שאלה: ברצוני לשאול את כבודו שאלה הנובעת מתוך הלימוד שלי בתלמוד עשר הספירות, חלק י"א, בעמוד אלף לח' כותב : "אפילו אחר ירידת ה"ת מעיניים נשאר שם בחינת רושם כנודע. וע"כ לא יכלו לעלות רק ב' שלישים מחג"ת להיות ראש..."
בעל הסולם התייחס לנושא גם במקומות אחרים בחלק קודם. ונסיתי להשליך את עניין זה למציאות הרוחנית הכללית בעם ישראל: האם יתכן שרושם זה של הקטנות קיים גם בנשמות ישראל? והאם כתוצאה מכך ייתכן שעד ביאת משיח מי שלא ימחק רושם זה מנשמתו, כלומר יתקן את הרצון לקבל שיהיה בע"מ להשפיע, לא יוכל להיות חלק מהגדלות של זמן משיח?
אני מקווה שהרב הבין אותי נכון, אני לא מנסה להתחכם ולא לחפש פגמים או ל"נבא" רעות לעם ישראל ח"ו, אבל אם זה נכון יש לזה השלכות שעלולות להיות מבהילות, לכן רציתי לשאול את דעתך.
תשובה: לדעתי אתה צודק, שמי שלא יגיע למעלת מקבל עמ"נ להשפיע, אזי הוא נתון להגבלות הצ"ב, ולא יוכל לקבל את הגדלות דימות המשיח.
אבל עד שאתה דואג על הגדלות דימות המשיח, צריך לדאוג על הקטנות מקודם, כי קודם כל צריך להיות מתוקן בכלים דקטנות כראוי, דהיינו להיות מסוגלים לעבוד את השי"ת באמונה למעלה מהדעת, ובחסד, בשמחה ובשלימות. מה שמכונה בשפת רבותינו משפיע עמ"נ להשפיע. ומקודם צריך לרכוש מדרגה זו, ואח"כ אפשר לדבר על המדרגה ההיא.
ולגבי המשיח נאמר בישעיהו מ"ב:
(יט) "מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח? מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהֹוָה".
ויל"ה: מדוע מוגדר המשיח כעור וכחרש? ויל"ו, דעיור הוא מי שלא משמש בכלים של הראיה, דהיינו שאינו משמש בחכמה. ומדוע נאמר כזאת על המשיח, הלא בימיו נאמר: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים", משמע שתהיה קבלת חכמה בכלים דמקבל עמ"נ להשפיע? אלא לדעתי קודם כל המשיח ילמד לעם ישראל את דרך החיים של משפיע עמ"נ להשפיע, ורק אח"כ יתכן מקבל עמ"נ להשפיע. וע"ש שהוא עצמו מסוגל להסתפק בשמחה גם במועט, ומוכן לעבוד את ה' בבחי' "לכתך אחרי במדבר", לכן מכונה בשם עיור וחרש, כי יש לו שלימות גם ללא שימוש בכלים של הרצון לקבל ושל הדעת והראיה וההבנה.
כמו"כ כתוב: "כי לא ידח ממנו נידח", כל הנשמות כולן תבואנה לתיקונן בעז"ה.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
בעל הסולם התייחס לנושא גם במקומות אחרים בחלק קודם. ונסיתי להשליך את עניין זה למציאות הרוחנית הכללית בעם ישראל: האם יתכן שרושם זה של הקטנות קיים גם בנשמות ישראל? והאם כתוצאה מכך ייתכן שעד ביאת משיח מי שלא ימחק רושם זה מנשמתו, כלומר יתקן את הרצון לקבל שיהיה בע"מ להשפיע, לא יוכל להיות חלק מהגדלות של זמן משיח?
אני מקווה שהרב הבין אותי נכון, אני לא מנסה להתחכם ולא לחפש פגמים או ל"נבא" רעות לעם ישראל ח"ו, אבל אם זה נכון יש לזה השלכות שעלולות להיות מבהילות, לכן רציתי לשאול את דעתך.
תשובה: לדעתי אתה צודק, שמי שלא יגיע למעלת מקבל עמ"נ להשפיע, אזי הוא נתון להגבלות הצ"ב, ולא יוכל לקבל את הגדלות דימות המשיח.
אבל עד שאתה דואג על הגדלות דימות המשיח, צריך לדאוג על הקטנות מקודם, כי קודם כל צריך להיות מתוקן בכלים דקטנות כראוי, דהיינו להיות מסוגלים לעבוד את השי"ת באמונה למעלה מהדעת, ובחסד, בשמחה ובשלימות. מה שמכונה בשפת רבותינו משפיע עמ"נ להשפיע. ומקודם צריך לרכוש מדרגה זו, ואח"כ אפשר לדבר על המדרגה ההיא.
ולגבי המשיח נאמר בישעיהו מ"ב:
(יט) "מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח? מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהֹוָה".
ויל"ה: מדוע מוגדר המשיח כעור וכחרש? ויל"ו, דעיור הוא מי שלא משמש בכלים של הראיה, דהיינו שאינו משמש בחכמה. ומדוע נאמר כזאת על המשיח, הלא בימיו נאמר: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים", משמע שתהיה קבלת חכמה בכלים דמקבל עמ"נ להשפיע? אלא לדעתי קודם כל המשיח ילמד לעם ישראל את דרך החיים של משפיע עמ"נ להשפיע, ורק אח"כ יתכן מקבל עמ"נ להשפיע. וע"ש שהוא עצמו מסוגל להסתפק בשמחה גם במועט, ומוכן לעבוד את ה' בבחי' "לכתך אחרי במדבר", לכן מכונה בשם עיור וחרש, כי יש לו שלימות גם ללא שימוש בכלים של הרצון לקבל ושל הדעת והראיה וההבנה.
כמו"כ כתוב: "כי לא ידח ממנו נידח", כל הנשמות כולן תבואנה לתיקונן בעז"ה.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה