שאלה: בעלי הציע לי להקשיב לשיעורך על פרשת תולדות. אם הבנתי נכון את דבריך, יש פירוד בתוכי בין הצד התיאורתי על הנייר לעבוד את השם, לבין התנהגותי תכל'ס בחיים. שאלתי: האם עניין "ההולך בדרך ושונה... כאילו מתחייב בנפשו", לא מציע שבעצם אין אלה שני חלקים נפרדים בי שרבים זה עם זה, אלא שעלי לאחד את שני החלקים האלה לאחד, ושעבודת השם שלי היא דווקא דרך החיים עצמם, על יופים וכאבם, דרך הניר היפה והעץ היפה והתינוק היפה, וכל שאר הדברים החומריים בהם אני עוסקת יום יום. בפרשה זו ריבקה דווקא אישה שחשה את הדואליות הזו, אך האם אין זו עבודת השם של אישה לעשות דרך היומיום, משק הבית והגן. אודה על תשובתך.
תשובה: אני אכן סבור שהאשה צריכה לעבוד את השי"ת דרך משק הבית והגן, כי זו חובתה בעולמה, ולכן ודאי שדרך זה את צריכה לעבוד את השי"ת. אולם המושג של "עבודה" מתמקד בנקודה של הליכה נגד טבעינו, כי אז אנו עושים, או מדברים, או חושבים, משהו שגופינו אינו מרוצה בו, אבל אנו עושים זאת אך ורק מטעם שהשי"ת ציוה זאת. מצב כזה מכונה בשם "עבודה".
לכן הייתי מחלק את קיום מצוות הדת לב' חלקים, ששניהם טובים ונכונים:
א) מה שאנו עושים, והוא מתאים גם למה שהשי"ת מצוה אותנו, וגם למה שאנו נמשכים אליו מתוך עצמינו. כגון שאדם נמשך לנושא הטבע. ובודאי שהבורא יתברך רוצה שנשמר את הטבע שברא, ולא נשחית אותו, בכדי לספק את הרצון לקבל שלנו בכל מיני צורות. לכן במקרה הזה, רצון הבורא ורצון האדם מתחברים.
ב) מה שאנו עושים ואינו מתאים למשיכת גופינו, והוא אשר מכונה בשם "עבודה" כנ"ל. ולענין זה צריכה להיות נתונה תשומת הלב שלנו ביותר. לראות היכן המערכת הנפשית שלנו מתנגדת לצווי הבורא, ושם דוקא לתת את עיקר הכובד.
לכן על האשה לחפש איך לממש את הנ"ל, בחיי היום יום. לדוגמא: אם אני נמשך לטבע, ואני רואה אדם שמשחית את הטבע, ומתעורר בי רוגז רב על האדם ההוא, עלי לדכא את הרוגז, כי הרוגז מביע חוסר אמונה - שהשי"ת הוא המנהל את הבריאה, והוא שמוליך כל אדם לעשות את מה שעושה. הרוגז נוגד את הצווי "הוי מקביל את כל האדם בסבר פנים יפות". לכן עלי לעבוד במקרה הזה נגד טבעי, ולהסביר פנים לאותו אדם, ובדרך נחת ואהבה להסביר לו מתי אין התנהגותו נכונה, ובאם אינו מקבל את דברי, עלי לקבל גם זאת באמונה שכך צריך להיות. ולפי הדוגמא הזו צריך להתנהג כלפי הבעל, הילדים, וכל אדם, וכל תרחיש שקורה איתי, או בסביבתי. וכו' וכו'. במקרה הזה נחשב שהאדם "עובד" את הבורא.
בברכה ובכבוד רב
שאלה: בהמשך לשאלתי לעיל אודות "המהלך ושונה בדרך" ופרשת תולדות, רוצה לדייק שאלתי: האם אין העניין ששתי ההבנות האלה הן למעשה אחת, שעלי למצוא את נקודת החיבור/המכנה המשותף ביניהן/ לאחד את עניינו של הגוף עם העניין של הרוח, ואז הם לא רבים בתוכי, כמו ששני הבנים האלה שניהם עצמה ובשרה של רבקה ?
תשובה: אני אכן סבור שהאשה צריכה לעבוד את השי"ת דרך משק הבית והגן, כי זו חובתה בעולמה, ולכן ודאי שדרך זה את צריכה לעבוד את השי"ת. אולם המושג של "עבודה" מתמקד בנקודה של הליכה נגד טבעינו, כי אז אנו עושים, או מדברים, או חושבים, משהו שגופינו אינו מרוצה בו, אבל אנו עושים זאת אך ורק מטעם שהשי"ת ציוה זאת. מצב כזה מכונה בשם "עבודה".
לכן הייתי מחלק את קיום מצוות הדת לב' חלקים, ששניהם טובים ונכונים:
א) מה שאנו עושים, והוא מתאים גם למה שהשי"ת מצוה אותנו, וגם למה שאנו נמשכים אליו מתוך עצמינו. כגון שאדם נמשך לנושא הטבע. ובודאי שהבורא יתברך רוצה שנשמר את הטבע שברא, ולא נשחית אותו, בכדי לספק את הרצון לקבל שלנו בכל מיני צורות. לכן במקרה הזה, רצון הבורא ורצון האדם מתחברים.
ב) מה שאנו עושים ואינו מתאים למשיכת גופינו, והוא אשר מכונה בשם "עבודה" כנ"ל. ולענין זה צריכה להיות נתונה תשומת הלב שלנו ביותר. לראות היכן המערכת הנפשית שלנו מתנגדת לצווי הבורא, ושם דוקא לתת את עיקר הכובד.
לכן על האשה לחפש איך לממש את הנ"ל, בחיי היום יום. לדוגמא: אם אני נמשך לטבע, ואני רואה אדם שמשחית את הטבע, ומתעורר בי רוגז רב על האדם ההוא, עלי לדכא את הרוגז, כי הרוגז מביע חוסר אמונה - שהשי"ת הוא המנהל את הבריאה, והוא שמוליך כל אדם לעשות את מה שעושה. הרוגז נוגד את הצווי "הוי מקביל את כל האדם בסבר פנים יפות". לכן עלי לעבוד במקרה הזה נגד טבעי, ולהסביר פנים לאותו אדם, ובדרך נחת ואהבה להסביר לו מתי אין התנהגותו נכונה, ובאם אינו מקבל את דברי, עלי לקבל גם זאת באמונה שכך צריך להיות. ולפי הדוגמא הזו צריך להתנהג כלפי הבעל, הילדים, וכל אדם, וכל תרחיש שקורה איתי, או בסביבתי. וכו' וכו'. במקרה הזה נחשב שהאדם "עובד" את הבורא.
בברכה ובכבוד רב
שאלה: בהמשך לשאלתי לעיל אודות "המהלך ושונה בדרך" ופרשת תולדות, רוצה לדייק שאלתי: האם אין העניין ששתי ההבנות האלה הן למעשה אחת, שעלי למצוא את נקודת החיבור/המכנה המשותף ביניהן/ לאחד את עניינו של הגוף עם העניין של הרוח, ואז הם לא רבים בתוכי, כמו ששני הבנים האלה שניהם עצמה ובשרה של רבקה ?
תשובה: אכן על האדם לאחד את הגוף ואת הרוח. כי כל אדם בנוי עם צרכים גופניים מסוימים, שאם לא יספק אותם, הרי זה כפי שאין מספקים למכונית בנזין וע"כ לא תוכל לנסוע. כך האדם צריך להיות קשוב לצרכי גופו, ולצרכי רוחו, ולמצוא את הסנתיזה ביניהם. באופן כללי צריך להגיע למצב שאנו מספקים את צרכי גופינו במה שהוא "צורך הכרחי". והגדרת המושג "הכרח" הוא - שאם לא נממש אותו, נלקה ח"ו בחולי, או גופני או נפשי. וכמובן שאין הבורא יתברך רוצה שהאדם יביא את עצמו למצב של חולי, וחוסר איזון גופני או נפשי. לכן צריך לפעול לפי ההגדרה הזו, שמה שאנו מרגישים שהוא ממש נחוץ לבריאותנו הפיזית והנפשית, אנו חייבים לצרוך אותו. לדוגמא: יש אדם שחייב ללכת לטייל בטבע פעם בשבוע, ודבר זה מהוה עבורו מין תרפיה ומרגוע, ומרגיש שאם לא יעשה זאת, אזי יהיו תוצאות לא טובות לדבר, במשך הזמן. א"כ הוא ודאי חייב לעשות זאת. וכדומה.
מאידך גיסא אדם צריך לתת תשומת לב גם לצרכי הרוח, כי אם זה יהיה מוזנח, אזי נמצא שהאדם העביר את כל חייו רק תוך שימת לב לצרכי הגוף, ופספס את החלק העיקרי של הרוח. וזה מתבטא בענין לימוד תורה, הלכות, מוסר ועבודת ה', ומימוש כל הנ"ל. עשיית חסד נתינה וצדקה, וכדומה.
בכבוד רב
מאידך גיסא אדם צריך לתת תשומת לב גם לצרכי הרוח, כי אם זה יהיה מוזנח, אזי נמצא שהאדם העביר את כל חייו רק תוך שימת לב לצרכי הגוף, ופספס את החלק העיקרי של הרוח. וזה מתבטא בענין לימוד תורה, הלכות, מוסר ועבודת ה', ומימוש כל הנ"ל. עשיית חסד נתינה וצדקה, וכדומה.
בכבוד רב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה