שאלה: א. במה המונחים אדון, מורה ורבי הינם שונים ואיך הם משלימים זה את זה ?
ב. במידה והאדמו''ר הוא כל כך גדול מבח' הקדושה, איפה מקומו של המקום יתב' ? האם אין סיכון לבילבול ח''ו ?
תשובה:
א) אדון: בעל הבית, השליט. מורה על כך שהאדם מקבל עליו אדנות, ויציית לה ככל הנדרש, ובכל השטחים, גשמיים ורוחניים. ובאם יצטרך יקריב את כל אשר לו, לפי הוראת אדונו.
מורה: המורה את הדרך בחיים. כי הדרך הנכונה בחיים לוטה היא בערפל, וע"כ אדם זקוק למורה דרך. ולאן שיסובבו שם יסתובב.
רבי: הסמכות הרוחנית, ממנה האדם יונק, לא רק את ידיעותיו, אלא את כל השראתו, וכוחותיו.
ב) 1) האדמו"ר מהווה מדרגת תירגול להתבטלות עצמית עבור האדם החפץ להדבק באלוקיו. כי ההתבטלות לבורא עצמו, יכולה להפוך לדמיון וחלום, באשר הבורא אינו מגולה בתור מציאות ממשית מוחשית. אבל ההתבטלות כלפי אדם, שהוא מוחשי, ותביעותיו עלולות להשתנות מידי יום, ההתבטלות הזו היא עבודה קשה וריאלית, ובבוא הזמן תהפוך את האדם לכשיר להתבטל גם כלפי אדון הכל.
2) למי צריך להתבטל?
-רק לאדם כזה שלא ינצל זאת לתועלתו האישית, כי הוא עצמו מתאמץ להיות בטל ומבוטל כלפי אלוקיו בכל כוחו. רק לאדם שמתאמץ להיות משפיע ולא מקבל. רק לאדם שמכיר בכך שהוא אפס, ורואה את שאר האדם כיותר גדול ממנו. אבל אדם ששרוי בשליטת הרצון לקבל לתועלת עצמו ינצל את ההתבטלות לטובותיו האישיות, ויוביל את הדבקים בו לאבדון. ומזה צריך להזהר מאד.
-לאדם שמחובר עם הבורא, והבורא מאיר בתוכו במידה זו או אחרת. כך שהדבוקים באדם כזה, ניזונים מהארת הבורא שבתוכו, ופרים ורבים על ידה, ומתפתחים. אבל אם דבקים באדם שאין בו הארת הבורא, אלא רק חיצוניות ללא פנימיות, ובעצם יש בו רק רצונות בהמיים, נמצא הדבקים בו מרויחים רצונות בהמיים... ומזה צריך להזהר מאד.
-לאדם שלא משנה כחוט השערה מתורת משה, אלא דורך במסילה בת אלפי שנים, תוך התאמצות להאיר מתורת משה אל המציאות החדשה בת ימינו, ללא שום רפורמות. אבל אם דבקים באדם שמשנה ממסורת אבותיו, אזי אין במה להדבק, כי הכל נזיל, ללא עמוד שדרה אבסולוטי.
-האדמו"ר לא נועד להיות "אורים ותומים" בענין הצלחה גשמית (אם כי לפעמים אדם צריך עיצה גם בנושא הזה), אלא בעיקר מורה ודרך ומכוון בענין הצלחה רוחנית.
-האדמו"ר צריך להוות אמצעי עבור האדם להדבק באלוקיו, אבל בשום אופן לא מטרה סופית לסגידה. כי המטרה היא הדביקות בין האדם לאלוקיו באופן ישיר, בסופו של דבר, כי נשמת כל אדם צריכה באופן אישי, לחזור למקורה העליון. אבל לסיוע היא צריכה, להדרכה, להארה, לתירגולי עבודה עצמית, וכל זאת יכולה לקבל במחיצתו של אדם גדול, באם באמת זוכה להכיר אחד כזה.
ב. במידה והאדמו''ר הוא כל כך גדול מבח' הקדושה, איפה מקומו של המקום יתב' ? האם אין סיכון לבילבול ח''ו ?
תשובה:
א) אדון: בעל הבית, השליט. מורה על כך שהאדם מקבל עליו אדנות, ויציית לה ככל הנדרש, ובכל השטחים, גשמיים ורוחניים. ובאם יצטרך יקריב את כל אשר לו, לפי הוראת אדונו.
מורה: המורה את הדרך בחיים. כי הדרך הנכונה בחיים לוטה היא בערפל, וע"כ אדם זקוק למורה דרך. ולאן שיסובבו שם יסתובב.
רבי: הסמכות הרוחנית, ממנה האדם יונק, לא רק את ידיעותיו, אלא את כל השראתו, וכוחותיו.
ב) 1) האדמו"ר מהווה מדרגת תירגול להתבטלות עצמית עבור האדם החפץ להדבק באלוקיו. כי ההתבטלות לבורא עצמו, יכולה להפוך לדמיון וחלום, באשר הבורא אינו מגולה בתור מציאות ממשית מוחשית. אבל ההתבטלות כלפי אדם, שהוא מוחשי, ותביעותיו עלולות להשתנות מידי יום, ההתבטלות הזו היא עבודה קשה וריאלית, ובבוא הזמן תהפוך את האדם לכשיר להתבטל גם כלפי אדון הכל.
2) למי צריך להתבטל?
-רק לאדם כזה שלא ינצל זאת לתועלתו האישית, כי הוא עצמו מתאמץ להיות בטל ומבוטל כלפי אלוקיו בכל כוחו. רק לאדם שמתאמץ להיות משפיע ולא מקבל. רק לאדם שמכיר בכך שהוא אפס, ורואה את שאר האדם כיותר גדול ממנו. אבל אדם ששרוי בשליטת הרצון לקבל לתועלת עצמו ינצל את ההתבטלות לטובותיו האישיות, ויוביל את הדבקים בו לאבדון. ומזה צריך להזהר מאד.
-לאדם שמחובר עם הבורא, והבורא מאיר בתוכו במידה זו או אחרת. כך שהדבוקים באדם כזה, ניזונים מהארת הבורא שבתוכו, ופרים ורבים על ידה, ומתפתחים. אבל אם דבקים באדם שאין בו הארת הבורא, אלא רק חיצוניות ללא פנימיות, ובעצם יש בו רק רצונות בהמיים, נמצא הדבקים בו מרויחים רצונות בהמיים... ומזה צריך להזהר מאד.
-לאדם שלא משנה כחוט השערה מתורת משה, אלא דורך במסילה בת אלפי שנים, תוך התאמצות להאיר מתורת משה אל המציאות החדשה בת ימינו, ללא שום רפורמות. אבל אם דבקים באדם שמשנה ממסורת אבותיו, אזי אין במה להדבק, כי הכל נזיל, ללא עמוד שדרה אבסולוטי.
-האדמו"ר לא נועד להיות "אורים ותומים" בענין הצלחה גשמית (אם כי לפעמים אדם צריך עיצה גם בנושא הזה), אלא בעיקר מורה ודרך ומכוון בענין הצלחה רוחנית.
-האדמו"ר צריך להוות אמצעי עבור האדם להדבק באלוקיו, אבל בשום אופן לא מטרה סופית לסגידה. כי המטרה היא הדביקות בין האדם לאלוקיו באופן ישיר, בסופו של דבר, כי נשמת כל אדם צריכה באופן אישי, לחזור למקורה העליון. אבל לסיוע היא צריכה, להדרכה, להארה, לתירגולי עבודה עצמית, וכל זאת יכולה לקבל במחיצתו של אדם גדול, באם באמת זוכה להכיר אחד כזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה