שאלה: בפרשת משפטים ובמקומות רבים הזהירה תורה על הגר- גר תושב, גר צדק ובן ישראל: מה הסטאטוס של כ''א?
ולמה אהבת הגר יצאה מהכלל של 'ואהבת לרעך כמוך'? לא ללמד על עצמה יצאה, אלא גם ...?
תשובה: א) גר תושב הוא מי שקיבל עליו שבע מצוות בני נח בלבד. גר רגיל הוא מי שהתגייר באופן מלא, וקיבל עליו את כל תורת ישראל, ללא שום רפורמות. ישראל הוא אדם שנולד כיהודי.
ב) התורה מזהירה על הגר באופן מיוחד, מטעם שמצבו רגיש ועדין. כי אדם שנולד כגוי, ועשה מעבר כ"כ גדול, ממנטליות ואורח חיים של גוי למנטליות ואורח חיים יהודים, בתוך תוכו פנימה הוא פגיע מאד, הוא חושש שמא החברה היהודית תידחה אותו, ולא תקלוט אותו. ולכן אסור להזכיר לגר, וכן לבעל תשובה, מנין באו. אלא לקבלם באהבה, ולהפליא מאד בקליטתם בצורה האוהדת ביותר.
ג) מבחי' פנימית, אדם ששקוע ברצון לקבל נחשב לגוי. אדם שהחליט להתנתק מן הרצון לקבל ולעבור לרצון להשפיע נחשב כגר, אם אכן עושה זאת באופן מלא. והתורה מזהירה את האדם עצמו, שיקבל את הגר שלו באהבה, למרות שמקורו בזוהמת הרצון לקבל. כי אדם יכול לומר שהוא פסל את הרצון לקבל לגמרי, ואינו רוצה לקבל אותו בתור גורם לגיטימי בכלל. ע"ז אומרת התורה, שאין הדבר נכון, אלא באם הרצון לקבל קיבל על עצמו את שליטת הרצון להשפיע, הריהו לגיטימי. ולא זו בלבד, אלא עיקר ההתקדמות של האדם באה בגלל הרצון לקבל, כי מחמת שמציק ומצער את האדם, לכן האדם קיבל את הכוחות והעזרה מלמעלה לצאת מרשות הטומאה.
בידידות
ולמה אהבת הגר יצאה מהכלל של 'ואהבת לרעך כמוך'? לא ללמד על עצמה יצאה, אלא גם ...?
תשובה: א) גר תושב הוא מי שקיבל עליו שבע מצוות בני נח בלבד. גר רגיל הוא מי שהתגייר באופן מלא, וקיבל עליו את כל תורת ישראל, ללא שום רפורמות. ישראל הוא אדם שנולד כיהודי.
ב) התורה מזהירה על הגר באופן מיוחד, מטעם שמצבו רגיש ועדין. כי אדם שנולד כגוי, ועשה מעבר כ"כ גדול, ממנטליות ואורח חיים של גוי למנטליות ואורח חיים יהודים, בתוך תוכו פנימה הוא פגיע מאד, הוא חושש שמא החברה היהודית תידחה אותו, ולא תקלוט אותו. ולכן אסור להזכיר לגר, וכן לבעל תשובה, מנין באו. אלא לקבלם באהבה, ולהפליא מאד בקליטתם בצורה האוהדת ביותר.
ג) מבחי' פנימית, אדם ששקוע ברצון לקבל נחשב לגוי. אדם שהחליט להתנתק מן הרצון לקבל ולעבור לרצון להשפיע נחשב כגר, אם אכן עושה זאת באופן מלא. והתורה מזהירה את האדם עצמו, שיקבל את הגר שלו באהבה, למרות שמקורו בזוהמת הרצון לקבל. כי אדם יכול לומר שהוא פסל את הרצון לקבל לגמרי, ואינו רוצה לקבל אותו בתור גורם לגיטימי בכלל. ע"ז אומרת התורה, שאין הדבר נכון, אלא באם הרצון לקבל קיבל על עצמו את שליטת הרצון להשפיע, הריהו לגיטימי. ולא זו בלבד, אלא עיקר ההתקדמות של האדם באה בגלל הרצון לקבל, כי מחמת שמציק ומצער את האדם, לכן האדם קיבל את הכוחות והעזרה מלמעלה לצאת מרשות הטומאה.
בידידות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה