שאלה: כבוד הרב עלתה שאלה עקרונית במהלך לימוד בספר מתן תורה כדלהלן.
למדנו את מאמר מתן תורה, ועמדנו על החשיבות המהותית לאדם היהודי בקניית הרצון להשפיע, ויותר מכך שהנקודה המרכזית של התורה היא במצוות "ואהבת לרעך כמוך" וכמו שמצוין בעמוד ע"ז "מילוי הגשמיות של השני זו מימוש הרוחניות שלי.." ועוד כהנה וכהנה דוגמאות המכונות את האדם "שהדרך האמיתית לאהבת הזולת היא להסתכל על המידות הטובות של השני".
והנה נתקלנו בקושיה עצומה בעניין זה, כי הנה בעל הסולם אומר במאמר הערבות, סעיף יז' בדף פו' דיבור המתחיל ומטעם, "וכבר נתבאר שכל עוד היחיד מוטרד בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצווה של ואהבת לרעך כמוך...".
ולאור ההבנה, שרק לאחר יציאת מצריים היו מוכשרים עם ישראל לעניין זה, ואולי בגלל שהיו נתונים במציאות רוחנית גבוהה ביותר, ואולי מאחר והיו נתונים במציאות נטולת דאגות חומריות, שהרי אכלו מן מן השמיים, וענני כבוד ועמוד אש ועוד הטבות למיניהם, אז אצלהם היה שייך עניין זה של השפעה מוחלטת לזולת.
אבל אצלנו, שעול הפרנסה מוטל על כל אחד ואחד, ועניין חינוך הילדים ועוד ענינים שכאלה, ולפי דבריו של בעל הסולם, במצבנו הנוכחי, איננו מוכשרים כלל להתחיל בקיום מצוות ההשפעה לזולת ????
איך עניין זה מסתדר, עם דרך העבודה של בעל הסולם, שעלי לשאוף להשפיע לזולת בכל דרכי ???
תשובה: בעה"ס מחשיב קיום "ואהבת לרעך כמוך", כאשר אדם עובד בכל היום שלו עבור הזולת, וכל זמן שאין אומה שלימה המחליטה על משטר שכזה, אזי לא יתכן לממש זאת במציאות, שאדם יעבוד כל היום עבור אחרים, מטעם שלא יוכל לקיים את חיי משפחתו המינימליים, אשר גם זה אסור ע"פ התורה להפקיר את משפחתו. ולכן אומר שאינו יכול "להתחיל", כי רק זה מכונה אצלו התחלה.
אבל בנתיים ההשגחה העליונה עדיין לא איפשרה מציאות כזו, ובודאי שאיננו צריכים לשבת בטלים, אלא לעסוק בהשפעה ככל יכולתינו, אבל העסק בהשפעה שלנו, יחסית למטרה הנ"ל של בעה"ס, אינו נקרא אצלו אפילו להתחיל. ומ"מ כל עסק בהשפעה בודאי מזכך את האדם בשיעור מסוים, ומקרבו לבורא, אשר ע"כ בודאי שצריכים לקיים "כל אשר בידך ובכוחך לעשות עשה".
ידידך אמג
למדנו את מאמר מתן תורה, ועמדנו על החשיבות המהותית לאדם היהודי בקניית הרצון להשפיע, ויותר מכך שהנקודה המרכזית של התורה היא במצוות "ואהבת לרעך כמוך" וכמו שמצוין בעמוד ע"ז "מילוי הגשמיות של השני זו מימוש הרוחניות שלי.." ועוד כהנה וכהנה דוגמאות המכונות את האדם "שהדרך האמיתית לאהבת הזולת היא להסתכל על המידות הטובות של השני".
והנה נתקלנו בקושיה עצומה בעניין זה, כי הנה בעל הסולם אומר במאמר הערבות, סעיף יז' בדף פו' דיבור המתחיל ומטעם, "וכבר נתבאר שכל עוד היחיד מוטרד בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצווה של ואהבת לרעך כמוך...".
ולאור ההבנה, שרק לאחר יציאת מצריים היו מוכשרים עם ישראל לעניין זה, ואולי בגלל שהיו נתונים במציאות רוחנית גבוהה ביותר, ואולי מאחר והיו נתונים במציאות נטולת דאגות חומריות, שהרי אכלו מן מן השמיים, וענני כבוד ועמוד אש ועוד הטבות למיניהם, אז אצלהם היה שייך עניין זה של השפעה מוחלטת לזולת.
אבל אצלנו, שעול הפרנסה מוטל על כל אחד ואחד, ועניין חינוך הילדים ועוד ענינים שכאלה, ולפי דבריו של בעל הסולם, במצבנו הנוכחי, איננו מוכשרים כלל להתחיל בקיום מצוות ההשפעה לזולת ????
איך עניין זה מסתדר, עם דרך העבודה של בעל הסולם, שעלי לשאוף להשפיע לזולת בכל דרכי ???
תשובה: בעה"ס מחשיב קיום "ואהבת לרעך כמוך", כאשר אדם עובד בכל היום שלו עבור הזולת, וכל זמן שאין אומה שלימה המחליטה על משטר שכזה, אזי לא יתכן לממש זאת במציאות, שאדם יעבוד כל היום עבור אחרים, מטעם שלא יוכל לקיים את חיי משפחתו המינימליים, אשר גם זה אסור ע"פ התורה להפקיר את משפחתו. ולכן אומר שאינו יכול "להתחיל", כי רק זה מכונה אצלו התחלה.
אבל בנתיים ההשגחה העליונה עדיין לא איפשרה מציאות כזו, ובודאי שאיננו צריכים לשבת בטלים, אלא לעסוק בהשפעה ככל יכולתינו, אבל העסק בהשפעה שלנו, יחסית למטרה הנ"ל של בעה"ס, אינו נקרא אצלו אפילו להתחיל. ומ"מ כל עסק בהשפעה בודאי מזכך את האדם בשיעור מסוים, ומקרבו לבורא, אשר ע"כ בודאי שצריכים לקיים "כל אשר בידך ובכוחך לעשות עשה".
ידידך אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה