לכב' מורי ורבי אברהם שלום,
כתוב ״וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר״.
והנה רואים היום שהספרה הפננסית מתמוטטת. בנקים גדולים קרובים לפשיטת רגל. רבבות אנשים פוטרו ממקום פרנסתם ולא נשאר להם אלא יאוש ובכי מר.
שאלה׃ לא היה להקב״ה נאה יותר לברוא עולם בלי נסיונות וכשלונות?
ואם תאמר׃ כל זה מפני הבושה של קבלת מתנת חנם, אזי יומרו לך׃ מה בכך, נתבייש קצת ולא נתייבש מחוסר כל!
תשובה: האם אפשר להנות מסעודה טובה ללא תאבון? ככל שהתאבון יותר גדול ההנאה מן הסעודה יותר גדולה. ובזמן שהאדם אוכל את הסעודה הוא שמח מאד על התאבון שיש לו, וכמה שהתאבון יותר גדול כך האדם יותר מרוצה.
כך גם בענין דנן, הבורא רוצה שהרגשת החסרון אצל בני האדם תגדל, בכדי שהתענוג שיקבלו יהיה מקסימלי. הבורא יתברך מאפשר לאנושות לבחור את דרכה, והאנושות אכן ניסתה דרכים שונות של חיים. כמובן שכל נסיונות האנושות מבוססים על הרצון לקבל, ולכן לא הצליחו. הבורא יתברך רוצה שהאנושות תגיע לאט לאט למסקנה שצריכים להקים כלכלה אחרת לגמרי, אשר מבוססת על "ואהבת לרעך כמוך", ולא על רצון לקבל. ולדעתי על חורבות העולם הישן יבנה עולם חדש.
אני מצרף לך מאמר שכתבתי על כלכלה.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
כתוב ״וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר״.
והנה רואים היום שהספרה הפננסית מתמוטטת. בנקים גדולים קרובים לפשיטת רגל. רבבות אנשים פוטרו ממקום פרנסתם ולא נשאר להם אלא יאוש ובכי מר.
שאלה׃ לא היה להקב״ה נאה יותר לברוא עולם בלי נסיונות וכשלונות?
ואם תאמר׃ כל זה מפני הבושה של קבלת מתנת חנם, אזי יומרו לך׃ מה בכך, נתבייש קצת ולא נתייבש מחוסר כל!
תשובה: האם אפשר להנות מסעודה טובה ללא תאבון? ככל שהתאבון יותר גדול ההנאה מן הסעודה יותר גדולה. ובזמן שהאדם אוכל את הסעודה הוא שמח מאד על התאבון שיש לו, וכמה שהתאבון יותר גדול כך האדם יותר מרוצה.
כך גם בענין דנן, הבורא רוצה שהרגשת החסרון אצל בני האדם תגדל, בכדי שהתענוג שיקבלו יהיה מקסימלי. הבורא יתברך מאפשר לאנושות לבחור את דרכה, והאנושות אכן ניסתה דרכים שונות של חיים. כמובן שכל נסיונות האנושות מבוססים על הרצון לקבל, ולכן לא הצליחו. הבורא יתברך רוצה שהאנושות תגיע לאט לאט למסקנה שצריכים להקים כלכלה אחרת לגמרי, אשר מבוססת על "ואהבת לרעך כמוך", ולא על רצון לקבל. ולדעתי על חורבות העולם הישן יבנה עולם חדש.
אני מצרף לך מאמר שכתבתי על כלכלה.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
כלכלת ההווה והעתיד
ע"פ משנתו של רבי יהודה ליב הלוי אשלג זצ"ל
מחבר פירוש "הסולם" על הזהר הקדוש
ע"פ משנתו של רבי יהודה ליב הלוי אשלג זצ"ל
מחבר פירוש "הסולם" על הזהר הקדוש
מהי כלכלה?
כלכלה היא מדע הדן ביכולת אנשי החברה לספק את הצרכים השונים של היחיד ושל הרבים, על בסיס קשרים מסחריים שונים ומגוונים.
בעולם המודרני, הכלכלה באופן כללי בנויה על המוטיוציה של כל יחיד לרכוש רכוש רב ככל שניתן. ומכיון שעומדת לנגד עיניו המטרה הזו, יש לו את הדחף לבנות בנינים, להקים עסקים, להשקיע בכל מיני תחומים, כגון נדל"ן, מסחר, וכו', עמ"נ לספק את עצמו ברכוש רב ככל שניתן. והנה צבירת רכוש ניתנת למימוש ע"י שאדם מספק לחברה מוצרים מסוימים, והחברה משלמת עבור הסיפוק הנ"ל. נמצא שבא במגע עם אחרים, ומספק להם את מאוויהם, ועי"כ מקבל תשלום, עי"כ יכול לצבור רכוש לפי מידת חריצותו. נמצא, שכל המציאות של יחסי גומלין מסחריים, בכל ענפיהם השונים, בנויים על הצורך של היחיד לספק את עצמו.
תופעות שליליות
ומכיון שהבסיס הכלכלי של היחיד והרבים הוא סיפוק עצמי, ממילא יש תופעות לואי שליליות שונות:
א) תחרות, שפעמים רבות מגיעה לפסגות של שקר ואונאה, עמ"נ שהאדם יוכל לממש את עסקיו, ולהצליח בצבירת רכוש ובסיפוק עצמי.
ב) חוסר יושר, גניבה, רמאות, וכדומה, מטעם הנ"ל.
ג) מכיון שהבסיס הוא סיפוק עצמי, נמצא שהאדם היחיד נתון בתוך חברה שלימה, של מליוני אנשים, שכל אחד משקיע במסלול כלכלי מסוים, עמ"נ לצבור רווחים. הדבר דומה לאדם שנמצא בתוך ג'ונגל של חיות רעות, שכל אחת מעונינת לטרוף למען סיפוק עצמי, כך גם במישור הכלכלי, האדם נמצא בלחץ חברתי גדול, מטעם הנ"ל, ובדאגה מתמדת לשלום עסקיו, מטעם האיום החברתי הסובב, המאיים לבלעו, באשר אין רחמים וסנטימנטים בג'ונגל החיים האכזר, אשר בו כל אחד נאבק למען השרדות, ובצורה הטובה ביותר.
ד) מכיון שכל המניע הוא צבירת רכוש וסיפוק עצמי, לכן היותר מוכשרים בחברה, היותר פעילים ואקטיביים, היותר מהמרים, הם אשר מקימים מפעלים גדולים וכדומה, ומעסיקים פועלים רבים בשכר מינימום, מנצלים את כוחותיהם מעל ומעבר לסביר, עמ"נ לצבור רוחי ענק, בעוד שהפועל הקטן, מחמת חוסר כשרון ומעוף, אינו מסוגל להתמודד מול החיים עם משכורת המינימום שלו. נמצא אשר המוכשרים מנצלים בכל יכולתם את החלשים.
נמצינו למדים, שהמערכת הכלכלית הנוכחית, אמנם היא גדולה ומסועפת מאד, ומניבה תוצרת רבה, אבל איננה מביאה בהכרח אושר לאנשים הפרטיים, גם איננה דואגת לצרכים של כל יחיד מן החברה באופן שויוני, היות וכל בסיסה הוא הסיפוק וצבירת הרכוש של מקימי הכלכלה וקברניטיה. ולכן, למרות שהמערכת מסועפת מאד, ונראית נושאת פירות, אבל בה במידה שהמערכת הכלכלית מסתעפת, נראים חברי האנושות יותר ויותר מודאגים אומללים וחולים.
ובעל כרחינו המסקנה היא שצריכים לברוא סוג חדש של כלכלה, דהיינו סוג חדש של תיקשורת אנושית, של מקח וממכר, ומסחר, אשר מחד גיסא תספק את צרכי חבריה, ומאידך גיסא לא תהיה מלווה בכל תופעות הלוואי החמורות המזוהמות המנויות לעיל.
הכלכלה העתידית
והנה רבינו בעה"ס החל לרקום תכנית להקמת סוג חדש של כלכלה, והיא כלכלה אשר תהיה מיוסדת בחברה, שאנשיה מקבלים על עצמם את העקרון של צורת חיים המבוססת על "ואהבת לרעך כמוך". המוטיוציה והכח המניע של הכלכלה הזו, אינה צבירת רכוש, והגדלת האגו של האדם הפרטי, גם לא בניית חברה מוצלחת, אלא המוטיוציה היא - החיבור עם בורא העולם. כי ע"י חיים בדרך "ואהבת לרעך כמוך" מתחבר האדם עם בורא העולם, באשר זוהי תכונת האופי של הבורא - אהבת זולתו.
משנתו בקוים כלליים היא :
א) החברה צריכה לחנך את פרטיה, מקטנות ועד שיבה, על ברכי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". החינוך הנ"ל צריך להלמד בכל המוסדות, ולהיות נידון בכל רשתות התקשורת. ולא רק מבחינה פילוסופית, תיאורטית, אלא גם באופן מעשי ישומי. על מוסדות החינוך עצמם לבנות את כל המערכת הלימודית ע"פ הכלל הזה.
ב) אנשי החברה ילמדו מקצועות חופשיים, כל אחד לפי כשרונותיו והאינטליגנציה שלו, וכדומה. ממש כפי שהוא בעולם ההווה, שאנשים יוצאים ללימודים שונים, ואח"כ ע"י השתלמויותיהם, יוכלו לספק את צרכי החברה, בכל התחומים, הן בתחומים היסודיים של מצרכי יסוד, כגון אוכל, דיור, ביגוד, וכדומה, והן בתחומים המתוחכמים של מיחשוב, מכניקה, אלקטרוניקה, מדע, וכדומה.
ג) אנשי החברה יציעו את סחורתם לכל דורש, ויספקו אותה ללא כל תשלום. לדוגמא: האיש הפשוט שלא הגיע ללימודים מדעיים, וימצא את יכולת ביטויו בצורה של מסחר פשוט, כגון חנות נעליים, יספק נעליים לכל דורש, ממש כפי שעושה בעל חנות נעליים היום, שעומד לפחות תשע שעות בחנות, ומספק לכל דורש, ומשרת את הדורשים, רק היום הוא עושה זאת תמורת תשלום, וע"פ צורת הכלכלה העתידית, יעשה זאת ללא שום תשלום. וכן יעשה מוכר המחשבים, והכלכלן, ובעל חנות המכולת, וכו'. וכן יעשו הספקים, ובעלי המפעלים, וכו'. ובצורת כלכלה זו, לא יחסר לאף אדם כלום, כי כל אחד יוכל להשיג את צרכיו ללא שום דאגות.
ה) התנאי למימוש כלכלה כזו, הוא החינוך לאהבת הזולת כנ"ל. כי שום דבר לא משתנה בכלכלה הזו, מצד הסוחרים, היצרנים למיניהם, הפועלים, הכל כפי שהוא היום, רק שינוי אחד קטן - שלא עובדים עבור משכורת, אלא מצד אהבת הזולת. ובצורה הזו, לא יחסר לאף אחד דבר, ולא תהיינה דאגות לאף אדם, מצד שאולי לא יוכל ע"י עבודתו להשיג כסף מספיק לצורך כלכלת משפחתו, גם אף אחד לא ידאג מתחרות, אונאה רמאות ניצול, וכדומה.
ו) ע"פ הכלכלה החדשה כל בני האדם שוים, הגם שודאי משמשים בתפקידים שונים, וודאי שיש אנשים יותר פקחים, ויותר כשרוניים, מ"מ אין זה אמור לתת להם עדיפות מן הצד הכלכלי. כי ע"פ הכלכלה החדשה אזי כולם ישיגו את צרכיהם בשוה. והמדידה של סיפוק הצרכים, לא תהיה כלל ע"פ כשרונות, יכולת ניווט ומסחר, וזגזוג, וכדומה, אלא פשוט, כל אחד יקבל לפי צרכיו. אדם עם שמונה ילדים יקבל נעליים לשמונה ילדים, ואדם שעדיין לא התחתן, יקבל נעליים עבור אדם אחד. וכן בשאר הצרכים. אי השויוניות בין אנשים תתבטא רק במישור הרוחני, במישור ההשכלה, כי שם כל אחד ישיג לפי כליו. אבל במישור הגשמי, כולם שוים: הפועל, ומנהל בית החרושת, וכו'.
ז) באם ננסה ליסד כלכלה כזו, אצל אנשים אשר לא מחונכים לאהבת הזולת, אזי לא תוכל להתממש, מטעם שהגם שאנו מציירים בצורה ברורה שלא יחסר לאף אדם כלום, מ"מ הטבע האיגואיסטי של האדם לא מוכן לעבוד למען הזולת. זאת ועוד: אדם אשר אינו מחונך באהבת הזולת, מכיון שהוא דואג אך ורק לעצמו, והזולת אינו קיים בשבילו, לא יוכל להאמין שיש יצור שונה בעולם ממנו, שכן דואג לזולתו, ולכן יטיל דופי בעבודתו של חבירו. הוא לא יאמין שחבירו עובד כמוהו, אלא יטען שחבירו מרמה, ואינו נותן את מכסת השעות הנצרכת, או שאינו נותן סחורה ראויה וכדומה (וכל הפוסל במומו פוסל). נמצא שחברה שאהבת הזולת אינה קבועה בה באופן מלא, לא תוכל להחזיק מעמד, במסלול כלכלי כזה.
ח) רבינו קובע שכלכלה חדשה כזו חייבת להיות מיוסדת על דת ישראל, מכיון שרק הדת והצווי האלוקי, הם היחידים אשר מסוגלים להניע את האדם, מפינתו האיגואסטית, אל חיים אלטרואיסטיים. ובעבר ניסו חברות בעולם ליצור צורות חברתיות שתהיינה מושתתות על שויוניות, ע"פ הכלל: "עבוד לפי יכולתך, וקבל לפי צרכיך", אבל מכיון שהוגי הדרכים הללו לא בנו את הדרכים הללו על דת, אלא להפך ניסו לעקור את הדת, ע"כ נידונו לכשלון מראש. כי ליצור האנושי האיגואיסט מטבעו, אין את הכח לעבוד למען זולתו בנאמנות ובאהבה, אלא אך ורק ע"י אורה הגדול של הדת.
ט) על כל המפעל הגדול הזה, צריכה להיות מופקדת ממשלה, כי שום מפעל אינו יכול להתקיים ללא הנהגה ותכנון. חייבת להיות רשות מחוקקת, רשות מבצעת, ורשות שופטת, אבל החוקים יהיו חוקים אחרים לגמרי, מאשר החוקים של היום. גם צורת החקיקה, גם צורת הבחירה של המחוקקים, חייבת להיות אחרת לגמרי.
1) הבחירות העתידיות לא תהיינה תאטרליות כהיום, לא תהיינה בנויות כלל על התאגדויות פוליטיות, אלא העומדים להבחר יהיו אנשים שהוכיחו לאורך ימים ושנים את מסירותם למען הזולת בפועל, שלא עמ"נ לקבל פרס. אנשים כאלו כמובן, לא ירצו בכלל להנהיג את האומה, שלא כהיום, שהליצנים היושבים במשכן הממשלה והכנסת רודפים אחר השררה. אבל הנבחרים העתידיים יהיו צדיקי הדור, שבעיני עצמם יהיו שפלים בתכלית השפלות, וכלל לא יחפצו בשררה. אלא שהעם יבחר בהם בעל כורחם, ויסכימו בעל כורחם, לטובת העם.
2) הרשות המחוקקת תהיה בנויה מן הצדיקים הנ"ל, אשר יחוקקו חוקי מדינה, חברה, כלכלה, על בסיס דרך התורה, כאשר הכוון השולט הוא מימוש העקרון של "ואהבת לרעך כמוך". וכן הרשות המבצעת תפעל למימוש החוקים, ובעיקר ע"י חינוך והפצת דעות התורה, והכל באהבה ובנעימות, ולא על ברכי הכח והאלימות. הרשות השופטת ג"כ צריכה להיות מורכבת מאנשים מתוקנים, שאינם רוצים להעניש אדם, אלא שקודם כל מחונכים בעצמם באהבת הזולת, וכל גישת השפיטה של האנשים, אשר מסיבות שונות יפשעו במטלות אשר הוטלו עליהם, תהיה אך ורק מתוך גישה של נועם ואהבה. ועיקר הכח המרתיע צריך להיות בשניים: א) שהפושעים לא יוכלו להנות מן היתרונות של הכלכלה החדשה. ב) שהפושעים יפסידו מחמת פשיעתם את הקשר עם בורא עולם, שזהו הגורם המרתיע בעולם העתידי.
3) הרשויות הממשלתיות תקמנה בכל מחוז ועד של אנשים צדיקים, אשר ירכזו את המידע על הצרכים של האנשים, ולפי המידע הזה, ידעו איך לחלק את כובד העבודה. למשל: באם יגיעו למסקנה שיש צורך גובר והולך בלחם, יקימו יותר מאפיות, וכדומה. באם יגיעו למצב שהחברה אינה יכולה מסיבות כלשהן לספק את כל הצרכים של פרטיה, אזי כולם יצטרכו להצטמצם. למשל: כבר היום אנו נמצאים במצב שהאחראים על משק המים במדינה, מתריעים על חוסר חמור במים, הן מצד מיעוט ירידת גשמים, הן מצד אובדן של מקורות מים לשתיה, מחמת זיהום וכדומה, הן מצד בזבוז יתר. ובחברה העתידית, צריכה הממשלה לתקן תקנות, ופרטי החברה יצמצמו את השתמשותם במים, ע"פ הקביעה של הרשות השולטת. ויעשו זאת באהבה רבה, וללא שום התחכמות. משא"כ במצב הנוכחי, שכל אחד דואג אך ורק לעצמו, לאף אחד לא אכפת מענין חשוב כזה, שהוא גורלי מאד, לכלל העם. אלא מספיק לכל אחד, באם מים זורמים בברז שבביתו, ואין דין ואין דיין בנוגע לשימוש במים, ע"כ איש הישר בעיניו יעשה.
סיכום
על הנ"ל נאמר (תהילים קכ"ו):
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהֹוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:
(ב) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:
(ג) הִגְדִּיל יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:
(ד) שׁוּבָה יְהֹוָה אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:
(ה) הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:
(ו) הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
זוהי שיבת ציון האמיתית, לשוב אל צורת החיים המקורית של היהדות. בזמן הזה תימלא לשוננו רינה, וכל הגוים יאמרו בהתפעלות – אכן הגדיל הבורא לעשות עם עם כזה, אשר מסוגל לברוא צורת חיים כ"כ מושלמת. ומתפללים אנו: "שובה ה' את שביתנו, כאפיקים בנגב". שהשי"ת יחזיר אותנו לדרך החיים היהודית המקורית הבנויה על "ואהבת לרעך כמוך". אבל כל זה מותנה בדמעה, דהיינו ביסורים ובבכיה, כי היסורים והבכיה מן המצב בהווה יכשירו אותנו לחלום הכלכלי העתידי, ושיעור הרינה העתידי יהיה בדיוק לפי שיעור הבכיה בהווה.
אברהם מרדכי גוטליב
תלמיד כ"ק אדמו"ר ה"ברכת שלום" אשלג זי"ע
כלכלה היא מדע הדן ביכולת אנשי החברה לספק את הצרכים השונים של היחיד ושל הרבים, על בסיס קשרים מסחריים שונים ומגוונים.
בעולם המודרני, הכלכלה באופן כללי בנויה על המוטיוציה של כל יחיד לרכוש רכוש רב ככל שניתן. ומכיון שעומדת לנגד עיניו המטרה הזו, יש לו את הדחף לבנות בנינים, להקים עסקים, להשקיע בכל מיני תחומים, כגון נדל"ן, מסחר, וכו', עמ"נ לספק את עצמו ברכוש רב ככל שניתן. והנה צבירת רכוש ניתנת למימוש ע"י שאדם מספק לחברה מוצרים מסוימים, והחברה משלמת עבור הסיפוק הנ"ל. נמצא שבא במגע עם אחרים, ומספק להם את מאוויהם, ועי"כ מקבל תשלום, עי"כ יכול לצבור רכוש לפי מידת חריצותו. נמצא, שכל המציאות של יחסי גומלין מסחריים, בכל ענפיהם השונים, בנויים על הצורך של היחיד לספק את עצמו.
תופעות שליליות
ומכיון שהבסיס הכלכלי של היחיד והרבים הוא סיפוק עצמי, ממילא יש תופעות לואי שליליות שונות:
א) תחרות, שפעמים רבות מגיעה לפסגות של שקר ואונאה, עמ"נ שהאדם יוכל לממש את עסקיו, ולהצליח בצבירת רכוש ובסיפוק עצמי.
ב) חוסר יושר, גניבה, רמאות, וכדומה, מטעם הנ"ל.
ג) מכיון שהבסיס הוא סיפוק עצמי, נמצא שהאדם היחיד נתון בתוך חברה שלימה, של מליוני אנשים, שכל אחד משקיע במסלול כלכלי מסוים, עמ"נ לצבור רווחים. הדבר דומה לאדם שנמצא בתוך ג'ונגל של חיות רעות, שכל אחת מעונינת לטרוף למען סיפוק עצמי, כך גם במישור הכלכלי, האדם נמצא בלחץ חברתי גדול, מטעם הנ"ל, ובדאגה מתמדת לשלום עסקיו, מטעם האיום החברתי הסובב, המאיים לבלעו, באשר אין רחמים וסנטימנטים בג'ונגל החיים האכזר, אשר בו כל אחד נאבק למען השרדות, ובצורה הטובה ביותר.
ד) מכיון שכל המניע הוא צבירת רכוש וסיפוק עצמי, לכן היותר מוכשרים בחברה, היותר פעילים ואקטיביים, היותר מהמרים, הם אשר מקימים מפעלים גדולים וכדומה, ומעסיקים פועלים רבים בשכר מינימום, מנצלים את כוחותיהם מעל ומעבר לסביר, עמ"נ לצבור רוחי ענק, בעוד שהפועל הקטן, מחמת חוסר כשרון ומעוף, אינו מסוגל להתמודד מול החיים עם משכורת המינימום שלו. נמצא אשר המוכשרים מנצלים בכל יכולתם את החלשים.
נמצינו למדים, שהמערכת הכלכלית הנוכחית, אמנם היא גדולה ומסועפת מאד, ומניבה תוצרת רבה, אבל איננה מביאה בהכרח אושר לאנשים הפרטיים, גם איננה דואגת לצרכים של כל יחיד מן החברה באופן שויוני, היות וכל בסיסה הוא הסיפוק וצבירת הרכוש של מקימי הכלכלה וקברניטיה. ולכן, למרות שהמערכת מסועפת מאד, ונראית נושאת פירות, אבל בה במידה שהמערכת הכלכלית מסתעפת, נראים חברי האנושות יותר ויותר מודאגים אומללים וחולים.
ובעל כרחינו המסקנה היא שצריכים לברוא סוג חדש של כלכלה, דהיינו סוג חדש של תיקשורת אנושית, של מקח וממכר, ומסחר, אשר מחד גיסא תספק את צרכי חבריה, ומאידך גיסא לא תהיה מלווה בכל תופעות הלוואי החמורות המזוהמות המנויות לעיל.
הכלכלה העתידית
והנה רבינו בעה"ס החל לרקום תכנית להקמת סוג חדש של כלכלה, והיא כלכלה אשר תהיה מיוסדת בחברה, שאנשיה מקבלים על עצמם את העקרון של צורת חיים המבוססת על "ואהבת לרעך כמוך". המוטיוציה והכח המניע של הכלכלה הזו, אינה צבירת רכוש, והגדלת האגו של האדם הפרטי, גם לא בניית חברה מוצלחת, אלא המוטיוציה היא - החיבור עם בורא העולם. כי ע"י חיים בדרך "ואהבת לרעך כמוך" מתחבר האדם עם בורא העולם, באשר זוהי תכונת האופי של הבורא - אהבת זולתו.
משנתו בקוים כלליים היא :
א) החברה צריכה לחנך את פרטיה, מקטנות ועד שיבה, על ברכי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". החינוך הנ"ל צריך להלמד בכל המוסדות, ולהיות נידון בכל רשתות התקשורת. ולא רק מבחינה פילוסופית, תיאורטית, אלא גם באופן מעשי ישומי. על מוסדות החינוך עצמם לבנות את כל המערכת הלימודית ע"פ הכלל הזה.
ב) אנשי החברה ילמדו מקצועות חופשיים, כל אחד לפי כשרונותיו והאינטליגנציה שלו, וכדומה. ממש כפי שהוא בעולם ההווה, שאנשים יוצאים ללימודים שונים, ואח"כ ע"י השתלמויותיהם, יוכלו לספק את צרכי החברה, בכל התחומים, הן בתחומים היסודיים של מצרכי יסוד, כגון אוכל, דיור, ביגוד, וכדומה, והן בתחומים המתוחכמים של מיחשוב, מכניקה, אלקטרוניקה, מדע, וכדומה.
ג) אנשי החברה יציעו את סחורתם לכל דורש, ויספקו אותה ללא כל תשלום. לדוגמא: האיש הפשוט שלא הגיע ללימודים מדעיים, וימצא את יכולת ביטויו בצורה של מסחר פשוט, כגון חנות נעליים, יספק נעליים לכל דורש, ממש כפי שעושה בעל חנות נעליים היום, שעומד לפחות תשע שעות בחנות, ומספק לכל דורש, ומשרת את הדורשים, רק היום הוא עושה זאת תמורת תשלום, וע"פ צורת הכלכלה העתידית, יעשה זאת ללא שום תשלום. וכן יעשה מוכר המחשבים, והכלכלן, ובעל חנות המכולת, וכו'. וכן יעשו הספקים, ובעלי המפעלים, וכו'. ובצורת כלכלה זו, לא יחסר לאף אדם כלום, כי כל אחד יוכל להשיג את צרכיו ללא שום דאגות.
ה) התנאי למימוש כלכלה כזו, הוא החינוך לאהבת הזולת כנ"ל. כי שום דבר לא משתנה בכלכלה הזו, מצד הסוחרים, היצרנים למיניהם, הפועלים, הכל כפי שהוא היום, רק שינוי אחד קטן - שלא עובדים עבור משכורת, אלא מצד אהבת הזולת. ובצורה הזו, לא יחסר לאף אחד דבר, ולא תהיינה דאגות לאף אדם, מצד שאולי לא יוכל ע"י עבודתו להשיג כסף מספיק לצורך כלכלת משפחתו, גם אף אחד לא ידאג מתחרות, אונאה רמאות ניצול, וכדומה.
ו) ע"פ הכלכלה החדשה כל בני האדם שוים, הגם שודאי משמשים בתפקידים שונים, וודאי שיש אנשים יותר פקחים, ויותר כשרוניים, מ"מ אין זה אמור לתת להם עדיפות מן הצד הכלכלי. כי ע"פ הכלכלה החדשה אזי כולם ישיגו את צרכיהם בשוה. והמדידה של סיפוק הצרכים, לא תהיה כלל ע"פ כשרונות, יכולת ניווט ומסחר, וזגזוג, וכדומה, אלא פשוט, כל אחד יקבל לפי צרכיו. אדם עם שמונה ילדים יקבל נעליים לשמונה ילדים, ואדם שעדיין לא התחתן, יקבל נעליים עבור אדם אחד. וכן בשאר הצרכים. אי השויוניות בין אנשים תתבטא רק במישור הרוחני, במישור ההשכלה, כי שם כל אחד ישיג לפי כליו. אבל במישור הגשמי, כולם שוים: הפועל, ומנהל בית החרושת, וכו'.
ז) באם ננסה ליסד כלכלה כזו, אצל אנשים אשר לא מחונכים לאהבת הזולת, אזי לא תוכל להתממש, מטעם שהגם שאנו מציירים בצורה ברורה שלא יחסר לאף אדם כלום, מ"מ הטבע האיגואיסטי של האדם לא מוכן לעבוד למען הזולת. זאת ועוד: אדם אשר אינו מחונך באהבת הזולת, מכיון שהוא דואג אך ורק לעצמו, והזולת אינו קיים בשבילו, לא יוכל להאמין שיש יצור שונה בעולם ממנו, שכן דואג לזולתו, ולכן יטיל דופי בעבודתו של חבירו. הוא לא יאמין שחבירו עובד כמוהו, אלא יטען שחבירו מרמה, ואינו נותן את מכסת השעות הנצרכת, או שאינו נותן סחורה ראויה וכדומה (וכל הפוסל במומו פוסל). נמצא שחברה שאהבת הזולת אינה קבועה בה באופן מלא, לא תוכל להחזיק מעמד, במסלול כלכלי כזה.
ח) רבינו קובע שכלכלה חדשה כזו חייבת להיות מיוסדת על דת ישראל, מכיון שרק הדת והצווי האלוקי, הם היחידים אשר מסוגלים להניע את האדם, מפינתו האיגואסטית, אל חיים אלטרואיסטיים. ובעבר ניסו חברות בעולם ליצור צורות חברתיות שתהיינה מושתתות על שויוניות, ע"פ הכלל: "עבוד לפי יכולתך, וקבל לפי צרכיך", אבל מכיון שהוגי הדרכים הללו לא בנו את הדרכים הללו על דת, אלא להפך ניסו לעקור את הדת, ע"כ נידונו לכשלון מראש. כי ליצור האנושי האיגואיסט מטבעו, אין את הכח לעבוד למען זולתו בנאמנות ובאהבה, אלא אך ורק ע"י אורה הגדול של הדת.
ט) על כל המפעל הגדול הזה, צריכה להיות מופקדת ממשלה, כי שום מפעל אינו יכול להתקיים ללא הנהגה ותכנון. חייבת להיות רשות מחוקקת, רשות מבצעת, ורשות שופטת, אבל החוקים יהיו חוקים אחרים לגמרי, מאשר החוקים של היום. גם צורת החקיקה, גם צורת הבחירה של המחוקקים, חייבת להיות אחרת לגמרי.
1) הבחירות העתידיות לא תהיינה תאטרליות כהיום, לא תהיינה בנויות כלל על התאגדויות פוליטיות, אלא העומדים להבחר יהיו אנשים שהוכיחו לאורך ימים ושנים את מסירותם למען הזולת בפועל, שלא עמ"נ לקבל פרס. אנשים כאלו כמובן, לא ירצו בכלל להנהיג את האומה, שלא כהיום, שהליצנים היושבים במשכן הממשלה והכנסת רודפים אחר השררה. אבל הנבחרים העתידיים יהיו צדיקי הדור, שבעיני עצמם יהיו שפלים בתכלית השפלות, וכלל לא יחפצו בשררה. אלא שהעם יבחר בהם בעל כורחם, ויסכימו בעל כורחם, לטובת העם.
2) הרשות המחוקקת תהיה בנויה מן הצדיקים הנ"ל, אשר יחוקקו חוקי מדינה, חברה, כלכלה, על בסיס דרך התורה, כאשר הכוון השולט הוא מימוש העקרון של "ואהבת לרעך כמוך". וכן הרשות המבצעת תפעל למימוש החוקים, ובעיקר ע"י חינוך והפצת דעות התורה, והכל באהבה ובנעימות, ולא על ברכי הכח והאלימות. הרשות השופטת ג"כ צריכה להיות מורכבת מאנשים מתוקנים, שאינם רוצים להעניש אדם, אלא שקודם כל מחונכים בעצמם באהבת הזולת, וכל גישת השפיטה של האנשים, אשר מסיבות שונות יפשעו במטלות אשר הוטלו עליהם, תהיה אך ורק מתוך גישה של נועם ואהבה. ועיקר הכח המרתיע צריך להיות בשניים: א) שהפושעים לא יוכלו להנות מן היתרונות של הכלכלה החדשה. ב) שהפושעים יפסידו מחמת פשיעתם את הקשר עם בורא עולם, שזהו הגורם המרתיע בעולם העתידי.
3) הרשויות הממשלתיות תקמנה בכל מחוז ועד של אנשים צדיקים, אשר ירכזו את המידע על הצרכים של האנשים, ולפי המידע הזה, ידעו איך לחלק את כובד העבודה. למשל: באם יגיעו למסקנה שיש צורך גובר והולך בלחם, יקימו יותר מאפיות, וכדומה. באם יגיעו למצב שהחברה אינה יכולה מסיבות כלשהן לספק את כל הצרכים של פרטיה, אזי כולם יצטרכו להצטמצם. למשל: כבר היום אנו נמצאים במצב שהאחראים על משק המים במדינה, מתריעים על חוסר חמור במים, הן מצד מיעוט ירידת גשמים, הן מצד אובדן של מקורות מים לשתיה, מחמת זיהום וכדומה, הן מצד בזבוז יתר. ובחברה העתידית, צריכה הממשלה לתקן תקנות, ופרטי החברה יצמצמו את השתמשותם במים, ע"פ הקביעה של הרשות השולטת. ויעשו זאת באהבה רבה, וללא שום התחכמות. משא"כ במצב הנוכחי, שכל אחד דואג אך ורק לעצמו, לאף אחד לא אכפת מענין חשוב כזה, שהוא גורלי מאד, לכלל העם. אלא מספיק לכל אחד, באם מים זורמים בברז שבביתו, ואין דין ואין דיין בנוגע לשימוש במים, ע"כ איש הישר בעיניו יעשה.
סיכום
על הנ"ל נאמר (תהילים קכ"ו):
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהֹוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:
(ב) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:
(ג) הִגְדִּיל יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:
(ד) שׁוּבָה יְהֹוָה אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:
(ה) הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:
(ו) הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
זוהי שיבת ציון האמיתית, לשוב אל צורת החיים המקורית של היהדות. בזמן הזה תימלא לשוננו רינה, וכל הגוים יאמרו בהתפעלות – אכן הגדיל הבורא לעשות עם עם כזה, אשר מסוגל לברוא צורת חיים כ"כ מושלמת. ומתפללים אנו: "שובה ה' את שביתנו, כאפיקים בנגב". שהשי"ת יחזיר אותנו לדרך החיים היהודית המקורית הבנויה על "ואהבת לרעך כמוך". אבל כל זה מותנה בדמעה, דהיינו ביסורים ובבכיה, כי היסורים והבכיה מן המצב בהווה יכשירו אותנו לחלום הכלכלי העתידי, ושיעור הרינה העתידי יהיה בדיוק לפי שיעור הבכיה בהווה.
אברהם מרדכי גוטליב
תלמיד כ"ק אדמו"ר ה"ברכת שלום" אשלג זי"ע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה