בס”ד
שאלה: לרב שלום,
השולחן ערוך
כותב: יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים.
משנה ברורה: שאין
מלח סדומית מצוי בינינו, ומשום ידים מזוהמות אין חוששין. אבל מביא המשנה ברורה:
ודעת הגר”א בביאורו דצריך ליטול, וכ”כ המ”א בשם המקובלים דכל אדם יזהר במים
אחרונים. מה הענין של מים אחרונים לפי הקבלה?
תודה ....
תשובה: ל.....
עיין בזה"ק
תרומה אות תקכ"ב: שלחן דבר נש אצטריך לאשתכחא בנקיותא דגופא, דלא יתקרב למיכל
מזונא דיליה אלא בנקיותא דגרמיה, ועל דא אצטריך בר נש לפנאה גרמיה בקדמיתא עד לא
ייכול מזונא דשלחנא דכיא, דההוא מזונא דאתקין ליה, ביה אתרעי קודשא בריך הוא, בגין
דלא יתקרב על ההוא שלחן קיא צואה, דאיהו מרזא דסטרא אחרא, וסטרא אחרא לא יקבל
מההוא מזונא דשלחן דא כלום. לבתר דאכיל בר נש ואתענג, אצטריך למיהב חולקא דתמצית
לההוא סטרא, ומאן איהו, מים אחרונים, ההוא זוהמא דידין, דאצטריך למיהב לההוא סטרא
חולקא דאיצטריך ליה, ועל דא ודאי אינון חובה, חובה אינון, ובאתר דחובה שריין,
ואיהו חיובא על בר נש למיהב ליה חולקא דא, ועל דא לא איצטריך לברכא כלל, דהא ברכה
לאו איהו בההוא סטרא.
אמג
.......
שאלה: זאת אומרת
שצריכים לקבל, אבל צריכים לדעת שסוף סוף זה "זוהמא"?
תשובה: נכון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה