שאלה: אני בת 22 ובת למשפחה מסורתית. אני פונה אלייך במכתב זה לבקשת עזרה, אני מאמינה שיש עומס בעיסוקייך, אך לא נותר לי אלא לפנות אלייך.
אני כבר כמעט שנתיים שומעת את שיעורייך ולמדה מהם. לא גדלתי כדתייה, אך תמיד מסורת ומצוות קיימנו לאורך כל השנים. ופתאום כדרך השם נפשנו השתוקקה לדברי אמת ועומק והתגלה לפנינו ספרון שגרר אט אט עד להכרת האתר שלך.
ובכן בעייתי היא כזו, כפי שציינתי לא תמיד שמרתי על מצוות, אך כבר במשך שנתיים התחלתי לאט לקבל עליי מצוות, כמו לומר "מודה אני" בבוקר, להתפלל "שחרית", לשמור שבת, ועוד דברים קטנים נוספים. אך דברייך האירו בי - כי הדרך בה אני מקיימת את המצוות היא איננה נכונה ואף שגויה. לכן אט אט התחלתי להרגיש שאני פועלת מתוך אינטרס כלפי הקדוש ברוך הוא, שייתן פרנסה שייתן בריאות שייתן הצלחה, ואז שאלתי את עצמי איזו מן אהבה זו?! אם אני נותנת בשביל לקבל ולא על מנת להשפיע (כפי הנאמר מדברייך). התחלתי להרגיש איגואיסטית ותאוותנית ואז שאלתי מה שונה אני מכל השוגים כמוני?! התחלתי להתרחק מעט, הפסקתי "לעבוד" על עצמי, כי הרי הבורא הוא נשגב "בוחן לב וכליות", הוא יודע את מטרת התפילה... ואינני רוצה לפעול בדרך לא נכונה. לא עוזבות אותי המחשבות, והתהיות - מה עליי לעשות?! כי עכשיו שאני מודעת לאמת היחידה, קשה לי במלחמה עם עצמי, ויותר מזה - אני כבר לא יכולה לשוב להיות כבעבר, לאחר שהתבהר לי מעט מסך הערפל שכיסה את עיניי כל השנים.
תשובה: קיבלת ב' מתנות מהשי"ת:
א) שנתן לך את השכל וההבנה שכדאי להתחיל לקיים את מצוותיו. שהרי זו זכיה גדולה בעולם מטורף ובלתי שפוי כשלנו, להיות כן שפוי, ולקיים את מצוות הבורא.
ב) שנתן לך הבחנה של אמת, להכיר שאת פועלת לתועלת עצמך, ולא מתוך אהבה.
את ב' המתנות הללו, עלייך לחלק לב' זמנים שונים:
א) 23.5 שעות ביום אנו צריכים להתבונן על גדלותו יתברך העצומה, ולהשתדל לקיים את מצוותיו בשמחה, ובחשיבות עליונה. שהרי זוכים אנו לקיים את מצוות הבורא. עלינו להתפלא: איך לאדם שפל וקטן כמונו, ניתנה בכלל גישה לשירות המלך? איך בכלל קיבלנו את הזכות, לברך את הבורא: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, בורא פרי העץ? הלא זו זכות נפלאה, שיש מליארדים אנשים בעולם שלא זכו לה. ב 23.5 שעות הללו, אסור לנו לעשות ביקורת על עצמינו, האם עבודתינו בין אדם לחברו ובין אדם למקום היא מתוך אהבה, או מתוך אינטרס. אלא אנו צריכים לשמוח בעצם העובדה, שניתן לנו לעשות מעשים של קדושה, שניתן לנו לדבר דיבורים של קדושה, וניתן לנו לחשוב מחשבות של קדושה. כי יש כלל: "אין ארור דבק בברוך", והנה השי"ת הוא ברוך ושלם, ולכן אנו יכולים להדבק בו רק כאשר גם אנו בשמחה ובשלימות, ולכן אסור לחשוב מחשבות של ביקורת עצמית. ובאם באות מחשבות כאלו, לא להתיחס אליהן, כי הן רק מרפות את ידייך מקיום מצוות הבורא יתברך. כמו בגשמיות, יש לפעמים אדם בא למשרד מסוים, ונתקל בשלט: שעות הקבלה הן בין 10:00 ל 14:00. פניה שלא בשעות הקבלה לא תיענה. כך גם ברוחניות: כאשר באה לאדם מחשבה של ביקורת עצמית שלא בשעות הקבלה, צריך לומר לה: המשרד סגור. מחשבה שמתקבלת שלא בשעות הקבלה, היא מחשבה שאינה יזומה ומובילה ליאוש.
ב) 0.5 שעות ביממה, אז הוא הזמן לעשות ביקורת, ולראות את האינטרסנטיות שלנו, ואת התאוותנות שלנו, ואת האגו והרצון לקבל, וכו'. וסיבת המהלך הזה היא בכדי להגיע לתפילה אמיתית לעזרת הבורא. כי ע"י התפילה נוצר ביננו לבין הבורא קשר בלתי אמצעי. אבל אסור לחרוג מן החצי שעה הזו, בשום אופן. וגם אותה אסור לקיים, אלא רק בזמן שהאדם נמצא במצב רוח מרומם, אבל אם הוא במצב רוח ירוד, אסור לו לקיים גם את החצי שעה הזו, משום שתביא אותו ליאוש.
המשיכי לעלות מעלה מעלה, ואל תתרפי, פשוט ב' המתנות הללו, בלבלו אותך, כי לא ידעת לסדר אותן בשתי זמנים שונים. אבל כעת שאת מבינה שהן צריכות להיות בשתי זמנים שונים לגמרי, אזי תוכלי להמשיך כראוי. יפה עשית שהתחלת לשמור את המצוות, המשיכי במגמה זו, ותזכי בעז"ה להדבק במלך העולם וללכת בדרכו.
עוד הייתי מציע לך, לנסות למצוא מסגרת מסודרת לנשים ללימודי הלכות ופרשת השבוע וכדומה, ומסגרת כידוע מחזקת ותומכת. כמו"כ אפשר היום להשיג כל חומר שהוא דרך קלטות או תקליטורים.
בכבוד רב
אברהם מרדכי גוטליב
אני כבר כמעט שנתיים שומעת את שיעורייך ולמדה מהם. לא גדלתי כדתייה, אך תמיד מסורת ומצוות קיימנו לאורך כל השנים. ופתאום כדרך השם נפשנו השתוקקה לדברי אמת ועומק והתגלה לפנינו ספרון שגרר אט אט עד להכרת האתר שלך.
ובכן בעייתי היא כזו, כפי שציינתי לא תמיד שמרתי על מצוות, אך כבר במשך שנתיים התחלתי לאט לקבל עליי מצוות, כמו לומר "מודה אני" בבוקר, להתפלל "שחרית", לשמור שבת, ועוד דברים קטנים נוספים. אך דברייך האירו בי - כי הדרך בה אני מקיימת את המצוות היא איננה נכונה ואף שגויה. לכן אט אט התחלתי להרגיש שאני פועלת מתוך אינטרס כלפי הקדוש ברוך הוא, שייתן פרנסה שייתן בריאות שייתן הצלחה, ואז שאלתי את עצמי איזו מן אהבה זו?! אם אני נותנת בשביל לקבל ולא על מנת להשפיע (כפי הנאמר מדברייך). התחלתי להרגיש איגואיסטית ותאוותנית ואז שאלתי מה שונה אני מכל השוגים כמוני?! התחלתי להתרחק מעט, הפסקתי "לעבוד" על עצמי, כי הרי הבורא הוא נשגב "בוחן לב וכליות", הוא יודע את מטרת התפילה... ואינני רוצה לפעול בדרך לא נכונה. לא עוזבות אותי המחשבות, והתהיות - מה עליי לעשות?! כי עכשיו שאני מודעת לאמת היחידה, קשה לי במלחמה עם עצמי, ויותר מזה - אני כבר לא יכולה לשוב להיות כבעבר, לאחר שהתבהר לי מעט מסך הערפל שכיסה את עיניי כל השנים.
תשובה: קיבלת ב' מתנות מהשי"ת:
א) שנתן לך את השכל וההבנה שכדאי להתחיל לקיים את מצוותיו. שהרי זו זכיה גדולה בעולם מטורף ובלתי שפוי כשלנו, להיות כן שפוי, ולקיים את מצוות הבורא.
ב) שנתן לך הבחנה של אמת, להכיר שאת פועלת לתועלת עצמך, ולא מתוך אהבה.
את ב' המתנות הללו, עלייך לחלק לב' זמנים שונים:
א) 23.5 שעות ביום אנו צריכים להתבונן על גדלותו יתברך העצומה, ולהשתדל לקיים את מצוותיו בשמחה, ובחשיבות עליונה. שהרי זוכים אנו לקיים את מצוות הבורא. עלינו להתפלא: איך לאדם שפל וקטן כמונו, ניתנה בכלל גישה לשירות המלך? איך בכלל קיבלנו את הזכות, לברך את הבורא: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, בורא פרי העץ? הלא זו זכות נפלאה, שיש מליארדים אנשים בעולם שלא זכו לה. ב 23.5 שעות הללו, אסור לנו לעשות ביקורת על עצמינו, האם עבודתינו בין אדם לחברו ובין אדם למקום היא מתוך אהבה, או מתוך אינטרס. אלא אנו צריכים לשמוח בעצם העובדה, שניתן לנו לעשות מעשים של קדושה, שניתן לנו לדבר דיבורים של קדושה, וניתן לנו לחשוב מחשבות של קדושה. כי יש כלל: "אין ארור דבק בברוך", והנה השי"ת הוא ברוך ושלם, ולכן אנו יכולים להדבק בו רק כאשר גם אנו בשמחה ובשלימות, ולכן אסור לחשוב מחשבות של ביקורת עצמית. ובאם באות מחשבות כאלו, לא להתיחס אליהן, כי הן רק מרפות את ידייך מקיום מצוות הבורא יתברך. כמו בגשמיות, יש לפעמים אדם בא למשרד מסוים, ונתקל בשלט: שעות הקבלה הן בין 10:00 ל 14:00. פניה שלא בשעות הקבלה לא תיענה. כך גם ברוחניות: כאשר באה לאדם מחשבה של ביקורת עצמית שלא בשעות הקבלה, צריך לומר לה: המשרד סגור. מחשבה שמתקבלת שלא בשעות הקבלה, היא מחשבה שאינה יזומה ומובילה ליאוש.
ב) 0.5 שעות ביממה, אז הוא הזמן לעשות ביקורת, ולראות את האינטרסנטיות שלנו, ואת התאוותנות שלנו, ואת האגו והרצון לקבל, וכו'. וסיבת המהלך הזה היא בכדי להגיע לתפילה אמיתית לעזרת הבורא. כי ע"י התפילה נוצר ביננו לבין הבורא קשר בלתי אמצעי. אבל אסור לחרוג מן החצי שעה הזו, בשום אופן. וגם אותה אסור לקיים, אלא רק בזמן שהאדם נמצא במצב רוח מרומם, אבל אם הוא במצב רוח ירוד, אסור לו לקיים גם את החצי שעה הזו, משום שתביא אותו ליאוש.
המשיכי לעלות מעלה מעלה, ואל תתרפי, פשוט ב' המתנות הללו, בלבלו אותך, כי לא ידעת לסדר אותן בשתי זמנים שונים. אבל כעת שאת מבינה שהן צריכות להיות בשתי זמנים שונים לגמרי, אזי תוכלי להמשיך כראוי. יפה עשית שהתחלת לשמור את המצוות, המשיכי במגמה זו, ותזכי בעז"ה להדבק במלך העולם וללכת בדרכו.
עוד הייתי מציע לך, לנסות למצוא מסגרת מסודרת לנשים ללימודי הלכות ופרשת השבוע וכדומה, ומסגרת כידוע מחזקת ותומכת. כמו"כ אפשר היום להשיג כל חומר שהוא דרך קלטות או תקליטורים.
בכבוד רב
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה