שאלה: שלום!לכבוד הרב גוטליב שליט"א
יש לי שאלה שמעסיקה רבות את העולם החילוני ונשאלת כמין התרסה: קיימים ממצאים מדעיים המעידים על חיים של לפני מיליוני שנים. דינוזאורים, אדם קדמון וכד'. איך זה מתיישב עם הספירה של בריאת העולם עפ"י התורה שמדברת על 5000 שנה? שמעתי כבר הסברים על כך שהספירה של הקב"ה היא שונה... בכל זאת זה לא מתיישב על הדעת. אודה מאוד על תשובת הרב.
בברכה וכבוד רב,
תשובה:
ענין האבולוציה:
קודם כל במדע עצמו יש סתירות אין ספור, עד שהדבר נעשה לחוכא ואטלולא. ונראה שהכל בנוי על השערות פרועות ללא ידים ורגלים. ואינני יודע מדוע בכלל צריך להתיחס למדע, בו בזמן שהמדענים עצמם אומרים שהכל רק השערות בלבד, וכל שני וחמישי הם מגיעים למסקנות שונות. נא לעיין בחוברות שונות שהוציאו ארגוני התשובה בנושא.
ולשם הבדיחה: ידידנו ר' ישראל מילר סיפר שפעם היו בטיול בצפון בשבת, וזרק עצמות מהטשולענט באיזה מקום, ואח"כ ראה בעיתון באמצע השבוע שאחריו סקופ - שבדיוק באותו מקום נתגלו ממצאים פרהיסטוריים מדהימים, ומרחיקי לכת, עצמות מאובנות של יצורים קדומים...
ולגופו של ענין:
בכתבי רבינו בעה"ס מובאים סיגנונות שונים, שמהם נראה שגרס את ענין האבולוציה (אינני אומר שסבר שהיא השיטה הנכונה לכל פרטיה והפרזותיה, אבל בכל אופן לא סבר שהיא נוגדת ליהדות או לאמת). נביא כמה קטעים מכתביו בענין זה:
א) לפי החוק הטבעי "עיר פרא אדם יולד", והאדם הוא נצר מחיה רעה וקוף כשיטת דרוין, או מאחז"ל: שלאחר החטא ירד מין האדם לקופים, כי כולם בפני חוה כקוף בפני האדם. ..... נמצא שהם צריכים לבנות עולם מחדש, הם דומים כמו האדם הקדמון הקוף הדארויני......... לפיכך נמצא העולם עתה במצב של חורבן גמור ופרימיטיבי מאד במובן מדיני, כבזמן אדם המערה.
ב) ובכדי למצוא איזה מוצא מהסבך הזה, יש לתפוס היטב את חוק התפתחות הדרגתי האמור, שעליו ביסס כל שיטתו. ויש לדעת, שהחוק הזה הוא חוק מקיף לכל הבריאה כולה; ועליו נבנו כל מערכות הטבע כולה; הן הבלתי אורגנים והן האורגנים עד למין האנושי בכל תכונותיו האידיאליים כמו החומריים, בכל אלה אין לך דבר שלא יעבור תחת חוק הברזל של התפתחות הדרגתי, המסובב ובא מכח התרוצצות של שני כחות זה בזה: כח פאזיטיבי דהיינו כח בונה, וכח נגאטיבי דהיינו כח שולל ומהרס – ועל ידי מלחמתם הקשה והתמידי זה בזה נמצאים יוצרים ומשלימים את כלל המציאות בכללו וכל פרט של המציאות בפרטיותו. וכאמור למעלה, שכח השולל המתגלה בכל מצב מדיני בסופו, הוא המגביה אותו להמצב שהוא יותר טוב ממנו, וכן הולכים המצבים בזה אחר זה, עד שהוא מגיע על שלימותו הסופי.
ונקח לדוגמא את כדור הארץ, אשר תחילה היה רק כדור גזי דוגמת ערפל, על ידי כח המושך שבתוכו ריכז במשך תקופה מסוימת את האטומים שבו לתוך חוג יותר צר, שבתוצאה מזה, נתהפך כדור הגזי לכדור אש נוזלי; ובהמשך תקופות של מלחמות נוראות של שני הכחות שבכדור הארץ, הפזיטיבי עם הנגטיבי – גבר כח קרירות שבו על כח האש נוזלי וקירר איזה קליפה דקה מסביב הכדור ונתקשה שם. אכן עוד לא שקט הכדור ממלחמות הכחות, ובהמשך איזה תקופה גבר שוב כח האש הנוזלי והתפרץ ברעש גדול מתוך בטן הכדור ועלה ושיבר את הקליפה הקרה והקשה לרסיסים, וחזר הכדור לאש נוזלי. ושוב התחיל תקופה של מלחמות חדשות עד שבסוף התקופה, גבר שוב כח הקרירות על כח האש וקירר שנית קליפה קרה וקשה מסביב הכדור; והפעם היתה הקליפה יותר עבה, ויותר מסוגלת להחזיק מעמד נגד ההתפרצויות של הנוזלים מתוך בטן הכדור; והיתה כחה יפה לתקופה יותר ארוכה; אמנם בסופה שוב נתגברו הנוזלים והתפרצו מתוך בטן הכדור ושברו את הקליפה לרסיסים; ושוב נחרב הכל ונעשה לכדור נוזלי. וכן נתחלפו התקופות בזו אחר זו; ובכל פעם שגברה כח הקרירות נעשה הקליפה שכבש לו עבה ביותר עד שבסוף – נתגברו כחות הפזיטיבים על הנגטיבים ובאו לידי הרמוניא מוחלטת; והנוזלים לקחו מקומם במעמקי האדמה; והקליפה הקרה נתעבה כל צרכה מסביב להם – ונתהווה אפשריות ליצירת חיים אורגנים עליה כיום הזה.
ממש על אותו הסדר מתפתחים גם כל גופים האורגנים. כי מעת זריעתם עד גמר בישולם, עוברים עליהם כמה מאות תקופות של מצבים מפאת שני הכחות הפזיטיבי עם הנגטיבי הנלחמים זה בזה, כמתואר בכדור הארץ – ומלחמות האלו הם המביאים את גמר בישולו של הפרי. וכן כל חי מתחיל בטפת נוזלים קטנה, ועל ידי התפתחות דרגתי בכמה מאות שלבים מכח מלחמות הכחות האמורים, היא מגיעה בסופה – שור גדול ראוי לכל עבודה, או אדם גדול ראוי לכל תפקידיו. אלא שיש עוד לחלק בין שור לאדם: כי השור כבר הגיע על שלבו הסופי בתקופתנו היום, אבל האדם, שכח החומרי שבו אינו עוד מספיק להביאו על שלמותו, מפאת כח המחשבי שבו, העולה במדת העזר שבו, אלפי פעמים על כח החומרי שבו, נמצא לו משום זה סדר חדש של התפתחות דרגתי, שאינו נוהג בשום בעל חי, - הוא התפתחות דרגתית של המחשבה שלו. ובהיותו גם יצור חברתי, הרי עוד מעט לו התפתחותו האינדיבידואלי, אלא שלימותו הסופית תלויה גם בהתפתחות של כל פרטי החברה שלו. ומבחינת התפתחות כח המחשבי של האדם, שידע להעריך היטב את המועיל ואת המזיק בשבילו. הגם שאין לחשוב, שעודו עומד בשלב של אדם פרימיטיבי, בכל זאת ברור אפוא שעוד אינו נמצא בשלב של השלמה, אלא שהוא עומד באמצע התפתחותו, ועדיין הוא מסור למלחמות הכחות הפזיטיבים עם הנגטיבים, כאמור לעיל בכדור הארץ, שהם השליחים הנאמנים לתפקידם, להביא גם את האנושות על שלמותה הסופית.
ג) הרצון לקבל מתואר בתמונות לאין קץ, והוא המבדיל בין חיים לדוממים. כי הדומם והצומח יש להם רצונות לקבל, הכל כדוגמת בעלי חיים, ז"א לקרב מזונות, ולהרחיק מותרות, רק הרצון להתקיים אין לו, כי זהו חוק הטבע, שאין הבריות חושקים למה שלא שייך להם, וכיון שהנצחיות לא ניתן להם, לכן אינם חושקים בו. יתר עליהם החי שחושק ג"כ להתקיים, וזה ודאי הפלגה יתירה שבהכרח לא באה מהטבע הגולמי, אלא רק מתוך התפתחות המונח שבטבע, מבחי' "אשר ברא אלקים לעשות", כי רצון לקבל הקטן שבמין הדומם נתפתח לשיעור יותר גדול שבמין הצומח, וממין הצומח נתפתח הרצון לקבל החדש שהוא להתקיים. וגם הוא נחלק, מתחילה בצורה גולמית, כמו בבעלי חיים, ואחר כך בצורה מפותחת כמו בהמדבר. באופן זה, שהרצון לקבל זה השורש לכל הבריות, הולך וגדל כמו האילן, ומקבל תמונות רבות, מתחיל ביסודות פשוטים, ואח"כ בהרכבות, ואחרי זה בפלאנטין, ובדוממים, בצמחים, בחיים, ובמדברים, עד לצדיקים ולנביאים. אולם בכללו הוא גלגל אחד, מתחיל מנקודה עליונה בגלגל, והולך מלמעלה למטה, וכשבא למטה, יצאו היסודות הפשוטים, ומאז מתחילה העליה של הרצון לקבל מלמטה למעלה, ונשלם החפץ בסו"ה "התשלח ברקים וילכו, ויאמרו לך הנני", כי שבו ממקום שהלכו. עכל"ק.
********
נראה מן הקטעים הנ"ל, שרבינו גרס את ענין האבולוציה, כי לדידו האבולוציה כלל אינה סותרת לענין זה שהשי"ת ברא את כל הבריאה, מטעם שאין חיוב לומר שהכל נברא בצורה ניסית, כלומר שכל העולם פתאם הופיע, אלא כפי שהיום אנו רואים שהשי"ת אינו מפעיל שום דבר בצורה ניסית פתאומית, אלא דרך מערכת טבע הדרגתית, כך היה בבריאת העולם עצמה, שהשי"ת הפעיל מערכת טבעית שפעלה בדרך קודם ונמשך סיבה ומסובב, עד שבאופן איטי יצרה את המערכת הנוכחית שלפנינו, שהיא היא הנרצית מצדו יתברך.
ויש לזכור את דברי חז"ל (מדרש רבה קהלת פרשה ג' פסקה י"ד): "א"ר אבהו: מכאן שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו ואמר - דין הניין לי יתהון לא הניין לי" (הללו מהנים אותי, ההם אינם מהנים אותי). עכל"ק. א"כ גם מדבריהם משמע ממש כתיאור אשר נתן רבינו ליצירת כדור הארץ, אשר הכדור נתהוה בתהליך הדרגתי, והיו בו שלבים של בנין, ושלבים של חורבן, עד שהתיצב על עמדו. וא"כ מדובר לא על תהליך פתאומי, אלא על תהליך הדרגתי טבעי.
והגם שודאי שאין מניעה מצדו יתברך לברוא את העולם בששה ימים, וגם לא ביום אחד, כי מצדו יתברך לא יבצר כל, ובמאמרו ברא שחקים, מ"מ אנו רואים היום, וכפי מה שנמסר לנו - כך היה גם במשך אלפי שנה, בחר לנהל את עולמו בצורה טבעית שבה הוא נסתר, וע"כ לכל דבר יש הליך של הריון ולידה, ובמשך ההריון מתרקמת הישות עד שמגיעה לגודלה ותבניתה הנרצה, ואז נולדת. ובכוונה תחילה מנהל את עולמו בצורה טבעית הדרגתית, בכדי להשאיר לאדם מקום להאמין שהוא מנהל את כל המערכת הזו, והוא המפעיל אותה, הגם שנראית מתרקמת מאליה (הערה: לפעמים השי"ת משדד את מערכות הטבע בצורה ניסית, מצד טעמים מסוימים לטובת הנבראים, כגון מעמד קריעת ים סוף וכדומה, אבל באופן כללי, אין זו הנהגתו כלל, אלא הנהגתו נסתרת בתוך מערכת טבעית, המתנהלת בתמידיות וברגילות ע"פ חוקים יציבים ומסוימים).
כמו"כ יש לזכור את דברי המדרש (ילקוט שמעוני בראשית פרק א' רמז א') וז"ל: בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר - והלא במאמר אחד היה יכול להבראות, אלא ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. עכל"ק. נמצינו למדים שודאי אשר השי"ת יכול היה לברוא את העולם במאמר אחד, אלא שיצר את ההדרגתיות לטובת האדם. כי תועלתו של האדם מחייבת הדרגתיות. כפי שמערכת העולמות הרוחנית משתלשלת בהדרגה עד העוה"ז, וזאת בכדי שהאדם יוכל לטפס לאט לאט בסולם המדרגות הרוחני ממטה למעלה, ולו לא היתה הדרגה, לא יכול היה האדם לטפס בסולם המדרגות הרוחני. כך גם בסדר יצירת העולם והאדם, כיון שסדר זה נמשך מן העולמות העליונים, ע"כ אף הוא הדרגתי, והכל לטובת האדם.
*
וכעת יש להסביר את ענין שבעת ימי בראשית המופיעים בתחילת התורה, כי איך יתכן שמצד אחד הכל סובב על ידו יתברך בצורה הדרגתית טבעית, ומצד שני כל כדור הארץ עם כל תכולתו (דומם צומח חי מדבר) הופיע תוך ששה ימים בלבד. ובזה יש ב' דרכים:
א) שבעת ימי בראשית מרמזים בעיקר על שבעה הספירות חג"ת נהי"ם שהם שבעה שורשים רוחניים, שבעה מדרגות וערכים רוחנים שבעולמות העליונים, אשר הם שורשים לשבעה מערכות שונות שיש בעולמינו הגשמי. והגם שמצד "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" צריך לומר שמשבעת המדרגות הנ"ל נמשכים שבעת ימי המעשה, וזה נכון, כי ודאי שענין שבעת ימי השבוע נמשך מן השורשים הנ"ל. אבל אין חיוב מחמת זאת לתפוס את הדברים בצורה הפשטנית, ולומר שכל הבריאה הגדולה הזו נעשתה בשבעה ימים ותו לא, אלא כנ"ל - כל יום מרמז על מערכת מסוימת של מדרגה רוחנית, הבנויה מיום ולילה, דהיינו מאור וכלי, הפועלת בענפים הגשמיים, ומיצרת בהם באופן הדרגתי מציאות מסוימת הנובעת מן האופי של המדרגה הרוחנית שהיא שורשה.
זאת ועוד, אנו רואים ששבעת המדרגות הרוחניות הנ"ל, מתבטאות באופנים שונים של זמן בעוה"ז: א) שבעת ימי השבוע. ב) שבעת ימי הסוכות והפסח. ג) שבעה שבועות של ספירת העומר. ד) שבעה שנים של שמיטה. ה) שבע פעמים שבע שנים היוצרות יובל. ו) שבעת אלפים שנה של קיום העולם. א"כ יתכן ששבעת המדרגות ההן יצרו הליך של שבעה מליון שנים, עד שהגיעה הבריאה לצורתה הנוכחית. וא"כ לא יהיה זה פלא אם נקבע בפשטות, שששת ימי המעשה היינו ששה תקופות של זמן, אשר יצרו בתהליך אבולוציוני את הנרצה מצד השי"ת, ואינן מוגבלות בכ"ד שעות כפי היכרותינו שלנו את המושג יום. ע"ד שחז"ל אומרים (תהילים צ' ד' ברש"י): "יומו של הקב"ה אלף שנה". רואים אנו מדבריהם, שגם הם סברו שאין הכרח לומר שמדובר על יום הידוע לנו, אלא יש פרמטרים ואופנים אחרים למדידת המושג יום.
ולפי כל הנ"ל המנין של 5771 שנים שאנו מונים לבריאת העולם, אין הכוונה למנין המציין את תחילת התהליך האבולוציוני, אלא אנו מונים מנין זה למן המצב שבו הגיע האדם להתפתחות כזו של הכרה עצמית מלאה, וכן התקשר עם אלוקיו בתכלית הגובה. אז השיג האדם שהוא עצמו סיומו של תהליך המורכב מששה תקופות, הנמשכים מששת הספירות חג"ת נה"י דאצילות. וממילא מהשגתו זו ואילך אנו מונים את יום בריאת העולם, שהוא המצב הראשון הנמשך מספירת החסד דאצילות. ואת יום השגתו זו אנו מציינים כיום לידתו, שהוא היום אשר גם אכל מעץ הדעת, שהוא המשכת האור האלוקי בתכלית הגובה, בניגוד לרצון הבורא שיעבדהו באמונה ולא בידיעה. ומיד לאחר מכן התחילה פעולת הספירה השביעית, שהיא שבת הבראשית, דהיינו גילוי השגחה פרטית ושלימות, הבאה לאחר הזעזוע של החטא.
ב) חז"ל אמרו (שבת ס"ג ע"א) "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". והגם שביאורי התורה ע"פ הפנימיות נראים כסותרים לפשט, מ"מ אין הדבר כך. ורבינו מנתח את הדבר בפירושו על הזה"ק (פרשת אחרי מות), שמבאר את כל ענין יהודה ותמר באופן רוחני, ומציין שלמרות שכל הסיפור מתבאר באופן רוחני גמור, מ"מ "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", וכל המעשה גם התקיים בגשמיות. ולהבנת הדברים יש לזכור מספר חוקים: א) כל העולמות עשויים כחותם ונחתם (האר"י הק' זי"ע). כלומר כולם עשויים באותה תבנית, כאשר העולם התחתון נחתם מן העולם העליון ממנו, עד העוה"ז. ב) בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא – ע"י מעשה שלמטה מתעורר השורש הרוחני העליון של אותו המעשה לפעול את פעולתו (הזה"ק). ולפי"ז מבאר רבינו, שאכן יהודה ותמר פעלו את הפעולות הגשמיות המתוארות בתורה, אלא שהפעולות הגשמיות לא היו עיקר אצלם, כי כל כוונתם היתה לעורר את השורשים הרוחניים של אותן פעולות, בכדי להמשיך את האור העליון מאותם השורשים לנשמתם, ולתקן את התיקונים הנצרכים ע"י אותן הפעולות.
ולפי"ז יל"ו שאכן שבעת ימי בראשית, הם שבעה ימים רגילים כפשוטם, שכל יום מתמשך על פני כ"ד שעות כפי שאנו מכירים. אלא את התהליך האבולוציוני אשר מתואר לעיל ע"י רבינו, הבורא יתברך יכול להעביר בזמן קצר, כלומר אבולוציה מואצת. וענין "בורא עולמות ומחריבם", ג"כ נעשה בזמן קצר, ולא בתהליך איטי הדרגתי מתמשך.
וכך אכן נראה שסבר רבינו בעה"ס שיש לגרוס, ע"פ הכלל "אין מקרא יוצא מידי פשוטו".
*
וכן נושא בריאת אדם וחוה, כמ"ש: "ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה". לדידו של רבינו, עיקר הדבר התבצע בשורשים רוחניים שבעולמות העליונים, ומרמז על בחינות רוחניות, אבל ודאי שהתבצע גם בגשמיות, שנמשכה מן השורשים הרוחנים ההם. וע"ז כתב רבינו שיתכן שבגשמיות ענין התרקמות האדם פעל השי"ת בדרך טבעית אבולוציונית. ולפי פשטות המקרא האדם לא יצא מקוף, אלא נולד עפר מן האדמה. נמצא שבריאת החיות מיוחדת לעצמה, ובריאת האדם מיוחדת לעצמו, אם כי יתכן שגם היא הדרגתית והתפתחותית כנ"ל.
מאידך גיסא יש לשים לב למש"כ האר"י הק' (מובא בתע"ס ח"ג פ"ה) שהממוצע בין חיה ואדם הוא הקוף. וכן כתב רבינו (בקטע הא' לעיל): "והאדם הוא נצר מחיה רעה וקוף כשיטת דרוין, או מאחז"ל: שלאחר החטא ירד מין האדם לקופים, כי כולם בפני חוה כקוף בפני האדם". ובאם נרצה ללכת על פסים אלו, ולומר שהאדם אכן עבר תהליך אבולוציוני עד שהגיע לצורת אדם, אזי מה שנאמר "ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה" יש בו ב' פנים המשלימים זל"ז: א) הפן הפזיולוגי, שמרמז על כך שהאדם החל להווצר מן העפר, דהיינו מן הדומם, בתהליך אבולוציוני אשר עבר דרך צומח חי עד שהגיע למדבר. ב) פסוק זה כלל אינו מציין את הוצרות האדם באופן פיזי, אלא פסוק זה מציין את הפן הנפשי, כי המושג "עפר מן האדמה" מרמז על עצם מציאות הרצון לקבל של האדם, שמצדו הוא אכן שוה לחיות. ואח"כ "ויפח באפיו נשמת חיים", היינו כאשר היצור הקדמון הגיע להליך התפתחות מתאים יצר בו רצונות עליונים המתאימים לאדם, דהיינו שנפח באפיו שומת חיים עליונה המתאימה לאדם, ג"כ בדרך התפתחותית טבעית (מאמר החירות ספר "מתן תורה"). וחז"ל מציינים, שלאחר החטא חלה נסיגה במצב הנפשי של מין האדם, ונעשו מבחי' נפשית, ומבחי' דרגתם הרוחנית כקופים.
ולפי דרך רבינו בעה"ס ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו", ע"כ ודאי שהאדם נוצר "עפר מן האדמה", אלא שניתן לומר על סמך הנ"ל, אשר היו ביציאת האדם מן העפר כמה וכמה שלבים של התפתחות הדרגתית טבעית, הן פיזית והן נפשית. ולפי פשוטו של מקרא התהליך היה מואץ כנ"ל.
ומה שמקשים העולם: מדוע איננו רואים היום יצור בינים בין קוף לאדם? זו קושיה לדעת האבולוציה האתאיסטית שסוברת בטפשות שהכל מקרי, ולכן מקשים על שיטה זו: מדוע איננו רואים היום שום זכר לתהליך שכזה. אבל על שיטת האבולוציה האלוקית אין להקשות קושיה כזו, כי הדברים פשוטים, דאחר שנוצר האדם והגיע לשלימותו הפסיולוגית והנפשית, כבר נגמר התהליך, ואין עוד צורך לאבולוציה זו, כי כבר האדם מוליד את מינו אחריו, בדרך שאנו רואים היום. כי אנו רואים למול עינינו בריאה מושלמת, שנמצאת במצב שכל מין מסוגל להוליד את מינו אחריו, וביותר מזה אין צורך מבחינה פזיולוגית. ולכן אין אנו רואים שנוצרת שמש חדשה, או שפתאם מתהוה ים חדש, אלא "אין חדש תחת השמש", מטעם שכאשר המערכת הגיעה לגמרה, נעצר ההליך האבולוציוני לשביעות רצון השי"ת, כי כך רצה השי"ת. ממש כפי שכאשר מלאים תשעה ירחי לידה, אין עוד צורך לחודש נוסף, כי העובר כבר הגיע לגמרו ושלימותו, ואז נולד ויוצא לאויר העולם.
וכן ענין "ויקח צלע אחת מצלעותיו" וכו', בעיקרו מרמז על הליכים רוחנים. ויתכן שההליכים הרוחנים הללו פעלו בענפים הגשמיים, שבתחילה נוצר הזכר, וממנו נוצר אבטיפוס של נקבה ג"כ. אינני יודע איך היו הפרטים בהליך זה, וגם רבינו בעה"ס לא ציין זאת, וכפי הנראה לא ענינו אותו כלל הפרטים, אלא רק הפן הרוחני של כל התהליך הזה.
*
ובכלל כל סיפורי התורה בכללם, החל מששת ימי בראשית, וחטא אדם וחוה, ונח והמבול, וכו' וכו', לדידו של רבינו הק' הם מצבים רוחנים נפשיים שכל אדם צריך לעברם, ואינם מיצגים מצגת של מאורעות כרונולוגים לפי פרספקטיבה הסטורית גרידא, הגם שודאי ארעו בגשמיות. כי אין עיקרם עצם המאורע הגשמי לפי תפיסה הסטורית, אלא עיקרם מצביע על מדרגות רוחניות נפשיות, שסודרו ע"י המאציל, כמין מפת נפש שכל אדם צריך לילך בה, לחוות אותה, ולעבור אותה. ולכן המתעקש להביט על סיפורי התורה, דוקא לפי אמות מידה גשמיות הסטוריות, הריהו הוא תועה וטועה, הגם שודאי מאורעות התורה ארעו גם בגשמיות.
*
בענין הכלל "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"
כאן הענין עדין מאד, כי משמע שרבינו בעה"ס רצה שכך ישאר חקוק חוק ברזל ענין "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". ויש לכך כמה טעמים, הטעם הראשי הוא – היות והעולמות עשויים כחותם ונחתם, וכל הענינים הרוחניים אכן משתלשלים ויורדים עד לענפים הגשמיים. ואולי יש גם ענין של דעת קהל, כי דעת הציבור החרדי בכללו ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו", ולא רצה לסתור את אמונת ההמונים. אולם מאחורי הקלעים שמעתי מאדמו"ר זצ"ל שאמר לי בפירוש כך: באמת מקרא כן יוצא מידי פשוטו, ומה שחז"ל אמרו "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", כי חששו שאם יקבעו שמקרא כן יוצא מידי פשוטו, וסיפורי התורה התקיימו רק במישור רוחני, ולא במישור הגשמי, אזי אנשים יבואו לומר שאם כן אזי לא צריך לקיים את המצוות באופן מעשי. וקיום המצוות באופן מעשי חשוב מאד לאדם, ולכן קבעו את הכלל של "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", בכדי שנושא קיום המצוות לא יהיה פרוץ.
בכבוד רב
אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: בספר "פרי חכם על התורה" בעמוד עא כותרת "מפתח לחכמת הקבלה" כתוב: "אלא תולדות השמים והארץ בהבראם. פירוש: שאל יעלה על דעתך ששבעה ימי בראשית הם ציורין מדבר יום ביומו, בזמן ומקום, כדרך האנשים המקבלים...".
יוצא מכאן לעניות דעתי שאכן בעל הסולם אומר לנו שלא מדובר על בריאת עולם בגשמיות של 7 ימים כפי שאנו תופסים בחינת זמן ומקום. אם כך, אם יורשה לי (בעל השכל השפל) להעיז ולשאול, האם יש בכלל מציאות גשמית? האם סיפורי התורה קרו במציאות הגשמית? בעבר כבר שאלתי אותך שאלה דומה, אבל אז אמרת לי שבעל הסולם העדיף שנתייחס לסיפור הבריאה כפשוטו, אבל לא מסתדר לי העניין והייתי מבקש ברשותך להסביר מהי ההסתכלות הנכונה.
תודה מראש ומועדים לשמחה, ..........
תשובה: ל......... היקר,
ישנה אמת אבסולוטית, וישנה אמת יחסית אשר טובה עבורינו מסיבות שונות. וכדאי לנקוט לטובתנו ביחסית.
אברהם מרדכי גוטליב
יש לי שאלה שמעסיקה רבות את העולם החילוני ונשאלת כמין התרסה: קיימים ממצאים מדעיים המעידים על חיים של לפני מיליוני שנים. דינוזאורים, אדם קדמון וכד'. איך זה מתיישב עם הספירה של בריאת העולם עפ"י התורה שמדברת על 5000 שנה? שמעתי כבר הסברים על כך שהספירה של הקב"ה היא שונה... בכל זאת זה לא מתיישב על הדעת. אודה מאוד על תשובת הרב.
בברכה וכבוד רב,
תשובה:
ענין האבולוציה:
קודם כל במדע עצמו יש סתירות אין ספור, עד שהדבר נעשה לחוכא ואטלולא. ונראה שהכל בנוי על השערות פרועות ללא ידים ורגלים. ואינני יודע מדוע בכלל צריך להתיחס למדע, בו בזמן שהמדענים עצמם אומרים שהכל רק השערות בלבד, וכל שני וחמישי הם מגיעים למסקנות שונות. נא לעיין בחוברות שונות שהוציאו ארגוני התשובה בנושא.
ולשם הבדיחה: ידידנו ר' ישראל מילר סיפר שפעם היו בטיול בצפון בשבת, וזרק עצמות מהטשולענט באיזה מקום, ואח"כ ראה בעיתון באמצע השבוע שאחריו סקופ - שבדיוק באותו מקום נתגלו ממצאים פרהיסטוריים מדהימים, ומרחיקי לכת, עצמות מאובנות של יצורים קדומים...
ולגופו של ענין:
בכתבי רבינו בעה"ס מובאים סיגנונות שונים, שמהם נראה שגרס את ענין האבולוציה (אינני אומר שסבר שהיא השיטה הנכונה לכל פרטיה והפרזותיה, אבל בכל אופן לא סבר שהיא נוגדת ליהדות או לאמת). נביא כמה קטעים מכתביו בענין זה:
א) לפי החוק הטבעי "עיר פרא אדם יולד", והאדם הוא נצר מחיה רעה וקוף כשיטת דרוין, או מאחז"ל: שלאחר החטא ירד מין האדם לקופים, כי כולם בפני חוה כקוף בפני האדם. ..... נמצא שהם צריכים לבנות עולם מחדש, הם דומים כמו האדם הקדמון הקוף הדארויני......... לפיכך נמצא העולם עתה במצב של חורבן גמור ופרימיטיבי מאד במובן מדיני, כבזמן אדם המערה.
ב) ובכדי למצוא איזה מוצא מהסבך הזה, יש לתפוס היטב את חוק התפתחות הדרגתי האמור, שעליו ביסס כל שיטתו. ויש לדעת, שהחוק הזה הוא חוק מקיף לכל הבריאה כולה; ועליו נבנו כל מערכות הטבע כולה; הן הבלתי אורגנים והן האורגנים עד למין האנושי בכל תכונותיו האידיאליים כמו החומריים, בכל אלה אין לך דבר שלא יעבור תחת חוק הברזל של התפתחות הדרגתי, המסובב ובא מכח התרוצצות של שני כחות זה בזה: כח פאזיטיבי דהיינו כח בונה, וכח נגאטיבי דהיינו כח שולל ומהרס – ועל ידי מלחמתם הקשה והתמידי זה בזה נמצאים יוצרים ומשלימים את כלל המציאות בכללו וכל פרט של המציאות בפרטיותו. וכאמור למעלה, שכח השולל המתגלה בכל מצב מדיני בסופו, הוא המגביה אותו להמצב שהוא יותר טוב ממנו, וכן הולכים המצבים בזה אחר זה, עד שהוא מגיע על שלימותו הסופי.
ונקח לדוגמא את כדור הארץ, אשר תחילה היה רק כדור גזי דוגמת ערפל, על ידי כח המושך שבתוכו ריכז במשך תקופה מסוימת את האטומים שבו לתוך חוג יותר צר, שבתוצאה מזה, נתהפך כדור הגזי לכדור אש נוזלי; ובהמשך תקופות של מלחמות נוראות של שני הכחות שבכדור הארץ, הפזיטיבי עם הנגטיבי – גבר כח קרירות שבו על כח האש נוזלי וקירר איזה קליפה דקה מסביב הכדור ונתקשה שם. אכן עוד לא שקט הכדור ממלחמות הכחות, ובהמשך איזה תקופה גבר שוב כח האש הנוזלי והתפרץ ברעש גדול מתוך בטן הכדור ועלה ושיבר את הקליפה הקרה והקשה לרסיסים, וחזר הכדור לאש נוזלי. ושוב התחיל תקופה של מלחמות חדשות עד שבסוף התקופה, גבר שוב כח הקרירות על כח האש וקירר שנית קליפה קרה וקשה מסביב הכדור; והפעם היתה הקליפה יותר עבה, ויותר מסוגלת להחזיק מעמד נגד ההתפרצויות של הנוזלים מתוך בטן הכדור; והיתה כחה יפה לתקופה יותר ארוכה; אמנם בסופה שוב נתגברו הנוזלים והתפרצו מתוך בטן הכדור ושברו את הקליפה לרסיסים; ושוב נחרב הכל ונעשה לכדור נוזלי. וכן נתחלפו התקופות בזו אחר זו; ובכל פעם שגברה כח הקרירות נעשה הקליפה שכבש לו עבה ביותר עד שבסוף – נתגברו כחות הפזיטיבים על הנגטיבים ובאו לידי הרמוניא מוחלטת; והנוזלים לקחו מקומם במעמקי האדמה; והקליפה הקרה נתעבה כל צרכה מסביב להם – ונתהווה אפשריות ליצירת חיים אורגנים עליה כיום הזה.
ממש על אותו הסדר מתפתחים גם כל גופים האורגנים. כי מעת זריעתם עד גמר בישולם, עוברים עליהם כמה מאות תקופות של מצבים מפאת שני הכחות הפזיטיבי עם הנגטיבי הנלחמים זה בזה, כמתואר בכדור הארץ – ומלחמות האלו הם המביאים את גמר בישולו של הפרי. וכן כל חי מתחיל בטפת נוזלים קטנה, ועל ידי התפתחות דרגתי בכמה מאות שלבים מכח מלחמות הכחות האמורים, היא מגיעה בסופה – שור גדול ראוי לכל עבודה, או אדם גדול ראוי לכל תפקידיו. אלא שיש עוד לחלק בין שור לאדם: כי השור כבר הגיע על שלבו הסופי בתקופתנו היום, אבל האדם, שכח החומרי שבו אינו עוד מספיק להביאו על שלמותו, מפאת כח המחשבי שבו, העולה במדת העזר שבו, אלפי פעמים על כח החומרי שבו, נמצא לו משום זה סדר חדש של התפתחות דרגתי, שאינו נוהג בשום בעל חי, - הוא התפתחות דרגתית של המחשבה שלו. ובהיותו גם יצור חברתי, הרי עוד מעט לו התפתחותו האינדיבידואלי, אלא שלימותו הסופית תלויה גם בהתפתחות של כל פרטי החברה שלו. ומבחינת התפתחות כח המחשבי של האדם, שידע להעריך היטב את המועיל ואת המזיק בשבילו. הגם שאין לחשוב, שעודו עומד בשלב של אדם פרימיטיבי, בכל זאת ברור אפוא שעוד אינו נמצא בשלב של השלמה, אלא שהוא עומד באמצע התפתחותו, ועדיין הוא מסור למלחמות הכחות הפזיטיבים עם הנגטיבים, כאמור לעיל בכדור הארץ, שהם השליחים הנאמנים לתפקידם, להביא גם את האנושות על שלמותה הסופית.
ג) הרצון לקבל מתואר בתמונות לאין קץ, והוא המבדיל בין חיים לדוממים. כי הדומם והצומח יש להם רצונות לקבל, הכל כדוגמת בעלי חיים, ז"א לקרב מזונות, ולהרחיק מותרות, רק הרצון להתקיים אין לו, כי זהו חוק הטבע, שאין הבריות חושקים למה שלא שייך להם, וכיון שהנצחיות לא ניתן להם, לכן אינם חושקים בו. יתר עליהם החי שחושק ג"כ להתקיים, וזה ודאי הפלגה יתירה שבהכרח לא באה מהטבע הגולמי, אלא רק מתוך התפתחות המונח שבטבע, מבחי' "אשר ברא אלקים לעשות", כי רצון לקבל הקטן שבמין הדומם נתפתח לשיעור יותר גדול שבמין הצומח, וממין הצומח נתפתח הרצון לקבל החדש שהוא להתקיים. וגם הוא נחלק, מתחילה בצורה גולמית, כמו בבעלי חיים, ואחר כך בצורה מפותחת כמו בהמדבר. באופן זה, שהרצון לקבל זה השורש לכל הבריות, הולך וגדל כמו האילן, ומקבל תמונות רבות, מתחיל ביסודות פשוטים, ואח"כ בהרכבות, ואחרי זה בפלאנטין, ובדוממים, בצמחים, בחיים, ובמדברים, עד לצדיקים ולנביאים. אולם בכללו הוא גלגל אחד, מתחיל מנקודה עליונה בגלגל, והולך מלמעלה למטה, וכשבא למטה, יצאו היסודות הפשוטים, ומאז מתחילה העליה של הרצון לקבל מלמטה למעלה, ונשלם החפץ בסו"ה "התשלח ברקים וילכו, ויאמרו לך הנני", כי שבו ממקום שהלכו. עכל"ק.
********
נראה מן הקטעים הנ"ל, שרבינו גרס את ענין האבולוציה, כי לדידו האבולוציה כלל אינה סותרת לענין זה שהשי"ת ברא את כל הבריאה, מטעם שאין חיוב לומר שהכל נברא בצורה ניסית, כלומר שכל העולם פתאם הופיע, אלא כפי שהיום אנו רואים שהשי"ת אינו מפעיל שום דבר בצורה ניסית פתאומית, אלא דרך מערכת טבע הדרגתית, כך היה בבריאת העולם עצמה, שהשי"ת הפעיל מערכת טבעית שפעלה בדרך קודם ונמשך סיבה ומסובב, עד שבאופן איטי יצרה את המערכת הנוכחית שלפנינו, שהיא היא הנרצית מצדו יתברך.
ויש לזכור את דברי חז"ל (מדרש רבה קהלת פרשה ג' פסקה י"ד): "א"ר אבהו: מכאן שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו ואמר - דין הניין לי יתהון לא הניין לי" (הללו מהנים אותי, ההם אינם מהנים אותי). עכל"ק. א"כ גם מדבריהם משמע ממש כתיאור אשר נתן רבינו ליצירת כדור הארץ, אשר הכדור נתהוה בתהליך הדרגתי, והיו בו שלבים של בנין, ושלבים של חורבן, עד שהתיצב על עמדו. וא"כ מדובר לא על תהליך פתאומי, אלא על תהליך הדרגתי טבעי.
והגם שודאי שאין מניעה מצדו יתברך לברוא את העולם בששה ימים, וגם לא ביום אחד, כי מצדו יתברך לא יבצר כל, ובמאמרו ברא שחקים, מ"מ אנו רואים היום, וכפי מה שנמסר לנו - כך היה גם במשך אלפי שנה, בחר לנהל את עולמו בצורה טבעית שבה הוא נסתר, וע"כ לכל דבר יש הליך של הריון ולידה, ובמשך ההריון מתרקמת הישות עד שמגיעה לגודלה ותבניתה הנרצה, ואז נולדת. ובכוונה תחילה מנהל את עולמו בצורה טבעית הדרגתית, בכדי להשאיר לאדם מקום להאמין שהוא מנהל את כל המערכת הזו, והוא המפעיל אותה, הגם שנראית מתרקמת מאליה (הערה: לפעמים השי"ת משדד את מערכות הטבע בצורה ניסית, מצד טעמים מסוימים לטובת הנבראים, כגון מעמד קריעת ים סוף וכדומה, אבל באופן כללי, אין זו הנהגתו כלל, אלא הנהגתו נסתרת בתוך מערכת טבעית, המתנהלת בתמידיות וברגילות ע"פ חוקים יציבים ומסוימים).
כמו"כ יש לזכור את דברי המדרש (ילקוט שמעוני בראשית פרק א' רמז א') וז"ל: בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר - והלא במאמר אחד היה יכול להבראות, אלא ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. עכל"ק. נמצינו למדים שודאי אשר השי"ת יכול היה לברוא את העולם במאמר אחד, אלא שיצר את ההדרגתיות לטובת האדם. כי תועלתו של האדם מחייבת הדרגתיות. כפי שמערכת העולמות הרוחנית משתלשלת בהדרגה עד העוה"ז, וזאת בכדי שהאדם יוכל לטפס לאט לאט בסולם המדרגות הרוחני ממטה למעלה, ולו לא היתה הדרגה, לא יכול היה האדם לטפס בסולם המדרגות הרוחני. כך גם בסדר יצירת העולם והאדם, כיון שסדר זה נמשך מן העולמות העליונים, ע"כ אף הוא הדרגתי, והכל לטובת האדם.
*
וכעת יש להסביר את ענין שבעת ימי בראשית המופיעים בתחילת התורה, כי איך יתכן שמצד אחד הכל סובב על ידו יתברך בצורה הדרגתית טבעית, ומצד שני כל כדור הארץ עם כל תכולתו (דומם צומח חי מדבר) הופיע תוך ששה ימים בלבד. ובזה יש ב' דרכים:
א) שבעת ימי בראשית מרמזים בעיקר על שבעה הספירות חג"ת נהי"ם שהם שבעה שורשים רוחניים, שבעה מדרגות וערכים רוחנים שבעולמות העליונים, אשר הם שורשים לשבעה מערכות שונות שיש בעולמינו הגשמי. והגם שמצד "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" צריך לומר שמשבעת המדרגות הנ"ל נמשכים שבעת ימי המעשה, וזה נכון, כי ודאי שענין שבעת ימי השבוע נמשך מן השורשים הנ"ל. אבל אין חיוב מחמת זאת לתפוס את הדברים בצורה הפשטנית, ולומר שכל הבריאה הגדולה הזו נעשתה בשבעה ימים ותו לא, אלא כנ"ל - כל יום מרמז על מערכת מסוימת של מדרגה רוחנית, הבנויה מיום ולילה, דהיינו מאור וכלי, הפועלת בענפים הגשמיים, ומיצרת בהם באופן הדרגתי מציאות מסוימת הנובעת מן האופי של המדרגה הרוחנית שהיא שורשה.
זאת ועוד, אנו רואים ששבעת המדרגות הרוחניות הנ"ל, מתבטאות באופנים שונים של זמן בעוה"ז: א) שבעת ימי השבוע. ב) שבעת ימי הסוכות והפסח. ג) שבעה שבועות של ספירת העומר. ד) שבעה שנים של שמיטה. ה) שבע פעמים שבע שנים היוצרות יובל. ו) שבעת אלפים שנה של קיום העולם. א"כ יתכן ששבעת המדרגות ההן יצרו הליך של שבעה מליון שנים, עד שהגיעה הבריאה לצורתה הנוכחית. וא"כ לא יהיה זה פלא אם נקבע בפשטות, שששת ימי המעשה היינו ששה תקופות של זמן, אשר יצרו בתהליך אבולוציוני את הנרצה מצד השי"ת, ואינן מוגבלות בכ"ד שעות כפי היכרותינו שלנו את המושג יום. ע"ד שחז"ל אומרים (תהילים צ' ד' ברש"י): "יומו של הקב"ה אלף שנה". רואים אנו מדבריהם, שגם הם סברו שאין הכרח לומר שמדובר על יום הידוע לנו, אלא יש פרמטרים ואופנים אחרים למדידת המושג יום.
ולפי כל הנ"ל המנין של 5771 שנים שאנו מונים לבריאת העולם, אין הכוונה למנין המציין את תחילת התהליך האבולוציוני, אלא אנו מונים מנין זה למן המצב שבו הגיע האדם להתפתחות כזו של הכרה עצמית מלאה, וכן התקשר עם אלוקיו בתכלית הגובה. אז השיג האדם שהוא עצמו סיומו של תהליך המורכב מששה תקופות, הנמשכים מששת הספירות חג"ת נה"י דאצילות. וממילא מהשגתו זו ואילך אנו מונים את יום בריאת העולם, שהוא המצב הראשון הנמשך מספירת החסד דאצילות. ואת יום השגתו זו אנו מציינים כיום לידתו, שהוא היום אשר גם אכל מעץ הדעת, שהוא המשכת האור האלוקי בתכלית הגובה, בניגוד לרצון הבורא שיעבדהו באמונה ולא בידיעה. ומיד לאחר מכן התחילה פעולת הספירה השביעית, שהיא שבת הבראשית, דהיינו גילוי השגחה פרטית ושלימות, הבאה לאחר הזעזוע של החטא.
ב) חז"ל אמרו (שבת ס"ג ע"א) "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". והגם שביאורי התורה ע"פ הפנימיות נראים כסותרים לפשט, מ"מ אין הדבר כך. ורבינו מנתח את הדבר בפירושו על הזה"ק (פרשת אחרי מות), שמבאר את כל ענין יהודה ותמר באופן רוחני, ומציין שלמרות שכל הסיפור מתבאר באופן רוחני גמור, מ"מ "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", וכל המעשה גם התקיים בגשמיות. ולהבנת הדברים יש לזכור מספר חוקים: א) כל העולמות עשויים כחותם ונחתם (האר"י הק' זי"ע). כלומר כולם עשויים באותה תבנית, כאשר העולם התחתון נחתם מן העולם העליון ממנו, עד העוה"ז. ב) בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא – ע"י מעשה שלמטה מתעורר השורש הרוחני העליון של אותו המעשה לפעול את פעולתו (הזה"ק). ולפי"ז מבאר רבינו, שאכן יהודה ותמר פעלו את הפעולות הגשמיות המתוארות בתורה, אלא שהפעולות הגשמיות לא היו עיקר אצלם, כי כל כוונתם היתה לעורר את השורשים הרוחניים של אותן פעולות, בכדי להמשיך את האור העליון מאותם השורשים לנשמתם, ולתקן את התיקונים הנצרכים ע"י אותן הפעולות.
ולפי"ז יל"ו שאכן שבעת ימי בראשית, הם שבעה ימים רגילים כפשוטם, שכל יום מתמשך על פני כ"ד שעות כפי שאנו מכירים. אלא את התהליך האבולוציוני אשר מתואר לעיל ע"י רבינו, הבורא יתברך יכול להעביר בזמן קצר, כלומר אבולוציה מואצת. וענין "בורא עולמות ומחריבם", ג"כ נעשה בזמן קצר, ולא בתהליך איטי הדרגתי מתמשך.
וכך אכן נראה שסבר רבינו בעה"ס שיש לגרוס, ע"פ הכלל "אין מקרא יוצא מידי פשוטו".
*
וכן נושא בריאת אדם וחוה, כמ"ש: "ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה". לדידו של רבינו, עיקר הדבר התבצע בשורשים רוחניים שבעולמות העליונים, ומרמז על בחינות רוחניות, אבל ודאי שהתבצע גם בגשמיות, שנמשכה מן השורשים הרוחנים ההם. וע"ז כתב רבינו שיתכן שבגשמיות ענין התרקמות האדם פעל השי"ת בדרך טבעית אבולוציונית. ולפי פשטות המקרא האדם לא יצא מקוף, אלא נולד עפר מן האדמה. נמצא שבריאת החיות מיוחדת לעצמה, ובריאת האדם מיוחדת לעצמו, אם כי יתכן שגם היא הדרגתית והתפתחותית כנ"ל.
מאידך גיסא יש לשים לב למש"כ האר"י הק' (מובא בתע"ס ח"ג פ"ה) שהממוצע בין חיה ואדם הוא הקוף. וכן כתב רבינו (בקטע הא' לעיל): "והאדם הוא נצר מחיה רעה וקוף כשיטת דרוין, או מאחז"ל: שלאחר החטא ירד מין האדם לקופים, כי כולם בפני חוה כקוף בפני האדם". ובאם נרצה ללכת על פסים אלו, ולומר שהאדם אכן עבר תהליך אבולוציוני עד שהגיע לצורת אדם, אזי מה שנאמר "ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה" יש בו ב' פנים המשלימים זל"ז: א) הפן הפזיולוגי, שמרמז על כך שהאדם החל להווצר מן העפר, דהיינו מן הדומם, בתהליך אבולוציוני אשר עבר דרך צומח חי עד שהגיע למדבר. ב) פסוק זה כלל אינו מציין את הוצרות האדם באופן פיזי, אלא פסוק זה מציין את הפן הנפשי, כי המושג "עפר מן האדמה" מרמז על עצם מציאות הרצון לקבל של האדם, שמצדו הוא אכן שוה לחיות. ואח"כ "ויפח באפיו נשמת חיים", היינו כאשר היצור הקדמון הגיע להליך התפתחות מתאים יצר בו רצונות עליונים המתאימים לאדם, דהיינו שנפח באפיו שומת חיים עליונה המתאימה לאדם, ג"כ בדרך התפתחותית טבעית (מאמר החירות ספר "מתן תורה"). וחז"ל מציינים, שלאחר החטא חלה נסיגה במצב הנפשי של מין האדם, ונעשו מבחי' נפשית, ומבחי' דרגתם הרוחנית כקופים.
ולפי דרך רבינו בעה"ס ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו", ע"כ ודאי שהאדם נוצר "עפר מן האדמה", אלא שניתן לומר על סמך הנ"ל, אשר היו ביציאת האדם מן העפר כמה וכמה שלבים של התפתחות הדרגתית טבעית, הן פיזית והן נפשית. ולפי פשוטו של מקרא התהליך היה מואץ כנ"ל.
ומה שמקשים העולם: מדוע איננו רואים היום יצור בינים בין קוף לאדם? זו קושיה לדעת האבולוציה האתאיסטית שסוברת בטפשות שהכל מקרי, ולכן מקשים על שיטה זו: מדוע איננו רואים היום שום זכר לתהליך שכזה. אבל על שיטת האבולוציה האלוקית אין להקשות קושיה כזו, כי הדברים פשוטים, דאחר שנוצר האדם והגיע לשלימותו הפסיולוגית והנפשית, כבר נגמר התהליך, ואין עוד צורך לאבולוציה זו, כי כבר האדם מוליד את מינו אחריו, בדרך שאנו רואים היום. כי אנו רואים למול עינינו בריאה מושלמת, שנמצאת במצב שכל מין מסוגל להוליד את מינו אחריו, וביותר מזה אין צורך מבחינה פזיולוגית. ולכן אין אנו רואים שנוצרת שמש חדשה, או שפתאם מתהוה ים חדש, אלא "אין חדש תחת השמש", מטעם שכאשר המערכת הגיעה לגמרה, נעצר ההליך האבולוציוני לשביעות רצון השי"ת, כי כך רצה השי"ת. ממש כפי שכאשר מלאים תשעה ירחי לידה, אין עוד צורך לחודש נוסף, כי העובר כבר הגיע לגמרו ושלימותו, ואז נולד ויוצא לאויר העולם.
וכן ענין "ויקח צלע אחת מצלעותיו" וכו', בעיקרו מרמז על הליכים רוחנים. ויתכן שההליכים הרוחנים הללו פעלו בענפים הגשמיים, שבתחילה נוצר הזכר, וממנו נוצר אבטיפוס של נקבה ג"כ. אינני יודע איך היו הפרטים בהליך זה, וגם רבינו בעה"ס לא ציין זאת, וכפי הנראה לא ענינו אותו כלל הפרטים, אלא רק הפן הרוחני של כל התהליך הזה.
*
ובכלל כל סיפורי התורה בכללם, החל מששת ימי בראשית, וחטא אדם וחוה, ונח והמבול, וכו' וכו', לדידו של רבינו הק' הם מצבים רוחנים נפשיים שכל אדם צריך לעברם, ואינם מיצגים מצגת של מאורעות כרונולוגים לפי פרספקטיבה הסטורית גרידא, הגם שודאי ארעו בגשמיות. כי אין עיקרם עצם המאורע הגשמי לפי תפיסה הסטורית, אלא עיקרם מצביע על מדרגות רוחניות נפשיות, שסודרו ע"י המאציל, כמין מפת נפש שכל אדם צריך לילך בה, לחוות אותה, ולעבור אותה. ולכן המתעקש להביט על סיפורי התורה, דוקא לפי אמות מידה גשמיות הסטוריות, הריהו הוא תועה וטועה, הגם שודאי מאורעות התורה ארעו גם בגשמיות.
*
בענין הכלל "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"
כאן הענין עדין מאד, כי משמע שרבינו בעה"ס רצה שכך ישאר חקוק חוק ברזל ענין "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". ויש לכך כמה טעמים, הטעם הראשי הוא – היות והעולמות עשויים כחותם ונחתם, וכל הענינים הרוחניים אכן משתלשלים ויורדים עד לענפים הגשמיים. ואולי יש גם ענין של דעת קהל, כי דעת הציבור החרדי בכללו ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו", ולא רצה לסתור את אמונת ההמונים. אולם מאחורי הקלעים שמעתי מאדמו"ר זצ"ל שאמר לי בפירוש כך: באמת מקרא כן יוצא מידי פשוטו, ומה שחז"ל אמרו "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", כי חששו שאם יקבעו שמקרא כן יוצא מידי פשוטו, וסיפורי התורה התקיימו רק במישור רוחני, ולא במישור הגשמי, אזי אנשים יבואו לומר שאם כן אזי לא צריך לקיים את המצוות באופן מעשי. וקיום המצוות באופן מעשי חשוב מאד לאדם, ולכן קבעו את הכלל של "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", בכדי שנושא קיום המצוות לא יהיה פרוץ.
בכבוד רב
אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: בספר "פרי חכם על התורה" בעמוד עא כותרת "מפתח לחכמת הקבלה" כתוב: "אלא תולדות השמים והארץ בהבראם. פירוש: שאל יעלה על דעתך ששבעה ימי בראשית הם ציורין מדבר יום ביומו, בזמן ומקום, כדרך האנשים המקבלים...".
יוצא מכאן לעניות דעתי שאכן בעל הסולם אומר לנו שלא מדובר על בריאת עולם בגשמיות של 7 ימים כפי שאנו תופסים בחינת זמן ומקום. אם כך, אם יורשה לי (בעל השכל השפל) להעיז ולשאול, האם יש בכלל מציאות גשמית? האם סיפורי התורה קרו במציאות הגשמית? בעבר כבר שאלתי אותך שאלה דומה, אבל אז אמרת לי שבעל הסולם העדיף שנתייחס לסיפור הבריאה כפשוטו, אבל לא מסתדר לי העניין והייתי מבקש ברשותך להסביר מהי ההסתכלות הנכונה.
תודה מראש ומועדים לשמחה, ..........
תשובה: ל......... היקר,
ישנה אמת אבסולוטית, וישנה אמת יחסית אשר טובה עבורינו מסיבות שונות. וכדאי לנקוט לטובתנו ביחסית.
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה