שאלה: האם הצורך שלי בחג הפסח להשתתף בקריאת ההגדה, לאכול מעדנים שמעצימים את עונג החג, לשיר ולבטא את השמחה שלי בצורה חיצונית, מקורו בעובדה שאינני שותפה פעילה לעבודת ה' האמיתית ע"פ דרך בעה"ס?
תשובה: כולם נמצאים באותה סירה. לכולם יש רצונות עצמיים שונים, שמקורם בטבעים ובתכונות המקוריים השונים של כל אחד. לפיכך לכולם המנהגים הללו של הפסח קשים, כי כולם היו רוצים לאכול ללא שום הגבלות משונות. ובכלל להיות יהודי במלוא מובן המילה הוא ענין קשה, באשר לא נותנים לגוף לחיות במנוחה לפי רצונותיו, א"א לאכול מה שרוצים, צריך לחפש דברים כשרים. וא"א לאכול איך שרוצים, אלא צריך לברך מקודם. ובנימוס ועדינות ולא בחטיפה כחיה. וא"א לאכול כמה שרוצים, כי הקב"ה מתיר לאכול רק מדה מסוימת שלא תקלקל את בריאות האדם, וכו' וכו'. אבל אדם צריך לעשות חשבון: אם ע"י ההגבלות הללו אני מקיים את רצון מלך מלכי המלכים, כמה גאה אני צריך להיות, כמה שמח אני צריך להיות על זה שהבורא בחר בי, הקטן, מכל העולם כולו, לקיים את רצונותיו, את מצוותיו, ולהיות ממשרתיו. ולפיכך האדם צריך להשתדל ליצר שמחה מכל הנ"ל, ולברוח מדיכאון, והגם שבאמת הגוף משרה דיכאון ועצבות, בזה שלא שומעים בקולו, אבל מי אומר שצריכים להכנע לו? לכן צריכים להדבק בספרים שמהם אפשר לקבל שמחה ורוממות הרוח, מכל הויתורים הללו שעושים למען מלאות את רצון ה'.
וכנסת ישראל נמשלה ליונה, והנה נח שלח את היונה, וחזרה עם עלה זית טרף בפיה, כי אמרה: "מוטב שיהיו מזונותי מרורין כזית, ובידי הקב"ה, ולא מתוקים כדבש, ובידי בשר ודם". פירוש: אני מעדיפה שמזונותי יהיו מזונות אלוקיים, של הקרבה ויתור חסד ואמונה, ולא מזונות אנושיים של קבלה וגופניות. ובתחילה כמובן הגוף לוחם בזאת, ומשרה עצבות, אבל אחר כך סוף הכבוד לבוא.
תשובה: כולם נמצאים באותה סירה. לכולם יש רצונות עצמיים שונים, שמקורם בטבעים ובתכונות המקוריים השונים של כל אחד. לפיכך לכולם המנהגים הללו של הפסח קשים, כי כולם היו רוצים לאכול ללא שום הגבלות משונות. ובכלל להיות יהודי במלוא מובן המילה הוא ענין קשה, באשר לא נותנים לגוף לחיות במנוחה לפי רצונותיו, א"א לאכול מה שרוצים, צריך לחפש דברים כשרים. וא"א לאכול איך שרוצים, אלא צריך לברך מקודם. ובנימוס ועדינות ולא בחטיפה כחיה. וא"א לאכול כמה שרוצים, כי הקב"ה מתיר לאכול רק מדה מסוימת שלא תקלקל את בריאות האדם, וכו' וכו'. אבל אדם צריך לעשות חשבון: אם ע"י ההגבלות הללו אני מקיים את רצון מלך מלכי המלכים, כמה גאה אני צריך להיות, כמה שמח אני צריך להיות על זה שהבורא בחר בי, הקטן, מכל העולם כולו, לקיים את רצונותיו, את מצוותיו, ולהיות ממשרתיו. ולפיכך האדם צריך להשתדל ליצר שמחה מכל הנ"ל, ולברוח מדיכאון, והגם שבאמת הגוף משרה דיכאון ועצבות, בזה שלא שומעים בקולו, אבל מי אומר שצריכים להכנע לו? לכן צריכים להדבק בספרים שמהם אפשר לקבל שמחה ורוממות הרוח, מכל הויתורים הללו שעושים למען מלאות את רצון ה'.
וכנסת ישראל נמשלה ליונה, והנה נח שלח את היונה, וחזרה עם עלה זית טרף בפיה, כי אמרה: "מוטב שיהיו מזונותי מרורין כזית, ובידי הקב"ה, ולא מתוקים כדבש, ובידי בשר ודם". פירוש: אני מעדיפה שמזונותי יהיו מזונות אלוקיים, של הקרבה ויתור חסד ואמונה, ולא מזונות אנושיים של קבלה וגופניות. ובתחילה כמובן הגוף לוחם בזאת, ומשרה עצבות, אבל אחר כך סוף הכבוד לבוא.
בכבוד רב,
א.מ. גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה