ב"ה
שאלה: לכבוד הרב גוטליב, שלום, יש לי בעיה, רציתי להתייעץ עם הרב.
א. אולי הרב זוכר, שהייתה לי התעוררות גדולה להתחיל תנועה בשם "איכפת לי"
שמטרתה לאורר את האנשים לתת יד לנצרכים
- במישור הפוליטי : פולארד, אנשי גוש-קטיף, שבוים, אנשי שדרות
- ובמישור הסוציאלי : עניים, חולים, מבוטלים, בודדים, מסוממים, אתיופים.
אם כל אחד מאיתנו תורם קצת מכספו ומזמנו, אז אנחנו נהיה בישראל במגמת אהבת הזולת
ואז לא יהיה צורך לה' יתברך לגבש אותנו דרך מלחמות וייסורים.
ב. הבעיה, שלא הצלחתי לגבש קבוצה, כדי לבצע את הרעיונות.
- הוצאנו 18 שבועות עלון עם תוכן אהבת הזולת ואחדות ישראל ( וגם אוכל בריא),
- קיבלנו קצת תרומה,
- עשינו קצת פעילות עם התיכון למען שחרור יהונתן פולארד,
- עשינו קצת שיעורים על ערבות,
אבל בסופו של דבר נשארתי בתנועה לבד, ויש מי שאומר שאולי אפילו אני לא עם כל הלב בתנועה.
ג. יש לי רק פרנסה חלקית ואני מרגיש את הלחם בושה שלא תורם מספיק לפרנסת המשפחה
ולא דואג ולא עוזר מספיק לילדים. כנראה אנשים מרגישים שהאידיאלים שאני מדבר עליהם
הם אומנם יפים ואולי נכונים, אבל אין כיסוי, הרי אני בעצמי לא מקיים אותם, אפילו כלפי המשפחה.
ד. כרגע אני התחלתי לחשוב מחדש להתעסק בתהום המחשבים, ללמוד ובע"ה אחר כך ללמד
ולהתפרנס מזה בכבוד. אין לי ספק שבמציאות של היום שבישראל התחרות בסגנון הקפיטליסטי דרושה השקעה גדולה מאוד בזמן ובכוחות, כדי להיכנס לשוק העבודה וגם להישאר שם.
ה. אפילו שאני מדמיין, שדרך העבודה אנסה לממש משהו מהאידיאלים של אהבת הזולת,
יש לי ספק, מפני שאני מכיר את עצמי, כמה כבר אני יכול להשפיע ואם לא הסביבה ישפיע עלי יותר.
ו. אני מרגיש קצת ייאוש
- שלא הצלחתי, מה שרציתי לעשות,
- ושלא קיבלתי תמיכה מספיקה, אפילו מהחברים הטובים, כדי לפחות להתחיל את העבודה.
ז. אולי סימן מובהק, שעדיין אין לי כלים לעבודה הזאת, שבערבי שבתות היה לחץ גדול בבית עד שברגעים האחרונים לפני כניסת השבת הדפסתי את העלון.
הרב גוטליב, אני מאוד מתחבר לתורת בעל הסולם ומקבל הרבה מהשיעורים של הרב.
אולי יש לרב להסביר לי, איפה אני נמצא חוץ מהתאוות והגאווה הידועים לי ואיפה הבחירה שלי.
באהבה
ודרישת שלום לכל החברים
תשובה: לפי תפישתי אדם צריך להסתפק במועט, להתחבר עם אנשים טובים, ולעסוק בתורה ובמצוות ובתיקון עצמו, דרך התו"מ, ודרך מעשי חסד עם המשפחה, ועם הסובבים אותו. וזהו.
בכדי לשמוח בזה שבחר בנו מכל העמים, לא צריך פרויקטים גדולים, ולשנות את המפה הפוליטית, וכו' וכו'. מספיק לשחרר את יונתן פולרד מן השבי אצלי בלב, כי גם אצלי יושב יהודי אחד קטן ומסכן בשבי בין הגוים, שלא נותנים לו להשתחרר ולפעול פעולות יהודיות. ובשביל זה באתי לעולם, בכדי לשחרר את יונתן פולרד הכלוא בין הגוים אצלי בלב (ובאם אעשה את הפעולה הזו בתוך לבי באמת ובתמים, אעשה הכי הרבה שאני יכול לעשות למען פולארד שכלוא בארה"ב). וצריך אדם להתרגל להיות שמח, מכל קשר שיש לו עם לימוד תורה עם קיום מצוות, תפילת מנחה, נטילת ידים, מחשבה טובה על הזולת, וכדומה. המטרה היא לשנות את עצמי, לא לשנות את העולם. ובכל שינוי קטן שיש אצלי בלב, צריך לשמוח ולהודות להשי"ת.
שהשי"ת ישלח לך הצלחה וברכה, בראש ובראשונה בענין הפרנסה, ואח"כ בכל עניניך הרוחניים. ואל תשכח: הפרנסה היא חשובה, אבל חז"ל אמרו: "עשה תורתך קבע, ומלאכתך ארעי", כי החשוב ביותר הוא עסק התורה.
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: לכבוד הרב גוטליב, שלום, יש לי בעיה, רציתי להתייעץ עם הרב.
א. אולי הרב זוכר, שהייתה לי התעוררות גדולה להתחיל תנועה בשם "איכפת לי"
שמטרתה לאורר את האנשים לתת יד לנצרכים
- במישור הפוליטי : פולארד, אנשי גוש-קטיף, שבוים, אנשי שדרות
- ובמישור הסוציאלי : עניים, חולים, מבוטלים, בודדים, מסוממים, אתיופים.
אם כל אחד מאיתנו תורם קצת מכספו ומזמנו, אז אנחנו נהיה בישראל במגמת אהבת הזולת
ואז לא יהיה צורך לה' יתברך לגבש אותנו דרך מלחמות וייסורים.
ב. הבעיה, שלא הצלחתי לגבש קבוצה, כדי לבצע את הרעיונות.
- הוצאנו 18 שבועות עלון עם תוכן אהבת הזולת ואחדות ישראל ( וגם אוכל בריא),
- קיבלנו קצת תרומה,
- עשינו קצת פעילות עם התיכון למען שחרור יהונתן פולארד,
- עשינו קצת שיעורים על ערבות,
אבל בסופו של דבר נשארתי בתנועה לבד, ויש מי שאומר שאולי אפילו אני לא עם כל הלב בתנועה.
ג. יש לי רק פרנסה חלקית ואני מרגיש את הלחם בושה שלא תורם מספיק לפרנסת המשפחה
ולא דואג ולא עוזר מספיק לילדים. כנראה אנשים מרגישים שהאידיאלים שאני מדבר עליהם
הם אומנם יפים ואולי נכונים, אבל אין כיסוי, הרי אני בעצמי לא מקיים אותם, אפילו כלפי המשפחה.
ד. כרגע אני התחלתי לחשוב מחדש להתעסק בתהום המחשבים, ללמוד ובע"ה אחר כך ללמד
ולהתפרנס מזה בכבוד. אין לי ספק שבמציאות של היום שבישראל התחרות בסגנון הקפיטליסטי דרושה השקעה גדולה מאוד בזמן ובכוחות, כדי להיכנס לשוק העבודה וגם להישאר שם.
ה. אפילו שאני מדמיין, שדרך העבודה אנסה לממש משהו מהאידיאלים של אהבת הזולת,
יש לי ספק, מפני שאני מכיר את עצמי, כמה כבר אני יכול להשפיע ואם לא הסביבה ישפיע עלי יותר.
ו. אני מרגיש קצת ייאוש
- שלא הצלחתי, מה שרציתי לעשות,
- ושלא קיבלתי תמיכה מספיקה, אפילו מהחברים הטובים, כדי לפחות להתחיל את העבודה.
ז. אולי סימן מובהק, שעדיין אין לי כלים לעבודה הזאת, שבערבי שבתות היה לחץ גדול בבית עד שברגעים האחרונים לפני כניסת השבת הדפסתי את העלון.
הרב גוטליב, אני מאוד מתחבר לתורת בעל הסולם ומקבל הרבה מהשיעורים של הרב.
אולי יש לרב להסביר לי, איפה אני נמצא חוץ מהתאוות והגאווה הידועים לי ואיפה הבחירה שלי.
באהבה
ודרישת שלום לכל החברים
תשובה: לפי תפישתי אדם צריך להסתפק במועט, להתחבר עם אנשים טובים, ולעסוק בתורה ובמצוות ובתיקון עצמו, דרך התו"מ, ודרך מעשי חסד עם המשפחה, ועם הסובבים אותו. וזהו.
בכדי לשמוח בזה שבחר בנו מכל העמים, לא צריך פרויקטים גדולים, ולשנות את המפה הפוליטית, וכו' וכו'. מספיק לשחרר את יונתן פולרד מן השבי אצלי בלב, כי גם אצלי יושב יהודי אחד קטן ומסכן בשבי בין הגוים, שלא נותנים לו להשתחרר ולפעול פעולות יהודיות. ובשביל זה באתי לעולם, בכדי לשחרר את יונתן פולרד הכלוא בין הגוים אצלי בלב (ובאם אעשה את הפעולה הזו בתוך לבי באמת ובתמים, אעשה הכי הרבה שאני יכול לעשות למען פולארד שכלוא בארה"ב). וצריך אדם להתרגל להיות שמח, מכל קשר שיש לו עם לימוד תורה עם קיום מצוות, תפילת מנחה, נטילת ידים, מחשבה טובה על הזולת, וכדומה. המטרה היא לשנות את עצמי, לא לשנות את העולם. ובכל שינוי קטן שיש אצלי בלב, צריך לשמוח ולהודות להשי"ת.
שהשי"ת ישלח לך הצלחה וברכה, בראש ובראשונה בענין הפרנסה, ואח"כ בכל עניניך הרוחניים. ואל תשכח: הפרנסה היא חשובה, אבל חז"ל אמרו: "עשה תורתך קבע, ומלאכתך ארעי", כי החשוב ביותר הוא עסק התורה.
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה