שאלה: המציאות בישראל כיום, שרח"ל "אין בית אשר אין בו מת", אנשים נפטרים מימין ומשמאל בעיקר ממחלת הסרטן, אבל ישנן גם מחלות אחרות. מהי סיבת כל המחלות הללו? ומהי התקנה? האם מספיק שאדם יאמר תהילים לרפואתו של חולה, או שיקדיש את לימוד התורה והמצוות שלו לרפואתו של חולה, או שמא צריך לנקוט בפעולות אחרות?
תשובה: א)סיבת המחלות: סיבת המחלות כבר כתובה בתורה: "והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך, והאזנת למצוותיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך". נמצינו למדים שסיבת המחלות היא מטעם שאיננו הולכים בדרך השי"ת. וח"ו איננו מפנים אצבע מאשימה כלפי החולים עצמם, שהרי כבר הורו לנו חז"ל: "והוי דן את כל האדם לכף זכות". אלא כפי שנוקט רבינו הק' במאמר הערבות, אשר "כל ישראל ערבים זה לזה", כי לכל אדם יש השפעה על המציאות הכללית שבעם ישראל. וכבר הזכירו זאת חז"ל במסכת קידושין: עשה עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. עכ"ל. נמצאנו למדים מן הדברים הללו, שהאדם משפיע ע"י מעשיו דיבוריו מחשבותיו ורצונותיו על המציאות הכללית. ולכן כל אחד מאיתנו צריך להאשים את עצמו בכך שיש מחלות לזולתו, כי בגלל פשעי שלי, ובגלל מרידתי שלי בהשי"ת, לכן משפיע זה על המציאות הכוללת, ומחמת זאת אנשים נעשים חולים בגללי רח"ל.
ב)השגחת השי"ת מעוגנת בטבע: הקשר בין הווצרות מחלה אצל האדם, לבין כך שאינו הולך בדרך השי"ת, אינו קשר מיסטי בלתי מובן, אלא הקשר הוא מובן ביותר. דהנה השי"ת סידר את עולמו בצורה כזו, שכל מי שאינו הולך בדרך ה' בשלימות נפגע. כי הטביע את טבע האדם בצורת רצון לקבל הנאה ותענוג, שאין לו שום מעצור וגבול. כמאמר חז"ל: "יש לו מנה רוצה מאתים, יש לו מאתים רוצה ארבע מאות". נמצא, האדם משתמש במוצרים מענגים הרבה מעבר ליכולת הקיבול שלו, ולכן נעשה חולה. כך הוא בתענוגי האכילה. כך הוא בתענוגי הכבוד, שמחמת רדיפת הכבוד, האדם נכנס למירוץ מטורף עמ"נ לזכות בכבוד וקרירה, הרבה מעבר ליכולת התפקוד שלו, הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית, עד שמתמוטט. וכנ"ל הרדיפה אחר כסף, נשים, סמים, וכו'. כאשר כל זאת נעשה שלא ע"פ הגבלות התורה, במוקדם או במאוחר נגרמת התמוטטות של המערכת, כי האדם נהיה חולה בצורה זו או אחרת. המחלה האיומה מכל, היא מחלת הסרטן, מתבטאת בגידול בלתי מבוקר של תאים, עד שגידול זה משמיד את כל המערכת. זוהי לכאורה תוצאה של פעולת הרצון לקבל אשר גורם להרצת מערכת האדם מעבר לצרכיו, מעבר ליכולתו. נמצא, הרצון לקבל הוא מכונה המשמידה את עצמה, באם האדם לא מעמיד גבולות בכח התורה והמצוות.
ג)התקנה – חזרה בתשובה שלי באופן מלא, מכיון שאני האשם.
כל אדם צריך לראות את עצמו כאשם, מכח הערבות ההדדית כנ"ל, ולכן באם רוצה לעזור לחולה, צריך לשפר את דרכיו, ולשנותן באופן דרסטי. והנה אנו רואים שבזמן שחולה שוכב על ערש דוי, רח"ל, מלא ביסורים וכאבים, וקרוביו רוצים ומשתוקקים לעזור לו, אזי בדרך כלל אומרים תהילים, ועושים כל מיני פעולות לזכותו ולרפואתו, כגון לומדים תורה לרפואתו, או עושים מצוה פלונית לרפואתו, או נותנים כסף לצדקה לזכותו, ומחשבתם: שהזכות של לימוד התורה או קיום מצוה פלונית תעבור לחשבונו של אותו חולה, ועי"כ יתרפא. אבל לפי מה שכתבנו, סתם פעולות חיצוניות לא תעזורנה. וכי אפשר לסחור עם הקב"ה, שאם ניתן לו משהו שבו חפץ, אזי יתרצה לבטל את הגזירה? יש כמין הרגשה כזו לאנשים: שיש מלך בעולם, וצריך לרצות אותו בצורה מסוימת, לכן אם יתחנפו אליו, ויעשו אי אלו הוראות שהוא מבקש, אזי יתרצה ויבטל את הגזירה. אבל זו גישה ילדותית, כי הסיבה שהשי"ת שולח מחלות בעולם, מובעת בפסוק שעמו פתחנו את המאמר, מטעם שאין אנו הולכים בדרכי השי"ת, ואין זו נקמה של השי"ת, אלא עצם אי הליכתנו בדרכיו מסבב את המחלה באופן ישיר. א"כ אמירת תהילים באופן סתמי, או לימוד תורה או קיום מצווה, באופן מסחרי כזה, שהזכות תעבור לאותו חולה, לא תעזור. כי כאן אין ענין לרצות את המלך, כי לא בשר ודם הוא שנפגע מאיתנו. אלא כאן יש ענין, שנתן לנו מערכת חוקים ומשפטים שהיא הטובה ביותר עבורינו, ומכיון שאנו פגמנו בחוקים שנתן לנו, א"כ קלקלנו את חיינו שלנו מחמת זאת. לכן זאת הנקודה שצריך לתקן, לא מטעם שצריך לרצות אותו, אלא מטעם שכאשר נחזור בנו ממרידתנו, וכן נקיים את החוקים שנתן לנו, שהם חוקי חיים, ממילא באופן טבעי, אין שום סיבה שניעשה חולים. ולכן אם אדם אומר תהילים, או לומד תורה, או מקיים מצוה, מטעם שמרגיש שהוא מחמת פשעיו גרם לתופעה כזו של מחלה, ורוצה לתקן את דרכיו באופן דרסטי, ולחזור בתשובה, זה יכול באמת לפעול לרפואתו של החולה. כמובן שאם החולה עצמו שב בתשובה שלימה, אין טוב מזה. אבל כאן מדובר בשאלה: מה אדם אחר יכול לעשות לטובתו של חולה. לכן אדם שיש חולה בביתו, ורוצה לעזור לו, זו הדרך היחידה לענ"ד.
ד) פנימיות התורה עשויה לעזור בענין מניעת מחלות: עוד יל"ו בכללות, כאשר נחקור בסיבת המחלות הקשות הפוקדות אנשים רח"ל היום, זהו מטעם שכובד החיים מכביד מאד, וללא אמונה קשה מאד להשרד נוכח קשיי החיים. כי כאשר יש עומס גדול מדי מבחי' פיזית ונפשית על כתפי האדם, ואינו חי את האמונה בה' בכל רגע ורגע, שהוא העושה לכל המעשים, מתוך רצונו להטיב לנבראיו, א"כ אין אפשרות להחזיק מעמד בקשיי החיים הללו. ולכן, מומלץ בדורינו זה לעסוק בהתמדה בפנימיות התורה, שהמאור שבפנימיות התורה יותר מגולה מאשר בחלקי התורה האחרים, וע"י המאור הזה אפשר לרכוש אמונת ה', ולעמוד נוכח קשיי החיים, וכן אפשר ע"י האמונה להגביל את הרצון לקבל, באופן שלא יגרום לקריסת מערכת האדם, כנ"ל.
תשובה: א)סיבת המחלות: סיבת המחלות כבר כתובה בתורה: "והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך, והאזנת למצוותיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך". נמצינו למדים שסיבת המחלות היא מטעם שאיננו הולכים בדרך השי"ת. וח"ו איננו מפנים אצבע מאשימה כלפי החולים עצמם, שהרי כבר הורו לנו חז"ל: "והוי דן את כל האדם לכף זכות". אלא כפי שנוקט רבינו הק' במאמר הערבות, אשר "כל ישראל ערבים זה לזה", כי לכל אדם יש השפעה על המציאות הכללית שבעם ישראל. וכבר הזכירו זאת חז"ל במסכת קידושין: עשה עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. עכ"ל. נמצאנו למדים מן הדברים הללו, שהאדם משפיע ע"י מעשיו דיבוריו מחשבותיו ורצונותיו על המציאות הכללית. ולכן כל אחד מאיתנו צריך להאשים את עצמו בכך שיש מחלות לזולתו, כי בגלל פשעי שלי, ובגלל מרידתי שלי בהשי"ת, לכן משפיע זה על המציאות הכוללת, ומחמת זאת אנשים נעשים חולים בגללי רח"ל.
ב)השגחת השי"ת מעוגנת בטבע: הקשר בין הווצרות מחלה אצל האדם, לבין כך שאינו הולך בדרך השי"ת, אינו קשר מיסטי בלתי מובן, אלא הקשר הוא מובן ביותר. דהנה השי"ת סידר את עולמו בצורה כזו, שכל מי שאינו הולך בדרך ה' בשלימות נפגע. כי הטביע את טבע האדם בצורת רצון לקבל הנאה ותענוג, שאין לו שום מעצור וגבול. כמאמר חז"ל: "יש לו מנה רוצה מאתים, יש לו מאתים רוצה ארבע מאות". נמצא, האדם משתמש במוצרים מענגים הרבה מעבר ליכולת הקיבול שלו, ולכן נעשה חולה. כך הוא בתענוגי האכילה. כך הוא בתענוגי הכבוד, שמחמת רדיפת הכבוד, האדם נכנס למירוץ מטורף עמ"נ לזכות בכבוד וקרירה, הרבה מעבר ליכולת התפקוד שלו, הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית, עד שמתמוטט. וכנ"ל הרדיפה אחר כסף, נשים, סמים, וכו'. כאשר כל זאת נעשה שלא ע"פ הגבלות התורה, במוקדם או במאוחר נגרמת התמוטטות של המערכת, כי האדם נהיה חולה בצורה זו או אחרת. המחלה האיומה מכל, היא מחלת הסרטן, מתבטאת בגידול בלתי מבוקר של תאים, עד שגידול זה משמיד את כל המערכת. זוהי לכאורה תוצאה של פעולת הרצון לקבל אשר גורם להרצת מערכת האדם מעבר לצרכיו, מעבר ליכולתו. נמצא, הרצון לקבל הוא מכונה המשמידה את עצמה, באם האדם לא מעמיד גבולות בכח התורה והמצוות.
ג)התקנה – חזרה בתשובה שלי באופן מלא, מכיון שאני האשם.
כל אדם צריך לראות את עצמו כאשם, מכח הערבות ההדדית כנ"ל, ולכן באם רוצה לעזור לחולה, צריך לשפר את דרכיו, ולשנותן באופן דרסטי. והנה אנו רואים שבזמן שחולה שוכב על ערש דוי, רח"ל, מלא ביסורים וכאבים, וקרוביו רוצים ומשתוקקים לעזור לו, אזי בדרך כלל אומרים תהילים, ועושים כל מיני פעולות לזכותו ולרפואתו, כגון לומדים תורה לרפואתו, או עושים מצוה פלונית לרפואתו, או נותנים כסף לצדקה לזכותו, ומחשבתם: שהזכות של לימוד התורה או קיום מצוה פלונית תעבור לחשבונו של אותו חולה, ועי"כ יתרפא. אבל לפי מה שכתבנו, סתם פעולות חיצוניות לא תעזורנה. וכי אפשר לסחור עם הקב"ה, שאם ניתן לו משהו שבו חפץ, אזי יתרצה לבטל את הגזירה? יש כמין הרגשה כזו לאנשים: שיש מלך בעולם, וצריך לרצות אותו בצורה מסוימת, לכן אם יתחנפו אליו, ויעשו אי אלו הוראות שהוא מבקש, אזי יתרצה ויבטל את הגזירה. אבל זו גישה ילדותית, כי הסיבה שהשי"ת שולח מחלות בעולם, מובעת בפסוק שעמו פתחנו את המאמר, מטעם שאין אנו הולכים בדרכי השי"ת, ואין זו נקמה של השי"ת, אלא עצם אי הליכתנו בדרכיו מסבב את המחלה באופן ישיר. א"כ אמירת תהילים באופן סתמי, או לימוד תורה או קיום מצווה, באופן מסחרי כזה, שהזכות תעבור לאותו חולה, לא תעזור. כי כאן אין ענין לרצות את המלך, כי לא בשר ודם הוא שנפגע מאיתנו. אלא כאן יש ענין, שנתן לנו מערכת חוקים ומשפטים שהיא הטובה ביותר עבורינו, ומכיון שאנו פגמנו בחוקים שנתן לנו, א"כ קלקלנו את חיינו שלנו מחמת זאת. לכן זאת הנקודה שצריך לתקן, לא מטעם שצריך לרצות אותו, אלא מטעם שכאשר נחזור בנו ממרידתנו, וכן נקיים את החוקים שנתן לנו, שהם חוקי חיים, ממילא באופן טבעי, אין שום סיבה שניעשה חולים. ולכן אם אדם אומר תהילים, או לומד תורה, או מקיים מצוה, מטעם שמרגיש שהוא מחמת פשעיו גרם לתופעה כזו של מחלה, ורוצה לתקן את דרכיו באופן דרסטי, ולחזור בתשובה, זה יכול באמת לפעול לרפואתו של החולה. כמובן שאם החולה עצמו שב בתשובה שלימה, אין טוב מזה. אבל כאן מדובר בשאלה: מה אדם אחר יכול לעשות לטובתו של חולה. לכן אדם שיש חולה בביתו, ורוצה לעזור לו, זו הדרך היחידה לענ"ד.
ד) פנימיות התורה עשויה לעזור בענין מניעת מחלות: עוד יל"ו בכללות, כאשר נחקור בסיבת המחלות הקשות הפוקדות אנשים רח"ל היום, זהו מטעם שכובד החיים מכביד מאד, וללא אמונה קשה מאד להשרד נוכח קשיי החיים. כי כאשר יש עומס גדול מדי מבחי' פיזית ונפשית על כתפי האדם, ואינו חי את האמונה בה' בכל רגע ורגע, שהוא העושה לכל המעשים, מתוך רצונו להטיב לנבראיו, א"כ אין אפשרות להחזיק מעמד בקשיי החיים הללו. ולכן, מומלץ בדורינו זה לעסוק בהתמדה בפנימיות התורה, שהמאור שבפנימיות התורה יותר מגולה מאשר בחלקי התורה האחרים, וע"י המאור הזה אפשר לרכוש אמונת ה', ולעמוד נוכח קשיי החיים, וכן אפשר ע"י האמונה להגביל את הרצון לקבל, באופן שלא יגרום לקריסת מערכת האדם, כנ"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה