שאלה: הרב בעל הסולם זצל כתב "שאסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו,אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו,זולת על הכלל כולו"
השאלה היא אם לפני שאני מתפלל אני אומר גילוי דעת שכל מה שאני מבקש בלשון יחיד הכוונה על כל ישראל שכל ישראל יזכו למה שאני מבקש בתפילה,האם זה טוב?
ברשות הרב אני רוצה עצה, איך צריך להיתנהג אדם שהאופי שלו פסיבי שהוא מדחיק בדרך כלל את הצרכים שלו והדעות שלו ונוהג לבטל את עצמו מול רצונם של אחרים במקום לבטא את אלה שלו
וכל זה בכדי להימנע מאי-נעימות או מיחס אגרסיבי של הזולת (וכל זה לא מתוך ענווה אלא זה אופי שנולדים איתו אולי) כבוד הרב אני בעל אופי כזה ובאמת אני מרגיש טוב שאני עושה טובה לזולת אבל יש אנשים שמנצלים את זה ואז אני לא יודע להגיד לא ולהרגיש טוב עם הסירוב שלי ואז יוצא מצב שאני שוב נכנע לרצון הזולת ולא בלב שלם וזה גורם להרגשת תסכול וייאוש ולעוד רגשות שליליים.
בכלל האופי הפסיבי הזה גורם לי להרגיש לא נעים בזמן שאני צריך לעמוד על שלי (כמו משכורת שלא משלמים או לקבל משהו שמגיע לי) ואז בא הייצר ומתחיל להעלות לי במחשבה כל מיני דיברי תורה שמדברי בשבח הענווה ובגנות הגאווה ואז אני נכנע ומוותר ועומד במקום ולא עושה מה שצריך לעשות או שאני מתחיל לעשות משהו ומחוסר אמונה ביכולות שלי אולי אני חזור אחורה ולא מתקדם ולא מפתח שאיפות ורצונות ועומד במקום ברוחניות וגשמיות מה עושים איך מתקנים את קו החשיבה הזה
תודה רבה
השאלה היא אם לפני שאני מתפלל אני אומר גילוי דעת שכל מה שאני מבקש בלשון יחיד הכוונה על כל ישראל שכל ישראל יזכו למה שאני מבקש בתפילה,האם זה טוב?
ברשות הרב אני רוצה עצה, איך צריך להיתנהג אדם שהאופי שלו פסיבי שהוא מדחיק בדרך כלל את הצרכים שלו והדעות שלו ונוהג לבטל את עצמו מול רצונם של אחרים במקום לבטא את אלה שלו
וכל זה בכדי להימנע מאי-נעימות או מיחס אגרסיבי של הזולת (וכל זה לא מתוך ענווה אלא זה אופי שנולדים איתו אולי) כבוד הרב אני בעל אופי כזה ובאמת אני מרגיש טוב שאני עושה טובה לזולת אבל יש אנשים שמנצלים את זה ואז אני לא יודע להגיד לא ולהרגיש טוב עם הסירוב שלי ואז יוצא מצב שאני שוב נכנע לרצון הזולת ולא בלב שלם וזה גורם להרגשת תסכול וייאוש ולעוד רגשות שליליים.
בכלל האופי הפסיבי הזה גורם לי להרגיש לא נעים בזמן שאני צריך לעמוד על שלי (כמו משכורת שלא משלמים או לקבל משהו שמגיע לי) ואז בא הייצר ומתחיל להעלות לי במחשבה כל מיני דיברי תורה שמדברי בשבח הענווה ובגנות הגאווה ואז אני נכנע ומוותר ועומד במקום ולא עושה מה שצריך לעשות או שאני מתחיל לעשות משהו ומחוסר אמונה ביכולות שלי אולי אני חזור אחורה ולא מתקדם ולא מפתח שאיפות ורצונות ועומד במקום ברוחניות וגשמיות מה עושים איך מתקנים את קו החשיבה הזה
תודה רבה
תשובה: א) גילוי דעת אינו מועיל, אלא האדם צריך לזכות לכך שיהיה אכפת לו מאחרים באמת. שירגיש את עצמו אין ואפס וקטן לעומת אחרים, ממילא לא יבקש עבור עצמו אלא עבור אחרים, כי חשיבותם גדולה יותר.
ב) לדעתי הבעיה שהעלית נובעת פשוט מחוסר בטחון עצמי. אתה צריך לשפר את הבטחון העצמי שלך, לדעת לדרוש (בנעימות) את המגיע שלך. ענין זה צריך לתרגל. שבכל פעם שאתה נתקל במצב כזה, של חשש מאגרסיביות של אחרים, של פחד מאחרים, אתה צריך להשתדל בכפיה עצמית, לעמוד על שלך (כמובן בנעימות ולא באגרסיביות). יתכן שהומאופטיה יכולה לעזור בענין זה.
ואחרי שבעזרת ה' תהיה חזק, ובטוח בעצמך, ותעמוד על המגיע שלך, ותדרוש את שלך. אז תוכל להתחיל לתרגל את ההפך, את ענין הויתור לזולת, מתוך בחירה שלך, ולא מתוך הכרחים של פחד.
בברכה
א. מ. גוטליב
ב) לדעתי הבעיה שהעלית נובעת פשוט מחוסר בטחון עצמי. אתה צריך לשפר את הבטחון העצמי שלך, לדעת לדרוש (בנעימות) את המגיע שלך. ענין זה צריך לתרגל. שבכל פעם שאתה נתקל במצב כזה, של חשש מאגרסיביות של אחרים, של פחד מאחרים, אתה צריך להשתדל בכפיה עצמית, לעמוד על שלך (כמובן בנעימות ולא באגרסיביות). יתכן שהומאופטיה יכולה לעזור בענין זה.
ואחרי שבעזרת ה' תהיה חזק, ובטוח בעצמך, ותעמוד על המגיע שלך, ותדרוש את שלך. אז תוכל להתחיל לתרגל את ההפך, את ענין הויתור לזולת, מתוך בחירה שלך, ולא מתוך הכרחים של פחד.
בברכה
א. מ. גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה