שאלה: האם חייבים להתפלל 3 תפילות ביום מתוך הסידור לפי הנהוג והמקובל עם תפילת עמידה וכולי. או מחשבה ותפילה בלב לבורא נחשבת גם לתפילה. כי התפילה מתוך הסידור לא גורמת לי הרגשת דביקות בה' ורק הרגשת מלחמה שאני קורא מבלי לחוש את אהבת ה'. ותפילה מעומק הלב מביאה אותי להרגשת קשר ושייכות לה' וחשק להמשיך לחיות בעולם הזה, וחשק להתעורר כל בוקר בשלוש וללמוד בתע"ס ולהרגיש מורם מהבלי העולם הזה.או להתפלל בטפלות מתוך "שלא לשמה", ולחכות שהמאור שבה יחזירני למוטב.
תשובה: אין לנו חירות בשום פנים ואופן, להמיר או לשנות, שום מעשה או הנהגה שקבעו הקדמונים, בהתנהלות חיי התורה והמצוות.
ולכן, אתה צריך להמשיך להתפלל כרגיל ג' פעמים ביום מתוך הסידור. לומר את המילים הקדושות הללו שסידרו אנשי כנסת הגדולה, ולשמוח בזה שיש לך הקטן את הזכיה לומר מילים קדושות אלו, גם אם אינך מבין את הקשר אליך.
מאידך גיסא, יש לך חירות, תוך כדי אמירת המילים, גם להתבונן בהן, ובתוך עצמך, ולנסות לחבר בין עצמך למילים, ולחשוב את כל המחשבות האישיות שבעולם. ובאם אינך מוצא שום קשר בין המילים לבינך, על זה לבד אתה צריך להתפלל ולצעוק לבורא: מדוע אין לי שום קשר עם הרעיונות הללו? וזו לבד תפילה הגונה וראויה.
וכך זה צריך להיות לגבי כל קיום המצוות, אין חירות ח"ו להזיז גם לא תג אחד. כי כל המצוות כולן, כולל כל סעיפיהן הפרטיים והפרטי פרטיים, כולן נמשכים משורשים שבעולמות העליונים, וכולם אמורים להמשיך אור ה' באדם, בתחילה בבחי' עיטין, דהיינו עיצות לצאת מן הרצון לקבל שלו, ואח"כ בבחי' פקודין, דהיינו תרי"ג פקדונות שעל ידם מתגלה אור האלוקות באדם.
האדם צריך להשתלם, ולהיות מושלם, בחיצוניותו ובפנימיותו. חיצוניות ללא פנימיות, דהיינו מעשה ללא כוונה, אינה מושלמת, דהיא גוף חשוך. כמו"כ פנימיות ללא חיצוניות, דהיינו כוונה ללא מעשה, הינה אסטרונאוטיקה רחפנית, ללא קשר למציאות הריאלית. אבל אם תשאל אותי, באם אין ברירה לחיות את שתיהם, אזי אני מעדיף את המעשה ללא הכוונה, כי עי"ז אני עדיין מצוי בחלק מן המערכת הכוללת של היהדות, החלק התחתון אמנם, אבל חלק בלתי נפרד מן היהדות. משא"כ כוונה ללא מעשה אינה שייכת ליהדות כלל, אלא שייכת כבר לכתות זרות שאימצו להן שיטות שונות ומשונות, רח"ל.
בכבוד רב
ידידך אמג
תשובה: אין לנו חירות בשום פנים ואופן, להמיר או לשנות, שום מעשה או הנהגה שקבעו הקדמונים, בהתנהלות חיי התורה והמצוות.
ולכן, אתה צריך להמשיך להתפלל כרגיל ג' פעמים ביום מתוך הסידור. לומר את המילים הקדושות הללו שסידרו אנשי כנסת הגדולה, ולשמוח בזה שיש לך הקטן את הזכיה לומר מילים קדושות אלו, גם אם אינך מבין את הקשר אליך.
מאידך גיסא, יש לך חירות, תוך כדי אמירת המילים, גם להתבונן בהן, ובתוך עצמך, ולנסות לחבר בין עצמך למילים, ולחשוב את כל המחשבות האישיות שבעולם. ובאם אינך מוצא שום קשר בין המילים לבינך, על זה לבד אתה צריך להתפלל ולצעוק לבורא: מדוע אין לי שום קשר עם הרעיונות הללו? וזו לבד תפילה הגונה וראויה.
וכך זה צריך להיות לגבי כל קיום המצוות, אין חירות ח"ו להזיז גם לא תג אחד. כי כל המצוות כולן, כולל כל סעיפיהן הפרטיים והפרטי פרטיים, כולן נמשכים משורשים שבעולמות העליונים, וכולם אמורים להמשיך אור ה' באדם, בתחילה בבחי' עיטין, דהיינו עיצות לצאת מן הרצון לקבל שלו, ואח"כ בבחי' פקודין, דהיינו תרי"ג פקדונות שעל ידם מתגלה אור האלוקות באדם.
האדם צריך להשתלם, ולהיות מושלם, בחיצוניותו ובפנימיותו. חיצוניות ללא פנימיות, דהיינו מעשה ללא כוונה, אינה מושלמת, דהיא גוף חשוך. כמו"כ פנימיות ללא חיצוניות, דהיינו כוונה ללא מעשה, הינה אסטרונאוטיקה רחפנית, ללא קשר למציאות הריאלית. אבל אם תשאל אותי, באם אין ברירה לחיות את שתיהם, אזי אני מעדיף את המעשה ללא הכוונה, כי עי"ז אני עדיין מצוי בחלק מן המערכת הכוללת של היהדות, החלק התחתון אמנם, אבל חלק בלתי נפרד מן היהדות. משא"כ כוונה ללא מעשה אינה שייכת ליהדות כלל, אלא שייכת כבר לכתות זרות שאימצו להן שיטות שונות ומשונות, רח"ל.
בכבוד רב
ידידך אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה