שאלה: כתוב בפרשת בהעלותך- 'וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו'. ומפרש רש''י: אותן שאתה מכיר וכו' והיו מרחמים עליהם וכו'.ולקמן כתיב:'וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם'. ועוד: 'בְּכָל-בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא'. נמצא שבאותה שעה היתה הסנהדרין מושפעת מרחמנות, מענוה ומנאמנות. ברוחניות איך להגיע למעלה כה גבוהה ?
תשובה: לפי ענ"ד כוונת שאלתך: איך אנו יכולים להגיע לזה מצד עבודת ה' שלנו? אם זו שאלתך, אזי תשובתי היא שהמפתח להכל הוא רמת האמונה בגדלות ה' שיש באדם. כי לפי גודל אמונתו ברחמי ה' על ברואיו, כך מתפתח גם האדם ברחמים. ולפי גודל אמונתו בגדלות ה', הריהו נעשה ענו, מטעם שמשיג שהשי"ת עשה ועושה ויעשה לכל המעשים כולם, והוא אינו עושה דבר. ולפי גודל אמונתו בגדלות ה', כך נעשה נאמן לה', ואינו לוקח דבר מרשות ה' לרשות כלי הקבלה שלו.
ידידך אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה