שאלה: לגבי מה שכתוב בתורה, יש כלל - "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", מהו ביאורו של כלל זה? האם כל האירועים והסיפורים שכתובים בתורה, איך שהם, התקיימו ממש, או שהם מתארים מצבים בפנימיותו של האדם?
תשובה: לפי שרבינו בעה"ס כותב בענין יהודה ותמר (ספר הזוהר, פרשת אחרי מות), אנו לוקחים מזה בסיס לכל הענינים כולם. כי שם כותב רבינו בעה"ס שודאי שכל הענינים התרחשו גם בגשמיות, אלא "בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא" (ע"י מעשה למטה מתעורר גם מעשה שלמעלה). פירוש: כל העולמות עשוים כחותם ונחתם, כאשר המציאות בעולם התחתון נחתמת מן העולם העליון. וגם המציאות הגשמית בעולמינו נמשכת באותו אופן וסדר משורשים רוחניים. והנה ע"י פעולה בענפים הגשמיים מעוררים את השורשים הרוחניים של אותם ענפים. נמצא בענין יהודה ותמר, שמדובר על אנשים אלוקיים, שכוונתם היתה לעשות תיקונים עליונים רוחניים, אלא שתפשו בענפים הגשמיים, בכדי לעורר את שורשם הרוחני. כי השורש הרוחני מתעורר ע"י ב' דברים: א) ע"י המעשה הגשמי המיוחס לאותו שורש רוחני. ב) לפי איכות הכוונה של האדם.
נמצא לפי"ז, שהכל מתקיים, דהיינו עניני התורה אירעו בגשמיות, אלא שעיקרם רוחני, וכל מה שארע בגשמיות הוא בכדי לרמוז על השורש הרוחני של אותו ענף גשמי, ובכדי להפעילו. דוגמת שאנו מצווים לקחת בסוכות ד' מינים בגשמיות, וע"י לקיחתם הגשמית אנו מעוררים את השורשים הרוחניים של ד' המינים להשפיע אלינו שפע אור ה'. נמצא "אחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידך", כלומר הענינים המדוברים התרחשו גם בפנימיותו של האדם וגם בחיצוניותו, ממש כפי שאנו צריכים להתנהג היום, להיות שלימים גם בחיצוניות וגם בפנימיות. גם גוף וגם נשמה.
בכבוד רב.
תשובה: לפי שרבינו בעה"ס כותב בענין יהודה ותמר (ספר הזוהר, פרשת אחרי מות), אנו לוקחים מזה בסיס לכל הענינים כולם. כי שם כותב רבינו בעה"ס שודאי שכל הענינים התרחשו גם בגשמיות, אלא "בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא" (ע"י מעשה למטה מתעורר גם מעשה שלמעלה). פירוש: כל העולמות עשוים כחותם ונחתם, כאשר המציאות בעולם התחתון נחתמת מן העולם העליון. וגם המציאות הגשמית בעולמינו נמשכת באותו אופן וסדר משורשים רוחניים. והנה ע"י פעולה בענפים הגשמיים מעוררים את השורשים הרוחניים של אותם ענפים. נמצא בענין יהודה ותמר, שמדובר על אנשים אלוקיים, שכוונתם היתה לעשות תיקונים עליונים רוחניים, אלא שתפשו בענפים הגשמיים, בכדי לעורר את שורשם הרוחני. כי השורש הרוחני מתעורר ע"י ב' דברים: א) ע"י המעשה הגשמי המיוחס לאותו שורש רוחני. ב) לפי איכות הכוונה של האדם.
נמצא לפי"ז, שהכל מתקיים, דהיינו עניני התורה אירעו בגשמיות, אלא שעיקרם רוחני, וכל מה שארע בגשמיות הוא בכדי לרמוז על השורש הרוחני של אותו ענף גשמי, ובכדי להפעילו. דוגמת שאנו מצווים לקחת בסוכות ד' מינים בגשמיות, וע"י לקיחתם הגשמית אנו מעוררים את השורשים הרוחניים של ד' המינים להשפיע אלינו שפע אור ה'. נמצא "אחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידך", כלומר הענינים המדוברים התרחשו גם בפנימיותו של האדם וגם בחיצוניותו, ממש כפי שאנו צריכים להתנהג היום, להיות שלימים גם בחיצוניות וגם בפנימיות. גם גוף וגם נשמה.
בכבוד רב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה