שאלה: לכבוד הרב שלום,
אני אישה של בית. אינני רואה עצמי עובדת בחוץ. רצוני הוא בתור אישה נשואה להיות בבית ולהשקיע את כל מרצי וכוחותי בעצמי בעלי ילדיי וביתי. אינני רוצה להשקיע כוחות בחוץ. כיום-כידוע-נשים דווקא כן מפרנסות-וזהו דבר שמפריע לי, בגלל שאני לא אוהבת לעבוד בחוץ ולפרנס. מה הרב חושב בנידון? האם למרות התנגדותי לעניין אני מחוייבת לפרנס בגלל שכיום זוהי נורמה חברתית שנשים עובדות? למרות שזה בניגוד לרצוני? האם עלי לפעול בניגוד לרצוני בגלל שאין זו נורמה חברתית לא לעבוד היום?
ובקשר לשידוכים - האם אני צריכה לעמוד בתוקף על עמדתי זו שאין רצוני לפרנס את הבית ושברצוני שעיקר הפרנסה או כולה תהיה על הבעל? האם רצוני הוא נורמלי? או לא? עמדתי זו היא שגויה או רצויה ברמת העיקרון? אני מרגישה מאוד יוצאת דופן ומוזרה ולא בסדר בגלל שזהו רצוני כי היום כל הנשים יוצאות לעבוד ולפרנס. אני צריכה להרגיש כך? אני באמת לא בסדר? או שאני יכולה להיות שלמה עם עצמי בענין?
תשובה: כפי מה שקיבלנו מאדמו"ר זצ"ל אשה צריכה לתמוך בבעלה לפחות בשנות הנישואין הראשונות, בכדי שיוכל ללמוד תורה. אבל אחר שיש כבר ילדים, אזי הבעל צריך לצאת לעבודה. א) גם בגלל שרבותינו דגלו בענין עבודה, ולא בלימוד בכולל (סיבות: א) כי תורה שלומדים עבור כסף לא תביא את האדם לשום מדרגה רוחנית, אלא רק מה שלומד בשעות הפנאי. ב) אדם צריך לתרום לחברה גם באופן מעשי, ולא רק באופן רוחני. ג) אין ראוי שהאדם יחיה על הלוואות וחובות, אלא טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון). ב) גם בגלל שהאשה לא יכולה לעשות הכל, גם להביא פרנסה, וגם להחזיק בית, ולגדל ילדים, וכו'.
כמובן כאשר אשה הולכת לעבוד, הריהי צריכה לעשות זאת רק בתנאי עבודה של צניעות ולא בין גברים וכדומה.
אני אישה של בית. אינני רואה עצמי עובדת בחוץ. רצוני הוא בתור אישה נשואה להיות בבית ולהשקיע את כל מרצי וכוחותי בעצמי בעלי ילדיי וביתי. אינני רוצה להשקיע כוחות בחוץ. כיום-כידוע-נשים דווקא כן מפרנסות-וזהו דבר שמפריע לי, בגלל שאני לא אוהבת לעבוד בחוץ ולפרנס. מה הרב חושב בנידון? האם למרות התנגדותי לעניין אני מחוייבת לפרנס בגלל שכיום זוהי נורמה חברתית שנשים עובדות? למרות שזה בניגוד לרצוני? האם עלי לפעול בניגוד לרצוני בגלל שאין זו נורמה חברתית לא לעבוד היום?
ובקשר לשידוכים - האם אני צריכה לעמוד בתוקף על עמדתי זו שאין רצוני לפרנס את הבית ושברצוני שעיקר הפרנסה או כולה תהיה על הבעל? האם רצוני הוא נורמלי? או לא? עמדתי זו היא שגויה או רצויה ברמת העיקרון? אני מרגישה מאוד יוצאת דופן ומוזרה ולא בסדר בגלל שזהו רצוני כי היום כל הנשים יוצאות לעבוד ולפרנס. אני צריכה להרגיש כך? אני באמת לא בסדר? או שאני יכולה להיות שלמה עם עצמי בענין?
תשובה: כפי מה שקיבלנו מאדמו"ר זצ"ל אשה צריכה לתמוך בבעלה לפחות בשנות הנישואין הראשונות, בכדי שיוכל ללמוד תורה. אבל אחר שיש כבר ילדים, אזי הבעל צריך לצאת לעבודה. א) גם בגלל שרבותינו דגלו בענין עבודה, ולא בלימוד בכולל (סיבות: א) כי תורה שלומדים עבור כסף לא תביא את האדם לשום מדרגה רוחנית, אלא רק מה שלומד בשעות הפנאי. ב) אדם צריך לתרום לחברה גם באופן מעשי, ולא רק באופן רוחני. ג) אין ראוי שהאדם יחיה על הלוואות וחובות, אלא טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון). ב) גם בגלל שהאשה לא יכולה לעשות הכל, גם להביא פרנסה, וגם להחזיק בית, ולגדל ילדים, וכו'.
כמובן כאשר אשה הולכת לעבוד, הריהי צריכה לעשות זאת רק בתנאי עבודה של צניעות ולא בין גברים וכדומה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה