שאלה: ברצוני לשאול בסוגיית ההנאה, כפי שעולה מההקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות. בהקדמה זו, מביא בעל הסולם, את החלוקה בדבר ההנאה, ושם הוא אומר, שהנאה שאינה מספקת את המדרגה כולה, הנאה זו שייכת לטומאה. בעל הסולם מביא את הדוגמא של הגירוד בפצע, שאמנם הגירוד גורם להנאה ריגעית ומקומית, אבל בסופו של דבר גורם למוות של כל הגוף. וכך כל הנאה שאיננה לכל הקומה. ושאלתי היא מה היא הנאה של כל הקומה ? הרי כל הנאה מתקבלת במדרגה כלשהי מהקומה כולה. לפעמים ההנאה היא בראש ממושכלות ומרוחניות, לפעמים ההנאה היא "בתוך" הגוף מתזונה וכדומה, ובכלל על כל הנאה אני יכול לומר שהיא שייכת למדרגה ספציפית. לכן אני לא מצליח לרדת לעומק העניין של הנאה שלמה לכל הקומה. אשמח מאוד לקבל סיוע בהבנת העניין.
תשובה: אכן כפי שציינת, כל הנאה שהיא על בסיס של קבלה, שייכת לאבר מסוים מתוך הקומה, ואינה כוללת את כל הקומה. ולכן ודאי שייכת לטומאה ולא לקדושה. דהנה אנו אומרים: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", היינו שהמציאות האלוקית היא מציאות של אחדות פשוטה, שאין בה חלוקות וריבויים, ולכן כל מה שכן נחלק ויש בו רבוי שייך לטומאה, באשר אין לו השתוות עם הבורא.
אבל יש הנאה אחת שאינה כזו, והיא הנאה על בסיס של השפעה, ולא על בסיס של קבלה. כאשר ההנאה נעשית מתוך השפעת נחת רוח לעליון, הנאה מן הדביקות בעליון, אזי אינה שייכת לשום אבר, אלא לכללות הקומה, והיא הנאה של קדושה, כי היא בסוד האחדות, דוגמת המציאות האלוקית.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
תשובה: אכן כפי שציינת, כל הנאה שהיא על בסיס של קבלה, שייכת לאבר מסוים מתוך הקומה, ואינה כוללת את כל הקומה. ולכן ודאי שייכת לטומאה ולא לקדושה. דהנה אנו אומרים: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", היינו שהמציאות האלוקית היא מציאות של אחדות פשוטה, שאין בה חלוקות וריבויים, ולכן כל מה שכן נחלק ויש בו רבוי שייך לטומאה, באשר אין לו השתוות עם הבורא.
אבל יש הנאה אחת שאינה כזו, והיא הנאה על בסיס של השפעה, ולא על בסיס של קבלה. כאשר ההנאה נעשית מתוך השפעת נחת רוח לעליון, הנאה מן הדביקות בעליון, אזי אינה שייכת לשום אבר, אלא לכללות הקומה, והיא הנאה של קדושה, כי היא בסוד האחדות, דוגמת המציאות האלוקית.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
תגובה 1:
בס"ד
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת-הַיַּרְדֵּן
משה המוציא את בני ישראל ממצרים, המנהיג והמלווה אותם במסעיהם במדבר ומכין אותם לכניסה לארץ ישראל, פותח במילים אלה את דברי ההכנה שלו:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ–עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת, בַּשָּׁמָיִם.
מדוע פותח משה במילים שמע ישראל, מילים המוכרות לנו מפסוק הייחוד שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד (דברים ד ו).
מה הקשר בין רישא פסוק הייחוד למעבר הירדן? ומדוע מי שעובר את הירדן גר בשמים?
ננסה להשיב על שאלות אלה אחת לאחת.
משה, פותח במילים שמע ישראל, כדי להסביר לעם ישראל את ייחודה של ארץ ישראל. ארץ ישראל אומר משה, נמצאת מעבר לנהר הירדן.
שמו של נהר הירדן נקרא כך על שום שיורד מדן (בכורות נה).
הסבר : דן לשון דין ומשפט דָּן, יָדִין עַמּוֹ–כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (בראשית מט, טז).
שלושה נחלים מהווים את מקורות הירדן והם: חרמון (בניאס),שניר (חצבאני) ודן.
מספרת הגמרא במסכת בכורות נה, כי שמו של נהר הירדן נקרא כך על שום שיורד מדן. וממשיכה הגמרא ומבארת במסכת נדרים כא,ב כי ירדן יורד ונמשך ממנו, ומסבירה מה משמעות הירידה בדין ואומרת, "ונתן לך שם לב רגז, אכתי לא עברי ירדנא (עדיין לא עבר את הירדן) שנאמר "וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ".(דברים כח סה).
באור הדברים : היות והירדן יורד מדן מקום שם נשפעים הדינים, הירדן מהווה גבול בין שתי ארצות. לא גבול גאוגרפי בין ישראל לירדן או עבר הירדן, אלא מקום בו עובר גבול תודעתי. אתה כועס, יש לך כליון עיניים ודאבון נפש, אתה נמצא בתחום עבר הירדן, מקום בו אתה רוצה רק לקבל לעצמך.
לעומת זאת, אומר דוד המלך ע"ה לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים; וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי.(תהלים נא יב) ואז אוכל להשפיע לך נחת רוח בחינת ארץ ישראל. כי נחת רוח נמשכת מהרגשת ארץ ישראל.
לכן אומר משה, שמע ישראל, היום אתה עובר את הירדן, כלומר, מעבר הירדן הוא לא עניין היסטורי או גאוגרפי, היום, בזמן הווה כלומר עכשיו, אתה עובר את הירדן שבך, שבנפשך פנימה, ועובר ממצב של קבלה למצב של השפעה, וכאשר תבוא לָרֶשֶׁת את הגּוֹיִם, הגְּדֹלִים וַהעֲצֻמִים מִמֶּךָּ–עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת (עם בחינת ההשפעה שרכשת, אז תהיה) בַּשָּׁמָיִם.
כל טוב
א.קליין
הוסף רשומת תגובה