שאלה: אתם כותבים באתרכם שהאנושות נזקקת לאור האלוקי כחמצן מצד אחד. כלומר זה לא משהו שאפשר להסתדר בלעדיו - אחר כך גם אומרים שאין כפייה ברוחניות. שזה נפלא. ואז מפילים את הבנאדם בפח החרדי?!?! אז מה בעצם עשיתם פה, לקחתם לעצמכם את האור האלוקי במטרה להחיות את נפשותיכם, ומנעתם את האור הזה מאנשים אחרים שלא בוחרים ללכת בדרך החרדית?.. יפה .. מעניין מה למעלה חושבים על זה.
אני לא רוצה ולא אהיה חרדי, אני רוצה לצאת בשישי בערב לבר, למחרת ליסוע לים לאכול גלידה, לחזור לראות טלויזיה, ולומר לבורא עולם תודה על הכל, ככה בשפתי מהלב. אז מה זה אומר - שלי בעצם לא מגיע להנות מהאור האלוקי שזורח ביקום ?! שבעצם עדיף שהנשמות החילוניות יסתפקו בסמים ובדרכים אחרות לספק את עצמם, כי אם יגעו באור הזה בלי תויירה ומצווס אז תבוא עליהם קללה או לא יודע מה?
תשובה: לכל אחד יש בחירה לעשות מה שלבו חפץ. והשי"ת משפיע לאדם ומתיחס לאדם כתגובה לבחירתו של האדם, ולפי מה שהאדם בחר.
אבל בעיקר צריכים לשים לב מה הקב"ה רוצה מן האדם. וכך כתוב בתורתנו הקדושה:
כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ.
רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
ודאי שהבקשות הללו הן לטובת האדם.
שאלה: תגיד זה נשמע לך מה שאתה כותב לי - שמצד אחד יש לי בחירה לעשות מה שליבי חפץ, ומצד שני אני מצווה לשמור על החוקים והמשפטים שציוה אותי? אז תחליטו או שאני מצווה ואין לי שום בחירה לעשות מה שבא לי, או שיש לי בחירה לעשות מה שליבי חפץ. ואם בעצם אני עושה מה שליבי חפץ אז בעצם אני חי כל חיי ברגשי אשמה, שאני צריך לעשות משהו אחר, אבל הלב שלי מושך אותי, אחרת בכל מקרה על פי "תורתינו הקדושה" אני יוצא מסכן ואומלל ורחוק מלהיות מאושר. וחוץ מזה איך אני יכול לאהוב משהו שאני לא יודע מה הוא בכלל, ואם הוא קיים בכלל, אולי זה סתם דמיונות שלי? לי נראה שזה בכלל תוצאה של מצב שאולי בנאדם מגיע אליו. וזה "אהבת ה'". לפני כן אין בכלל מה לדבר, לעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם?! לעבוד את מי - את מה את הדמיונות שלי ? מישהו כתב משהו ואני צריך ללכת בדרך הזו בלי שיקול דעת בלי מחשבה ?!
מה הקב"ה רוצה מהאדם? מה הוא רצה מעופרה חזה לדוגמה, הוא רצה שהיא תהיה דתייה, או שהוא רצה שהיא תהיה מה שהיא זמרת מופלאה?! אתם על פי הכתבים שלכם דורשים מהאדם ללכת נגד כל דבר טיבעי אפשרי. אבל הבורא ברא את האדם בצורה מסויימת למה?! כדי שיתנגש בעצמו? ילך נגד הטבע שלו ונגד מי ומה שהוא? זה נשמע לי לגמרי לא טיבעי .... מה הוא רוצה ממני? ומי בעצם קובע מה הוא רוצה אולי הוא רוצה שרק יהיה לי טוב ולא ממש משנה לו איך ?! , אתם אומרים יש לבנאדם בחירה חופשית מצד שני אני חייב לעשות מה שהוא אומר לי. אז לעזאזל איזה בחירה יש פה בכלל ?! ומי בכלל נותן לי את התשוקות את הרצונות את החשקים אם לא הוא, הרי אין עוד מלבדו לא?!
תשובה: הבורא נתן לאדם את התשוקות, מתוך שרוצה להטיב לו, וא"א שתהיה הטבה אם לא תהיה תשוקה להטבה.
ההטבה הגדולה ביותר היא קירבת האלוקות, ולא בירה בבר, וגלידה בחוף הים, זה ברור לכל בעל שכל.
התשוקה להטבה המכונה רצון לקבל מפרידה את האדם מן הבורא, מטעם שבבורא אין רצון לקבל.
לכן האדם מצווה לגלות בתוכו את הנשמה האלוקית שמהותה רצון להטיב, כפי שהוא רצון הבורא להטיב לנבראיו. ואז יוכל האדם להתקשר עם הבורא, ולהשיג את הטוב והעונג האמיתיים, שהם קירבת הבורא והשגת אורו.
השגת הנשמה האלוקית היא אך ורק באמצעות התורה והמצוות.
בחיי העוה"ז אדם נעזר בבני אדם אחרים. לדוגמא: אתה רוצה לעשות איזה מסלול בטבע, אתה שואל חבר שכבר עשה את אותו המסלול, בכדי לקבל הדרכה ממנו, איך הצורה הטובה ביותר שתעשה. יש לך בחירה גם לעשות את המסלול לבד ללא עיצות של מי שכבר עשה אותו, ואז אתה עלול לתעות ולהסתבך מאד.
כך גם ברוחניות, ישנם בני אדם שהגיעו לדביקות גמורה בבורא, באמצעות התורה והמצוות, ומהם אנו מקבלים הוראות, כיון שכבר הגיעו לסוף הדרך, ועברו את כל החויות האפשריות שבאמצע. בני האדם הללו הם גדולי ישראל שהשאירו לנו ספרים, עם תיעוד מכל חויותיהם, ועם הוראות מה עלינו לעשות. עלינו לציית להם, אם אנו רוצים שיצא משהו מחיינו. הם הגיעו לקרבת ה' באופן מוחשי, כפי שכתוב לגבי משה רבינו: "כדבר איש אל רעהו, כן דיבר ה' במשה פנים אל פנים". וודאי זה אינו דמיון אלא חויה מציאותית. וכן חוו כל גדולי ישראל חויות של דביקות בבורא, והם שהורו לנו: עליכם ללכת בדרך התורה והמצוות אם אתם רוצים להצליח.
גדולי ישראל הורו לנו בענין הבחירה ובענין השגחה פרטית: לפני המעשה עליכם ללכת בדרך של בחירה, היינו להאמין שיש לכם בחירה לטוב או לרע, וכל המשא מוטל על הכתפים שלכם, ומכאן נובעת הנהגה של שכר ועונש. אחר המעשה עליכם להאמין שהכל עשה הבורא, והכל מוכתב מלמעלה. והם ב' הנהגות הפוכות, אבל לטובת האדם, עליו לנהוג בב' ההנהגות הללו גם יחד.
כל היהדות בנויה בכל רגע מב' הפכים שבהם צריכים ללכת גם יחד, והם מכונים בשפת הזה"ק קו אמצעי.
מציאות הרצון לקבל כבר הוכתבה מלמעלה, אבל מה לעשות עם הרצון לקבל הוא בידינו, בכל רגע מחדש. אין לברוח מן האחריות שיש על כתפינו בכל רגע מחדש, לעשות את הפעולה הנכונה, לדבר את הדיבור הנכון, ולחשוב את המחשבה הנכונה.
אני לא רוצה ולא אהיה חרדי, אני רוצה לצאת בשישי בערב לבר, למחרת ליסוע לים לאכול גלידה, לחזור לראות טלויזיה, ולומר לבורא עולם תודה על הכל, ככה בשפתי מהלב. אז מה זה אומר - שלי בעצם לא מגיע להנות מהאור האלוקי שזורח ביקום ?! שבעצם עדיף שהנשמות החילוניות יסתפקו בסמים ובדרכים אחרות לספק את עצמם, כי אם יגעו באור הזה בלי תויירה ומצווס אז תבוא עליהם קללה או לא יודע מה?
תשובה: לכל אחד יש בחירה לעשות מה שלבו חפץ. והשי"ת משפיע לאדם ומתיחס לאדם כתגובה לבחירתו של האדם, ולפי מה שהאדם בחר.
אבל בעיקר צריכים לשים לב מה הקב"ה רוצה מן האדם. וכך כתוב בתורתנו הקדושה:
כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ.
רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
ודאי שהבקשות הללו הן לטובת האדם.
שאלה: תגיד זה נשמע לך מה שאתה כותב לי - שמצד אחד יש לי בחירה לעשות מה שליבי חפץ, ומצד שני אני מצווה לשמור על החוקים והמשפטים שציוה אותי? אז תחליטו או שאני מצווה ואין לי שום בחירה לעשות מה שבא לי, או שיש לי בחירה לעשות מה שליבי חפץ. ואם בעצם אני עושה מה שליבי חפץ אז בעצם אני חי כל חיי ברגשי אשמה, שאני צריך לעשות משהו אחר, אבל הלב שלי מושך אותי, אחרת בכל מקרה על פי "תורתינו הקדושה" אני יוצא מסכן ואומלל ורחוק מלהיות מאושר. וחוץ מזה איך אני יכול לאהוב משהו שאני לא יודע מה הוא בכלל, ואם הוא קיים בכלל, אולי זה סתם דמיונות שלי? לי נראה שזה בכלל תוצאה של מצב שאולי בנאדם מגיע אליו. וזה "אהבת ה'". לפני כן אין בכלל מה לדבר, לעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם?! לעבוד את מי - את מה את הדמיונות שלי ? מישהו כתב משהו ואני צריך ללכת בדרך הזו בלי שיקול דעת בלי מחשבה ?!
מה הקב"ה רוצה מהאדם? מה הוא רצה מעופרה חזה לדוגמה, הוא רצה שהיא תהיה דתייה, או שהוא רצה שהיא תהיה מה שהיא זמרת מופלאה?! אתם על פי הכתבים שלכם דורשים מהאדם ללכת נגד כל דבר טיבעי אפשרי. אבל הבורא ברא את האדם בצורה מסויימת למה?! כדי שיתנגש בעצמו? ילך נגד הטבע שלו ונגד מי ומה שהוא? זה נשמע לי לגמרי לא טיבעי .... מה הוא רוצה ממני? ומי בעצם קובע מה הוא רוצה אולי הוא רוצה שרק יהיה לי טוב ולא ממש משנה לו איך ?! , אתם אומרים יש לבנאדם בחירה חופשית מצד שני אני חייב לעשות מה שהוא אומר לי. אז לעזאזל איזה בחירה יש פה בכלל ?! ומי בכלל נותן לי את התשוקות את הרצונות את החשקים אם לא הוא, הרי אין עוד מלבדו לא?!
תשובה: הבורא נתן לאדם את התשוקות, מתוך שרוצה להטיב לו, וא"א שתהיה הטבה אם לא תהיה תשוקה להטבה.
ההטבה הגדולה ביותר היא קירבת האלוקות, ולא בירה בבר, וגלידה בחוף הים, זה ברור לכל בעל שכל.
התשוקה להטבה המכונה רצון לקבל מפרידה את האדם מן הבורא, מטעם שבבורא אין רצון לקבל.
לכן האדם מצווה לגלות בתוכו את הנשמה האלוקית שמהותה רצון להטיב, כפי שהוא רצון הבורא להטיב לנבראיו. ואז יוכל האדם להתקשר עם הבורא, ולהשיג את הטוב והעונג האמיתיים, שהם קירבת הבורא והשגת אורו.
השגת הנשמה האלוקית היא אך ורק באמצעות התורה והמצוות.
בחיי העוה"ז אדם נעזר בבני אדם אחרים. לדוגמא: אתה רוצה לעשות איזה מסלול בטבע, אתה שואל חבר שכבר עשה את אותו המסלול, בכדי לקבל הדרכה ממנו, איך הצורה הטובה ביותר שתעשה. יש לך בחירה גם לעשות את המסלול לבד ללא עיצות של מי שכבר עשה אותו, ואז אתה עלול לתעות ולהסתבך מאד.
כך גם ברוחניות, ישנם בני אדם שהגיעו לדביקות גמורה בבורא, באמצעות התורה והמצוות, ומהם אנו מקבלים הוראות, כיון שכבר הגיעו לסוף הדרך, ועברו את כל החויות האפשריות שבאמצע. בני האדם הללו הם גדולי ישראל שהשאירו לנו ספרים, עם תיעוד מכל חויותיהם, ועם הוראות מה עלינו לעשות. עלינו לציית להם, אם אנו רוצים שיצא משהו מחיינו. הם הגיעו לקרבת ה' באופן מוחשי, כפי שכתוב לגבי משה רבינו: "כדבר איש אל רעהו, כן דיבר ה' במשה פנים אל פנים". וודאי זה אינו דמיון אלא חויה מציאותית. וכן חוו כל גדולי ישראל חויות של דביקות בבורא, והם שהורו לנו: עליכם ללכת בדרך התורה והמצוות אם אתם רוצים להצליח.
גדולי ישראל הורו לנו בענין הבחירה ובענין השגחה פרטית: לפני המעשה עליכם ללכת בדרך של בחירה, היינו להאמין שיש לכם בחירה לטוב או לרע, וכל המשא מוטל על הכתפים שלכם, ומכאן נובעת הנהגה של שכר ועונש. אחר המעשה עליכם להאמין שהכל עשה הבורא, והכל מוכתב מלמעלה. והם ב' הנהגות הפוכות, אבל לטובת האדם, עליו לנהוג בב' ההנהגות הללו גם יחד.
כל היהדות בנויה בכל רגע מב' הפכים שבהם צריכים ללכת גם יחד, והם מכונים בשפת הזה"ק קו אמצעי.
מציאות הרצון לקבל כבר הוכתבה מלמעלה, אבל מה לעשות עם הרצון לקבל הוא בידינו, בכל רגע מחדש. אין לברוח מן האחריות שיש על כתפינו בכל רגע מחדש, לעשות את הפעולה הנכונה, לדבר את הדיבור הנכון, ולחשוב את המחשבה הנכונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה