שאלה: לכב' מורי ורבי היקר, שלום וברכה,
בפרשה כתוב ״ לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי שָׁלוֹם: ״ ופ׳ רש״י׃ ״ שתהא לו לברית שלום, כאדם המחזיק טובה וחנות למי שעושה עמו טובה, אף כאן פירש לו הקב"ה שלומותיו ״ איך להבחין בין קידוש ה׳ ובין רציחה בעלמא ?
השאלה נשאלת גם לגבי מה שהיה בארץ לפני כמה שנים ובעקבות זה אדם נמצא עוד היום בכלא.
תשובה: בתורה כתוב "לא תרצח", וא"כ במושכל ראשון אסור לשום אדם ליטול את חייו של השני.
במקרה דידן מדובר על אדם קדוש כפנחס, וידוע שספר הזוהר הקדוש אומר שנשמת פנחס התגלגלה אח"כ באליהו הנביא. א"כ מדובר כאן על אנשים קדושים מאד. וההלכה היא - "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו". ומדוע אין דינו מות ע"י הסנהדרין? סיבת הדבר היא - משום שהתורה לא אסרה זאת, אלא נגזר על אדם כזה עונש כרת מדברי נביאים. ופנחס ביצע הלכה זו.
אבל אינני סבור שהיום בימינו אלה מישהו יכול להורות היתר לעצמו בדבר זה:
א) מטעם שאין שלטון של תורה היום, ובמקום שיהיה קידוש ה', יהיה חילול ה'. ותיוצר עי"כ שנאת הדת, והדתיים, יותר ממה שישנה בלאו הכי. וא"כ מעשה כזה עלול להוביל גם למעשי נקמה ביהודים דתיים. ע"כ מעשה כזה לא רלוונטי כלל.
ב) המושג "קנאין" היינו שקודם כל אדם מוכן להרוג את עצמו למען כבוד ה'. ולאדם כזה מותר לבצע מעשה כזה. אבל אחד שמוכן רק להרוג את השני, הרי זה צחוק, ולא קנאות לכבוד ה'. ולא נראה לי שבדורינו יש אנשים קדושים כאלו, שמצויים בקטגוריה הנ"ל.
היוצא מכל הנ"ל, עדיף שכל אחד יתעסק עם הרע שבתוך עצמו, וישתדל להרגו. ולא ינסה לתקן את העולם שמחוץ לו. וע"י שכל אחד יתקן את עולמו הפנימי, יפעל בזאת גם לתקן את העולם החיצוני. ורבותינו אכן לומדים את המעשה הזה של פנחס, בתור מעשה פנימי, שהרג את נשיא שבט שמעון ואת המדינית שבתוך עצמו, אם כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
בפרשה כתוב ״ לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי שָׁלוֹם: ״ ופ׳ רש״י׃ ״ שתהא לו לברית שלום, כאדם המחזיק טובה וחנות למי שעושה עמו טובה, אף כאן פירש לו הקב"ה שלומותיו ״ איך להבחין בין קידוש ה׳ ובין רציחה בעלמא ?
השאלה נשאלת גם לגבי מה שהיה בארץ לפני כמה שנים ובעקבות זה אדם נמצא עוד היום בכלא.
תשובה: בתורה כתוב "לא תרצח", וא"כ במושכל ראשון אסור לשום אדם ליטול את חייו של השני.
במקרה דידן מדובר על אדם קדוש כפנחס, וידוע שספר הזוהר הקדוש אומר שנשמת פנחס התגלגלה אח"כ באליהו הנביא. א"כ מדובר כאן על אנשים קדושים מאד. וההלכה היא - "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו". ומדוע אין דינו מות ע"י הסנהדרין? סיבת הדבר היא - משום שהתורה לא אסרה זאת, אלא נגזר על אדם כזה עונש כרת מדברי נביאים. ופנחס ביצע הלכה זו.
אבל אינני סבור שהיום בימינו אלה מישהו יכול להורות היתר לעצמו בדבר זה:
א) מטעם שאין שלטון של תורה היום, ובמקום שיהיה קידוש ה', יהיה חילול ה'. ותיוצר עי"כ שנאת הדת, והדתיים, יותר ממה שישנה בלאו הכי. וא"כ מעשה כזה עלול להוביל גם למעשי נקמה ביהודים דתיים. ע"כ מעשה כזה לא רלוונטי כלל.
ב) המושג "קנאין" היינו שקודם כל אדם מוכן להרוג את עצמו למען כבוד ה'. ולאדם כזה מותר לבצע מעשה כזה. אבל אחד שמוכן רק להרוג את השני, הרי זה צחוק, ולא קנאות לכבוד ה'. ולא נראה לי שבדורינו יש אנשים קדושים כאלו, שמצויים בקטגוריה הנ"ל.
היוצא מכל הנ"ל, עדיף שכל אחד יתעסק עם הרע שבתוך עצמו, וישתדל להרגו. ולא ינסה לתקן את העולם שמחוץ לו. וע"י שכל אחד יתקן את עולמו הפנימי, יפעל בזאת גם לתקן את העולם החיצוני. ורבותינו אכן לומדים את המעשה הזה של פנחס, בתור מעשה פנימי, שהרג את נשיא שבט שמעון ואת המדינית שבתוך עצמו, אם כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה