שאלה: מה הענין שעושים בט"ו בשבט סעודת פירות על פי פנימיות התורה וחכמת הקבלה?
תשובה: הפירות הם עניין הדביקות בה'. כפי שאומר בהקדמת ספר הזוהר (מאמר אותיות דרב המנונא סבא) איתא שהאותיות באו לפני הקב"ה, וכל אות ביקשה שהקב"ה יברא את העולם בה. וביאר שם בפירוש "הסולם" (אות כ"ב) "דהנה נודע שזה לעומת זה עשה אלוקים, שפירושו שכנגד כל כח שיש בקדושה, עשה הקב"ה כח בס"א כנגד הקדושה, וכמו שיש ד' עולמות אבי"ע דקדושה, כן יש ד' עולמות אבי"ע דטומאה כנגדם וכו', ובאו כל האותיות כולן אף אחת מהן לא תחסר, בכדי לברוא העולם בהוראת מדרגתה בקדושה המיוחדת לאותה האות, וכל אות מהן היתה חושבת את מעלת מדרגתה, להורות שעל ידי השגת מדרגתה יוכלו בני העולם להגביר את הקדושה על הקליפות, בכדי להגיע אל גמר התיקון הנרצה. והקב"ה דחה את כל האותיות, והשיב לכל אחת מהן, שיש כנגדה אותו כח גם בקליפות, ועל כן לא ישיגו בני העולם על ידה שום בירור, עד שבאה אות הב', שהוראת מדרגתה היא הברכה, שכנגדה אין שום לעומת בקליפות, כי אל אחר אסתרס ולא עביד פירי" (=דרך הטומאה מסורסת ואינה מביאה פירות), עכ"ל.
נמצא מבואר שדבר מבורך, היינו, מה שנותן פירות. וזהו שנהגו בט"ו בשבט לערוך סעודת פירות, ומקורו בזוה"ק הנ"ל, שהברכה ניכרת דווקא בפירות, דההולך בדרך הקדושה והאמת, אזי ניכר בסופו בין עובד אלוקים ללא עבדו, כדאי' שם. וכן אמר הכתוב (תהלים א ג) 'והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וכל אשר יצליח'.
נמצא, שהפירות אליהם צריך האדם לשאוף הם אור האמונה וכל קניניו. כלומר, אדם צריך לשאוף להגיע למצב שבו חייו מושתתים על האמונה בקב"ה, גם אם הדבר נוגד את שכלו, וצריך שיהיה באדם ציור של האמונה, כלומר האדם צריך לצייר לעצמו באיזה אופן היה מתנהג לו היה נמצא במחיצתו של גדול הדור. על האדם לצייר לעצמו כיצד היה מתנהג בפועל, כיצד היה מדבר וכיצד היה חושב. כך לכל הפחות הוא צריך להתנהג בחיי היומיום שלו, הגם שאינו מרגיש את הבורא מספיק כדי שיתנהג כלפיו כך, וזוהי עבודת האמונה. אף על פי שאדם לא מרגיש ולא מבין, הוא צריך לכפות את עצמו להתנהג כך במחשבה בדיבור ובמעשה כלפי הבורא. כל אחד צריך לדמיין לעצמו כיצד הוא היה מתנהג, וכל אחד יש לו כמין דרך אחרת, כיון שלכל אחד יש תכונה אחרת וכל אחד בנוי בצורה אחרת, אבל הנקודה היא - שהאדם צריך להתנהג כך. וכך עליו להתנהג גם לגבי בין אדם לחבירו. הוא צריך לחשוב שחברו הוא אחד מגדולי הדור, ולהתנהג כלפיו בהתאם, וזוהי עבודה גדולה.
כאשר האדם רוצה להתנהג בצורה הזאת הגוף בשום אופן אינו מסכים, וזאת היא עבודת האמונה וההשפעה - אלו שני חצאים של אותו מטבע ממש, ואלו הפירות. בזמן שהאדם מבין שכל ההצלחה המקווה לו היא ההצלחה בעניין זה, אז הוא על הדרך הנכונה, הוא שואף לדברים הנכונים. יש אנשים שחושבים שפירות זה דבר אחר - פירות זה קריירה, כסף וכדו', אבל מדברים כאלו לא משיגים שום דבר.
נמצא, שהפירות אליהם צריך האדם לשאוף הם אור האמונה וכל קניניו. כלומר, אדם צריך לשאוף להגיע למצב שבו חייו מושתתים על האמונה בקב"ה, גם אם הדבר נוגד את שכלו, וצריך שיהיה באדם ציור של האמונה, כלומר האדם צריך לצייר לעצמו באיזה אופן היה מתנהג לו היה נמצא במחיצתו של גדול הדור. על האדם לצייר לעצמו כיצד היה מתנהג בפועל, כיצד היה מדבר וכיצד היה חושב. כך לכל הפחות הוא צריך להתנהג בחיי היומיום שלו, הגם שאינו מרגיש את הבורא מספיק כדי שיתנהג כלפיו כך, וזוהי עבודת האמונה. אף על פי שאדם לא מרגיש ולא מבין, הוא צריך לכפות את עצמו להתנהג כך במחשבה בדיבור ובמעשה כלפי הבורא. כל אחד צריך לדמיין לעצמו כיצד הוא היה מתנהג, וכל אחד יש לו כמין דרך אחרת, כיון שלכל אחד יש תכונה אחרת וכל אחד בנוי בצורה אחרת, אבל הנקודה היא - שהאדם צריך להתנהג כך. וכך עליו להתנהג גם לגבי בין אדם לחבירו. הוא צריך לחשוב שחברו הוא אחד מגדולי הדור, ולהתנהג כלפיו בהתאם, וזוהי עבודה גדולה.
כאשר האדם רוצה להתנהג בצורה הזאת הגוף בשום אופן אינו מסכים, וזאת היא עבודת האמונה וההשפעה - אלו שני חצאים של אותו מטבע ממש, ואלו הפירות. בזמן שהאדם מבין שכל ההצלחה המקווה לו היא ההצלחה בעניין זה, אז הוא על הדרך הנכונה, הוא שואף לדברים הנכונים. יש אנשים שחושבים שפירות זה דבר אחר - פירות זה קריירה, כסף וכדו', אבל מדברים כאלו לא משיגים שום דבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה