שאלה: שלום!כ"ק הרב גוטליב שליט"א, אחדש"ה, קראתי השאלה בענין "המוסיקה" ותשובת כב' שוב ושוב. כי למשמע הקריאה הראשונה הוממתי מהתשובה - "מה הקשר בין רוחניות למוסיקה"? תשובת כב' מאד קצרה וחותכת במובן כואב של "סגירת דלת" מדוע כב' הרב לא פירט יותר? כמו בנושא "בין בני זוג"? בהיררכיה של האומנויות, שאין ספק שבאים מכשרון והשפעת רוח האלקים- קראתי לפני שנים בספר קודש ולצערי לא זוכרת איזה שישנם ארבע דרגות אומנות: וירטואוזיות הגוף הדרגה התחתונה, שירה -זימרה/חזן בפה דרגה שניה, נגינה דרגה שלישית, ושאגה דרגה רביעית העליונה מכולם.
לענ"ד שאלת הבחור היתה בחינת ממעמקים קראתיך ה', ביקש הארה ולא סילוק. ודאי שאם יתמיר כיוון חייו תוך שילוב למען הי"ת והזולת, יעשה שימוש בכישוריו וישמח בהופעות בהתנדבות לאנשים שצריך לרומם את רוחם למשל, אין ספק שזו רוחניות לשמה. אם אדם כבר השקיע כה רבות בשנים, פניית מכתבו, לענ"ד, זועקת להכוונה. תקוותי שהבחור הינו מבאי חצרו של הרב ותמצא לו דרך ללבב תשובה היותר מועילה.
תשובה: א) כך חונכתי ע"י מורי ורבי הרב אשלג זצ"ל.
ב) לא הבנתי שהשואל הוא המוסיקאי בעצמו, אשר מחפש דרכו, אם הייתי מבין כך, הייתי עונה אחרת, יותר בהסברת פנים ויותר ברכות. אבל בשיקלול של השואל והשאלה הבנתי שמדובר על שאלה בעלמא, לשם השכלה, ולכן עניתי באופן שעניתי.
ג) תשובתי היא האנטי טזה לשקר המצוי בעולם, שאנשים שמתעסקים באומנויות הם "אנשי רוח", ואני שולל זאת מכל וכל. כי בעולם מציגים את הסופרים והמוסיקאים והציירים והפסלים כאנשי רוח, אנשים מורמים מעם. עד כדי כך, שהולכים ומתיעצים איתם בענינים העומדים ברומו של עולם, בעניני מוסר ואתיקה, וכדומה. ואני לא כך חונכתי, אלא חונכתי שכל זמן שהאדם פועל לתועלת עצמו, הריהו בגדר בהמה ואינו בגדר אדם כלל. נכון שהם מתעסקים בחומר יותר עדין, ואינם דומים לאנשים ששקועים בתאוות אכילה כל ימיהם לתועלת עצמם, כי הם עוסקים במוסיקה לתועלת עצמם. וכאן הטעות הגדולה - שעורכים השוואות בין סוגים שונים של בני אדם. אבל אין לערוך השוואות מול בני אדם, אלא השוואה בין האדם לבין הרצון האלוקי. ולכן כאשר מכוונים את הכל כלפי הבורא יתברך, והבורא יתברך מבקש מאיתנו: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' ולאהבה אותו", א"כ גם המוסיקאי או הצייר, כל זמן שעוסק באומנות לתועלת עצמו, עדיין מצוי בתוך הזוהמה של האהבה העצמית, ונפרד הוא מן הבורא לחלוטין, ואין לכנות את האומנות כלל בשם רוחניות. נכון שכשרונו המוסיקלי בא לו מאת השי"ת, אבל אין הוא משתמש בו באופן רוחני, אלא באופן גשמי. ומה שראית פעם באיזה ספר, שיש כל מיני דרגות באומנות, כל זה מצד שמעריכים את הכל כלפי האדם, אבל בו בזמן שמעריכים כלפי הבורא יתברך כנ"ל, אזי ההגדרה היא כנ"ל.
וכן לגבי תורה, אדם שעוסק בתורה לתועלת עצמו, אומרת הגמרא: נח לו שלא בא לעולם, הלוואי שנהפכה שלייתו על פניו, וכדומה בטויים כאלו מבהילים, מפני שמשתמש בתורת ה' לתועלת עצמו, לוקח את האור הזך הזה, ומשתמש בו ההפך ממטרתו. ולכן דעתי שאין להקיש בין אדם שבקי בתורה, לבין רוחניות, כי אין קשר הכרחי בין הדברים. יתכן שאדם יהיה מוצלח מאד במדע התורה, אבל ללא שום קשר לרוחניות, כי הכל לתועלת עצמו. וגם בזה טועים בעולם החרדי, כי מתיעצים עם אנשים שבקיאים במדע התורה, בענינים של רוחניות, בו בזמן שאין להם שום שייכות לרוחניות, כי רוחניות משמעותה רצון להשפיע, ולזה אין להם שום קשר. נא לעיין בפתיחה לחה"ק אות י"א, ובאו"ש שם.
ד) ובאם את צודקת והבחור המדובר אכן מחפש הארה, יכול אני לומר לו כך: ע"י הנגינה והמוסיקה אפשר להבין ולהביע חזק ובאופן מרומם מצבים שונים של עבדות ה', קירבה לה', כיסופים לה', ואי"ה אם ידבק בדרך האמת של היהדות, יוכל להשתמש במכשיר של המוסיקה כמנוף לקשר רגשי אמוציונאלי חזק עם הבורא, וזה יהיה בעזרו.
בכבוד רב
אברהם מרדכי גוטליב
לענ"ד שאלת הבחור היתה בחינת ממעמקים קראתיך ה', ביקש הארה ולא סילוק. ודאי שאם יתמיר כיוון חייו תוך שילוב למען הי"ת והזולת, יעשה שימוש בכישוריו וישמח בהופעות בהתנדבות לאנשים שצריך לרומם את רוחם למשל, אין ספק שזו רוחניות לשמה. אם אדם כבר השקיע כה רבות בשנים, פניית מכתבו, לענ"ד, זועקת להכוונה. תקוותי שהבחור הינו מבאי חצרו של הרב ותמצא לו דרך ללבב תשובה היותר מועילה.
תשובה: א) כך חונכתי ע"י מורי ורבי הרב אשלג זצ"ל.
ב) לא הבנתי שהשואל הוא המוסיקאי בעצמו, אשר מחפש דרכו, אם הייתי מבין כך, הייתי עונה אחרת, יותר בהסברת פנים ויותר ברכות. אבל בשיקלול של השואל והשאלה הבנתי שמדובר על שאלה בעלמא, לשם השכלה, ולכן עניתי באופן שעניתי.
ג) תשובתי היא האנטי טזה לשקר המצוי בעולם, שאנשים שמתעסקים באומנויות הם "אנשי רוח", ואני שולל זאת מכל וכל. כי בעולם מציגים את הסופרים והמוסיקאים והציירים והפסלים כאנשי רוח, אנשים מורמים מעם. עד כדי כך, שהולכים ומתיעצים איתם בענינים העומדים ברומו של עולם, בעניני מוסר ואתיקה, וכדומה. ואני לא כך חונכתי, אלא חונכתי שכל זמן שהאדם פועל לתועלת עצמו, הריהו בגדר בהמה ואינו בגדר אדם כלל. נכון שהם מתעסקים בחומר יותר עדין, ואינם דומים לאנשים ששקועים בתאוות אכילה כל ימיהם לתועלת עצמם, כי הם עוסקים במוסיקה לתועלת עצמם. וכאן הטעות הגדולה - שעורכים השוואות בין סוגים שונים של בני אדם. אבל אין לערוך השוואות מול בני אדם, אלא השוואה בין האדם לבין הרצון האלוקי. ולכן כאשר מכוונים את הכל כלפי הבורא יתברך, והבורא יתברך מבקש מאיתנו: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' ולאהבה אותו", א"כ גם המוסיקאי או הצייר, כל זמן שעוסק באומנות לתועלת עצמו, עדיין מצוי בתוך הזוהמה של האהבה העצמית, ונפרד הוא מן הבורא לחלוטין, ואין לכנות את האומנות כלל בשם רוחניות. נכון שכשרונו המוסיקלי בא לו מאת השי"ת, אבל אין הוא משתמש בו באופן רוחני, אלא באופן גשמי. ומה שראית פעם באיזה ספר, שיש כל מיני דרגות באומנות, כל זה מצד שמעריכים את הכל כלפי האדם, אבל בו בזמן שמעריכים כלפי הבורא יתברך כנ"ל, אזי ההגדרה היא כנ"ל.
וכן לגבי תורה, אדם שעוסק בתורה לתועלת עצמו, אומרת הגמרא: נח לו שלא בא לעולם, הלוואי שנהפכה שלייתו על פניו, וכדומה בטויים כאלו מבהילים, מפני שמשתמש בתורת ה' לתועלת עצמו, לוקח את האור הזך הזה, ומשתמש בו ההפך ממטרתו. ולכן דעתי שאין להקיש בין אדם שבקי בתורה, לבין רוחניות, כי אין קשר הכרחי בין הדברים. יתכן שאדם יהיה מוצלח מאד במדע התורה, אבל ללא שום קשר לרוחניות, כי הכל לתועלת עצמו. וגם בזה טועים בעולם החרדי, כי מתיעצים עם אנשים שבקיאים במדע התורה, בענינים של רוחניות, בו בזמן שאין להם שום שייכות לרוחניות, כי רוחניות משמעותה רצון להשפיע, ולזה אין להם שום קשר. נא לעיין בפתיחה לחה"ק אות י"א, ובאו"ש שם.
ד) ובאם את צודקת והבחור המדובר אכן מחפש הארה, יכול אני לומר לו כך: ע"י הנגינה והמוסיקה אפשר להבין ולהביע חזק ובאופן מרומם מצבים שונים של עבדות ה', קירבה לה', כיסופים לה', ואי"ה אם ידבק בדרך האמת של היהדות, יוכל להשתמש במכשיר של המוסיקה כמנוף לקשר רגשי אמוציונאלי חזק עם הבורא, וזה יהיה בעזרו.
בכבוד רב
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה