בס"ד
שאלה: לכבוד הרבי שליט"א
א)
במאמרים – מאמר א'
תשנ"א: כותב בחשיבות של התורה והמצוות שלא לשמה, וכותב בשם האר"י: כי
ע"י התורה מזדכך נוגה דיצירה לבוש הרוח, וע"י מצוות מעשיות מזדכך נוגה
דעשיה ונעשה לבוש הנפש.
ואילו בהקדמה
לספר הזוהר באות מ"ד כותב: שאפילו מעשים בלי כוונה מסוגלים לטהר את הרצון
לקבל ובשיעור שמטהר את חלק הדומם של הרצון לקבל בונה את הדומם דנפש דקדושה. ובהערה
ב' באור ברוך כותב שרק אם מקיים כדי שזה יביא לו טוהר הרצון לקבל אז זה דומם
דקדושה.
אז השאלה: מתי
נבחן שיש לאדם את מדרגת דומם דקדושה, כאשר מחזיק בכוונה או לא?
ב)
האם הסדר הוא
שקודם כל החיות של האדם צריכה להיות מתורה ומצוות שלא לשמה ואח"כ לשמה? כלומר, האם קודם כל האדם צריך לעבוד מתוך יראת
העונש והשכר הקשור לעולם הזה ועולם הבא ורק אח"כ לעבוד על הכוונה של ע"מ
להשפיע?
............
בסד
תשובה: ל...... היקר שנה טובה
אם אתה שואל לגבי עצמך, הלא אתה ודאי התחנכת בחינוך דתי, שמבוסס על שלא לשמה, והדברים מוכרים לך. מתי הוא הזמן שאדם צריך לחשוב על לשמה? שמעתי ממו"ר זצ"ל שבזמן שמתחילים להיות לאדם יסורים, שלא ניחא ליה במצבו, ומתחילות להיות לו קושיות, אז הזמן להתחיל לעבור למסלול של לשמה. אבל אם ניחא ליה לאדם במצבו, והיסורים שלו הם יסורים מזה שלא מתמלאות תאוותיו הגשמיות, אבל לא מזה שאינו מוצא טעם בגשמיות, ושואף למשהו יותר מזה, אז באמת אינו צריך לעבור למסלול של לשמה.
כתיבה וחתימה טובה
ידידך אמג
תשובה: ל...... היקר שנה טובה
א)
הם ב' סולמות בעבדות ה'. מה שכתוב במאמרים הוא
נכון בסולם הכללי, שאפילו אדם רק מקיים
מבחי' מעשית, ואין לו שום כוונה, בכל
אופן
זה פועל בו טהרה מסוימת. ומש"כ בהלסה"ז
הוא סולם אחר, יותר פנימי, שאז אדם
משיג
הארה יותר גדולה ממה שכתב במאמרים,
מכיון שמשתוקק להגיע לרצון להשפיע, רק
אינו
יכול. ולדעתי הם ב' מדרגות של
דומם דקדושה.
ב) כן זה נכון, בתחילה אדם צריך להשיג את מדרגת שלא לשמה, היינו להפנים בתוכו את יראת העונש, ואת ענין קבלת השכר. ואח"כ הוא צריך להשתדל להעביר את עבודתו לפסים של השפעה. זהו הסדר הטבעי של אדם שהרי כך מעבירים את הדברים לילד, ורק אחר שגודל נותנים לו להבין יותר ויותר את ענין ההשפעה. וגם אצל אדם מבוגר שחוזר בתשובה זה טבעי להתחיל כך, ואח"כ לעבור לפסים יותר טהורים. רק שיש הבדל אם
מראים לאדם מתחילה שצריך להגיע לכוון של השפעה, שאז יודע שלמצב ההוא צריך לשאוף, או שאומרים לאדם שצריך להגיע רק לקבלה, וזה כל התו"מ.
אנשים שחזרו בתשובה אצל אדמו"ר זצ"ל,
ומלכתחילה קסם להם הרעיון של לשם שמים, מ"מ גם הם התחילו בשלא לשמה. לא סוג
של שלא לשמה של אם תקיים תורה ומצוות אז תקבל פרנסה ותקבל ילדים טובים, כפי
שמסבירים אירגוני התשובה, אבל סוג אחר של שלא לשמה, של הרצון להרגיש תענוג מקירבת
הבורא. כמובן שזהו שלא לשמה גבוה יותר, והוא נדיר, הוא שלא לשמה שקיבלו אלו שחזרו
בתשובה אצל אדמו"ר זצ"ל. אבל הדרך הרגילה הכללית היא כנ"ל.ב) כן זה נכון, בתחילה אדם צריך להשיג את מדרגת שלא לשמה, היינו להפנים בתוכו את יראת העונש, ואת ענין קבלת השכר. ואח"כ הוא צריך להשתדל להעביר את עבודתו לפסים של השפעה. זהו הסדר הטבעי של אדם שהרי כך מעבירים את הדברים לילד, ורק אחר שגודל נותנים לו להבין יותר ויותר את ענין ההשפעה. וגם אצל אדם מבוגר שחוזר בתשובה זה טבעי להתחיל כך, ואח"כ לעבור לפסים יותר טהורים. רק שיש הבדל אם
מראים לאדם מתחילה שצריך להגיע לכוון של השפעה, שאז יודע שלמצב ההוא צריך לשאוף, או שאומרים לאדם שצריך להגיע רק לקבלה, וזה כל התו"מ.
אם אתה שואל לגבי עצמך, הלא אתה ודאי התחנכת בחינוך דתי, שמבוסס על שלא לשמה, והדברים מוכרים לך. מתי הוא הזמן שאדם צריך לחשוב על לשמה? שמעתי ממו"ר זצ"ל שבזמן שמתחילים להיות לאדם יסורים, שלא ניחא ליה במצבו, ומתחילות להיות לו קושיות, אז הזמן להתחיל לעבור למסלול של לשמה. אבל אם ניחא ליה לאדם במצבו, והיסורים שלו הם יסורים מזה שלא מתמלאות תאוותיו הגשמיות, אבל לא מזה שאינו מוצא טעם בגשמיות, ושואף למשהו יותר מזה, אז באמת אינו צריך לעבור למסלול של לשמה.
כתיבה וחתימה טובה
ידידך אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה