי נושא את עצמו", שנושא את האדם, בחינת "ארון נושא את נושאיו".
ואז, כשזכה לזה, כבר יש לו המציאות זו, נקרא זה בחינת מציאה אצלו, שהוא חשב שתמיד שאר במצב בין שמים וארץ. ואז הוא רואה, שאפילו במצב כזה, גם כן יש בכוחה להשפיע לו חיים נצחיים. עכל"ק
שאלה: לרבי שליט"א,
תודה רבה על המאמר. דבריו מאירות עינים ומשיבות נפש! האם זה מבעל הסולם עצמו? באיזה ספר?
עדיין ברצוני להבהיר ולסכם, האם הדרישה מיהודי לומר נעשה ונשמע היינו לקבל על עצמו להתפלל לזכוֹת לזה? ולא ממש לקבל, כי אינו רואה שבכוחו לקיים? כך הבנתי מתוך כל השקלא וטריא, נא להודיענו אם זה כך.
מבחן פשוט אם באמת רצונו רק לתת ולא לקבל הוא, האם הוא מוכן למסור כל שכרו לאחר. ולא מצינו לצדיקים שעשו כן, ואפילו שמסופר על הבעש"ט או המגיד ששמע כרוז שאבד חלקו שמח שעכשיו יעבוד לגמרי לש"ש, אבל לאחר שהחזירו לו לא מצינו שנתנו לאחר.
תשובה: ל.... שלום,
א) המאמר הוא מאדמו"ר זצ"ל רבי ברוך שלום הלוי אשלג זי"ע, בנו של בעה"ס.
ב) נעשה, היינו שהאדם מצידו עצמו היה רוצה להגיע למצב של מסירות נפש והשפעה גמורה, ומבקש מהקב"ה שיתן לו את הכח לזה.
ג) אינני הדובר של אף צדיק. אבל בגשמיות יש סיפורים רבים שהיו מוכנים לתת את כל הרכוש שלהם לאחרים. או למשל מסופר על החידושי הרי"ם מגור שכל נסיעה שנסע לרבו אדמו"ר מקאצק זי"ע נפטר לו בן, עד שנפטרו לו י"ב בנים.
וברוחניות לא נוכל לדעת, כי אין לנו מגע עם הרוחניות של השני.
ידידך אמג
שאלה: לרבי שליט"א,
שוב תודה.
באיזה ספר המאמר?
א. אם קודם צריכים רצון ואח"כ לבקש, א"כ מה עושים כשאין רצון, וזה היה השאלה האם לכל אחד יש רצון אמת? וגם לבקש צריך להיות רק אם רוצה כך באמת, שהרי לא אמרו גבור ונורא לפי שיודעים שאלוקינו אמיתי.
ב. הכוונה שאי אפשר לחשוב ולהגיד שרצונו לתת בזמן שאין אצלו בירור בינו לבין עצמו אם רוצה השכר בסוף לעצמו או גם את זה מוכן לתת.
ולכאורה דרך התורה אינו כן שהרי חייבים לחזור בכל יום שהשכר ועונש תלוים בעבודת ה', והרמב"ן סוף פרשת בא שאין חלק בתורת משה עד שנאמין שכל העולם מתנהג בדרך שכר ועונש. הרי שזה צריך להיות השכנוע העצמי של כל יהודי.
ג. הסיפור מהחידושי הרי"ם לכאורה אינו מובן בשכל אנושי, האם מותר לסכן חיי הזולת בשביל התעלות בעבודת ה'?
תשובה: ל.... שלום,
המאמר נמצא בכתבים שבעז"ה יבואו לידי פרסום בעתיד הלא קרוב.
א) ע"י קשר עם ספרים וסופרים אמיתיים אדם יכול לפתח אמונה בבורא, ועי"כ מתפתח אצלו הרצון.
ב) ענין אם האדם מוכן לוותר לגמרי על השכר שלו, ושאחרים יזכו בשכר שלו, הוא ענין פנימי, שאינו גלוי לאחרים.
ג) מי שמוכן להקריב את עצמו, רשאי גם להקריב את זולתו, באם משיג שזהו הרצון האלוקי, דוגמת אברהם שנצטוה להקריב את יצחק בקום ועשה. אבל מי שלא מוכן להקריב את עצמו לגמרי, ודאי אין לו שום היתר לצער את זולתו.
ידידך אמג
