שאלה:
שלום,
1.אומרים שהאחרים משקפים את פנימיותינו, למשל אם אני כועס כי אני מפחד על
מקומי, אז תשתף לי תגובה שאחוש בה את ההתגוננות מפחד. ואם אכעס מנקודת מוצא של
ראוי אקבל תגובה של אדם ראוי.
איך זה מוסבר מהקבלה ואם אפשר הפניה למקורות.
2.תמיד חרדים נראים לי רחוקים מאוד מהעולם העכשווי, ואיך חרדי יכול להבין
ולהדריך אדם שאינו כמוהו?
3.האם אין בעניין של השפעה לבורא החלפת אוביקט הריצוי מאדם בחברה אל גורם
רוחני?
4. נראה לי, מהמעט מאוד שלמדתי יש לציין, כאילו הגישה הכללית של בעל הסולם
כללית מאוד איך היא מדריכה באוםן פרטי אדם בחיי היום יום שלו העכשוויים?
בכבוד רב ובהערכה,
השואל.
תשובה:
בסד
א) עיין בהקדמה לספר הזהר אות ס"ה עד הסוף (ספר הקדמות לחכמת האמת), שם נמצא גם
ההסבר.
ב) החרדים אינם מנותקים מן העולם העכשוי, להפך: הם חיים היטב את העולם העכשוי,
אלא שעושים זאת ע"פ עקרונות התורה. לאדם חרדי יש אותם יצרים ואותם תאוות כמו
לאדם שאינו חרדי, אלא שהוא משתדל לווסת אותם, להגביל אותם, להשתמש בהם, ע"פ
עקרונות התורה. לכן מורי ורבי זצ"ל היה אומר: אני כלול גם ממחשבות של חילונים
וגם ממחשבות של דתיים
ג) אדם אמור להשפיע גם לאדם וגם לבורא, ועיקר עבודת האדם בתחילה הוא דוקא בין
אדם לחבירו, כי שם התרגול האמיתי של האדם. אבל בסופו של דבר צריך להגיע לקשר עם
בורא העולם, שהוא המצב היותר נפלא בחיים. אבל גם אז אין זה אמור לבטל את ההשפעה
שבין אדם לחבירו, אלא צריכים לחיות ב' הדברים זה בצד זה.
ד) בעל הסולם נתן עקרונות, ואנו צריכים לממש אותם בחיי היום יום. בכל רגע
בחיינו יש תמיד ב' אפשרויות של קבלה או השפעה, ואנו צריכים להשתדל לבחור
בהשפעה. לדוגמא: אתה עומד מול אדם אחר, והוא אומר משהו שפוגע בך, יש לך אפשרות
לפגוע בו חזרה, או להתעלם, או להפך - לומר לו דברי שבח ודברים שיגרמו לו הנאה.
אתה צריך לחשוב: מה משרת את הרצון לקבל, ומה משרת את הרצון להשפיע, ואתה צריך
לבחור במה שמשרת את הרצון להשפיע.
אתה הולך לאכול, יש לך אפשרות לאכול אוכל טעים שאתה מתאוה לו, או לאכול אוכל בריא שאתה לא כ"כ מתאוה לו, גם כאן אתה צריך לשאול את עצמך: מה משרת את הרצון לקבל, ומה את הרצון להשפיע, ולבחור באפשרות של הרצון להשפיע. האפשרות של הרצון להשפיע היא דרך התורה והמצוות.
שנה טובה
אמג
שאלה:
שלום רב,
תודה רבה על התשובה שפתחה לי הבנה והרגשה חדשה,לכן אעז לשאול עוד, ואם יתאפשר לענות לי גם הפעם אודה על כך:
בהקדמת ספר הזוהר אות ס"ה והלאה שם בעל הסולם מדבר באריכות על פנימיות וחיצוניות הקיימים בכל עניין באדם והרגשתו ובחברה הסובבת, ועל כך שעיסוק האדם הפרטי בפנימיות התורה מרומם את אותו אדם פרטי והעולם כולו יחד עמו. לכאורה משמע מדבריו שהעולם בפועל מתעלה מכך שהאדם הוא חלק מהעולם.כמו כן מזה שהאדם=העולם (אם כי איני מבין מה כוונתו המדויקת בכך)שאלתי המקורית הייתה על כך שכאשר האדם חי בפחד חש מהסביבה את פחדו דרך תגובותיה אליו, אם כן איך יוצא מההקדמה הנ"ל תשובה לכך, האם הכוונה - בכך שהעולם מתעלה, שבעבור אותו האדם שהתעלה העולם משתנה כלפיו, ולכן גם משתקפת אליו מהסביבה מהותו הפנימית המתוקנת, (ויש מציאות נוספת שאין אותו אדם חש שבה העולם אינו מתוקן, כל אדם כלפי העולם החיצוני שלו כפי המידה שתיקן את עצמו) או שמא הכוונה מההקדמה - שבמידת מה התעלותו מעלה את העולם מכיוון שהוא חלק ממנו אך עדיין אף על פי שתיקן את עצמו למשפיע בלבד הרי הוא יכול לחוש את הסביבה פונה אליו כבעל רצון לקבל מכיוון שהיא בעצמה עדיין שרויה בקבלה עצמית ולכן רואה באחרים מקבלים כמוה ואז איני מבין איך ההקדמה עונה לשאלה כי לכאורה זה הפשט.
כמו כן בעניין זה: לדוגמה שני אנשים יושבים בחדר, והאחד לא מרגיש נוח בסביבת השני משום שהשני בעיניו אדם קשה חסר רגשות ובוטה, ואילו הוא רגיש שמבקש הרמוניה ונעימות במקום זה הוא חש מהשני קוצים ודקירות. האם הרגשתו תשתנה אם הוא יהיה בהשפעה כלפי השני? לכאורה הוא יתרגל להנות לו ולרצותו אך אין זה ישנה שהוא אדם רגיש שנעים לו בסביבה הרמונית ולא קשה, האם בהשפעתו כלפי השני ישתנו טיב היחסים (העולם יתעלה) כך שלא יחוש בהרגשתו הרעה הקודמת? מי בעצם משתנה כאן בעולם הזה של שני האנשים? או מה משתנה האדם הראשון והרגשתו והשני נשאר בשלו? או נקשה יותר: האם האדם הרגיש יוכל להפסיק להיות רגיש והקשה יפסיק להיות קשה או שמא הם יישארו כפי שהם אך החיבור בין שניהם ישתנה כתוצאה מתיקון הרגיש והיותו בהשפעה כלפי סביבתו.
סעיפים ב ו ד ברורים לי ותודה.
סעיף ג: אני מבין את התשובה אך איני מבין איך זה עונה על השאלה, שאלתי הייתה האם אין חשש שאנו יוצרים ריצוי כלפי הבורא כלומר פעולה שלמעשה מרחיקה אותנו מעצמיותינו ומקטינה אותנו,ואתן דוגמה: חבר אומר לי בוא נלך לטייל בגולן ואני דווקא רוצה לטייל בתבור, אך מכיוון שאיני רוצה להתעמת או כי רוצה אני שימשיך להיות חברי ויאהב אותי אז אני מקבל את דעתו ומוותר ביודעי שכך הוא יאהב אותי שהרי אני עושה את רצונו, אך אני ורצוני נעלמים. כך יוצא שאינני מבטא את עצמי ורצונותי בגלל הוויתורים החוזרים ונשנים (והאהבה היותר אמתית אם שנינו נביא את רצוננו ונתחשב איש ברצונות השני ונגיע לפשרה הסכמה) .האם אין בפעולת ההשפעה לבורא אותו אופן ריצוי אך כלפי הבורא כך שאני ורצוני אינם קיימים ביודעי כי רק כך הוא יאהב אותי ועל מנת להיות אהוב ,מבטל אני את רצוני ובכך אני מאבד למעשה את כל היותי אדם ייחודי ומיוחד, ואולי אפילו מבטל את משמעות כל חיי? (ואין כאן פשרה בין שני רצונות אלא רצון אחד של הבורא ולכן האהבה קטנה יותר כפי שהסברתי לגבי חבר) ואם תענה ותאמר שאין לאדם רצון פרטי אלא גם הוא מהבורא, אין זה משנה את השאלה, כי עדיין האדם חש את זה כרצונו והוא חי בוויתור עליו לטובת עליון ממנו בעיניו, וסופסוף מוותר על רצונו ויחווה עצמו כמוותר. ואיני מדבר על רצונות פשוטים דווקא, אבל העניין של להשליך הכל כלפי הבורא נראה לי דרמטי מדי וקיצוני.
אשמח למקורות לתשובות,האריכות הרבה בכדי לנסות לדייק בשאלה. וקצרתי אף על פי שרציתי לשאול עוד וסליחה על הטרחה.
בכבוד רב ושנה טובה ומבורכת
השואל ...........
תשובה:
בסד
זה שראייתו של אותו אדם את העולם נשתנתה זה פשיטא. אבל לענ"ד גם גורם לשינוי
בעולם, כל אחד היכן שאוחז מתחיל לחשוב טיפה יותר על השני. ודאי שאינני מצפה שמיד
יהיה שינוי דרסטי בעולם, וגם אינני מצפה שאראה שינוי ניכר בעולם שסביבי, אבל יש
שינויים קטנים אצל כל אחד, וכן בתפישה של עמים ומדינות, לכוון של אהבת הזולת
ואמונה בבורא עולם.
בענין הדוגמא של ב' האנשים הרגיש והקשה, אם הרגיש מתקן את עצמו בהשפעה ישיג ב'
דברים: א) שיוכל להיות יותר בקלות במחיצתו של הקשה, כי ממילא רוצה להשפיע ולא
לקבל, ולא אכפת לו מעצמו. ב) ישפיע טיפין טיפין על הקשה בכוון של שיפור.
בנוגע לג': יש שלבים בעבודתנו, כפי שאומר הרמב"ם ז"ל אם אדם רוצה לישר ברזל
עקום אזי צריך לעקמו לצד השני, ואז יוכל להביאו לאמצע. נמשל: אם אדם רוצה לתקן
את הרצון לקבל צריך בשלב ראשון לבטל אותו לחלוטין, ולפתח רצון להשפיע. אחר שאדם
גמר שלב זה ומגיע למצב של אהבה לבורא, אז האהבה לבורא מחייבת אותו לחשוב: מה
הוא יכול לעשות למען הבורא? כדרך שכל אוהב מחפש לגרום נחת רוח לנאהב. ומכיון
שרצון הבורא להטיב לנבראיו, לכן מגיע למסקנה שרק אם יקבל ממנו יוכל לגרום לו
נחת רוח. ואז חייב לעורר את כל הרצונות דקבלה שלו המקוריים, ואת כל התכונות שלו
העצמיות, בכדי שיוכל למלאותן, אבל לא מטעם אהבה עצמית, אלא מטעם אהבת הבורא.
ובזה נמצא שבא הכל על שלימותו, גם חי למען אחרים, וגם אין עצמיותו נמחקת כלל
וכלל. ולא עוד אלא אסור שתימחק, מטעם שלכל אחד יש תכונות המיוחדות רק לו בלבד,
שאין לאף אחר בעולם עוד תכונות כאלו, לפיכך כל אחד מסוגל להיות נושא לאור
האלוקות בצורה מיוחדת שאין לה אח ורע בעולם, לכן בסופו של תהליך יוצא שהמהות
האישית של כל אדם צריכה להשאר עם כל תכונותיה המקוריות
שנה טובה לך ......
כתיבה וחתימה טובה
שאלה:
שלום לרב,
תודה על הסבלנות ועל ההשבה מסבירת הפנים.
כיוון שאני רואה שאני מקבל תשובות אעיז לשאול עוד ואם יתאפשר לך לענות אשמח מאוד
בשאלות הבאות כוונתי להבין איך לחבר בין המושגים מסך אור חוזר אור ישר שיתוף בינה במלכות תוך הפרצוף לבין השפעה קבלה והכוונה שבאדם.
א. מהיכן המושג באדם להשפיע אם הוא מהות של לקבל? כיצד יכול להשפיע ע"מ להשפיע והאם זו אכן השפעה או בעצם קבלה למשל נתינת צדקה?
ב. לגבי סעיף ב' האם ההשפעה באדם היא מאותו חלק ס"ג שירד למ"ה וב"ן הפנימיים דא"ק כלומר משיתוף מידת הרחמים?
ג.לגבי ב' האם שיתוף זה הוא המקור לד' הבחינות מקבל ע"מ לקבל, משפיע ע"מ לקבל, משפיע ע"מ להשפיע, מקבל ע"מ להשפיע .
כאשר הם נובעים מארבע הבחינות שבמיין נוקבין: מלכות לבדה, מלכות נכללת עם בינה, בינה לבדה, ובינה נכללת במלכות בהתאמה לסעיף ד. כאשר מלכות לבדה נראית מקבל ע"מ לקבל. מלכות נכללת מבינה - משפיע ע"מ לקבל. בינה לבדה - משפיע ע"מ להשפיע. ובינה נכללת ממלכות מקבל ע"מ להשפיע.
ד. לגבי ג' - האם זה קשור לסדר בו האדם מתקן את עצמו, הרי בתחילה יתקן את הרצון הזך ביותר שכן הוא הקל ביותר, וזה לכאורה חלק המסך הכלול מבינה לבדה, אח"כ יתקן בינה עיקר בתוספת מלכות, אח"כ מלכות עיקר בתוספת בינה, ולבסוף מלכות לבדה. (אני שואל לא אומר, או שהתיקונים שייכים לד' הבחינות שבאור ישר, ואין קשר לד' הבחינות שבמיין נוקבין)
ה. בעניין המסך:
האם כאשר אנו מדברים על מסך ואור חוזר מדובר על ע"מ להשפיע, כלומר שהמסך מונע את האפשרות של ע"מ לקבל, והאור החוזר הוא אותו האור שאינו מסוגל לקבל בע"מ להשפיע ולכן נדחה, והאור שבתוך הפרצוף הוא אותו אור החוכמה שמסוגל לקבל בע"מ להשפיע, או שייתכן מצב של מסך ואור חוזר ואינו מקבל כלום? אולי זה במצב ההזדכות לשורש. מהו החילוק בין לפני ואחרי צמצום ב' בענין המסך לגבי מקבל ע"מ להשפיע, משפיע ע"מ להשפיע.
אני מניח שבלבלתי כמה דברים אבל זה מנסיון להבין.
תודה רבה ושנה טובה כתיבה וחתימה טובה,
.............
תשובה:
בסד
א ב) כן
ג) אפשר לומר
ד) אכן כך. צל"ו שד' בחינות אלו מושרשות גם באו"י באופן יחסי: מלכות, זא, בינה, חכמה. מקבל עמ"נ לקבל, משפיע עמ"נ לקבל, משפיע עמ"נ להשפיע, ומקבל עמ"נ להשפיע.
ה) המסך דוחה את האור מתוך מקבל עמ"נ לקבל. האור חוזר הוא הכוונה עמ"נ להשפיע. כי ע"י שהנברא מוותר על כל האור ודוחה אותו, אזי מאירה לו הארה מתוך האור המכונה אור חוזר ובונה בו רצון להשפיע. אור החכמה שבפרצוף הוא מתקבל במלכות עמ"נ להשפיע.
בצ"א התכנון והביצוע היו לגבי מקבל עמ"נ להשפיע, בצ"ב התכנון והביצוע הם לגבי משפיע עמ"נ להשפיע.
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה