לכב' ידיד נפשי ר' ...... נרו יאיר לנצח נצחים
קיבלתי מכתבך, ובראשונה דעתי שאין לך בשום פנים ואופן להתווכח עם אנשים, כי אנשים מלאים דעות קדומות, ולא מוכנים לשמוע דברי אמת. ולכן מתוך נסיוני בחיים כדאי להיות בבחי' "והצנע לכת עם ה' אלקיך", ובבחי' "סייג לחכמה שתיקה". ורק אם אתה רואה מישהו שכן יש לו לב שומע אתה יכול בעדינות לנסות להתקשר עמו ולראות האם יכול לשמוע מענינים דידן, אבל באופן כללי לא כדאי לדבר מזה. ובעז"ה אם תלך בדרך זו של צניעות תהיה לך ברכה, ובאם הולכים בדרך של ויכוחים אזי אתה נכלל מדעות של אחרים, וזה גורם לחולשה אצלך, וח"ו יכול אתה להפסיד הרבה וחבל.
בזמנו היה תלמיד של אדמו"ר בעל "הסולם" זי"ע בשם ר' ..., והוא היה הולך אצל גדולי ישראל כמו החזון איש ועוד ומתווכח עימם על ענין זה של לימוד פנימיות התורה, ואדמו"ר זצ"ל אמר לו שיפסיק עם זה, כי יפול עי"ז, אבל לא שמע בקולו ובסופו של דבר נפל.
לכן זה ודאי שמצד שורש נשמתך יש לך אחיזה גדולה בדברים האלו, וזו זכיה גדולה מאד, ואתה צריך ליתן שבח והודאה להקב"ה ע"ז, כי בעיניך אתה רואה שאנשים שיש להם הזכיה הזו הם מועטים מאד. תלך בדרך של העלמה ושתיקה, ותתחבר רק עם אדם שאתה נוכח לדעת שיש לו לב שומע, ולגבי האחרים לא תדבר יותר מענין זה.
ובענין הקושיות באופן כללי רק אנשים שאין להם שום שייכות לרוחניות מסוגלים להקשות קושיות אויליות כאלו:
א) לומר שרבינו הק' בעל הסולם לא היה בעל השגה זו שטות והבל. כי עד רבינו היתה החכמה סתומה וגנוזה לחלוטין, ולא היה מי שיסביר דברי האר"י הק' ודברי רשב"י בכל הדורות, עד שבא רבינו הק' ופתח שערי השמים, וממש סידר החכמה הפלא ופלא כשולחן ערוך בכל טוב. ומלבדו אין עוד מישהו שסידר והסביר הדברים בטוב טעם. וזה בלי ספק גילוי עצום מן השמים.
ב) בענין שלא הוסיף על דברי האריז"ל, גם זה שטות, שהרי כל התנאים והאמוראים והגאונים והצדיקים לא הוסיפו דברים חדשים, אלא אפילו מה שעתיד תלמיד לחדש כבר נתגלה למשה רבינו בהר סיני. ובודאי שעיקרי הדברים היו ידועים אצל האר"י ז"ל, אלא שלא נתנה לו בשום אופן הרשות לגלותם, ורק לרבינו הק' ניתנה רשות מן השמים לגלותם. כי גילוי הדברים תלוי בנחיצותם ובמצב הדור, והיות ומצב הדור כ"כ נחלש לכן זקוקים אנו לגילוי זה מן השמים.
ג) לגבי הרב קוק יל"ו וח"ו לא להכחיש האמת - שהוא היה איש קדוש מורם מעם בעל השגה אלוקית, וזה שמעתי מאדמו"ר זצ"ל כמה פעמים. וזה שהמזרחי לקחו את תורתו וסובבו אותה למה שהם רצו זה ענין אחר. וכבר היום נשמעים קולות של תלמידי חכמים בחוג הדתי לאומי שלא הבינו כראוי את דברי הרב קוק זצ"ל. ונראה לי לאחר חקירה ודרישה, שלרבינו הק' היה קשר מסוים של ידידות עם הרב קוק, אבל לא קשר רצוף. ורבינו כידוע היה סגור ומסוגר רוב ימיו בד' אמותיו, שוקד על כתיבת ספריו הקדושים, ולא היה יוצא כ"כ מפתח ביתו. ויש לציין ששלח לרב קוק כמה קונטרסים, בכדי לשמוע את דעתו עליהם. ובכמה מכתבים ששלח לתלמידים ביקש לדרוש בשלומו. ולענ"ד רצה לבדוק אם הדברים מסוגלים להתישב על לבו של אדם נעלה כמו הרב קוק, שהיה מצוי מאד בעניני פנימיות. והיות והרב קוק היה מקובל והיה הרב הראשי לישראל, רצה לקבל הסכמתו כפי שרצה לקבל הסכמת שאר גדולי הדור המובאים בספרים (אדמו"ר זצ"ל סיפר שבעה"ס שלחו להשיג ההסכמות, והקשה לו: מי בכלל יכול לתת הסכמות על דברים גבוהים כאלו? ומי בכלל בדור הזה יכול להשיג הדברים הללו עד שיוכל ליתן הסכמה? אבל בעה"ס אמר לו שיש לו ענין בזה, ושלחו להשיג את ההסכמות המצויות בספרים).
ד) בענין הציונות, זה ודאי שלא הסכים לכל דרכי הציונים הנלוזות, וזה ודאי שמאס בכל מה שאינו דוגל בדרך התורה. אבל ענין הגאולה ראה בזה שהקב"ה ברוב רחמיו החזירנו לארץ ישראל לאחר 2000 שנות גלות איומים ונוראים. ומצד זה כינה לשיבת ציון בשם "אתחלתא דגאולה". אבל לא מצד שמצאה חן בעיניו הדרך של הציונים ח"ו. ועיין במאמר לסיום הזהר (ספר מתן תורה), שם מאריך בענין אשר ברוחניות "זמן קבלה לחוד וזמן נתינה לחוד", ובפירוש אומר שהגם שהקב"ה מצידו נתן את ארץ ישראל לעם ישראל, מ"מ אנחנו עדיין לא קיבלנוה, משום שכאן שולטות עדיין כל הדעות של הגויים רח"ל, ורק אחרי שנזדכך ונטהר ונתקדש, אז נוכל לקבל המתנה הזאת. עש"ה דבריו הנפלאים.
ה) ומה שרבינו מדבר מגדלותו של עצמו, זה פשוט מאד, הלא אפילו משה רבינו כתב בתורה: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", ואיך כתב דברים כאלו על עצמו? אלא העולם טועים בפירוש המושג ענו, כי חושבים שענו הוא שקרן, דהיינו שיש לו מידות טובות מאד, והוא אומר שאין לו מידות טובות. אבל באמת זה הבל ורעות רוח, כי אדם אמיתי צריך לדעת מה יש לו ומה אין לו. אלא ענו הוא אדם שמרגיש שהקב"ה נתן לו כל הגדלות שבעולם, אבל אין זה מכח עצמו, רק הכל מכח הקב"ה. ובפירוש כותב במכתב לתלמיד שבו מספר שזכה לעיבור נשמת האר"י, שאינו יודע מדוע בחר בו הקב"ה לנשמה נפלאה כזאת. ובודאי שאדם שזכה לגילויים כאלו מן השמים, הרי זה רק בזכות ענווה והתבטלות גמורה להקב"ה שהיתה לו, דאל"כ "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", ואיך גילה לו הקב"ה כל מה שגילה לו?
ו) ענין הנבואה נכתב בכתב יד קודשו, ומי שסבור שזה דמיון שיבושם לו, אבל רבינו הק' לא היה כלל בעל דמיון. ואמר לי אדמו"ר זצ"ל, שאמר לו אביו הק' שמעולם לא כתב דבר מטעם שהשיגו על בוריו. וברור שכל האנשים החיצוניים לא יוכלו לקבל דברים שכאלו, כי זה יהפוך להם את כל עולמם לגמרי ובזה אינם רוצים, כי אלו האנשים בורחים ממשהו אמיתי שיחייב אותם יותר מדי.
ז) ובענין תלמידי הבעש"ט, זה ודאי שסבר שהיו אנשים אלוקיים ומורמים מעם. ואם לא זכו לעיבור נשמת האר"י הק' אלא לעיבור של צדיק אחר האם זהו דבר קטן? באופן פרטי אומר שנשמת האר"י לא נתעברה מיום פטירתו באף אחד, אבל מה זה גורע מגדלות תלמידי הבעש"ט? ובענין הבנת דברי האר"י, זה ברור שככל שהדורות יותר גרועים ההבנה גודלת יותר, וכן הוא לגבי זה שזכה להשיג יותר משאר הנביאים, כי הסדר הוא שככל שהדורות יותר נמוכים אזי ההשגה גודלת יותר. ורבינו הק' מסביר זה בטוב טעם גדול בהקדמה לספר הזהר, עש"ה בעיון גדול מאות ס"א ועד אות ס"ה. ומביא שם מאמר הגמ' (ברכות דף כ') שכבר בזמנם היה מוסכם שאצל דורות האחרונים השגת החכמה היתה יותר מאשר בדורות הראשונים.
אני מסיים בזאת, ואברכך שתצליח ותעלה מעלה מעלה, ותזכה למצוא חן בעיני השי"ת ולא תיפול מדרך האמת.
ובענין הגורל של כל ההמון, השאר זאת בידי הקב"ה, כי "רחמיו על על מעשיו", ובודאי בהמשך הזמן יבואו להבשלה עד שיהיו מוכנים לקבל האמת.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
קיבלתי מכתבך, ובראשונה דעתי שאין לך בשום פנים ואופן להתווכח עם אנשים, כי אנשים מלאים דעות קדומות, ולא מוכנים לשמוע דברי אמת. ולכן מתוך נסיוני בחיים כדאי להיות בבחי' "והצנע לכת עם ה' אלקיך", ובבחי' "סייג לחכמה שתיקה". ורק אם אתה רואה מישהו שכן יש לו לב שומע אתה יכול בעדינות לנסות להתקשר עמו ולראות האם יכול לשמוע מענינים דידן, אבל באופן כללי לא כדאי לדבר מזה. ובעז"ה אם תלך בדרך זו של צניעות תהיה לך ברכה, ובאם הולכים בדרך של ויכוחים אזי אתה נכלל מדעות של אחרים, וזה גורם לחולשה אצלך, וח"ו יכול אתה להפסיד הרבה וחבל.
בזמנו היה תלמיד של אדמו"ר בעל "הסולם" זי"ע בשם ר' ..., והוא היה הולך אצל גדולי ישראל כמו החזון איש ועוד ומתווכח עימם על ענין זה של לימוד פנימיות התורה, ואדמו"ר זצ"ל אמר לו שיפסיק עם זה, כי יפול עי"ז, אבל לא שמע בקולו ובסופו של דבר נפל.
לכן זה ודאי שמצד שורש נשמתך יש לך אחיזה גדולה בדברים האלו, וזו זכיה גדולה מאד, ואתה צריך ליתן שבח והודאה להקב"ה ע"ז, כי בעיניך אתה רואה שאנשים שיש להם הזכיה הזו הם מועטים מאד. תלך בדרך של העלמה ושתיקה, ותתחבר רק עם אדם שאתה נוכח לדעת שיש לו לב שומע, ולגבי האחרים לא תדבר יותר מענין זה.
ובענין הקושיות באופן כללי רק אנשים שאין להם שום שייכות לרוחניות מסוגלים להקשות קושיות אויליות כאלו:
א) לומר שרבינו הק' בעל הסולם לא היה בעל השגה זו שטות והבל. כי עד רבינו היתה החכמה סתומה וגנוזה לחלוטין, ולא היה מי שיסביר דברי האר"י הק' ודברי רשב"י בכל הדורות, עד שבא רבינו הק' ופתח שערי השמים, וממש סידר החכמה הפלא ופלא כשולחן ערוך בכל טוב. ומלבדו אין עוד מישהו שסידר והסביר הדברים בטוב טעם. וזה בלי ספק גילוי עצום מן השמים.
ב) בענין שלא הוסיף על דברי האריז"ל, גם זה שטות, שהרי כל התנאים והאמוראים והגאונים והצדיקים לא הוסיפו דברים חדשים, אלא אפילו מה שעתיד תלמיד לחדש כבר נתגלה למשה רבינו בהר סיני. ובודאי שעיקרי הדברים היו ידועים אצל האר"י ז"ל, אלא שלא נתנה לו בשום אופן הרשות לגלותם, ורק לרבינו הק' ניתנה רשות מן השמים לגלותם. כי גילוי הדברים תלוי בנחיצותם ובמצב הדור, והיות ומצב הדור כ"כ נחלש לכן זקוקים אנו לגילוי זה מן השמים.
ג) לגבי הרב קוק יל"ו וח"ו לא להכחיש האמת - שהוא היה איש קדוש מורם מעם בעל השגה אלוקית, וזה שמעתי מאדמו"ר זצ"ל כמה פעמים. וזה שהמזרחי לקחו את תורתו וסובבו אותה למה שהם רצו זה ענין אחר. וכבר היום נשמעים קולות של תלמידי חכמים בחוג הדתי לאומי שלא הבינו כראוי את דברי הרב קוק זצ"ל. ונראה לי לאחר חקירה ודרישה, שלרבינו הק' היה קשר מסוים של ידידות עם הרב קוק, אבל לא קשר רצוף. ורבינו כידוע היה סגור ומסוגר רוב ימיו בד' אמותיו, שוקד על כתיבת ספריו הקדושים, ולא היה יוצא כ"כ מפתח ביתו. ויש לציין ששלח לרב קוק כמה קונטרסים, בכדי לשמוע את דעתו עליהם. ובכמה מכתבים ששלח לתלמידים ביקש לדרוש בשלומו. ולענ"ד רצה לבדוק אם הדברים מסוגלים להתישב על לבו של אדם נעלה כמו הרב קוק, שהיה מצוי מאד בעניני פנימיות. והיות והרב קוק היה מקובל והיה הרב הראשי לישראל, רצה לקבל הסכמתו כפי שרצה לקבל הסכמת שאר גדולי הדור המובאים בספרים (אדמו"ר זצ"ל סיפר שבעה"ס שלחו להשיג ההסכמות, והקשה לו: מי בכלל יכול לתת הסכמות על דברים גבוהים כאלו? ומי בכלל בדור הזה יכול להשיג הדברים הללו עד שיוכל ליתן הסכמה? אבל בעה"ס אמר לו שיש לו ענין בזה, ושלחו להשיג את ההסכמות המצויות בספרים).
ד) בענין הציונות, זה ודאי שלא הסכים לכל דרכי הציונים הנלוזות, וזה ודאי שמאס בכל מה שאינו דוגל בדרך התורה. אבל ענין הגאולה ראה בזה שהקב"ה ברוב רחמיו החזירנו לארץ ישראל לאחר 2000 שנות גלות איומים ונוראים. ומצד זה כינה לשיבת ציון בשם "אתחלתא דגאולה". אבל לא מצד שמצאה חן בעיניו הדרך של הציונים ח"ו. ועיין במאמר לסיום הזהר (ספר מתן תורה), שם מאריך בענין אשר ברוחניות "זמן קבלה לחוד וזמן נתינה לחוד", ובפירוש אומר שהגם שהקב"ה מצידו נתן את ארץ ישראל לעם ישראל, מ"מ אנחנו עדיין לא קיבלנוה, משום שכאן שולטות עדיין כל הדעות של הגויים רח"ל, ורק אחרי שנזדכך ונטהר ונתקדש, אז נוכל לקבל המתנה הזאת. עש"ה דבריו הנפלאים.
ה) ומה שרבינו מדבר מגדלותו של עצמו, זה פשוט מאד, הלא אפילו משה רבינו כתב בתורה: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", ואיך כתב דברים כאלו על עצמו? אלא העולם טועים בפירוש המושג ענו, כי חושבים שענו הוא שקרן, דהיינו שיש לו מידות טובות מאד, והוא אומר שאין לו מידות טובות. אבל באמת זה הבל ורעות רוח, כי אדם אמיתי צריך לדעת מה יש לו ומה אין לו. אלא ענו הוא אדם שמרגיש שהקב"ה נתן לו כל הגדלות שבעולם, אבל אין זה מכח עצמו, רק הכל מכח הקב"ה. ובפירוש כותב במכתב לתלמיד שבו מספר שזכה לעיבור נשמת האר"י, שאינו יודע מדוע בחר בו הקב"ה לנשמה נפלאה כזאת. ובודאי שאדם שזכה לגילויים כאלו מן השמים, הרי זה רק בזכות ענווה והתבטלות גמורה להקב"ה שהיתה לו, דאל"כ "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", ואיך גילה לו הקב"ה כל מה שגילה לו?
ו) ענין הנבואה נכתב בכתב יד קודשו, ומי שסבור שזה דמיון שיבושם לו, אבל רבינו הק' לא היה כלל בעל דמיון. ואמר לי אדמו"ר זצ"ל, שאמר לו אביו הק' שמעולם לא כתב דבר מטעם שהשיגו על בוריו. וברור שכל האנשים החיצוניים לא יוכלו לקבל דברים שכאלו, כי זה יהפוך להם את כל עולמם לגמרי ובזה אינם רוצים, כי אלו האנשים בורחים ממשהו אמיתי שיחייב אותם יותר מדי.
ז) ובענין תלמידי הבעש"ט, זה ודאי שסבר שהיו אנשים אלוקיים ומורמים מעם. ואם לא זכו לעיבור נשמת האר"י הק' אלא לעיבור של צדיק אחר האם זהו דבר קטן? באופן פרטי אומר שנשמת האר"י לא נתעברה מיום פטירתו באף אחד, אבל מה זה גורע מגדלות תלמידי הבעש"ט? ובענין הבנת דברי האר"י, זה ברור שככל שהדורות יותר גרועים ההבנה גודלת יותר, וכן הוא לגבי זה שזכה להשיג יותר משאר הנביאים, כי הסדר הוא שככל שהדורות יותר נמוכים אזי ההשגה גודלת יותר. ורבינו הק' מסביר זה בטוב טעם גדול בהקדמה לספר הזהר, עש"ה בעיון גדול מאות ס"א ועד אות ס"ה. ומביא שם מאמר הגמ' (ברכות דף כ') שכבר בזמנם היה מוסכם שאצל דורות האחרונים השגת החכמה היתה יותר מאשר בדורות הראשונים.
אני מסיים בזאת, ואברכך שתצליח ותעלה מעלה מעלה, ותזכה למצוא חן בעיני השי"ת ולא תיפול מדרך האמת.
ובענין הגורל של כל ההמון, השאר זאת בידי הקב"ה, כי "רחמיו על על מעשיו", ובודאי בהמשך הזמן יבואו להבשלה עד שיהיו מוכנים לקבל האמת.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
תגובה 1:
בס"ד
וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ
Pוַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ (שמות א' י"ג) נשאלת השאלה, כיצד יכול מצרים להעביד את בני ישראל ולא עוד אלא שבפרך. והתורה כולה נדרשת באדם אחד, ואם כן כיצד יכול המצרי שבך להעביד את ישראל שבך בפרך?
פשוט בתכלית הפשיטות, המצרי שבך הוא זה שיכול לתת לך עביות דבחינה ד', כיצד? וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה–אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ, מצרים שבך משול לגוף וישראל שבך משול לראש. איך העבידו מצרים את ישראל? התישו את גופם שנאמר צור ילדך תשי (דברים ל"ב י"ח) עד שמלכות דראש הופכת פה רך שאינה מסוגלת להשפיע, אמר הרבי זצ"ל – שמה שכתוב שהמלכות דראש נקראת פה, לומדים מהפסוק הזה – "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל' ג'), לכן מלכות דראש נקראת פה, היות ומלכות דראש עושה חשבון: היא בודקת מה מותר לה לקבל ומה לא, ומה שהיא רואה שהיא יכולה לקבל בע"מ להשפיע היא מקבלת, ומה שרואה שהיא לא יכולה לקבל בע"מ להשפיע היא לא מקבלת.
וידוע כי התורה היא שמותיו של הקב"ה, אם כן מה מגלה לנו התורה כאן ?
אומרת התורה בספר דברים ט"ו ח' כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ:
נמצא המצרים פותחים את ידם ומשפיעים על ישראל את עבודת הגוף : בכל מקום שיש לאיש הישראלי חסרון,
א. בעבודה קשה (בקושיות, מה יצא לי מזה? לשם מה אני צריך לעבוד לשם שמים?)
ב. בחומר (של המחשבה לקבל לעצמו בלבד)
ג. ובלבנים – בהבנות, כי רוצה לעבוד בתוך הדעת שלו ולהבין כל דבר בכלי קבלה שלו.
ד. ובכל עבודה בשדה, כי השדה נקרא מלכות שמים, וטבע של האהבה העצמית לא רוצה לקבל על עצמו עול מלכות שמים.
נמצא כי בחינת מצרים שבך מספקת לישראלי שבך את כל העביות הנדרשת, זאת ועוד, נמצא כי המצרי גופו מקיים את התורה ככתבה וכלשונה ומעביט לישראלי די (די אותיות יד והבן) מחסורו אשר יחסר לו.
נמצא המצרי הוא פועל בשליחות, ואין להפריד את השליח משולחו, ותפקידו להאביס אותך ולסתום אותך בחומר עד שתצעק לשמים.
זאת ועוד פרך אותיות פה רך, פה רך אינו יכול לדבר,כי פה רך הוא כמוח של תינוק שהוא רופס ואינו סופר (וזאת ליהודה, אברהם אבולעפיה).אם כן יַרָד ישראל במצרים ממדרגת מדבֵּר למדרגת חי 'דבר דבור על אופניו' … (משלי כה יא) ומיד בדבור הסמוך לו, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת: כִּי-חָיוֹת הֵנָּה ( שמות א' י"ט) ותיבת הנה גימטריה ס' גבולות עולם החומר מסמלת מיתה, כי לא המתים יהללו יה ולא יורדי דומה.
לכן המוציא את ישראל ממצרים יהיה בראש וראשונה מדבֵּר, אדם שנשמת חיים באפו. הוא יוציא את ישראל ממצרים למדבָּר שם יקבלו את עשרת הדבּרות, כעצם השמים לטהר.
כל טוב ברכה והצלחה
הוסף רשומת תגובה