אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש, ועלו בידו שתים

שאלה: כאשר כתוב בגמרא שאם אדם מכניס יד לכיס בכוונה להוציא מטבע מסוג א ויוצא לו מטבע מסוג ב אז זה נחשב ליסורים ואין ייסורים ללא עוון, האם העניין הוא שבגלל שהאדם מזדהה עם הרצון לקבל אזי נחשב הדבר ליסורים? או במילים אחרות אם אדם זכה לתקן את הרצון לקבל אז במציאות הגשמית אולי עדיין יצא לו מטבע "שונה" אבל מאחר והוא מתוקן אז אין עבורו מצב של מטבע "שונה" כי מה שיצא זה מה שרצה הבורא ולו עצמו (לאדם) אין רצון משל עצמו (!) ולכן לא מרגיש צער כי הוא יודע שזו כוונת העליון, והוא איננו מזדהה עם הרצון לקבל העצמי שלו. האם זו הכוונה?
בגמרא ערכין (טז) אמרו: עד היכן יסורין? אפילו הכניס ידו לכיסו להוציא מטבע, ויצאה מטבע אחרת, אלו הן יסורין וכו'.

תשובה: לשון הגמרא כך: אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש, ועלו בידו שתים.
פירוש: רצה להמשיך מתוך הכיס, שהוא מחשבתו יתברך להטיב לנבראיו ג' קוים, והמשיך רק שתיים, לא הצליח להמשיך קו אמצעי, אלו הם יסורים של קדושה.