שאלה: קשה שלא להעלות קושיות על הנאמר בפרשת לך לך. ראשית ניתן ציווי הקב"ה לאברם ללכת ממקומו ולחפש עצמו, ובהגיעו למקומו ידע כי זאת עצמותו, וממנה יאיר לשאר. אברם ממלא מצוות הקב"ה אך למרבה ההפתעה, ללא כל הוראה עוזב הכל בעת דחק ויורד מצרימה, אותה ארץ מצר של פרעה. אל ה"פה רע" אותו הוא מכיר. פנימיותו הרי ידועה כפי שכתוב במפורש. והנה ברגע זה, ממש כבעת צרה לעם ישראל בימי אחשוורוש, מועלית כקורבן האישה. שרי כאסתר אחריה. שתיהן ניתנות כעולה למען המשך הקיום. אברם כמרדכי. מה הטעם במסירת החצי השני - שהרי נאמר בבראשית - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, והיו לבשר אחד" - ואילו כאן מוותר אברם על אשתו להחיות נפשו (מחציתו). מה טעם מסירת החצי השני לידי ה"פה רע". האם עצם ההגעה לארץ המובטחת - העצמיות וההכרה המלאה - לא הספיקה ויש לחפש עוד? מה טעם ראה הקב"ה במעשה, שתוצאתו קבלת מתן מידי פרעה? שהרי נאמר כי אין מקבלים מידי גוי. וראינו כי גם ממלך אחר ניתן אך אברם סירב. "ויאמר אברם אל מלך סדום: הרימותי ידי אל ה' א-ל עליון, קונה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם. ומדוע נזקק כאן למתת ולא סירב?
תשובה: ירידת אברהם למצרים היתה מפני שהיה רעב בארץ. ולפי הזוהר הקדוש משמעות הדברים מקבילה לגמרי לירידת השבטים מאוחר יותר למצרים. והענין - כי מצרים הם הרצונות דקבלה שבנפש האדם. וללא הרצונות דקבלה אין אפשרות לאדם לקבל את האור העליון. ובפרט אצל צדיקים כאברהם, שהגיעו לארץ ישראל, היינו שהגיעו למעלה ושלימות של רצון להשפיע, ואת הרצון לקבל המיתו. אבל מה לעשות שללא רצון לקבל, אין כלים לקבל את האור העליון? לכן מחויב אברהם, וכן השבטים אחריו, לרדת למצב הנפשי הזה המכונה קליפת מצרים, בכדי להשיג חסרונות של קבלה, ועי"כ יוכלו אח"כ לקבל את האור העליון. וז"ע שכתוב אח"כ בישראל, לפני שיצאו ממצרים שאלו כלים מן המצרים.
תשובה: ירידת אברהם למצרים היתה מפני שהיה רעב בארץ. ולפי הזוהר הקדוש משמעות הדברים מקבילה לגמרי לירידת השבטים מאוחר יותר למצרים. והענין - כי מצרים הם הרצונות דקבלה שבנפש האדם. וללא הרצונות דקבלה אין אפשרות לאדם לקבל את האור העליון. ובפרט אצל צדיקים כאברהם, שהגיעו לארץ ישראל, היינו שהגיעו למעלה ושלימות של רצון להשפיע, ואת הרצון לקבל המיתו. אבל מה לעשות שללא רצון לקבל, אין כלים לקבל את האור העליון? לכן מחויב אברהם, וכן השבטים אחריו, לרדת למצב הנפשי הזה המכונה קליפת מצרים, בכדי להשיג חסרונות של קבלה, ועי"כ יוכלו אח"כ לקבל את האור העליון. וז"ע שכתוב אח"כ בישראל, לפני שיצאו ממצרים שאלו כלים מן המצרים.
והנה שרה שהיתה הנקבה של אברהם, והיתה צדקת אף היא, מרמזת מצד נשמתה על הכלים הזכים של אברהם, שבכלים אלו אפשר לקבל אורות גדולים, כי ככל שהכלים זכים יותר ניתן לקבל בהם אורות גדולים יותר. והנה זו היתה מחשבתם של המצרים, שהם כלי הקבלה דקליפת החכמה, שרצו להשתמש בבחי' שרה בכדי לקבל את האורות היותר גדולים כחפצם. כידוע שבזמן שיש הרכבה של כלי המשכה גדולים, וכלי קבלה זכים, אזי ניתן לקבל את האורות היותר גדולים.
וחשש אברהם שאם יקשרו המצרים בינה לבין אברהם בקשר של איש ואשה יהרגו אותו, והטעם: כי אם אברהם שהוא בחי' החסד הוא בעלה של שרה, והנה איש ואשה הם משפיע ומקבל, נמצא ששרה נתונה לשליטת החסד של אברהם, כי משפיע לה את תכונתו שהיא תכונת החסד, אזי הם חייבים להרגו, היינו לבטל את בחינתו, באשר בחינתו שהיא חסדים, נוגדת לגמרי לבחינתם שהיא רצון לקבל את אור החכמה. משא"כ אם אברהם אינו קשור בקשר של אישות עם שרה, דהיינו בקשר של משפיע ומקבל, אלא הם אח ואחות, ואינם משפיע ומקבל, אזי אינם חייבים לבטל את בחינתו. ועי"כ לא תנזק בחינתו.
וזה מה שרצה אברהם, מצד אחד להרויח את כלי הקבלה של המצרים, דלכן ירד לשם, בכדי להתכלל מבחינה זו, דללא כלי קבלה אין האור העליון יכול להתגלות. אבל רצה יותר מזה, דהיינו שאחר שיתכלל מבחי' המצרים, וכבר יהיו בו כלי הקבלה הגדולים שלהם, אח"כ יעזוב את מצרים, ויחזור לארץ ישראל, דהיינו שיעדיף את בחי' ההשפעה על הקבלה, ואז יתגדל שם שמים ביותר.
נמצא, שלא רק ממלך סדום לא לקח, אלא גם ממצרים לא לקח כלום. וזהו שכתוב "ויהי כי הקריב לבוא מצרימה", ואומר הזה"ק שרק קרב אל בחינת מצרים, דהיינו שנכלל מכלי הקבלה שלהם, אבל למעשה לא התכוון ללכת בדרכם, אלא רק להתכלל מהם, ומיד לשוב לארץ ישראל, דהיינו לבחי' ההשפעה, שאז תעלה קרנה של מדת החסד וההשפעה ביותר, באשר בחר בה בבחירה גמורה, הגם שהיתה לו האפשרות לשמש בכלי הקבלה דמצרים, ולא רצה.
בכבוד רב
אברהם מרדכי גוטליב
תגובה 1:
בס"ד
כִּי-כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן
פורסם בתאריך 2 באוקטובר 2011
ה' תשרי ה'תשב"ע
אומרת התורה בבראשית מז פסוק ד' "וַיֹּאמְרוּ אֶל-פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי-אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְעַתָּה יֵשְׁבוּ-נָא עֲבָדֶיךָ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן".
מדוע משתמשת התורה בביטוי ארץ כנען כמקום שבו מתגלה הרעב הכבד ? יכולה התורה לכתוב, 'כי כבד הרעב בארץ' כפשוטו. זאת ועוד, יכלה התורה להשתמש בביטוי ארץ ישראל לציין שם של מקום: אך השם ארץ ישראל איננו מדייק מבחינה היסטורית, שכן ה'ארץ' תקרא ארץ ישראל רק כאשר יחזרו בני ישראל ממצרים, ויהפכו לעם ישראל בהליכה של ארבעים שנות דור במדבר, רק אז, יהיה הקיבוץ המפואר בני ישראל ראוי להפוך לעם ישראל ויוכל להכנס לארצו היא ארץ ישראל, כחתן הנכנס לחופתו.
נמצאנו חוזרים אל השאלה בה פתחנו, מדוע מתגלה הרעב הכבד בארץ כנען ?
לשם כך נדרש להסביר מיהו כנען. ומהי תכונת כנען ?
כנען הוא בנו של חם, נכדו של נוח.
לנוח יש שלושה בנים: שם חם ויפת. כאשר מסתיים המבול נוטע נוח כרם, ושותה מהיין ומשתכר באהל. חם, בנו של נוח, מבחין בגלופין של אביו ומספר על כך לאחיו, שם ויפת. שם ויפת נרתמים לשמירה על כבוד האב, וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ. (בראשית ט' ג')
כאשר מקיץ נוח ונודע לו הדבר הוא מקלל את כנען, נכדו, בנו של חם, על מעשה אביו, שראה אותו ערוי באהל שרוי בגילופין, וסיפר על כך לאחיו.
וכך אומר נוח: אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו. כו וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ. כז יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ (בראשית ט' כה – כז)
אומר הזהר בתיקוני זהר דף לז/א
ובעטיפו דמצוה, דאתמר בהון וישימו על שכם שניהם, כגוונא דשם ויפת, דאתמר בהון ויקח שם ויפת את השמלה וגומר, וערות אביהם לא ראו, ערוה, איהי מסטרא דחם, ודא איהו יצר הרע, דמחמם גופיה לדבר ערוה (נ"א עבירה), וגלי עריין בעלמא, דאיהו מסטרא דנחש הקדמוני, דאתמר ביה ארור אתה מכל הבהמה, ובגין דהאי איהו מסטרוי, אמר ארור כנען וגומר:
ובעיטוף המצווה, שנאמר בהם וישימו על שכם שניהם, כגון שם ויפת, שנאמר בהם, ויקח שם ויפת את השמלה וגומר, וערות אביהם לא ראו, ערוה, היא מצד חם, וזה הוא יצר הרע, המחמם גופו לדבר ערוה (עבירה) וגילוי עריות בעולם, שהוא מצד נחש קדמוני, שנאמר בו ארור אתה מכל הבהמה, ומפני שזה הוא מצידו, אמר ארור כנען וגומר:
נמצא כי שורש הערוה הוא מעשה חם, וגילוי מעשה הערוה או העבירה מופיע בכנען בנו. השם כנען ניתן על שום הכניעה לדבר עבירה (ערוה). לכן מקלל אותו נוח, "ארור כנען", כלומר ארור הנכנע לדבר עבירה (ערוה).
הרצון להשפיע נחת רוח ליוצרו נקרא ארץ ישראל, ארץ שבה הרצון המכוון הוא כלפי האל, אותיות ישר+אל, ואילו הרצון לספק את צרכי עצמו, נקרא ארץ כנען, מלשון כניעה לר'צון ע'צמי הנקרא ר"ע. הרעב כבד בארץ כנען, מטעם שספוק רצונותיו העצמיים אינו מביא לשובע, ונמצא שהרעב בארץ כנען רק מתגבר והולך עד שחייבים לעזוב את ארץ כנען, או את הרצון המכביד והנכנע הנקרא סיפוק עצמי.
בשלב זה יורדים בני ישראל למצרים לארבע מאות שנה, בפועל ישהו שם כמאתים ועשר שנים, ויצאו משם ברכוש גדול וילכו במדבר ארבעים שנה, סה"כ כמאתים וחמישים ושנה, שנאמר וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת. עד שיחצו את הירדן עם יהושע כעם ישראל, ויכנסו לארץ ישראל, כחתן הנכנס לחופתו.
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.
הוסף רשומת תגובה