שאלה: קראתי את המאמר העוסק בפרשת חיי שרה ועניינו הזמנים של התפילה וההודאה. לא יכולתי שלא להיזכר בקושיות שעלו אצלי בעבר ולא קיבלתי תשובה בעניין צעדים בתפילת "שמונה עשרה". אולי הפעם, לאחר עיון מעמיק (ואולי מבין יותר) במאמר התברר לי הנושא. ולעניין עצמו:
בשולחן ערוך כתוב בנושא תפילת "שמונה עשרה" כי לפני תפילה יש לצעוד ג' פסיעות לפנים, ובסיום התפילה יש לצעוד ג' פסיעות לאחור, ולאחריהן ג' פסיעות לפנים. ותמיד תמהתי? מה הטעם בג' פסיעות לפנים האחרונות?
ע"פ שולחן ערוך ג' הפסיעות הראשונות הינם ההכנה לפגישה עם הקב"ה (הפניה למלך המלכים), וג' הפסיעות לאחור וההשתחוות הן כעבד הנפטר מרבו. אך מה הטעם בג' פסיעות לפנים האחרונות?
תהיתי - האם ניתן להבין (על דרך העבודה) כי ג' פסיעות לפנים לפני תפילה, כמוהן כ"סידור שבחו של הקב"ה" כמאמר הזמנים של התפילה וההודאה.
לאחר קריאת המאמר תוך התעמקות נוספת, עלתה בי השאלה האם ניתן להבין כי ההכנה וההליכה לקראת הקב"ה הינה מעשה "ימין מקרבת", שאנו באים אליו בהכנעה ובכוונה, לשאת תפילתנו לאבינו מלכנו שבשמים. ומתוך כך ניתן אף להבין כי ההליכה ג' פסיעות לאחור הינם בחינת "שמאל דוחה", שנזכור שאין אנו נשארים בקרבתו, ועלינו לשוב להמשיך ולעשות, כי אין אנו נשארים במצב הימין אלא חוזרים לקו השמאל, כדי לראות מצבנו האמיתי ולהמשיך בעבודה.
שאלתי היא - האם גם ג' פסיעות אחרונות לפנים, באות מאותו טעם – כאמור במאמר:
ימין - "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום" – בחינת חסד, הרגש
שמאל - "ואח"כ יתפלל" – בחינת דעת
ואח"כ חוזר לימין – בחינת הרגש
האם כוונת הכתוב שכדי להיות שלמים רוחנית על האדם ללכת בשני הקווים. האם משום כך יש לחזור לקו הימין שהוא המקרב? האם זאת הסיבה לג' פסיעות לפנים?
תשובה: יפה כתבת, ונכון כתבת.
כעין זה אנו מוצאים למשל בפרשת כי תשא, כאשר מנו את בני ישראל, אזי היתה ברכה לפני המנין, המנין עצמו, וברכה לאחר המנין. כי לעולם האדם צריך להיות דבוק באמונת השי"ת, שהוא בחי' הטוב והמטיב, שזה בחי' ימין. ומה שהורשה לחשוף מומים ופגמים בתוך עצמו, שזה נוגד להשגחת השי"ת בבחי' הטוב והמטיב, זה בכדי שיבוא בתפילה לה', על מה שצריך תיקון. אבל מיד אח"ז צריך לחזור לימין, כי הימין הוא העיקר.
בברכה ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
בשולחן ערוך כתוב בנושא תפילת "שמונה עשרה" כי לפני תפילה יש לצעוד ג' פסיעות לפנים, ובסיום התפילה יש לצעוד ג' פסיעות לאחור, ולאחריהן ג' פסיעות לפנים. ותמיד תמהתי? מה הטעם בג' פסיעות לפנים האחרונות?
ע"פ שולחן ערוך ג' הפסיעות הראשונות הינם ההכנה לפגישה עם הקב"ה (הפניה למלך המלכים), וג' הפסיעות לאחור וההשתחוות הן כעבד הנפטר מרבו. אך מה הטעם בג' פסיעות לפנים האחרונות?
תהיתי - האם ניתן להבין (על דרך העבודה) כי ג' פסיעות לפנים לפני תפילה, כמוהן כ"סידור שבחו של הקב"ה" כמאמר הזמנים של התפילה וההודאה.
לאחר קריאת המאמר תוך התעמקות נוספת, עלתה בי השאלה האם ניתן להבין כי ההכנה וההליכה לקראת הקב"ה הינה מעשה "ימין מקרבת", שאנו באים אליו בהכנעה ובכוונה, לשאת תפילתנו לאבינו מלכנו שבשמים. ומתוך כך ניתן אף להבין כי ההליכה ג' פסיעות לאחור הינם בחינת "שמאל דוחה", שנזכור שאין אנו נשארים בקרבתו, ועלינו לשוב להמשיך ולעשות, כי אין אנו נשארים במצב הימין אלא חוזרים לקו השמאל, כדי לראות מצבנו האמיתי ולהמשיך בעבודה.
שאלתי היא - האם גם ג' פסיעות אחרונות לפנים, באות מאותו טעם – כאמור במאמר:
ימין - "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום" – בחינת חסד, הרגש
שמאל - "ואח"כ יתפלל" – בחינת דעת
ואח"כ חוזר לימין – בחינת הרגש
האם כוונת הכתוב שכדי להיות שלמים רוחנית על האדם ללכת בשני הקווים. האם משום כך יש לחזור לקו הימין שהוא המקרב? האם זאת הסיבה לג' פסיעות לפנים?
תשובה: יפה כתבת, ונכון כתבת.
כעין זה אנו מוצאים למשל בפרשת כי תשא, כאשר מנו את בני ישראל, אזי היתה ברכה לפני המנין, המנין עצמו, וברכה לאחר המנין. כי לעולם האדם צריך להיות דבוק באמונת השי"ת, שהוא בחי' הטוב והמטיב, שזה בחי' ימין. ומה שהורשה לחשוף מומים ופגמים בתוך עצמו, שזה נוגד להשגחת השי"ת בבחי' הטוב והמטיב, זה בכדי שיבוא בתפילה לה', על מה שצריך תיקון. אבל מיד אח"ז צריך לחזור לימין, כי הימין הוא העיקר.
בברכה ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה