שאלה: שמעתי שיעור אשר בו דיבר הרב על כך ש"אני כשלעצמי מה אני", כלומר שכל מחשבה או רצון או פעולה של האדם באים מה' יתברך ובלעדיו אנו כלום. עוד אומר הרב כי מציאות ה' היא מציאות של שלמות כמובן, ואין בו חיסרון והוא מוגדר כ"הטוב המוחלט" ואין רע בעולמו, וכל הרע נוצר מהאדם בלבד.
אם כן, מהיכן מגיע הרע שבקרבו של האדם אם לא מה' יתברך? הרי אין עוד מלבדו. האם אנו יוצרים יש מאין? ואם יצר הקב"ה את האדם בצלמו - לאן שייך הרע?
תשובה: אנו מצווים ע"י השי"ת להנהיג את חיינו בב' אופנים: לפני כל מעשה לנהוג באופן של בחירה, דהיינו לחיות את אימרת חז"ל: "אם אין אני לי מי לי". ואז אנו מרגישים באופן טבעי שיש לנו בחירה לעשות ככל העולה על רוחינו. ואנו צריכים לדעת, שהשי"ת נתן בנו את הרצון לקבל, שאיתו אנו מסוגלים לעשות את הרע היותר חמור בעולם. גם נתן בנו נשמה אלוקית שאם נשכיל לגלותה, נוכל לעשות את הטוב היותר נפלא בעולם, והכל תלוי בנו, אם לחיים אם למוות.
לאחר המעשה אנו צריכים להאמין שהכל מאת השי"ת, "ואני לכשלעצמי מה אני", אני לא עשיתי דבר. אם פעלתי טוב, הרי זה רק בזכות השי"ת, ועי להודות לו על כך. ואם ח"ו פעלתי רע, הרי גם זה רק מחמת שהשי"ת החליט שאני צריך לחיות בזבל נפשי. ואז אנו צריכים להתפלל לה' שיעזור לנו להגיע למצב שבו לא נצטרך יותר לחזור לזבל, אלא שנוכל בקביעות לאכול מאכל אדם. וכל התהליכים הללו הם לטובתינו, בכדי שנכיר את עצמינו, ואת המסוגלות שלנו להנות מן הרע, עמ"נ שנרגיש צורך לעזרת ה', להתעלות מעל כל זה.
נמצא שגם נתינת הרע באדם, דהיינו בריאת הרצון לקבל הבסיסי, באה מטובו יתברך, כי ע"י הרצון לקבל אנו יכולים לקבל את הטוב והעונג. מאידך גיסא מחמת שליטת הרצון לקבל בהפרזה מוחלטת, אנו גם מגיעים ליסורים. אבל גם מציאות זו באה מן הבורא, וגם למציאות זו תועלת: א) היסורים מלמדים אותנו את הנזק העלול להגרם לנו ולסביבתינו מן הרצון לקבל, בצורה דרסטית ביותר. ב) היסורים מדביקים אותנו בהשי"ת, באשר אנו זקוקים לעזרתו, וזו מעלה גבוהה. ובסיכומו של דבר ע"י עזרתו יתברך אנו צריכים להגיע למצב שנשתמש ברצון לקבל, אבל בצורה מווסתת. נשתמש בו לקבל טוב ועונג, אבל לא מצד האגו והאנוכיות שלנו, אלא רק בכדי לגרום נחת רוח לזולתינו, בזמן שהזולת מעונין שאנו נקבל טוב ועונג ונהנה.
הקב"ה יצר את האדם בצלמו, אבל צלם האלקים הזה המצוי באדם, צריך הוא לעבודה רבה בכדי לגלותו, וכל זה בכוונה תחילה, בכדי שנחויב ליצור קשר עם הבורא, וללא זאת לא נצליח.
אם כן, מהיכן מגיע הרע שבקרבו של האדם אם לא מה' יתברך? הרי אין עוד מלבדו. האם אנו יוצרים יש מאין? ואם יצר הקב"ה את האדם בצלמו - לאן שייך הרע?
תשובה: אנו מצווים ע"י השי"ת להנהיג את חיינו בב' אופנים: לפני כל מעשה לנהוג באופן של בחירה, דהיינו לחיות את אימרת חז"ל: "אם אין אני לי מי לי". ואז אנו מרגישים באופן טבעי שיש לנו בחירה לעשות ככל העולה על רוחינו. ואנו צריכים לדעת, שהשי"ת נתן בנו את הרצון לקבל, שאיתו אנו מסוגלים לעשות את הרע היותר חמור בעולם. גם נתן בנו נשמה אלוקית שאם נשכיל לגלותה, נוכל לעשות את הטוב היותר נפלא בעולם, והכל תלוי בנו, אם לחיים אם למוות.
לאחר המעשה אנו צריכים להאמין שהכל מאת השי"ת, "ואני לכשלעצמי מה אני", אני לא עשיתי דבר. אם פעלתי טוב, הרי זה רק בזכות השי"ת, ועי להודות לו על כך. ואם ח"ו פעלתי רע, הרי גם זה רק מחמת שהשי"ת החליט שאני צריך לחיות בזבל נפשי. ואז אנו צריכים להתפלל לה' שיעזור לנו להגיע למצב שבו לא נצטרך יותר לחזור לזבל, אלא שנוכל בקביעות לאכול מאכל אדם. וכל התהליכים הללו הם לטובתינו, בכדי שנכיר את עצמינו, ואת המסוגלות שלנו להנות מן הרע, עמ"נ שנרגיש צורך לעזרת ה', להתעלות מעל כל זה.
נמצא שגם נתינת הרע באדם, דהיינו בריאת הרצון לקבל הבסיסי, באה מטובו יתברך, כי ע"י הרצון לקבל אנו יכולים לקבל את הטוב והעונג. מאידך גיסא מחמת שליטת הרצון לקבל בהפרזה מוחלטת, אנו גם מגיעים ליסורים. אבל גם מציאות זו באה מן הבורא, וגם למציאות זו תועלת: א) היסורים מלמדים אותנו את הנזק העלול להגרם לנו ולסביבתינו מן הרצון לקבל, בצורה דרסטית ביותר. ב) היסורים מדביקים אותנו בהשי"ת, באשר אנו זקוקים לעזרתו, וזו מעלה גבוהה. ובסיכומו של דבר ע"י עזרתו יתברך אנו צריכים להגיע למצב שנשתמש ברצון לקבל, אבל בצורה מווסתת. נשתמש בו לקבל טוב ועונג, אבל לא מצד האגו והאנוכיות שלנו, אלא רק בכדי לגרום נחת רוח לזולתינו, בזמן שהזולת מעונין שאנו נקבל טוב ועונג ונהנה.
הקב"ה יצר את האדם בצלמו, אבל צלם האלקים הזה המצוי באדם, צריך הוא לעבודה רבה בכדי לגלותו, וכל זה בכוונה תחילה, בכדי שנחויב ליצור קשר עם הבורא, וללא זאת לא נצליח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה