שאלה: ראשית רציתי להודות לכם על העשייה הפורה שנעשית בבית מדרשכם ולמרות שאיני זוכה להגיע ולחוות את המתרחש בגופי ובשרי - בכל זאת עיקר הדרכתי והבנתי מתגבשת דרך דברכם הקדושים שאינם נאמרים בשום מקום אחר עם הדגשה על הפנימיות ועל מידת האמת בצורה בהירה שכזו.
אודה לכם אם תוכלו לעזור לי בסוגייה שהרבה אני מתחבט בה, ואני רואה שזו נקודה מרכזית בחיי.
השאלה היא מה היא מידת ההשתדלות שאדם צריך לעשות בנושא שידוך ובנושא הפרנסה,(ברור לי שזו יכולה להיות תשובה שונה לכל מצב לכשעצמו)
ובכל זאת...??
גם שמעתי קלטות של כבוד הרב במאמר אחור וקדם צרתני (ספר פרי חכם מאמרים), ושם משתמע מהדברים שהאדם צריך לעשות את כל ההשתדלות הנדרשת על דרך הטבע ולהאמין בהצלחה שהיא מעת ה'.
מה יעשה אדם שלא כל כך מצליח לו בפרנסה או במציאת שידוך או בכל השתדלות אחרת? האם משמע מהדברים שהוא צריך להשתדל יותר?? עד כמה צריך להשתדל??
מצפה לתשובתך.
( נ.ב. שמתי לב שיש זמנים שבהם ניתן לראות את כל המתרחש בגוף אחד, ז"א בפנימיות שכל העולם בתוכה נכלל, ויש זמנים שפשוט לא ניתן לראות פנימה והמציאות מצטיירת כמציאות חיצונית בלבד- האם זהו ההסתר המדובר??? האם יש הסבר לדבר, מדוע זה קורה ומה קורה אותו זמן??)
תשובה: גבול ההשתדלות משתנה מענין לענין. כאשר מדובר על שידוך, אז תלוי: אם מדובר על בחורה מסוימת, אזי הגבול הוא קרוב מאד, כדרך השתדלות של אנשים רגילים, כלומר אם הבחורה מסרבת (לא משנה טעמה), אפשר לנסות פעם או פעמים לשנות את דעתה, ואח"כ לעזוב ולחפש בחורה אחרת. ולהאמין שמן השמים אין רוצים את השידוך הזה. אם מדובר באופן כללי ענין ההתאמצות למצוא את בת הזוג, כאן אין סוף להשתדלות, שהרי ענין פרו ורבו הוא מצוה מן התורה, וכל חייו אדם צריך להשתדל לקיים את המצוה הזו. וכבר נתנו חכמי המשנה גדר: בן שמונה עשרה לחופה, וחכמי הגמרא הוסיפו שעד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם שיקים את ביתו, ולאחר עשרים שנה כבר מתוחה מדת הדין על האדם. ולפי"ז יוצא: א) שאדם לא צריך להתפס על בחורה מסוימת, אלא אם הולך - טוב, ואם לא הולך, צריך לנסות עם בחורה אחרת. ואם גם אצלה לא הולך, למשיך לחפש הלאה, כי חובת ההשתדלות לקיים את המצוה דאורייתא היא תמידית.
(אבל יש לזכור ענין של מציאת בת זוג אינו צריך להצטייר בדמיונו של האדם כמין מציאות מושלמת של בחורה אשר עונה על כל דרישות האדם, דברים כאלו קיימים רק בדמיון האדם ולא במציאות, אלא האדם צריך להשתדל למצוא אשה שעונה על התנאים הרגילים: בריאה בנפשה ובגופה, מקיימת מצוות, שתמצא חן בעיניו מבחינה חיצונית, שתהיה בעלת מזג טוב, וכדומה. וענין של רגשות מתפתח אחר הנישואין מתוך העבודה של "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו").
ואם אדם למשל רוצה להכניס את בתו לבית ספר מסוים, ושם מסרבים, אפשר להשתדל ברמה האנושית הרגילה, לנסות ללחוץ מכמה כוונים, אבל אם הסירוב נשאר בעינו, סימן הוא שמן השמים אין רוצים את הדבר.
אודה לכם אם תוכלו לעזור לי בסוגייה שהרבה אני מתחבט בה, ואני רואה שזו נקודה מרכזית בחיי.
השאלה היא מה היא מידת ההשתדלות שאדם צריך לעשות בנושא שידוך ובנושא הפרנסה,(ברור לי שזו יכולה להיות תשובה שונה לכל מצב לכשעצמו)
ובכל זאת...??
גם שמעתי קלטות של כבוד הרב במאמר אחור וקדם צרתני (ספר פרי חכם מאמרים), ושם משתמע מהדברים שהאדם צריך לעשות את כל ההשתדלות הנדרשת על דרך הטבע ולהאמין בהצלחה שהיא מעת ה'.
מה יעשה אדם שלא כל כך מצליח לו בפרנסה או במציאת שידוך או בכל השתדלות אחרת? האם משמע מהדברים שהוא צריך להשתדל יותר?? עד כמה צריך להשתדל??
מצפה לתשובתך.
( נ.ב. שמתי לב שיש זמנים שבהם ניתן לראות את כל המתרחש בגוף אחד, ז"א בפנימיות שכל העולם בתוכה נכלל, ויש זמנים שפשוט לא ניתן לראות פנימה והמציאות מצטיירת כמציאות חיצונית בלבד- האם זהו ההסתר המדובר??? האם יש הסבר לדבר, מדוע זה קורה ומה קורה אותו זמן??)
תשובה: גבול ההשתדלות משתנה מענין לענין. כאשר מדובר על שידוך, אז תלוי: אם מדובר על בחורה מסוימת, אזי הגבול הוא קרוב מאד, כדרך השתדלות של אנשים רגילים, כלומר אם הבחורה מסרבת (לא משנה טעמה), אפשר לנסות פעם או פעמים לשנות את דעתה, ואח"כ לעזוב ולחפש בחורה אחרת. ולהאמין שמן השמים אין רוצים את השידוך הזה. אם מדובר באופן כללי ענין ההתאמצות למצוא את בת הזוג, כאן אין סוף להשתדלות, שהרי ענין פרו ורבו הוא מצוה מן התורה, וכל חייו אדם צריך להשתדל לקיים את המצוה הזו. וכבר נתנו חכמי המשנה גדר: בן שמונה עשרה לחופה, וחכמי הגמרא הוסיפו שעד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם שיקים את ביתו, ולאחר עשרים שנה כבר מתוחה מדת הדין על האדם. ולפי"ז יוצא: א) שאדם לא צריך להתפס על בחורה מסוימת, אלא אם הולך - טוב, ואם לא הולך, צריך לנסות עם בחורה אחרת. ואם גם אצלה לא הולך, למשיך לחפש הלאה, כי חובת ההשתדלות לקיים את המצוה דאורייתא היא תמידית.
(אבל יש לזכור ענין של מציאת בת זוג אינו צריך להצטייר בדמיונו של האדם כמין מציאות מושלמת של בחורה אשר עונה על כל דרישות האדם, דברים כאלו קיימים רק בדמיון האדם ולא במציאות, אלא האדם צריך להשתדל למצוא אשה שעונה על התנאים הרגילים: בריאה בנפשה ובגופה, מקיימת מצוות, שתמצא חן בעיניו מבחינה חיצונית, שתהיה בעלת מזג טוב, וכדומה. וענין של רגשות מתפתח אחר הנישואין מתוך העבודה של "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו").
ואם אדם למשל רוצה להכניס את בתו לבית ספר מסוים, ושם מסרבים, אפשר להשתדל ברמה האנושית הרגילה, לנסות ללחוץ מכמה כוונים, אבל אם הסירוב נשאר בעינו, סימן הוא שמן השמים אין רוצים את הדבר.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה