שאלה: הנה רבינו בעה"ס מדבר על ענין השפעה ואהבת הזולת, ואני רואה שיש רבים ביהדות שמדברים על ענין זה, ואף עוסקים בזה בפועל, א"כ מהו היחוד של רבינו בעה"ס? כמו"כ רבינו בעה"ס מדבר רבות על ענין האמונה למעלה מהדעת, וגם בזאת מצאתי שרבים מדברים ביהדות על כך, שהכל בא מאת השי"ת, והוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים כולם, ושהאדם צריך להתבטל בפני השי"ת מכל וכל. א"כ מהו היחוד של רבינו בעה"ס?
תשובה: הייחוד בדרכו של בל הסולם מתבטא בכמה אופנים:
תשובה: הייחוד בדרכו של בל הסולם מתבטא בכמה אופנים:
א) ענין ב' קוים הפוכים.
בדרך רבינו בעה"ס כל נקודת עבודה מורכבת מב' קוים הפוכים. למשל: כאשר אדם עוסק בהשפעה ובחסד, אח"כ צריך לעשות ביקורת על עצמו, ורואה שבעצם עשה הכל לתועלת עצמו. נמצא ב' קצוות: מצד אחד צריך לשמוח במעשה חסד שעשה, שזה מכונה קו ימין, מצד שני צריך להיות עצוב ובעל חסרון, על זה שכוונתו היתה לתועלת עצמו, ולא מתוך אכפתיות מן השני, וזהו קו שמאל. ואח"כ שוב צריך לעסוק בחסד ובנתינה ולשמוח בזאת, ושוב לחזור לביקורת עצמית, ולראות עד כמה מסואב הוא. א"כ בכל פעם שחוזר לקו ימין, דהיינו למעשי חסד ונתינה, קשה לו שבעתיים לשמוח בזאת, מטעם שיש לו את הרושם דקו שמאל, שפגם בכל עבודתו, והורידה לעפר. וכך בכל נקודה ביהדות מלמד רבינו בעה"ס, שבנויה מב' קוים הפוכים. ושורש ענין זה הוא עצם היות האדם מורכב מנשמה וגוף, שהנשמה מושרשת באלוקות, והיא טהורה וטובה, ואילו הגוף מושרש בחומר הבריאה המטונף של הרצון לקבל.
ב)ענין שהכל צריך להיות עמ"נ להשפיע, ולא רק להטיב את חיי האדם, עמ"נ לקבל.
בדרכים אחרות מלמדים את האדם לחיות חיי אמונה, מתוך שנמצא במצוקות שונות, אומרים לו: ע"י שתאמין בה' ותתבטל אליו, כבר לא תהיה יותר במצוקה. וא"כ משתמשים באמונה בה', בכדי לפתור בעיות יום יומיות. למשל לאשה יש קושי לסבול את התנהגות בעלה, והיא עצובה מאד על אופי היחסים ביניהם, שהתנהגותו לפי דעתה אינה מתחשבת, ואינה אוהבת. כתרופה לכך, מלמדים אותה אמונה בה', שהוא עושה לכל המעשים, והוא זה אשר למעשה מכוון את התנהגות בעלה באופן הזה כלפיה, וממילא עי"כ אין היא מרוגזת על בעלה, אלא מאמינה שכך השי"ת מסובב, והיא צריכה להתבטל לזאת, וממילא אינה עצובה ונרגזת עוד. וכו' וכו'. נמצא האמונה היא פשוט בכדי להטיב את חיי האדם, לתועלתו. משא"כ דרך רבינו בעה"ס מלמדת שהאדם צריך להשתמש באמונה, בכדי להדבק בה', כי זהו הענין היקר ביותר. 1) א"כ, אפילו אם אינני נמצא בשום מצוקה אני צריך להאמין בה'. משא"כ בדרכים אחרות, לאחר שפתרתי את הבעיה, כבר אין צורך באמונה. 2) האמונה היא עמ"נ להיות משפיע, ולא עמ"נ לשפר את החיים שלי עצמי, לתועלת עצמי. משא"כ בדרך בעה"ס כל ענין האמונה הוא בכדי שהאדם יגיע לרצון להשפיע.
ג)בדרכים אחרות האנשים הם שלימים, ואילו בדרך בעה"ס הם חסרים.
מחמת כל הנ"ל, הרי האפיון האמיתי לאלו שהולכים בדרך בעה"ס הוא שהם תמיד בחסרון, ותמיד נזקקים לעזרת ה'. דהיות וכל הבסיס הוא ענין השפעה, שהיא למעלה מטבע הגוף, ע"כ נזקקים תמיד לעזרת ה', דמרגישים עצמם שהם הגרועים בעולם. משא"כ בדרכים אחרות, כיון שאין ב' קוים, בכל ענין, לכן אנשים הם שלימים ומרוצים מעצמם, לאחר שעשו את המוטל עליהם, הריהם מרוצים מאד ממצבם, ויודעים שעליהם עומד העולם. משא"כ ההולכים בדרך רבותינו, נמצאים במצב שחרב חדה של הרצון לקבל תלויה על צוארם תמיד. ונמצאים במצב שרואים בעין איך שאינם מסוגלים לקבל עול מלכות שמים, אלא משועבדים לעול מלכות היצר הרע.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
בדרך רבינו בעה"ס כל נקודת עבודה מורכבת מב' קוים הפוכים. למשל: כאשר אדם עוסק בהשפעה ובחסד, אח"כ צריך לעשות ביקורת על עצמו, ורואה שבעצם עשה הכל לתועלת עצמו. נמצא ב' קצוות: מצד אחד צריך לשמוח במעשה חסד שעשה, שזה מכונה קו ימין, מצד שני צריך להיות עצוב ובעל חסרון, על זה שכוונתו היתה לתועלת עצמו, ולא מתוך אכפתיות מן השני, וזהו קו שמאל. ואח"כ שוב צריך לעסוק בחסד ובנתינה ולשמוח בזאת, ושוב לחזור לביקורת עצמית, ולראות עד כמה מסואב הוא. א"כ בכל פעם שחוזר לקו ימין, דהיינו למעשי חסד ונתינה, קשה לו שבעתיים לשמוח בזאת, מטעם שיש לו את הרושם דקו שמאל, שפגם בכל עבודתו, והורידה לעפר. וכך בכל נקודה ביהדות מלמד רבינו בעה"ס, שבנויה מב' קוים הפוכים. ושורש ענין זה הוא עצם היות האדם מורכב מנשמה וגוף, שהנשמה מושרשת באלוקות, והיא טהורה וטובה, ואילו הגוף מושרש בחומר הבריאה המטונף של הרצון לקבל.
ב)ענין שהכל צריך להיות עמ"נ להשפיע, ולא רק להטיב את חיי האדם, עמ"נ לקבל.
בדרכים אחרות מלמדים את האדם לחיות חיי אמונה, מתוך שנמצא במצוקות שונות, אומרים לו: ע"י שתאמין בה' ותתבטל אליו, כבר לא תהיה יותר במצוקה. וא"כ משתמשים באמונה בה', בכדי לפתור בעיות יום יומיות. למשל לאשה יש קושי לסבול את התנהגות בעלה, והיא עצובה מאד על אופי היחסים ביניהם, שהתנהגותו לפי דעתה אינה מתחשבת, ואינה אוהבת. כתרופה לכך, מלמדים אותה אמונה בה', שהוא עושה לכל המעשים, והוא זה אשר למעשה מכוון את התנהגות בעלה באופן הזה כלפיה, וממילא עי"כ אין היא מרוגזת על בעלה, אלא מאמינה שכך השי"ת מסובב, והיא צריכה להתבטל לזאת, וממילא אינה עצובה ונרגזת עוד. וכו' וכו'. נמצא האמונה היא פשוט בכדי להטיב את חיי האדם, לתועלתו. משא"כ דרך רבינו בעה"ס מלמדת שהאדם צריך להשתמש באמונה, בכדי להדבק בה', כי זהו הענין היקר ביותר. 1) א"כ, אפילו אם אינני נמצא בשום מצוקה אני צריך להאמין בה'. משא"כ בדרכים אחרות, לאחר שפתרתי את הבעיה, כבר אין צורך באמונה. 2) האמונה היא עמ"נ להיות משפיע, ולא עמ"נ לשפר את החיים שלי עצמי, לתועלת עצמי. משא"כ בדרך בעה"ס כל ענין האמונה הוא בכדי שהאדם יגיע לרצון להשפיע.
ג)בדרכים אחרות האנשים הם שלימים, ואילו בדרך בעה"ס הם חסרים.
מחמת כל הנ"ל, הרי האפיון האמיתי לאלו שהולכים בדרך בעה"ס הוא שהם תמיד בחסרון, ותמיד נזקקים לעזרת ה'. דהיות וכל הבסיס הוא ענין השפעה, שהיא למעלה מטבע הגוף, ע"כ נזקקים תמיד לעזרת ה', דמרגישים עצמם שהם הגרועים בעולם. משא"כ בדרכים אחרות, כיון שאין ב' קוים, בכל ענין, לכן אנשים הם שלימים ומרוצים מעצמם, לאחר שעשו את המוטל עליהם, הריהם מרוצים מאד ממצבם, ויודעים שעליהם עומד העולם. משא"כ ההולכים בדרך רבותינו, נמצאים במצב שחרב חדה של הרצון לקבל תלויה על צוארם תמיד. ונמצאים במצב שרואים בעין איך שאינם מסוגלים לקבל עול מלכות שמים, אלא משועבדים לעול מלכות היצר הרע.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה