שאלה: לכבוד כבוד הרב גוטליב,
בשיעור בפרשת "מצורע" מדבר הרב על עניין מציאת הרע בזולת ובתרחישים הקורים בעולם וע"י כך כפועל יוצא, הוצאת לשון הרע על בורא עולם.
ואילו בשיעור על פרשת "תזריע" מדבר הרב על שמיעת חדשות ושירים חילוניים כעל דברים רעים לכאורה וגם בסיפרו "הסולם" מתאר הרב בע'מ 10 את העולם "שכל כולן חיצוניות וריקבון של תאוות בהמיות......עולם המלא באנשים חולים במחלות כבוד ושליטה....בפוליטיקה ואינטריגות מצחינות, בחוסר צדק ובשחיתות".
שאלתי היא מה ההבדל בין דברים אלו שאומר הרב לבין לשון הרע ומציאת-רע בעולם ובאנשים שהם בריאתו של בורא עולם?
תשובה:
א) הביקורת שנעשתה בדוגמאות שנתת, לא היתה ביקורת לשמה, עמ"נ להתקיף אדם מסוים או גוף מסוים, אלא ביקורת שנעשתה עמ"נ לשמור את עצמינו מחיבור עם מציאויות שעלולות להזיק לנו, ובכדי לחפש עבור עצמינו את הדרך הנכונה לתיקון עצמינו. שהרי אנו חייבים לשמור על עצמינו, ולקטלג לעצמינו מה עלול להזיק לנו, ומה לא. ובאם נגדיר הכל כטוב, אזי גם נתחבר עם הכל ללא הבחנה,וזה בהחלט עלול להזיק לנו. נמצא, שהביקורת לא נאמרה לצורך התקפה ח"ו, או לצורך תיקון אחרים, אלא למטרת תיקון עצמינו.
ב) במישור שביננו לבין הבורא יתברך, גם את המציאויות הנ"ל אנו מגדירים כטוב. שהרי מן הבורא לא יכול לצאת רע, אלא שהבורא מניח למציאויות הנ"ל לקרות, כשלב הכנה להתרקמות המציאות הטובה. כי יתרון האור נערך תמיד רק לעומת החושך, וככל שמתרבה החושך אח"כ האור נקבע יותר, ואנו באים לתיקונינו בשלימות יותר. נא לעיין בספר מתן תורה מאמר מהות הדת ומטרתה. יל"ד שענין מצא-רע נאמר בעיקר כלפי המישור הזה, שאין אדם מסוגל להאמין שכל התופעות הנ"ל הן לטוב, וטובות.
ג) ללא שום ספק כל הנ"ל נאמר רק בכדי להתוות דרכים לעצמינו, ובכדי לברר את דרך החיים הנכונה בעלת העקרונות הנכונים עבורינו, אבל כאשר אנו עומדים פנים מול פנים, עם אדם אחר, יהיה מי שיהיה, אפילו אינו יהודי, אנו מצווים לכבדו, ולקבלו בסבר פנים יפות, ולדונו לכף זכות, ולהסתכל על האלוקות שבו, ולחשוב עליו מחשבות טובות בלבד, ולהקדים צרכיו לצרכינו. אם כי גם אז אנו מצווים להזהר מחיבור וחברות עמו, באם מה שאנו קולטים ממנו הן דיעות שעלולות לשבש את חיי התורה והאמונה שלנו.
אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה