שאלה: מה אתה חושב על ענין שוויון זכויות של הנשים לגברים, מה שמכונה פמיניזם? ובכלל, מה דעת הרב על כך שנשים בימינו מרגישות את עצמן מקופחות במסגרת הדת, כי לכאורה הדת מתיחסת יותר לגברים, מאשר לנשים?
תשובה:
תשובה:
מהו הפמיניזם
הפמיניזם הוא דרישה מוחלטת מצד הנשים לשוויוניות יחסית לגברים. כתוצאה מכך נתפתחו רוב החברות המערביות בצורה כזו, שהאשה מפתחת קריירה משלה, ועובדת ומפרנסת בשווה לגבר. אשה גם מגיעה לדרגות רמות של ניהול מפעלים, קונצרנים ואפילו מדינות. אשה יכולה להתגייס ליחידות קרביות בצבא, וזכאית לכל תפקיד שבו יכול לשרת גבר, ואף יותר.
תנועה זו מביטה על מעמד האשה במשך הדורות כמעמד נחות, ולכן מבקשת להפסיק את הקיפוח, ולתת לאשה את הזכויות המגיעות לה. תנועה זו טוענת לפיכך שמעמד האשה המעוגן בדת ישראל הינו מפלה לרעה את האשה, באשר הדת מחייבת את האשה להסגר בביתה, ולהיות עסוקה בגידול ילדיה. האשה אינה יכולה ללכת לאן שרוצה, ולהתלבש כאוות נפשה, ולבוא במגע עם כל מי שרוצה. ידוע גם שחז"ל תקנו לגבר לומר בכל יום: ברוך שלא עשני אשה. בקיצור: לפי הפמיניזם צריך להציל את האשה מן הקיפוח שלה, ובמיוחד מקיפוח הדת.
פירות שוויון הזכויות
נתבונן מעט בפירות השוויון הנ"ל, כפי שבא לידי בטוי בארצות המערב:
א) הנה זה שהאשה פיתחה קריירה משלה, בתור ישות עצמאית, בלתי תלויה בבעלה לחלוטין, גרם בראש ובראשונה להזנחת ילדיה. ע"פ מחקרים, עובדה זו שילדים זקוקים לצורך גידולם הטוב, לחמימות של אמא, אשר מלווה אותם בדרכם, כמו כל שתיל שזקוק לתנאים נכונים עמ"נ לגדול, עובדה זו נרמסה ע"י הצורך לשיוויוניות. התוצאה: גידול מעוות של דורות שלימים.
ב) הפמיניזם כאילו מתעלם מן העובדה הטבעית הבסיסית של המשיכה המינית שבין ב' המינים, אשר בודאי פועלת פעולות במציאות. דהנה כיון שהאשה באה במקום עבודתה במגע עם גברים אחרים, הרי באופן טבעי מתפתחים קשרים, ונחלשת הנאמנות לבעלה, עד שבקלות גדולה כבר נמשכת ליחסים אינטימיים עם אחרים, ובמקרים רבים גם ליחסי אישות עם אחרים. ענין זה גרם להגברת תופעת הגירושין בעולם המערבי, עד שהגיעה לכששים וחמישה אחוזים. נמצא, כל מושג המשפחה נחרב לגמרי בעולם המערבי, כי האשה מתוקף שוויוניותה, מתנהלת בחיים עצמאיים לגמרי, כאשת קריירה, חשופה ליחסים עם גברים, בין אם תרצה ובין אם לא תרצה, ולכן ישנן תופעות שנשים מנהלות חיים כפולים ומשולשים במסגרת חייהן עם גברים. והבעל אינו טומן את ידו בצלחת, ואף הוא נוהג כך. כל זה גורם שצורת החיים האורגינלית של התא המשפחתי, נרמסה לחלוטין, וכבר אין נאמנות מתוקף ברית הנישואין, אלא הכל נזיל, ומה שנכון להיום אינו בהכרח נכון למחר. ואדם אינו יודע מה ילד יום, כי גם אם נכון להיום ישנו קשר טוב בינו לבין זוגתו, אבל מי יודע אלו הפתעות חדשות יוליד מקום העבודה שלה? ממילא התא המשפחתי אינו מחזיק מעמד, ומתפרק, ולכן תופעת הגירושין כ"כ חזקה.
ג) מלבד ההפסד של יופי הנאמנות והשיתופיות של חיי משפחה איתנים, יש גם ענין שלאחר גירושין, הילדים אינם מוצאים את עצמם, ובאמת הם הנפגעים העקריים, כי אין להם בסיס איתן לחזור אליו. הקן שלהם נפגע, האמינות האנושית נתקלקלה בעיניהם, באשר הם רואים שמולידיהם לא הצליחו להחזיק מעמד יחד, באהבה ובחיבה. לכן הם עצמם גודלים באופן כזה, עם יחס עוין וחשדני מאד לסביבתם האנושית, באשר כבר נוכחו לדעת שהסביבה האנושית מכזיבה.
ד) יש לציין עוד שפגעי השוויוניות הנ"ל גרמו להקטנת המוטיוציה לנישואין בכלל, באשר עקרון הנישואין מופרך מעיקרו כנ"ל, ובתנאי החיים הנוכחיים אין צורך וענין בנישואין כלל. כמו"כ פגעי השיוויוניות גרמו להקטנת המוטיוציה אצל נשים ללדת ילדים בכלל, באשר לידת ילדים עלולה לגרום לפירוק כל הקריירה, שלא לדבר על קלקול יופין, שבא כתוצאה מתקופת ההריון.
ה) הפיכת האשה לאובייקט מיני. לכאורה הפמיניזם בא להציל את האשה מן השובינזם הגברי, אבל למעשה השיג את המטרה ההפוכה, כי בימים קדמונים שמקום האשה היה בתוך ביתה ומשפחתה, באופן טבעי היו רוב קשריה רק עם משפחתה. אבל ע"י הפמיניזם האשה נמצאת עם גברים בצבא בעבודה בפוליטיקה, ובכל מקום אפשרי. וברור שאת המשיכה המינית אי אפשר לנטרל או להעלים, כי הקשר הראשוני והאחרוני של גבר עם אשה, כמו אצל חיות, הוא הקשר המיני. ורק בתור תוספת נוצרים גם קשרים נפשיים. ממילא היום בעידן המודרני, הפכה האשה יותר מבכל תקופה אחרת לאובייקט מיני, מוכרים את גופה בראש כל חוצות, בשיא הפרסום והפומביות. וגם הנשים מצד עצמן איבדו את ערכיותן העצמית בתור אדם, כי גם הן מתלבשות באופן המגרה ביותר, בכדי לפרוט על הנימים הנמוכים והחיתיים ביותר של הגבר. כי זהו המגע הפשוט והזמין ביותר, שבו רוצים כולם. ולמכור את עצמן בתור נבונות ומוכשרות אינטלקטואלית, זה הרבה פחות זמין, והרבה יותר קשה. נמצא שהעידן של היום הוא החשוך ביותר מבחינה זו, כי בתקופות קדומות באופן נורמלי, האשה היתה בתוך ביתה, שייכת לבעלה בלבד, והיום היא הפקר לכל, נחלת הכלל, ללא זהות של אדם, אלא של מודל מיני בלבד. וגם אם חסידות הפמיניזם תנסנה לטעון, שאין הדברים נכונים, עובדה שנשים מנהלות היום מפעלים, והן מצויות במדע ובאקדמיה, וכו', והן נמדדות, לא מינית, אלא בזכות כישוריהן. עדיין אני עומד בטענתי, שכיון שהאשה יצאה לעולם הגדול, נעשתה בראש ובראשונה לאוביקט מיני, מטעם שזה המגע הזמין והפשוט ביותר. וכל שאר הענינים הם רק תוספת. וגם כאשר אשה היא מדענית מוכשרת, בראש ובראשונה כל הקולגות שלה נמשכים אליה מינית, והיא עצמה מתלבשת ומתנהגת בצורה המלבה את הקשר המיני, ורק אח"כ בסדר החשיבות יש ביניהם קשרים עניניים של מדע. כי את הטבע החייתי הגולמי של האדם אי אפשר לחנך או להעלים.
זכויותיה של האשה ע"פ היהדות
וכעת נתבונן איך רואה היהדות את תפקיד האשה: המושג המנחה הממוקד ביותר בא מן הפסוק: "כל כבודה בת מלך פנימה", כי האשה דומה לבת מלך (בתו של הקב"ה), ובת מלך אינה מסתובבת בחוצות, מרוב יוקרתה, מרוב כבודה. האשה דומה ליהלום יקר, שאין מגלגלים אותו בראש כל חוצות, אלא מטמינים אותו במקום מכובד. ונהנים ממנו באנינות טעם, בכבוד ובחביבות, במקום צנוע ושמור.
תפישת היהדות היא שבורא העולם אשר ברא הן את הגבר והן את האשה, הוא מתוקף אדנותו קבע את תפקידי הגבר והאשה, כי הוא היחיד אשר ידע באופן מדויק את תפקידי האשה ואת יעודיה ותכונותיה, באשר הוא בראה. והוא אשר קבע שזו צריכה להיות תכונתה הבסיסית של האשה: "כל כבודה בת מלך פנימה".
מושג זה ודאי סותר לחלוטין את "תרבית" העולם המערבית, כי הוא גורס וקובע אשר תפקיד האשה בראש ובראשונה להיות עיקר הבית, דהיינו עקרת הבית, כי לפי היהדות התא המשפחתי האינדיודואלי הוא בעל ערך עצום. א) מטעם שכל תא משפחתי כשר הוא כלי להשראת השכינה. ב) באשר פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול, וכאשר מוקם עוד תא משפחתי כראוי, ועוד תא משפחתי יפה, וכו', הרי כך בסופו של דבר מוקם עם בריא ומוסרי, המגדל את בניו לגדולות. עם הוא כלל שמוקם ע"י פרטים בריאים, לפיכך כל אשה אחראית על תא פרטי כזה, שהוא נדבך בישות העם.
לפיכך האשה צריכה להתרכז בבנית ביתה לתפארת, ביחסיה עם בעלה שיהיו יחסי אהבה ונאמנות על הצד היותר טוב, בגידול ילדיה לתורה ומצוות וחיי מידות ומוסר. בטיפוח ביתה מן הצד הגשמי והרוחני, בכדי שיהווה חממה לדרים בו, לגידול נאות. האם יש משימה יותר נכבדה מזו? מובן שזוהי הקריירה האמיתית של האשה, זהו האתגר האמיתי העומד בפני האשה.
לפיכך ברור, שאין לאשה לעשות קריירה של עבודה מחוץ לבית, דבר שמפקיר אותה לכל דכפין, ומונע ממנה את הקמת ביתה לתפארת. וגם אם מחמת אילוץ הפרנסה מוכרחה לצאת לעבודה, יכולה לעשות זאת או במסגרת ביתה, כפי שאפשרי היום בעידן המיחשוב, או במסגרת של מפעל ועסק שניתן לשמור שם על טהרה וצניעות.
יש לשים לב להוראת התורה: בענין דינה כתוב (בראשית ל"ד):
(א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: (ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:
ואומר רש"י על "ותצא": מדוע נאמר בת לאה, ולא בת יעקב? אלא ע"ש יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה, שנאמר "ותצא לאה לקראתו". עכל"ק. רואים אנו שהתורה שוללת שוטטות של אשה.
וכן בענין שלומית בת דברי, שבנה קילל את השם כתוב כך: "וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל, וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל משֶׁה, וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:
אומר רש"י וז"ל:
שלמית – שהיתה מפטפטת: שלום עליך, שלום עליך, שלום עליכם, מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל:
בת דברי - דברנית היתה, מדברת עם כל אדם, לפיכך קלקלה. עכל"ק. רואים אנו שהתורה שוללת דברנות של אשה.
ובמונחים פשוטים צריך לומר שהכוון של התורה הוא הנ"ל: מקומה של האשה להתגדל ולהתפתח ולעלות מעלה ולהיות נאהבת הוא בעיקר בביתה.
(ובמאמר מוסגר, אם מדברים על יציאה של האשה מחוץ לביתה, יש לציין מציאות קלוקלת אחרת: כאשר אשה יוצאת מחוץ לביתה היא "מתלבשת". פירוש: בבית אין צורך להתלבש בבגדים יפים ומושכים, גם אין צורך לשים איפור וכדומה (אין בשביל מי...), אבל כאשר האשה "יוצאת" היא מתלבשת בבגדים יפים ומושכים, וגם משתמשת בתעשית הקוסמטיקה והבישום לרוב. וזהו הפך דעת התורה ממש: אשה צריכה למצוא חן אך ורק בעיני בעלה, וצריכה לפתח אהבה ונאמנות וחיבה לבעלה, כפי שנתחייבו זה לזה במעמד הנישואין, באמירה "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". ולכן בגדים מושכים וקוסמטיקה מקומם אך ורק בבית, אבל כשאשה יוצאת, אמנם אינה צריכה להראות באופן מגעיל ודוחה, אבל בודאי שאינה צריכה לעשות שום פעולה הגורמת משיכה, לא בגדים יפים ולא קוסמטיקה).
הפמיניזם עוקר את זכויות האשה, התורה שומרת עליהן
ולאור כל הנ"ל מובן, שהיוצרות הפוכות, כי במקום שנדמה שהפמיניזם בא לשמור על זכויות האשה, הרי אין מי שעוקר את זכויות האשה יותר ממנו. כי עוקר מן האשה את זכויותיה היקרות ביותר לבית ומשפחה, נאמנות ואהבה, ובמקום זאת במסוה של מלחמה על כבוד האשה, הופך את האשה למופקרת לכל, ולאובייקט מיני, באשר חייה מתנהלים בשוה לגברים ובמחיצתם. הוא עוקר מן האשה את המוטיוציה להתחתן, ללדת ילדים, לגדלם כראוי, בתשומת הלב הראויה. הוא עוקר מן האשה את המוטיוציה לקיים את תפקידה הגדול, שהוא לברוא תא משפחתי אשר מגדל אנשים יפים התורמים לאלקים ואדם. ומעל לכל הוא עוקר מן האשה את הקשר לבורא הכל, אשר רוצה בצניעותה, ולכן מפקיע ממנה חיי נשמה, ומותיר לה חיי גוף בלבד. נמצא שהפמיניזם עוקר מן האשה את כבודה, את כל יופיה וחינה טהרתה וקדושתה, והופכה ליצור זול, שידו בכל ויד כל בו.
ולהפך, חוקי התורה, הם ששומרים על זכויות האשה, כי שמירת חוקי התורה הם שמירת חוקי הבורא אשר יצר את האשה, וודאי אם הוא שבראה, א"כ ידע את זכויותיה, ואת הטוב בשבילה. והבורא יתברך הוא שדאג יותר מכולם לשמירת זכויות האשה, ולפיכך קבע את חוקי הבריאה באופן כזה, שהאשה תהא בעיקר שמורה בביתה, תחת חסות בעלה, באופן שיוכלו לפתח אהבת אין קץ ונאמנות, וכך לבנות בית נפלא, ולגדל ילדים שיהנו אותם, ואת כל עם ישראל.
לפיכך הייתי מציע לנשים: במקום לפחד מן הדת, שכביכול אינה שומרת על כבוד האשה, ומפלה את האשה לרעה, הייתי מפחד מן התרבית החילונית, שכביכול שומרת על זכויות האשה, כי אין מי שמחלל את זכויות האשה ואת כבודה, יותר מן התרבית החילונית. וברור שמי אשר הולך נגד חוקי ה', לא יוכל לשרוד, כי השי"ת הוא היצרן של המערכת, ואיך אפשר להשתמש במערכת נגד הוראות היצרן?
הבורא ית' קבע את החוקים המתאימים ביותר לאשה
וכבר אמרנו לעיל שיש הטוענות שהדת מפלה לרעה את האשה, כי שמה את האשה מאחורי סורג ובריח, בעזרת הנשים, ואינה מניחה לאשה להשתתף באורח פעיל, כשוה בין שוים בפעילויות בית המדרש. תשובתי אחת היא לכל הטענות ולכל הטרוניות: אדון הכל, שברא את האשה, הוא שטבע את חוקיה, א"כ ודאי שאינו רוצה לקפח את האשה, אלא להפך: רוצה את טובתה.
לכן אין לאשה להתרעם על כך שכביכול אינה משותפת מספיק בחיי הדת, השי"ת שבראה הוא שקבע כמה היא צריכה להשתתף לתועלתה, וכמה לא. הוא שקבע מהן זכויותיה ומהן חובותיה, מהן מצוותיה, ומהם לימודיה. ובהתחשב בתפקידי האשה הכבירים שפירטנו לעיל, הקמת משפחה, ובית, וחינוך ילדים, וכו', ודאי שצריכה להיות שקועה במשימות הנ"ל שהטיל עליה הבורא יתברך. ולשמוח באותן מצוות שנתן לה הבורא לקיים.
מצד שני א"א לומר שדברים לא השתנו גם בהשקפת העולם התורנית, בהתחשב במצבים חדשים בעולם, וע"כ קובעת השקפת העולם התורנית שהיום נשים צריכות להיות שותפות ללימוד התורה וקיום המצוות, הרבה יותר מפעם, במידה שאין זה נוגד את דעת ההלכה. וכבר יצא מרן ה"חפץ חיים" ואחריו גם ה"חזון איש", וקבעו, שבדורותינו נשים צריכות בהחלט ללמוד תורה, שלא כעבר. וזה ממש נחוץ להן, מטעם שהתנאים הסביבתיים השתנו. כמובן המדובר על סוגי לימודים שאינם נוגדים את ההלכה. כי ההלכה מתנגדת שנשים תעסוקנה בתלמוד למשל, אולם ההלכה אינה מתנגדת ללימודי חומש, הלכה, השקפה, וכל הלימודים אשר קשורים למוסר ועבודת ה'.
וע"כ נשים היום לומדות הרבה יותר מאשר בעבר, הן את מדעי התורה, והן מדעים חיצונים. ומחמת התגברות המדע לכל גווניו, נשים רבות כבר מלמדות, גם את מדעי התורה, ועושות חיל ומעמידות תלמידות רבות. נשים בעולם החרדי גם משתלמות באומנויות שונות, כגון: ציור, פיסול, מחול, וכו', לפי נטיות ליבן, ומלמדות לאחרות. נשים חרדיות גם לומדות מקצועות מגוונים ומשיגות תעודות ודיפלומות המוכיחות כשירות גבוהה, בכל המקצועות האפשרים: מחשבים, אדריכלות, ניהול עסקים, רפואה, רפואה אלטרנטיבית לכל סוגיה, וכו'. וכל זה באופן ובצורה ובמסגרת המתאימה להלכה. אבל הנהגות חדשות שנוגדות לרוח ההלכה הינן פסולות. כי תורתינו נצחית ואינה ברת שינוי, וע"כ צריכים לבדוק איך שינויי העיתים יכולים להתממש לאור מצוות התורה, ולא לבדוק איך מצוות התורה תתאמנה את עצמן לשינויי העיתים ח"ו.
לכן נשים שרוצות להיות שוות לגברים, ולא להיות מאחורי הוילון בעזרת הנשים, ורוצות ללמוד ביחד עם גברים, ולהתפלל יחד איתם, ולעשות הכל איתם בשווה, הרצון עצמו הוא טבעי, באשר לעולם הרצון לקבל חפץ להתענג ככל שניתן יותר, כפי שנדמה בעיני דמיונו שיכול להתענג. אבל מימוש כל זה פסול הוא, באשר נובע מרוח הפמיניזם שכבר הוכחנו שאינו שומר כלל על זכויות האשה, אלא להפך: מחלל את זכויות האשה, ואת כבודה וצניעותה. וממילא גם מנתק אותה באכזריות מן האלקים אשר בראה, וגורם לה את ההפסד הדרסטי ביותר לאיכות חיי הנשמה שלה.
ובהמשך לזה, יש נשים השואלות, מדוע התורה כ"כ מקפחת את זכויות הנשים, עד שמעמידה אותן בדרגה שווה לעבד או לקטן. לכן נשים פסולות לדון, ולהעיד, נשים פסולות לשרת בבית המקדש, נשים פסולות לשחוט, וכו' וכו'. ישנן תשובות שונות לשאלות הללו, אבל התשובה האמיתית היא שכך הבורא רצה, וזהו. אשה שרוצה להתקרב למלך העולם, צריכה לקבל את רצונו, בהכנעה, בהשלמה, ובתודה. האשה צריכה להאמין שכל זה הוא לטובתה, הגם שמצד הרצון לקבל שלה היתה רוצה מציאות אחרת. והבחירה ביד כל אחת, אם לחיות חיי נצח המחוברים למלכו של עולם, או לחיות חיים בני חלוף, ריקנים מתוכן נשמתי אמיתי, המנסים לא בהצלחה למצוא תחליפים לקשר עם בורא הכל, אבל אין.
(ובספרי ברסלב ראיתי דברים מענינים בקשר לכך, כי מצביעים על כך שכל החוקיות הגשמית ההלכתית נמשכת משורשים רוחניים שבעולמות העליונים. כי ענין שפיטה ועדות למשל, נובע מבירורים שכל אדם צריך לדון את בחי' הנוקבא שבו, שהיא הרצון לקבל, וענין העדות הוא שצריך לברר את הרע שבה ולפוסלו, ואת הטוב לאמצו. ולכן אשה פסולה לדון ולעדות, כי הענין נוגע לה עצמה, ואין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים).
כל המין האנושי "מקופח"
ובאמת יש כאן איזו הטעיה וטעות, שכביכול הנשים מקופחות, כי באמת אינני מכיר שום יצור אנושי שאינו מרגיש את עצמו מקופח. דהנה כל אדם, מתרעם במצב זה או אחר על השגחתו יתברך - מדוע נתנה לו תכונות שאינן טובות? או מדוע העמידה אותו במצבים שאינם נוחים? וכו'. וכולנו צריכים לקבל את הדין, ש"הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא". כולנו צריכים לקבל על עצמינו את האמונה שהשי"ת ברא כל אחד בצורה מושלמת, בדיוק כפי שנצרך לתיקונו, ועם המדות והתכונות הנחוצות ביותר להשלמתו, וע"ז אנו מברכים בכל יום: "ברוך שעשה לי כל צרכי", למרות שזה נגד הבנות ותובנות השכל הגופני שלנו.
חומר דלק
ומנין יכולה לקחת אשה (או גבר) חומר דלק, לקבל על עצמה את הכתבת הבורא יתברך את דרכי חייה, בניגוד לרוח המשתוללת היום ברחוב, ובניגוד למשיכת שכלה הגופני? מנין לוקח אדם בכלל חומר דלק ללכת נגד נטיות גופו הטבעיות? תשובת חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת - וצדיק באמונתו יחיה". לפי שיעור האמונה בגדלות השי"ת, כך יש כח לקבל דברים שכנגד האינטרס של הגוף.
ולכן כל אשה צריכה לומר לעצמה: למרות שהייתי רוצה מצד נטיות הגוף שלי, להשתוות לדינמיקה שיש אצל הגברים, והייתי רוצה להשתתף בשיעורים כאחד מהם ביום ובלילה, והייתי רוצה לשבת בסעודות עם הרבי, והייתי רוצה לרקוד, ולא הייתי רוצה לצפות באירועים מאחורי וילון, ולהרגיש כמין אזרחית סוג ב', למרות כל זאת אני מאמינה שזהו רצונו של מלך מלכי המלכים, מטעמים חשובים מאד, וברצוני לשרת אותו. ואין תענוג שישוה לשירות בפמליא של מלך מלכי המלכים, לא של שום משיכה גופנית, ולא של שום מסקנה שכלית, שבאה מצד הרצון לקבל שלי.
כאשר אשה אומרת כל זאת לעצמה (וגם גבר בקשר לקשייו שלו), היא יכולה להתמלאות שמחה עצומה על זאת שזוכה לשרת את מלך מלכי המלכים. כי אם גופה לא היה מתנגד, אזי אינה נחשבת למשרתת של הבורא, אלא של גופה, ודוקא כאשר הגוף מתנגד, אזי היא שעת המבחן האם רוצה לשרת את הבורא, או את גופה.
ברמה הטכנית:
אשה יכולה להיות ניזונת היום מחומר לימודי:
א) דרך אמצעי התיקשורת השונים.
ב) קלטות, ספרים, תקליטורים.
ג) כבר כתבנו את דעתינו, שרבה של האשה צריך להיות בעלה (או החברותא שלה, תלוי בהגדרה שרוצים להגדיר). ולפיכך צריכה לקבוע איתו שעות לימוד בצותא, וכל הדבר הקשה תביא אליו. ואדרבא ע"י בקשותיה, תחייב אותו להתאמץ וללמוד ולהשתלם.
ד)דרך שיעורים של רבניות, ויש היום כאלו שנונות ולרוב, ובמקצועות השונים של התורה, לבחירתך.
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
הפמיניזם הוא דרישה מוחלטת מצד הנשים לשוויוניות יחסית לגברים. כתוצאה מכך נתפתחו רוב החברות המערביות בצורה כזו, שהאשה מפתחת קריירה משלה, ועובדת ומפרנסת בשווה לגבר. אשה גם מגיעה לדרגות רמות של ניהול מפעלים, קונצרנים ואפילו מדינות. אשה יכולה להתגייס ליחידות קרביות בצבא, וזכאית לכל תפקיד שבו יכול לשרת גבר, ואף יותר.
תנועה זו מביטה על מעמד האשה במשך הדורות כמעמד נחות, ולכן מבקשת להפסיק את הקיפוח, ולתת לאשה את הזכויות המגיעות לה. תנועה זו טוענת לפיכך שמעמד האשה המעוגן בדת ישראל הינו מפלה לרעה את האשה, באשר הדת מחייבת את האשה להסגר בביתה, ולהיות עסוקה בגידול ילדיה. האשה אינה יכולה ללכת לאן שרוצה, ולהתלבש כאוות נפשה, ולבוא במגע עם כל מי שרוצה. ידוע גם שחז"ל תקנו לגבר לומר בכל יום: ברוך שלא עשני אשה. בקיצור: לפי הפמיניזם צריך להציל את האשה מן הקיפוח שלה, ובמיוחד מקיפוח הדת.
פירות שוויון הזכויות
נתבונן מעט בפירות השוויון הנ"ל, כפי שבא לידי בטוי בארצות המערב:
א) הנה זה שהאשה פיתחה קריירה משלה, בתור ישות עצמאית, בלתי תלויה בבעלה לחלוטין, גרם בראש ובראשונה להזנחת ילדיה. ע"פ מחקרים, עובדה זו שילדים זקוקים לצורך גידולם הטוב, לחמימות של אמא, אשר מלווה אותם בדרכם, כמו כל שתיל שזקוק לתנאים נכונים עמ"נ לגדול, עובדה זו נרמסה ע"י הצורך לשיוויוניות. התוצאה: גידול מעוות של דורות שלימים.
ב) הפמיניזם כאילו מתעלם מן העובדה הטבעית הבסיסית של המשיכה המינית שבין ב' המינים, אשר בודאי פועלת פעולות במציאות. דהנה כיון שהאשה באה במקום עבודתה במגע עם גברים אחרים, הרי באופן טבעי מתפתחים קשרים, ונחלשת הנאמנות לבעלה, עד שבקלות גדולה כבר נמשכת ליחסים אינטימיים עם אחרים, ובמקרים רבים גם ליחסי אישות עם אחרים. ענין זה גרם להגברת תופעת הגירושין בעולם המערבי, עד שהגיעה לכששים וחמישה אחוזים. נמצא, כל מושג המשפחה נחרב לגמרי בעולם המערבי, כי האשה מתוקף שוויוניותה, מתנהלת בחיים עצמאיים לגמרי, כאשת קריירה, חשופה ליחסים עם גברים, בין אם תרצה ובין אם לא תרצה, ולכן ישנן תופעות שנשים מנהלות חיים כפולים ומשולשים במסגרת חייהן עם גברים. והבעל אינו טומן את ידו בצלחת, ואף הוא נוהג כך. כל זה גורם שצורת החיים האורגינלית של התא המשפחתי, נרמסה לחלוטין, וכבר אין נאמנות מתוקף ברית הנישואין, אלא הכל נזיל, ומה שנכון להיום אינו בהכרח נכון למחר. ואדם אינו יודע מה ילד יום, כי גם אם נכון להיום ישנו קשר טוב בינו לבין זוגתו, אבל מי יודע אלו הפתעות חדשות יוליד מקום העבודה שלה? ממילא התא המשפחתי אינו מחזיק מעמד, ומתפרק, ולכן תופעת הגירושין כ"כ חזקה.
ג) מלבד ההפסד של יופי הנאמנות והשיתופיות של חיי משפחה איתנים, יש גם ענין שלאחר גירושין, הילדים אינם מוצאים את עצמם, ובאמת הם הנפגעים העקריים, כי אין להם בסיס איתן לחזור אליו. הקן שלהם נפגע, האמינות האנושית נתקלקלה בעיניהם, באשר הם רואים שמולידיהם לא הצליחו להחזיק מעמד יחד, באהבה ובחיבה. לכן הם עצמם גודלים באופן כזה, עם יחס עוין וחשדני מאד לסביבתם האנושית, באשר כבר נוכחו לדעת שהסביבה האנושית מכזיבה.
ד) יש לציין עוד שפגעי השוויוניות הנ"ל גרמו להקטנת המוטיוציה לנישואין בכלל, באשר עקרון הנישואין מופרך מעיקרו כנ"ל, ובתנאי החיים הנוכחיים אין צורך וענין בנישואין כלל. כמו"כ פגעי השיוויוניות גרמו להקטנת המוטיוציה אצל נשים ללדת ילדים בכלל, באשר לידת ילדים עלולה לגרום לפירוק כל הקריירה, שלא לדבר על קלקול יופין, שבא כתוצאה מתקופת ההריון.
ה) הפיכת האשה לאובייקט מיני. לכאורה הפמיניזם בא להציל את האשה מן השובינזם הגברי, אבל למעשה השיג את המטרה ההפוכה, כי בימים קדמונים שמקום האשה היה בתוך ביתה ומשפחתה, באופן טבעי היו רוב קשריה רק עם משפחתה. אבל ע"י הפמיניזם האשה נמצאת עם גברים בצבא בעבודה בפוליטיקה, ובכל מקום אפשרי. וברור שאת המשיכה המינית אי אפשר לנטרל או להעלים, כי הקשר הראשוני והאחרוני של גבר עם אשה, כמו אצל חיות, הוא הקשר המיני. ורק בתור תוספת נוצרים גם קשרים נפשיים. ממילא היום בעידן המודרני, הפכה האשה יותר מבכל תקופה אחרת לאובייקט מיני, מוכרים את גופה בראש כל חוצות, בשיא הפרסום והפומביות. וגם הנשים מצד עצמן איבדו את ערכיותן העצמית בתור אדם, כי גם הן מתלבשות באופן המגרה ביותר, בכדי לפרוט על הנימים הנמוכים והחיתיים ביותר של הגבר. כי זהו המגע הפשוט והזמין ביותר, שבו רוצים כולם. ולמכור את עצמן בתור נבונות ומוכשרות אינטלקטואלית, זה הרבה פחות זמין, והרבה יותר קשה. נמצא שהעידן של היום הוא החשוך ביותר מבחינה זו, כי בתקופות קדומות באופן נורמלי, האשה היתה בתוך ביתה, שייכת לבעלה בלבד, והיום היא הפקר לכל, נחלת הכלל, ללא זהות של אדם, אלא של מודל מיני בלבד. וגם אם חסידות הפמיניזם תנסנה לטעון, שאין הדברים נכונים, עובדה שנשים מנהלות היום מפעלים, והן מצויות במדע ובאקדמיה, וכו', והן נמדדות, לא מינית, אלא בזכות כישוריהן. עדיין אני עומד בטענתי, שכיון שהאשה יצאה לעולם הגדול, נעשתה בראש ובראשונה לאוביקט מיני, מטעם שזה המגע הזמין והפשוט ביותר. וכל שאר הענינים הם רק תוספת. וגם כאשר אשה היא מדענית מוכשרת, בראש ובראשונה כל הקולגות שלה נמשכים אליה מינית, והיא עצמה מתלבשת ומתנהגת בצורה המלבה את הקשר המיני, ורק אח"כ בסדר החשיבות יש ביניהם קשרים עניניים של מדע. כי את הטבע החייתי הגולמי של האדם אי אפשר לחנך או להעלים.
זכויותיה של האשה ע"פ היהדות
וכעת נתבונן איך רואה היהדות את תפקיד האשה: המושג המנחה הממוקד ביותר בא מן הפסוק: "כל כבודה בת מלך פנימה", כי האשה דומה לבת מלך (בתו של הקב"ה), ובת מלך אינה מסתובבת בחוצות, מרוב יוקרתה, מרוב כבודה. האשה דומה ליהלום יקר, שאין מגלגלים אותו בראש כל חוצות, אלא מטמינים אותו במקום מכובד. ונהנים ממנו באנינות טעם, בכבוד ובחביבות, במקום צנוע ושמור.
תפישת היהדות היא שבורא העולם אשר ברא הן את הגבר והן את האשה, הוא מתוקף אדנותו קבע את תפקידי הגבר והאשה, כי הוא היחיד אשר ידע באופן מדויק את תפקידי האשה ואת יעודיה ותכונותיה, באשר הוא בראה. והוא אשר קבע שזו צריכה להיות תכונתה הבסיסית של האשה: "כל כבודה בת מלך פנימה".
מושג זה ודאי סותר לחלוטין את "תרבית" העולם המערבית, כי הוא גורס וקובע אשר תפקיד האשה בראש ובראשונה להיות עיקר הבית, דהיינו עקרת הבית, כי לפי היהדות התא המשפחתי האינדיודואלי הוא בעל ערך עצום. א) מטעם שכל תא משפחתי כשר הוא כלי להשראת השכינה. ב) באשר פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול, וכאשר מוקם עוד תא משפחתי כראוי, ועוד תא משפחתי יפה, וכו', הרי כך בסופו של דבר מוקם עם בריא ומוסרי, המגדל את בניו לגדולות. עם הוא כלל שמוקם ע"י פרטים בריאים, לפיכך כל אשה אחראית על תא פרטי כזה, שהוא נדבך בישות העם.
לפיכך האשה צריכה להתרכז בבנית ביתה לתפארת, ביחסיה עם בעלה שיהיו יחסי אהבה ונאמנות על הצד היותר טוב, בגידול ילדיה לתורה ומצוות וחיי מידות ומוסר. בטיפוח ביתה מן הצד הגשמי והרוחני, בכדי שיהווה חממה לדרים בו, לגידול נאות. האם יש משימה יותר נכבדה מזו? מובן שזוהי הקריירה האמיתית של האשה, זהו האתגר האמיתי העומד בפני האשה.
לפיכך ברור, שאין לאשה לעשות קריירה של עבודה מחוץ לבית, דבר שמפקיר אותה לכל דכפין, ומונע ממנה את הקמת ביתה לתפארת. וגם אם מחמת אילוץ הפרנסה מוכרחה לצאת לעבודה, יכולה לעשות זאת או במסגרת ביתה, כפי שאפשרי היום בעידן המיחשוב, או במסגרת של מפעל ועסק שניתן לשמור שם על טהרה וצניעות.
יש לשים לב להוראת התורה: בענין דינה כתוב (בראשית ל"ד):
(א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: (ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:
ואומר רש"י על "ותצא": מדוע נאמר בת לאה, ולא בת יעקב? אלא ע"ש יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה, שנאמר "ותצא לאה לקראתו". עכל"ק. רואים אנו שהתורה שוללת שוטטות של אשה.
וכן בענין שלומית בת דברי, שבנה קילל את השם כתוב כך: "וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל, וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל משֶׁה, וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:
אומר רש"י וז"ל:
שלמית – שהיתה מפטפטת: שלום עליך, שלום עליך, שלום עליכם, מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל:
בת דברי - דברנית היתה, מדברת עם כל אדם, לפיכך קלקלה. עכל"ק. רואים אנו שהתורה שוללת דברנות של אשה.
ובמונחים פשוטים צריך לומר שהכוון של התורה הוא הנ"ל: מקומה של האשה להתגדל ולהתפתח ולעלות מעלה ולהיות נאהבת הוא בעיקר בביתה.
(ובמאמר מוסגר, אם מדברים על יציאה של האשה מחוץ לביתה, יש לציין מציאות קלוקלת אחרת: כאשר אשה יוצאת מחוץ לביתה היא "מתלבשת". פירוש: בבית אין צורך להתלבש בבגדים יפים ומושכים, גם אין צורך לשים איפור וכדומה (אין בשביל מי...), אבל כאשר האשה "יוצאת" היא מתלבשת בבגדים יפים ומושכים, וגם משתמשת בתעשית הקוסמטיקה והבישום לרוב. וזהו הפך דעת התורה ממש: אשה צריכה למצוא חן אך ורק בעיני בעלה, וצריכה לפתח אהבה ונאמנות וחיבה לבעלה, כפי שנתחייבו זה לזה במעמד הנישואין, באמירה "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". ולכן בגדים מושכים וקוסמטיקה מקומם אך ורק בבית, אבל כשאשה יוצאת, אמנם אינה צריכה להראות באופן מגעיל ודוחה, אבל בודאי שאינה צריכה לעשות שום פעולה הגורמת משיכה, לא בגדים יפים ולא קוסמטיקה).
הפמיניזם עוקר את זכויות האשה, התורה שומרת עליהן
ולאור כל הנ"ל מובן, שהיוצרות הפוכות, כי במקום שנדמה שהפמיניזם בא לשמור על זכויות האשה, הרי אין מי שעוקר את זכויות האשה יותר ממנו. כי עוקר מן האשה את זכויותיה היקרות ביותר לבית ומשפחה, נאמנות ואהבה, ובמקום זאת במסוה של מלחמה על כבוד האשה, הופך את האשה למופקרת לכל, ולאובייקט מיני, באשר חייה מתנהלים בשוה לגברים ובמחיצתם. הוא עוקר מן האשה את המוטיוציה להתחתן, ללדת ילדים, לגדלם כראוי, בתשומת הלב הראויה. הוא עוקר מן האשה את המוטיוציה לקיים את תפקידה הגדול, שהוא לברוא תא משפחתי אשר מגדל אנשים יפים התורמים לאלקים ואדם. ומעל לכל הוא עוקר מן האשה את הקשר לבורא הכל, אשר רוצה בצניעותה, ולכן מפקיע ממנה חיי נשמה, ומותיר לה חיי גוף בלבד. נמצא שהפמיניזם עוקר מן האשה את כבודה, את כל יופיה וחינה טהרתה וקדושתה, והופכה ליצור זול, שידו בכל ויד כל בו.
ולהפך, חוקי התורה, הם ששומרים על זכויות האשה, כי שמירת חוקי התורה הם שמירת חוקי הבורא אשר יצר את האשה, וודאי אם הוא שבראה, א"כ ידע את זכויותיה, ואת הטוב בשבילה. והבורא יתברך הוא שדאג יותר מכולם לשמירת זכויות האשה, ולפיכך קבע את חוקי הבריאה באופן כזה, שהאשה תהא בעיקר שמורה בביתה, תחת חסות בעלה, באופן שיוכלו לפתח אהבת אין קץ ונאמנות, וכך לבנות בית נפלא, ולגדל ילדים שיהנו אותם, ואת כל עם ישראל.
לפיכך הייתי מציע לנשים: במקום לפחד מן הדת, שכביכול אינה שומרת על כבוד האשה, ומפלה את האשה לרעה, הייתי מפחד מן התרבית החילונית, שכביכול שומרת על זכויות האשה, כי אין מי שמחלל את זכויות האשה ואת כבודה, יותר מן התרבית החילונית. וברור שמי אשר הולך נגד חוקי ה', לא יוכל לשרוד, כי השי"ת הוא היצרן של המערכת, ואיך אפשר להשתמש במערכת נגד הוראות היצרן?
הבורא ית' קבע את החוקים המתאימים ביותר לאשה
וכבר אמרנו לעיל שיש הטוענות שהדת מפלה לרעה את האשה, כי שמה את האשה מאחורי סורג ובריח, בעזרת הנשים, ואינה מניחה לאשה להשתתף באורח פעיל, כשוה בין שוים בפעילויות בית המדרש. תשובתי אחת היא לכל הטענות ולכל הטרוניות: אדון הכל, שברא את האשה, הוא שטבע את חוקיה, א"כ ודאי שאינו רוצה לקפח את האשה, אלא להפך: רוצה את טובתה.
לכן אין לאשה להתרעם על כך שכביכול אינה משותפת מספיק בחיי הדת, השי"ת שבראה הוא שקבע כמה היא צריכה להשתתף לתועלתה, וכמה לא. הוא שקבע מהן זכויותיה ומהן חובותיה, מהן מצוותיה, ומהם לימודיה. ובהתחשב בתפקידי האשה הכבירים שפירטנו לעיל, הקמת משפחה, ובית, וחינוך ילדים, וכו', ודאי שצריכה להיות שקועה במשימות הנ"ל שהטיל עליה הבורא יתברך. ולשמוח באותן מצוות שנתן לה הבורא לקיים.
מצד שני א"א לומר שדברים לא השתנו גם בהשקפת העולם התורנית, בהתחשב במצבים חדשים בעולם, וע"כ קובעת השקפת העולם התורנית שהיום נשים צריכות להיות שותפות ללימוד התורה וקיום המצוות, הרבה יותר מפעם, במידה שאין זה נוגד את דעת ההלכה. וכבר יצא מרן ה"חפץ חיים" ואחריו גם ה"חזון איש", וקבעו, שבדורותינו נשים צריכות בהחלט ללמוד תורה, שלא כעבר. וזה ממש נחוץ להן, מטעם שהתנאים הסביבתיים השתנו. כמובן המדובר על סוגי לימודים שאינם נוגדים את ההלכה. כי ההלכה מתנגדת שנשים תעסוקנה בתלמוד למשל, אולם ההלכה אינה מתנגדת ללימודי חומש, הלכה, השקפה, וכל הלימודים אשר קשורים למוסר ועבודת ה'.
וע"כ נשים היום לומדות הרבה יותר מאשר בעבר, הן את מדעי התורה, והן מדעים חיצונים. ומחמת התגברות המדע לכל גווניו, נשים רבות כבר מלמדות, גם את מדעי התורה, ועושות חיל ומעמידות תלמידות רבות. נשים בעולם החרדי גם משתלמות באומנויות שונות, כגון: ציור, פיסול, מחול, וכו', לפי נטיות ליבן, ומלמדות לאחרות. נשים חרדיות גם לומדות מקצועות מגוונים ומשיגות תעודות ודיפלומות המוכיחות כשירות גבוהה, בכל המקצועות האפשרים: מחשבים, אדריכלות, ניהול עסקים, רפואה, רפואה אלטרנטיבית לכל סוגיה, וכו'. וכל זה באופן ובצורה ובמסגרת המתאימה להלכה. אבל הנהגות חדשות שנוגדות לרוח ההלכה הינן פסולות. כי תורתינו נצחית ואינה ברת שינוי, וע"כ צריכים לבדוק איך שינויי העיתים יכולים להתממש לאור מצוות התורה, ולא לבדוק איך מצוות התורה תתאמנה את עצמן לשינויי העיתים ח"ו.
לכן נשים שרוצות להיות שוות לגברים, ולא להיות מאחורי הוילון בעזרת הנשים, ורוצות ללמוד ביחד עם גברים, ולהתפלל יחד איתם, ולעשות הכל איתם בשווה, הרצון עצמו הוא טבעי, באשר לעולם הרצון לקבל חפץ להתענג ככל שניתן יותר, כפי שנדמה בעיני דמיונו שיכול להתענג. אבל מימוש כל זה פסול הוא, באשר נובע מרוח הפמיניזם שכבר הוכחנו שאינו שומר כלל על זכויות האשה, אלא להפך: מחלל את זכויות האשה, ואת כבודה וצניעותה. וממילא גם מנתק אותה באכזריות מן האלקים אשר בראה, וגורם לה את ההפסד הדרסטי ביותר לאיכות חיי הנשמה שלה.
ובהמשך לזה, יש נשים השואלות, מדוע התורה כ"כ מקפחת את זכויות הנשים, עד שמעמידה אותן בדרגה שווה לעבד או לקטן. לכן נשים פסולות לדון, ולהעיד, נשים פסולות לשרת בבית המקדש, נשים פסולות לשחוט, וכו' וכו'. ישנן תשובות שונות לשאלות הללו, אבל התשובה האמיתית היא שכך הבורא רצה, וזהו. אשה שרוצה להתקרב למלך העולם, צריכה לקבל את רצונו, בהכנעה, בהשלמה, ובתודה. האשה צריכה להאמין שכל זה הוא לטובתה, הגם שמצד הרצון לקבל שלה היתה רוצה מציאות אחרת. והבחירה ביד כל אחת, אם לחיות חיי נצח המחוברים למלכו של עולם, או לחיות חיים בני חלוף, ריקנים מתוכן נשמתי אמיתי, המנסים לא בהצלחה למצוא תחליפים לקשר עם בורא הכל, אבל אין.
(ובספרי ברסלב ראיתי דברים מענינים בקשר לכך, כי מצביעים על כך שכל החוקיות הגשמית ההלכתית נמשכת משורשים רוחניים שבעולמות העליונים. כי ענין שפיטה ועדות למשל, נובע מבירורים שכל אדם צריך לדון את בחי' הנוקבא שבו, שהיא הרצון לקבל, וענין העדות הוא שצריך לברר את הרע שבה ולפוסלו, ואת הטוב לאמצו. ולכן אשה פסולה לדון ולעדות, כי הענין נוגע לה עצמה, ואין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים).
כל המין האנושי "מקופח"
ובאמת יש כאן איזו הטעיה וטעות, שכביכול הנשים מקופחות, כי באמת אינני מכיר שום יצור אנושי שאינו מרגיש את עצמו מקופח. דהנה כל אדם, מתרעם במצב זה או אחר על השגחתו יתברך - מדוע נתנה לו תכונות שאינן טובות? או מדוע העמידה אותו במצבים שאינם נוחים? וכו'. וכולנו צריכים לקבל את הדין, ש"הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא". כולנו צריכים לקבל על עצמינו את האמונה שהשי"ת ברא כל אחד בצורה מושלמת, בדיוק כפי שנצרך לתיקונו, ועם המדות והתכונות הנחוצות ביותר להשלמתו, וע"ז אנו מברכים בכל יום: "ברוך שעשה לי כל צרכי", למרות שזה נגד הבנות ותובנות השכל הגופני שלנו.
חומר דלק
ומנין יכולה לקחת אשה (או גבר) חומר דלק, לקבל על עצמה את הכתבת הבורא יתברך את דרכי חייה, בניגוד לרוח המשתוללת היום ברחוב, ובניגוד למשיכת שכלה הגופני? מנין לוקח אדם בכלל חומר דלק ללכת נגד נטיות גופו הטבעיות? תשובת חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת - וצדיק באמונתו יחיה". לפי שיעור האמונה בגדלות השי"ת, כך יש כח לקבל דברים שכנגד האינטרס של הגוף.
ולכן כל אשה צריכה לומר לעצמה: למרות שהייתי רוצה מצד נטיות הגוף שלי, להשתוות לדינמיקה שיש אצל הגברים, והייתי רוצה להשתתף בשיעורים כאחד מהם ביום ובלילה, והייתי רוצה לשבת בסעודות עם הרבי, והייתי רוצה לרקוד, ולא הייתי רוצה לצפות באירועים מאחורי וילון, ולהרגיש כמין אזרחית סוג ב', למרות כל זאת אני מאמינה שזהו רצונו של מלך מלכי המלכים, מטעמים חשובים מאד, וברצוני לשרת אותו. ואין תענוג שישוה לשירות בפמליא של מלך מלכי המלכים, לא של שום משיכה גופנית, ולא של שום מסקנה שכלית, שבאה מצד הרצון לקבל שלי.
כאשר אשה אומרת כל זאת לעצמה (וגם גבר בקשר לקשייו שלו), היא יכולה להתמלאות שמחה עצומה על זאת שזוכה לשרת את מלך מלכי המלכים. כי אם גופה לא היה מתנגד, אזי אינה נחשבת למשרתת של הבורא, אלא של גופה, ודוקא כאשר הגוף מתנגד, אזי היא שעת המבחן האם רוצה לשרת את הבורא, או את גופה.
ברמה הטכנית:
אשה יכולה להיות ניזונת היום מחומר לימודי:
א) דרך אמצעי התיקשורת השונים.
ב) קלטות, ספרים, תקליטורים.
ג) כבר כתבנו את דעתינו, שרבה של האשה צריך להיות בעלה (או החברותא שלה, תלוי בהגדרה שרוצים להגדיר). ולפיכך צריכה לקבוע איתו שעות לימוד בצותא, וכל הדבר הקשה תביא אליו. ואדרבא ע"י בקשותיה, תחייב אותו להתאמץ וללמוד ולהשתלם.
ד)דרך שיעורים של רבניות, ויש היום כאלו שנונות ולרוב, ובמקצועות השונים של התורה, לבחירתך.
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה