בס"ד
שאלה: כבוד הרב גוטליב
שלום
לעניין
צמצום א ו-ב - מתי על האדם לא לקבל בכלל
ומתי כן ניתן לקבל? האם העניין קשור למצוות עשה (באותם רצונות שמותר לאדם לקבל) ולא תעשה (רצונות שהתורה אוסרת
עלינו לקבל אפילו בעל מנת להשפיע כיון שאנו עשויים
להיכשל בהם?) אנא הבהר כיצד מתנהלים בחיי היום יום בעבודת השם
עם עניין הצמצומים המבלבל הזה.
שאלה נוספת - אני ממש מרגיש שכדאי לי לשמור תורה מצוות ושחיים כאלה עדיפים על החיים החילוניים שחייתי בעבר - עכשיו, זה מבלבל,
כי בעצם אני מניח תפילין או שומר נגיעה
וכו' מתוך ידיעה שזה עדיף אז בעצם אני שוב עובד את עצמי ולא את הקב"ה, אנא תעשה
לי סדר בדברים.
תודה מראש
...................
בס"ד
תשובה: ל.................היקר שלום וברכה
הקריטריון של מה מותר לקבל ומה אסור לקבל,
קודם כל מנווט ע"י חיובי המצוות, מצוות העשה מורות לנו מה צריך לעשות, ומצוות
לא תעשה מורות לנו מה לא לעשות. וב' הענינים הללו הם נגד הרצון לקבל: כי גם מצוות
העשה הם נגד הרצון לקבל, למשל: הרצון לקבל לא רוצה לכבד את האבא, התורה מורה - אתה
כן צריך לכבד את האבא. הרצון לקבל רוצה לשמור את כל הכסף לעצמו, התורה מורה אתה
צריך לתת לצדקה עשר אחוז מינימום. וכו'. וכן מצוות לא תעשה: הרצון לקבל רוצה לאכול
כל מה שמתחשק לו, התורה מורה לא, אתה תאכל רק לפי קריטריונים מסוימים.
ע"פ שאלתך השניה מגיעים לרמה ב': אחר
שאדם מקיים את כל התו"מ, אז באה השאלה: למען מי אני מקיים אותם, האם מצד אהבת
עצמי, או מצד אהבת הבורא? ומתחילים בקיום תו"מ למען עצמי, כי זהו הטבע
האנושי, וככל שאדם מתאמץ יותר להיות משפיע למעשה הן בין אדם לחבירו והן בין אדם
למקום, אזי מתעורר אצלו יותר צורך להשיג טבע של השפעה, עד שהשי"ת חומל עליו
ונותן לו זאת.
בכבוד רב
אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה