שאלה: לקבלה יש פרספקטיבה נצחית, אבל לומדי הקבלה הם פשוט בני אדם, שמתרגשים ממה שקורה כרגע. איך להתייחס מבחי' פנימית, חיצונית והלכתית למה שמתרחש בדרום ובצפון? (מלחמת לבנון השניה והמלחמה בעזה)
תשובה: מבחינה פנימית- הלא זוהי התופעה המתרחשת בתוך כל אחד, שהגוי רוצה להשמיד את היהודי, ומיצר ומציק לו כמה שיותר. פירוש: הרצון לקבל רוצה שליטה בלעדית באדם, ולא ינוח ולא ישקוט עד שישמיד את כל ניצוצי ההשפעה שיש באדם, ובא בתחבולות שונות כנגד כל ניצוץ של אהבת הזולת, וכנגד כל שביב של קבלת עול מלכות שמים. וזוהי מלחמת אומות העולם בנו מדור לדור, ונסיונותיהם להשמידנו ללא הניד עפעף, בצורות האכזריות ביותר. וכעת המלחמה על השליטה בארץ ישראל, שהיא הנפש הפנימית של האדם.
אולם להלחם עם הגוי אפשר רק בעזרת כח התורה, דהלא לשם כך נתן לנו השי"ת את התורה, רק בכדי שיהיו לנו כלים להלחם עם הגוי שבתוכינו. אבל יהודי שאין לו תורה, אין לו את הכח ואת האפשרות להלחם עם הגוי ולנצחו, ע"כ הגוי שולט בארץ ישראל, דהיינו בנפש הפנימית של האדם, ועושה עם היהודי כזדון לבו. וצריכים להתפלל ע"ז, שיהיה בבחי' "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". אבל מתי יש לאדם תפילה כזו? רק אחרי שניסה ועשה את כל מה שביכולתו, ומרגיש שזה למעלה מכוחותיו, אבל אם אדם לא מנסה, ממילא אין לו חסרון ותפילה שה' ילחם עבורו.
מבחינה חיצונית- כתוב (פרשת מסעי, במדבר ל"ג):
(נ) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:
(נא) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן:
(נב) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ:
(נג) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ:
(נד) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ, אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ:
(נה) וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ:
(נו) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם:
אומר רש"י במקום: "והורשתם את הארץ": והורשתם אותה מיושביה, ואז "וישבתם בה" - תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה.
א) נמצאנו למדים מן הפסוקים הללו, שיש מצוה מן התורה לישראל לנקות את ארץ ישראל מנוכחות של אומות אחרות. וזאת היינו צריכים לעשות במלחמת העצמאות ב 1948. אבל כיון שהמנהיגות השולטת אז היתה מנהיגות חילונית גמורה, ואפילו אנטי תורתית, ומכיון שהם סברו שתורתינו הקדושה היא אוסף גיבוב של חוקים מיושנים הטובים לזמן שעברו, אבל לא למאה העשרים המודרנית, ומכיון שהם העריצו והחשיבו את חוקי האתיקה שהאנושות חקקה ברוב תבונתה, ובפרט את חוקי התרבות המערבית הנאורה, ע"כ לא ביצעו את הנ"ל, הגם שהיו אז יכולים לעשות זאת בקלות. כי פעולה כזו לא התאימה לאידיאל ההומניזם והצדק שבער בקירבם. ולא זו בלבד, אלא החזירו לבתיהם חלק גדול מן האוכלוסיה המוסלמית שברחה.
ונמצא שבמו ידיהם חפרו את קברה של המדינה שהקימו, כי האוכלוסיה הערבית במשך השנים עד הלום, התעצמה ומונה מליונים, בתוך הארץ, וכעת הם תובעים את ארץ ישראל לרשותם. ואין להם ענין בשום פשרה או שלום, אלא הם תובעים את הכל. וגם אלה היותר חכמים מתוכם שמדברים על שלום, הרי זה רק משחק בעלמא, כי מסתירים את כוונתם להשמיד את עצם מציאות מדינת ישראל, וכל יהודי באשר הוא יהודי. אבל אותם חכמים אינם משנים דבר, כי ממילא השליטה הברורה היום היא למוסלמים הקיצונים, אשר אינם מסתירים את דעתם האמיתית, תחת מסוה פוליטי, אלא הכריזו ג'יהאד על כל יהודי באשר הוא יהודי, עד "שיחרור" אדמות פלסטין כלשונם. והנה פירות ההומניזם והצדק הדגולים של מנהיגי ישראל החילונים, נגבו במשך עשרות השנים שעברו - אלפים אלפים של יהודים שנשחטו על לא עוול בכפם.
ב) אבל ההומניזם והצדק אינו נחלת העבר, גם היום עדיין ההומניזם החילוני גובה מחיר כבד, דם יהודים נשפך כמים. והיום אין זה רק בהתנחלויות, אלא בכל ארץ ישראל כולה. ההומניזם החילוני המציא מושג דמיוני לגבי האוכלוסיה הערבית: מחבלים ואזרחים. כלומר, אלה שמעונינים במלחמה ואלה שמעונינים בשלום.
זהו מושג דמיוני לכל הדעות, והומצא רק בכדי להזין את דמיון השלום ההזוי של עוקרי דת ישראל. כי הלא ידוע איך שבמוסדות החינוך הערביים מטיפים יומם ולילה להשמדת ישראל ולהשמדת יהודים, ומחלב זה יונקים כבר תינוקות קטנים. וענין זה רואים בבירור בתוצאות הבחירות האחרונות שנעשו שם, כאשר יותר משבעים אחוזים הצביעו בעד החמאס הקורא בגלוי להשמדת מדינת ישראל ולהשמדת הכופרים היהודים. וא"כ איך אפשר לומר שיש ביניהם כאלה שאינם אויבים לעם ישראל? את זאת יודע כל תינוק של בית רבן, שהגוי שונא את היהודי, כי כך כתוב בתורתינו הקדושה פעמים רבות. אבל למי שאינו קשור לתורה, זוהי ידיעה דמיונית. ובכל פעם שנתקלים בעוד מעשה אכזריות מפליא של הגוים, אשר רוצחים באכזריות רבה נשים וילדים, נעשים רודפי השלום מזועזעים, ומשתדלים לטשטש זאת מהר מאד, כי אין זה מתאים לתפישת עולמם ההומנית אודות רדיפת השלום של אומות העולם.
אבל על סמך הדמיון ההזוי הזה, כאשר נרצחים יהודים, ע"כ אין הצבא הישראלי מנחית מהלומה ניצחת על המרצחים, אלא מפציץ משרדים ריקים, ומנסה לפגוע רק ב"מחבלים", וח"ו אם בטעות פוגעים ב"אזרח חף מפשע" אזי כל רודפי הצדק והשלום מתקיפים את האחראים, ותמונות משודרות בעולם כולו על הברבריות של צה"ל, ואנו נלחצים מאד מתגובות העולם, ומעמידים את האחראים לדין על רצח חפים מפשע, ומחלישים את כוחו של הצבא לחלוטין, כי אף חייל אינו רוצה להסתבך עם הממשל ההומני הלזה. ומזה יוצא אשר הערבים מרגישים שידם על העליונה, כי אין תגובה ראויה לשמה מצדינו. וע"כ מתגברים עוד יותר במעשה ההרג וההרס כנגדינו.
וע"ז נאמר "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". כי אפילו אם נניח שהדמיון ההזוי שלהם, הוא מציאותי, ויש כאלה שהם "אזרחים חפים מפשע" שבאמת מעונינים בשלום, הלא זה שהם מאפשרים למרצחים להיות ביניהם, צריך לבטל כל הססנות בתגובתינו, בבואנו להגן על ילדינו. כי מדוע אינם מקיאים מתוכם את המרצחים? ומדוע מאפשרים להם להתחבא ביניהם? אלא ודאי שניחא להם בכל מעשי הרציחה. וא"כ מי שמאפשר למחבלים הפוגעים בנו בפועל, לשהות במחיצתו, דמו בראשו.
ודאי שאינני גורס בעקבות דברי אלו, שאנו צריכים לנקוט בפעולת השמדה של כלל האוכלוסיה הערבית ללא הבחנה, ח"ו. אבל כאשר אנו מבצעים פעולות מוות כנגד מחבלי המוות שלהם, איננו צריכים להיות עדינים כ"כ, מן הטעמים האמורים.
ג) מאידך גיסא, כבר לפני שנים היו יכולים להפסיק לכל האוכלוסיות הערביות מים חשמל וגז, ולעשות צעדים מרחיקי לכת שיגרמו להם להסתלק מפה, ולהתפנות לארצות ערב שמסביבינו. היינו אפילו יכולים לעזור להם לעשות זאת, בצורה ההוגנת ביותר. כפי שממשלת ישראל פינתה מתישבים יהודים, היתה יכולה לפנות את הערבים, ולפצותם על כך. ובכך היתה מתקיימת מצוות התורה הנ"ל.
אבל שוב נכנס כאן ההומניזם הרצחני, אשר מקיז את דמם של טובי בנינו - הלא זה לא הומני לנקוט בצעד ברוטאלי אשר כזה. ולכן אנו מספקים מים חשמל דלק ושאר תשתיות למרצחי בנינו ובנותינו, ואפילו מסייעים בידם ברוב רחמנותינו להקים מפעלים שונים, ותומכים בכלכלתם. והגדילו לעשות מנהיגי ישראל אשר מסרו בידם נשק, בכדי שיוכלו להקים "מדינה" מודרנית עם צבא ומשטרה. ובמהרה טפחו הערבים על פניהם של הטפשים הנ"ל, כאשר השתמשו בנשק נגד יהודים כמובן. וכהיום גם המנהיגים החילונים מודים שאין כלל עם מי לשבת סביב שלחן הדיונים, באשר האוכלוסיה הערבית מורכבת מכנופיות כנופיות, וכלל אינה מסוגלת לנהל אורח חיים נאור של מדינה מסודרת. וכהיום גם הם מודים, שאין כ"כ תקוה ל"שלום" ההזוי הנ"ל, באשר אין שותף כלל בצד השני.
ד) הרי לנו שבגלל שאין תורה בישראל, אלא יש חוקים חילונים, ע"כ אין כלל ראיה נכונה וברורה בקרב מנהיגי העם, אלא כעורים מגששים קיר, מחליטים החלטות ע"פ חוקי המוסר האנושי, אשר רוצח את טובי בנינו ובנותינו. ומתעלמים מן הצו האלוקי האלמנטרי - "הבא להרגך השכם להרגו". ולו היו מכירים את הגיון התורה היו משכילים לדעת שאצל הגוי יש שנאה תהומית ליהודי, שנאה גנטית שאינו יכול למשול בה כלל, כפי שאמרו חז"ל (שבת פ"ט ע"א) שנתינת התורה היתה בהר אשר כונה בשם סיני, לרמז - כי אוטומטית עם נתינת התורה לעם ישראל ירדה שנאה תהומית לאומות העולם, ששונאות את עם ישראל, באשר דרך ישראל התורתית מהוה ניגוד גמור להפקרות יצריהם. אלא כיון שאין לרוב העם קשר עם התורה, לכן מפתחים דמיונות של שלום ואחוה בהקשר לאומות העולם.
ה) ובכלל, כל החיבור בינינו לבין מנהיגי מדינות העולם הוא שגוי, כי מה לישראל להתחבר עם מנהיגים גוים? ומדוע צריך לתת להם להביע את דעתם בנוגע לארצינו? ומה לנו לשמוע בכלל את הביקורת שלהם לגבי פעולותינו? הלא אנו מצווים להגן על חיינו, ותו לא. אלא שאת זאת מבינים רק אנשי התורה, שאסור לנו כלל להתחבר עם הגוים, ולא לקבל מהם כלום, לא פיזי ולא רעיוני, לא להתחשב בדעתם ובביקורתם, אלא עלינו לקבל אך ורק את תורת ישראל בתור דרך חיים, ואז תצלח דרכינו. אנו חייבים לבנות את עצמינו סביב האידאולוגיה של התורה, שהיא האידאולוגיה היהודית המקורית, ולהתנתק לגמרי מכל קשר עם אומות העולם, עם רעיונותיהם דעותיהם ותרבותם. כך נוכל להבנות. כך מורה לנו התורה: "הן עם לבדד ישכון, ובגוים לא יתחשב".
והנה כל אלה שאינם קשורים לתורה, וממילא אין להם זהות יהודית, ונטלו בתור אלטרנטיבה זהות שאולה מתוך חיבורם עם אומות העולם, הם המורידים לשאול תחתית את העם והארץ והמדינה. וזוהי באופן כללי הזהות החילונית, אשר שייכת לכל אדם שאינו קשור לתורה, ובכלל זה - ההנהגה במדינה זו, התיקשורת, אנשי האקדמיה, השופטים המשפט, וכו'. וממילא, כיון שאין להנהגה זהות יהודית, אלא כל חיותם והגיגיהם ומחשבותיהם, וסולם הערכים שלהם, וסולם המוסר שלהם, וכל ערכי התרבות שלהם, הכל נלקח מאומות העולם, ממילא מחובקים בחיבוק פיזי ורעיוני עם אומות העולם. וזה גורם שאין עמוד שדרה איתן יהודי, ואין אחיזה בשום ערך יהודי, כולל דרך החיים היהודית המסורתית, חגי ישראל ומועדיו, ארץ ישראל, חינוך יהודי, משפט יהודי וכו', כל אלה אינם תופסים מקום.
ממילא ברור שאומות העולם הן שקובעות מה יהיה גורלה של ארץ ישראל, ומה יהיה גורל האנשים החיים בארץ ישראל, כמו"כ הן שקובעות שאין ליהודים את הזכות להגן על עצמם, מטעם שכל נסיון להגן על חיי יהודים שנטבחים על לא עוול בכפם, מוגדר מיד כפשע מלחמה וכרצח, ולכן נגזר עלינו למות לפי תפישתם, כי אין לנו את הזכות להגן על חיי נשינו וילדינו. ומכיון שלהנהגה אין זהות יהודית, אלא זהות נוכרית, אינם מסוגלים להתנגד לכל הקביעות הנ"ל של אומות העולם.
וזו הסיבה שהכניסו מאומות העולם השונאות את עם ישראל וחותרות תחתיו, גם אל המוסד השלטוני המחוקק, ובמו ידיהם נתנו זכות ותוקף שלטוני לאלו החפצים למוטט את מדינת ישראל.
וזוהי גם הסיבה שהתקשורת בארצינו מצטטת באופן אובססיבי את ההגדרות השליליות שמגדירות אומות העולם אותנו, מטעם שכל הווית האנשים הללו, היא הויה נכרית של אידאולוגיות זרות לרוח היהדות, היונקת אך ורק מאומות העולם, ממילא ודאי שלגיטימי בעיניהם לצטט השכם והערב את ההגדרות השליליות שמגדירות אומות העולם אותנו. הדבר דומה לילד, שלא נתנו לו שום זכות להתפתח באופן עצמאי, מצד האישיות שלו עצמו, אלא את האישיות שלו עצמו קברו, והכניסו במוחו דעות אחרות נכריות השוללות אותו עצמו. ממילא גם כשיגדל אין בכוחו וברצונו לזהות את עצמו, להביא משהו מתוך עצמו, אלא כל זהותו בנויה מדעות שאולות, נכריות, השוללות אותו, וסופו לאבדון.
והנה מחמת החיבור עם דעות אומות העולם, פינתה ההנהגה החילונית אלפי אנשים ממקומות ישוביהם בגוש קטיף, ותמורת זאת קיבלו "שלום", בדמות אלפי פצצות המוטלות יום יום על ערים בישראל. וכמו"כ היום מפציצים מלבנון את ישובי ישראל, גם זהו מטעם שעזבו את דרום לבנון, והותירו להם את היכולת להתחמש בצורה מאסיבית, חימוש מתוחכם ומודרני. המציאות א"כ מוכיחה שבכל פעם שאנו עוזבים ומתקפלים, והכל בשם ה"שלום" הנכסף, אזי אנו מקבלים מלחמה בתמורה, ורציחות והריגות וחטיפות, ודם יהודים נשפך כמים על לא עוול בכפם, והכל כשר על מזבח "השלום" הארור.
ו) יש לציין עוד הישג הומני נפלא להפליא שיצרו מחוקקי ישראל, בשיתוף עם הערבים היושבים בכנסת: "חוק הגיזענות". חוק זה מפליל כל אדם השולל את זולתו על רקע גזעו ומוצאו הלאומי. ומתוקף חוק זה כל יהודי הקורא קריאה נגד הערבים בפומבי כבר מואשם בגיזענות, ומושווה לפשיזם הנאצי, אשר חוקק את חוקי הגזע הידועים.
1) יל"ו שתורתנו לפי"ז היא גזענית, באשר היא מחייבת לנקות את ארץ ישראל מנוכחות של אומות העולם כנ"ל. ובכלל מחייבת את עם ישראל להתנתק מן הגוים, כמ"ש: "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". ולכן התורה אוסרת עלינו שום התקרבות לגוי, לא לאכול מבישולם, ולא מאפיתם, ולא לשתות מינם, וכו' וכו', בכדי שח"ו לא נתחתן איתם. ונמצא א"כ שתפישת עולמם של המחוקקים, ותפישת העולם של התורה היא מנוגדת לחלוטין. וברור את מי עלינו להעדיף.
ויש לציין שבמידה מסוימת אכן תורתינו מצווה אותנו לשמור על הגזע היהודי, באשר התורה רואה ביהודי את הגזע העליון. דהנה המציאות מוכיחה שצורת החיים המוסרית ביותר שישנה בעולם, ומיושמת הלכה למעשה ע"י קבוצת אנשים המכונים "יהודים", היא התורה הקדושה, המיושמת ע"י אותו חלק בעם ישראל, אשר שומר על זהותו המקורית מכל טשטוש וטמיעה. כי הנה ידוע שאומות העולם סירבו לקבל את התורה, ורק עם ישראל קיבל, באמרו: "נעשה ונשמע". ועל זה רדפו אותנו אומות העולם שנות דור, והקיזו נהרות של דם מן העם היהודי, מחמת שנאתם אותנו, על עליונותנו המוסרית, הרוחנית.
אולם כדאי לעיין בדברי רבינו בעה"ס בנידון דנן (ספר מתן תורה, מאמר הערבות):
"אי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת, כאמרם ז"ל שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון ולא רצו לקבלה, כלומר שהיו שקועים בזוהמת האהבה העצמית עד למעלה מחוטמם, אלו בניאוף ואלו בגזל ורציחה וכדומה, עד שלא היה אפשר להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עימהם, אם מסכימים לפרוש מאהבה העצמית.
ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון שיהיו מוכשרים לקבלת התורה זולת בני אברהם יצחק ויעקב שזכות אבותם עמדה להם, וכמו שאמרו רז"ל: "האבות קיימו כל התורה עוד בטרם שניתנה", שפירושו שמתוך רוממות נשמתן הייתה להם היכולת להשיג ולבא בכל דרכי ה' בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדביקותו ית' בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא הייתה להם האפשרות לקיימם כלל, (כנ"ל אות ט"ז). שבלי ספק הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשית של אבותינו הק' פעלו הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה, וזכותם זו עמדה להם לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה קיבל עליו את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא נעשה ונשמע. ומטעם זה נבחרנו מתוך הכרח לעם סגולה מכל העמים. ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד נכנסו בערבות הדרושה ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר, וזה פשוט כי מציאות היא.
אולם הגמר של תיקון העולם, יהיה בהכנסת כל באי העולם בסוד עבודתו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ודייק הכתוב "ביום ההוא" ולא לפני זה, וכן כמה כתובים: "כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו', ונהרו אליו כל הגויים וגו'". אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם דומה לתפקידם של אבותינו הק' כלפי האומה הישראלית, דהיינו כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה, שלולא אבותינו שקיימו כל התורה מטרם שניתנה, כי אז לא היינו משובחים כלל משאר האומות כמובן, (כנ"ל אות י"ט). כמו כן מוטל על האומה הישראלית ע"י העסק בתורה ובמצוות לשמה, להכשיר את עצמן ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא דביקותו ית' כמבואר.
ובדברים הללו מתבאר היטב מה שעמדנו לעיל, במה שניתנה התורה בייחוד אל גזע האומה הישראלית, כי זהו ודאי ואין כאן ב' דעות בדבר, אשר דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד: כשחור כלבן וכצהוב בלי שום הבדל מעיקרו, אולם מתוך ירידתו של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל שהוא עניין האהבה העצמית השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עימהם ולהסביר להם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת הזולת, מלבד האומה הישראלית, אשר מכוח שהקדים להם השעבוד להמלכות הפראית של מצרים ארבע מאות שנה בייסורים גדולים ונוראים, ונודע דברי חז"ל שאמרו "מה מלח ממתק את הבשר כן ייסורין ממרקין עונותיו של אדם", דהיינו שמביאין אל הגוף הזדככות גדולה, ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הק' עמדה להם, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה.
ומכוח ב' הקדמות אלו נעשו אז מוכשרים לדבר הזה, דע"כ מכנה אותם הכתוב בעת ההיא בלשון יחיד, כמ"ש "ויחן שם ישראל נגד ההר", ופירשו חז"ל כאיש אחד בלב אחד, מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה סילק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו הייתה רק להועיל לחברו, כמו שהוכחנו לעיל במשמעות המצווה של ואהבת לרעך כמוך, עיין שם היטב. ונמצא שהתלכדו יחד כל היחידים שבאומה ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה כמבואר.
ולפיכך מתוך ההכרח האמור, ניתנה התורה בייחוד לאומה הישראלית גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה, כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, נתקנה ונעשתה האומה הישראלית כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו, באופן שניצוצי ההזדככות הללו הולכים ומתרבים יום יום כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה השרויים בגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', וכף החובה יתבער מן הארץ". עד כאן דבריו הקדושים.
ונמצאנו למדים מן הדברים הללו, שאין העדפת האומה היהודית כמין גזענות אבסולוטית ח"ו, אלא רק העדפת הגזע היהודי, מטעם שהוא בהווה היחיד המסוגל לקבל על עצמו את העקרונות המוסריים של אהבת הזולת, לפי צווי התורה. אבל רבינו מדגיש שבסופו של תהליך - כל אומות העולם, כשחור כלבן כצהוב, כולן תהיינה שוות בענין השגת הדביקות האלוקית, וקבלת הטוב והעונג. וא"כ הגזענות הזו של התורה אינה בנויה על שנאה עיורת לבני אומות אחרות, אלא היא בנויה על הצורך להגן על המעוז האחרון של המוסר האנושי, מפני השפעות זרות, וכל זאת לא רק מטעם דאגה לעם ישראל, אלא מטעם דאגה לאנושות כולה, בכדי שישראל בסופו של תהליך יוכלו להיות אור לגוים. ונמצא לפי"ז שאליבא דאמת אין התורה גזענית כלל.
2) הנה עם ישראל לא עשה שום רע לעם הגרמני, לא רצח ולא שדד, להפך: היהודים באירופה היו מושפלים ונדכאים, ובכל זאת הגרמנים החליטו להשמידם על בסיס גזעי, זו ודאי גזענות. אבל כאשר יהודי בארץ ישראל קורא נגד הערבים, ובעד סילוקם מארץ ישראל, ואי שיתופם במוסדות ההנהגה, הלא זהו רק מטעם שהם רוצחים וטובחים את בנינו ובנותינו החפים מכל פשע, והם שואפים לחסל לחלוטין את מציאותינו עלי אדמות, א"כ מה בין זה לבין גזענות? ובקשר לדעה ההומנית לגבי רודפי השלום שבין הערבים, והחפים מפשע, כבר כתבנו לעיל.
ו) ובכלל, הרעיון והחזון ההומניסטי של שלום עם הערבים הוא מן משאלה אוילית לא מציאותית, כי ברור שאדם צריך לעשות שלום קודם עם אלה הקרובים אליו, ורק אח"כ עם הרחוקים. הבה נפעל לשלום בין יהודים, ומה לנו עם הגוים? אלא שזהו רעיון תורני, כפי שאמרו חז"ל: "עניי עירך קודמים, ואח"כ עניי עיר אחרת". וכבר ציינו שכל השבר הגדול של מדינת ישראל, הוא מטעם שנשענים על מנהיגים שהם אנטי תורתיים לחלוטין, ועל חוקי אומות העולם, וממילא כיון שעזבו את השי"ת, לחפש להם אידאלים זרים מקרב אומות העולם, לכן בזאת הכריזו שמד וחורבן על מדינת ישראל ותושביה. כי כל שאינו מחובר עם המציאות האלוקית, עם הבורא ותורתו, אין לו כלל זכות קיום. כל מערכת שבנויה על שקר, ולא על אמת, תקרוס, במוקדם או במאוחר.
הבה ונלך בדרך התורה, הבה נפעל לשלום בין יהודים בתחילה. מדוע זה יש כל כך הרבה גירושין? זהו מטעם שאדם לא מסוגל לחיות בשלום עם אשתו. ומדוע זה בתי המשפט ובתי הסוהר מלאים עברינים, זהו מטעם שאין חינוך לשלום בין אדם לחבירו, ואין אכפתיות מהחברה בכללה. וא"כ מה לכם לדבר על שלום עם ערבים?
ובאם תשאלו, הלא ודאי יש גם אידיאל של שלום בינלאומי!? זה נכון, וכבר נתנבאו הנביאים לגבי חזון השלום של אחרית הימים: "וכתתו חרבותם לאתים, וגר זאב עם כבש" וכו', וגם רבינו בעה"ס כותב שזו המטרה הנכספת לעתיד לבוא. אבל באופן מעשי שייך לדבר על שלום עם אומות העולם, רק אחר שאנו נקים פה בארץ ישראל מודל של חברה אשר חיה בינה לבין עצמה בשלום ובאהבה, כפי צווי התורה, אז נוכל להוות אור לגוים, וליצור שלום ביננו לבינם, ולהיות מודל לשלום בינם לבין עצמם. אבל כל זמן שבבית עדיין לא עשינו סדר, מה לנו להתיפיף ברעיונות של שלום, כלפי אומות העולם, הרחוקות מאיתנו?
ז) זאת ועוד: רק בלב אנשי התורה חקוק שארץ ישראל היא של עם ישראל ללא ספק, כי אנשי תורה הוגים ולומדים יומם ולילה במקרא במשנה בגמרא ובקבלה, על השייכות והזיקה האבסולוטית בין עם ישראל לארץ ישראל. אבל לאנשים שאינם קשורים בתורה, ולא מעניין להם מה שכתוב בתורה, אין בטחון כלל, שיש לעם היהודי זכות להיות בארץ ישראל, אחר שנטשה במשך אלפיים שנה. כי ע"פ הגיון ההומניזם המזויף - מה אשמים המוסלמים בזה שהיהודים סבלו באירופה כ"כ? הלא בנתיים המוסלמים הקימו את ביתם כאן, וישבו כאן משך מאות רבות של שנים, וא"כ הבעלות להם היא. ונמצא שהאוכלוסיה החילונית, אינה מרגישה כלל זכות ובעלות על ארץ ישראל, וברור א"כ שאחיזתה בארץ ישראל היא טכנית בלבד, ומאד מעומעמת ומעורפלת וחלשה, והיא נשענת על החלטת האומות המאוחדות ב 1947.... במקום להשען על דבר האלקים. ולכן אין מלחמתם מלחמה נחרצת, וכל התנהלותם הססנית ותלושה ביותר. וע"כ גם התגובות המיליטנטיות שמגיבה ההנהגה, היא רק ע"פ ההתקפות המוסלמיות עלינו, דהיינו כל התנהלותם היא בעצם רק הגנה על חיי תושבים (שגם זאת אינם מצליחים לעשות) בלבד, אבל לא תביעה ברורה וגאה על שייכותינו לארץ הקודש. ומכיון שכ"כ חלשה העמידה של האוכלוסיה החילונית ביחס לארץ ישראל, ברור שתישמט מידיהם, כי אם אדם בעצמו אינו מאמין שדירתו שייכת לו, ודאי שבמוקדם או במאוחר יבואו זדים ויטלוה ממנו.
אבל את כל הנ"ל מסוגלים להבין רק אנשי תורה, אנשים שיש להם חיבור או קשר, כל אחד לפי דרגה דיליה, עם בורא העולם. אבל אנשים שאינם מקושרים עם בורא העולם, אלא עם אידאלים נוכריים, וחיים חיים זרים ליהודים ויהדות, יחריבו את המדינה, ויפילוה לבור שחת רח"ל, בגלל כל הסיבות שמנינו. ומי יודע איזה מחיר דמים כבד יגבה מאיתנו על עזיבת תורת ה'? ה' ישמור ויציל.
ח) ואם תשאלו אותי: הלא בעימות הנוכחי בצפון, לכאורה ההנהגה מגיבה כראוי, גם נדמה שנוקטת יד יותר חזקה מול הפורעים בדרום, וא"כ לכאורה כבר הכל טוב. אין הדבר כך: כי כבר נעשו כל כך הרבה שגיאות בעבר כנ"ל, וכעת כבר הגענו למצב שפשוט סדר קיומינו ההכרחי הפשוט בערי ישראל הפך לבלתי נסבל, לכן מגיבים ביד חזקה. אבל לא אתפלא באם אומות העולם תלחצנה, אזי נגיע גם למצב שבו נורמת החיים היא תחת הפגזות. כי ללא התורה, וללא אחיזה בהשי"ת, אלא באחיזה באומות העולם, אין עמוד שידרה, אין חוסן, ואין יציבות. ולמרבה הצחוק מנסים להרים קצת את המוראל בעם, וקוראים להרמת דגלים, וסיסמאות כגון "ישראל חזקה", וכו', אין ממש בכל אלה, כי ישות שאינה קשורה ומושתתת על הבורא יתברך, אין לה עמידות וזכות קיום.
ט) סיכום: כל הנ"ל נכתב באופן עקרוני, להראות איך ללא תורה ומצוות טועה עם ישראל:
1) בהתחברותו עם אומות העולם, עם רעיונותיהם, בקבלת טובות הנאה מהם, ובהתחשבות עם הביקורת שלהם.
2) בנסיון לעשות שלום עם אומות העולם, במקום לעשות שלום בין היהודים (לאחר שיכון שלום בין יהודים, ונחיה חיי אהבה בעז"ה, אז בהחלט יגיע גם הזמן ליצור שלום עם גוים).
3) באי התקשרות בעלותית ריבונית שורשית לארץ ישראל.
4) בויתורים ונסיגות מארץ ישראל המולידים רק התחזקות של אויבי ישראל, והתגברות רציחות יהודים כתוצאה מכך.
5) במתן עזרה לאוכלוסיה הערבית ולמנהיגיה, במקום באופן שיטתי לנקוט בפעולות שתיגרומנה להם שיעזבו את הארץ.
6) ביצירת דמיון כאילו יש בין הערבים אוכלוסיה שלימה אשר רוצה שלום וצדק, ומוכנה להכיר במדינת ישראל ובתושביה, ולחיות לצידה בשלום וביחס אנושי, בעוד שהמציאות מוכיחה את ההפך הגמור.
י) מן הצד השני רבינו בעה"ס כותב במכתביו כך - צריך להשוות את שכר הפועל הערבי לשכר הפועל היהודי, כי אסור שיהא הפועל הערבי מקופח!!!
דברים אלו מלמדים אותנו, שכל הרעיונות הנ"ל, צריכים להיות השקפות כלליות, אבל כאשר עומדים אנו אחד מול אחד, אדם יהודי מול אדם ערבי (שאינו מגלה שום סימן של עוינות ותוקפנות), אנו צריכים כן לכבדו, ולהתנהג אליו בשיא היושר. כי "חביב אדם שנברא בצל"ם", וגם בו מלובש השי"ת. עד כדי כך, שרבינו כתב שצריך להשוות את שכר הפועל הערבי לשכר הפועל היהודי, היינו שאין זה ממדת היושר לנצלו, כאילו היה בהמה ללא דעת. זו היא השקפת התורה. נמצא, לכתחילה היינו צריכים לשלוח את כל האוכלוסיה הערבית לארצות ערב, אבל אם מטעמים שונים לא עשינו זאת, היינו לכל הפחות צריכים להתיחס אליהם בצורה הוגנת ויפה.
וגם לזה לא שמה לב האוכלוסיה החילונית במשך כל השנים, כי אינה קשורה לתורה. נמצא, מצד אחד לא עשו שום צעדים להרחיקם מארץ ישראל, מצד שני ניצלו אותם עד תום, ככח עבודה זול, בצורה השפילה ביותר, מפני שלא היו מתוחכמים דים לעמוד על שלהם. ואלו התוצאות שקיבלנו: אוכלוסיה ערבית שמונה היום כבר מליונים, והיא עוינת ורצחנית, כי סבורה ובצדק, שהיהודים ניצלו את תמימותם, חמסו מהם את אדמתם, ואת כל כוחותיהם.
ומה שכתבתי לעיל שכולם שונאי ישראל, זהו רק לגבי הענין הנ"ל (שמלחמתינו מולם צריכה להיות בהתאם, ללא סלחנות והתיפיפות יתר). ואני סבור שאכן כך הוא, שכך אומרת התורה וחז"ל, וכך היא האמת. ומ"מ אין אנו צריכים להשיב להם באותה מטבע של שנאה, אלא כן להתיחס אליהם בזמן שאדם עומד מול אדם בצורה הוגנת ישרה ומכובדת. או יותר נכון כהגדרת חז"ל: "כבדהו וחשדהו", היינו מצד אחד לכבד ולהתנהג אליו ביושר, מצד ב' צריך לחשוד, שמא רוצה לגרום לך נזק.
נמצא, אנו צריכים להמצא בין ב' קצוות: מצד אחד ההתיחסות הכללית צריכה להיות לפי העקרונות המנוים לעיל. מצד ב', כאשר אדם עומד מול אדם, צריך להתיחס אפילו באהבה, כי אהבה יכולה להוליד אהבה. אבל אין הצד הב' צריך להוריד כהוא זה את עירנותינו מפני מזיקים, ואת תגובתינו לגבי מזיקים, שצריכה להיות קשה חדה ובלתי מתפשרת, כי עלינו להגן על עצמינו ועל ילדינו. ולכן ההליכה היא על חבל דק.
יא) ובאם תשאלו אותי לסיכום: האם אני גורס למעשה את הגברת הפעילות המלחמתית נגד המחבלים הערבים בארץ ישראל ומחוצה לה, ובאופן מאסיבי יותר ממה שנעשה עד כה? והאם אני גורס באמת שצריכים לנתק את המים החשמל וכו' בשטחי יש"ע? והאם אני גורס שאנו צריכים בכלל להתנתק מן הגוים, הן מבחי' תרבותית הן מבחי' רעיונית והן מבחי' מדינית? והאם אני גורס שבכלל איננו צריכים לבוא במגעים דיפלומטיים עם הערבים בקשר לשלום? אומר לכם: הבאתי את הנקודות הנ"ל, רק בכדי להראות את נחיצות התורה. לכן הדבר האמיתי שאני סבור שצריך להעשות, הוא לא אף אחד מן הפעולות הנ"ל, כי אם אין תורה, לא תוכלנה להתבצע הפעולות הנ"ל בשום אופן, באשר אין תשתית רעיונית ומוסרית לכל הנ"ל, ללא תורה. לכן אני סבור שהפעולה היחידה המתבקשת היא קודם כל חזרתינו לתורה, חזרתינו לרעיונות לאידאלים לשורשים המקוריים של עם ישראל. כשזה יקרה, כל הנ"ל יקרה באופן טבעי. ובאם זה לא יקרה, אזי כלום לא יוכל להתבצע. לכן זו מסקנתי מכל המאמר הזה: אנו חייבים לחזור לעקרונות האלוקיים של התורה, פשוט ללומדה, ולהפנימה בדרכי חיינו, הן האדם הפרטי והן החברה הישראלית בכללה. הן תורת הנגלה, והן תורת הנסתר, מב' אלו נוכל להבנות נכון, בעזרת השם, ונוכל לכונן את חיינו באופן אשר טוב לאלקים ואדם, לאומות העולם ולנו.
וזהו שאומרת לנו התורה (דברים ד' א'): וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם: רואים אנו שלא נוכל לזכות לחיות חיים אמיתים, ולא נוכל לזכות לירושת ארץ אבותינו, באופן מלא בלתי מעורער, באופן מושלם מכל הבחינות, הן מבחינה בטחונית הן מבחינה כלכלית, אלא רק בזמן שנחיה את החוקים והמשפטים אשר השי"ת מלמד אותנו לעשות.
מבחינה הלכתית- אם ההפצצות של האויב הופכות להיות פיקוח נפש, אזי חובה לעזוב את מקום ההפצצה, מדין "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". וכן חובה להשתתף בצער הציבור, ולהתפלל למען שלום הציבור. ובכלל ימים אלו הם ימי בין המיצרים שחובה לנהוג בהם כובד ראש, ומחשבה, ולא להתעסק בבילוים ובתענוגים.
כל טוב לך ולמשפחתך.
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
תשובה: מבחינה פנימית- הלא זוהי התופעה המתרחשת בתוך כל אחד, שהגוי רוצה להשמיד את היהודי, ומיצר ומציק לו כמה שיותר. פירוש: הרצון לקבל רוצה שליטה בלעדית באדם, ולא ינוח ולא ישקוט עד שישמיד את כל ניצוצי ההשפעה שיש באדם, ובא בתחבולות שונות כנגד כל ניצוץ של אהבת הזולת, וכנגד כל שביב של קבלת עול מלכות שמים. וזוהי מלחמת אומות העולם בנו מדור לדור, ונסיונותיהם להשמידנו ללא הניד עפעף, בצורות האכזריות ביותר. וכעת המלחמה על השליטה בארץ ישראל, שהיא הנפש הפנימית של האדם.
אולם להלחם עם הגוי אפשר רק בעזרת כח התורה, דהלא לשם כך נתן לנו השי"ת את התורה, רק בכדי שיהיו לנו כלים להלחם עם הגוי שבתוכינו. אבל יהודי שאין לו תורה, אין לו את הכח ואת האפשרות להלחם עם הגוי ולנצחו, ע"כ הגוי שולט בארץ ישראל, דהיינו בנפש הפנימית של האדם, ועושה עם היהודי כזדון לבו. וצריכים להתפלל ע"ז, שיהיה בבחי' "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". אבל מתי יש לאדם תפילה כזו? רק אחרי שניסה ועשה את כל מה שביכולתו, ומרגיש שזה למעלה מכוחותיו, אבל אם אדם לא מנסה, ממילא אין לו חסרון ותפילה שה' ילחם עבורו.
מבחינה חיצונית- כתוב (פרשת מסעי, במדבר ל"ג):
(נ) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:
(נא) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן:
(נב) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ:
(נג) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ:
(נד) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ, אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ:
(נה) וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ:
(נו) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם:
אומר רש"י במקום: "והורשתם את הארץ": והורשתם אותה מיושביה, ואז "וישבתם בה" - תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה.
א) נמצאנו למדים מן הפסוקים הללו, שיש מצוה מן התורה לישראל לנקות את ארץ ישראל מנוכחות של אומות אחרות. וזאת היינו צריכים לעשות במלחמת העצמאות ב 1948. אבל כיון שהמנהיגות השולטת אז היתה מנהיגות חילונית גמורה, ואפילו אנטי תורתית, ומכיון שהם סברו שתורתינו הקדושה היא אוסף גיבוב של חוקים מיושנים הטובים לזמן שעברו, אבל לא למאה העשרים המודרנית, ומכיון שהם העריצו והחשיבו את חוקי האתיקה שהאנושות חקקה ברוב תבונתה, ובפרט את חוקי התרבות המערבית הנאורה, ע"כ לא ביצעו את הנ"ל, הגם שהיו אז יכולים לעשות זאת בקלות. כי פעולה כזו לא התאימה לאידיאל ההומניזם והצדק שבער בקירבם. ולא זו בלבד, אלא החזירו לבתיהם חלק גדול מן האוכלוסיה המוסלמית שברחה.
ונמצא שבמו ידיהם חפרו את קברה של המדינה שהקימו, כי האוכלוסיה הערבית במשך השנים עד הלום, התעצמה ומונה מליונים, בתוך הארץ, וכעת הם תובעים את ארץ ישראל לרשותם. ואין להם ענין בשום פשרה או שלום, אלא הם תובעים את הכל. וגם אלה היותר חכמים מתוכם שמדברים על שלום, הרי זה רק משחק בעלמא, כי מסתירים את כוונתם להשמיד את עצם מציאות מדינת ישראל, וכל יהודי באשר הוא יהודי. אבל אותם חכמים אינם משנים דבר, כי ממילא השליטה הברורה היום היא למוסלמים הקיצונים, אשר אינם מסתירים את דעתם האמיתית, תחת מסוה פוליטי, אלא הכריזו ג'יהאד על כל יהודי באשר הוא יהודי, עד "שיחרור" אדמות פלסטין כלשונם. והנה פירות ההומניזם והצדק הדגולים של מנהיגי ישראל החילונים, נגבו במשך עשרות השנים שעברו - אלפים אלפים של יהודים שנשחטו על לא עוול בכפם.
ב) אבל ההומניזם והצדק אינו נחלת העבר, גם היום עדיין ההומניזם החילוני גובה מחיר כבד, דם יהודים נשפך כמים. והיום אין זה רק בהתנחלויות, אלא בכל ארץ ישראל כולה. ההומניזם החילוני המציא מושג דמיוני לגבי האוכלוסיה הערבית: מחבלים ואזרחים. כלומר, אלה שמעונינים במלחמה ואלה שמעונינים בשלום.
זהו מושג דמיוני לכל הדעות, והומצא רק בכדי להזין את דמיון השלום ההזוי של עוקרי דת ישראל. כי הלא ידוע איך שבמוסדות החינוך הערביים מטיפים יומם ולילה להשמדת ישראל ולהשמדת יהודים, ומחלב זה יונקים כבר תינוקות קטנים. וענין זה רואים בבירור בתוצאות הבחירות האחרונות שנעשו שם, כאשר יותר משבעים אחוזים הצביעו בעד החמאס הקורא בגלוי להשמדת מדינת ישראל ולהשמדת הכופרים היהודים. וא"כ איך אפשר לומר שיש ביניהם כאלה שאינם אויבים לעם ישראל? את זאת יודע כל תינוק של בית רבן, שהגוי שונא את היהודי, כי כך כתוב בתורתינו הקדושה פעמים רבות. אבל למי שאינו קשור לתורה, זוהי ידיעה דמיונית. ובכל פעם שנתקלים בעוד מעשה אכזריות מפליא של הגוים, אשר רוצחים באכזריות רבה נשים וילדים, נעשים רודפי השלום מזועזעים, ומשתדלים לטשטש זאת מהר מאד, כי אין זה מתאים לתפישת עולמם ההומנית אודות רדיפת השלום של אומות העולם.
אבל על סמך הדמיון ההזוי הזה, כאשר נרצחים יהודים, ע"כ אין הצבא הישראלי מנחית מהלומה ניצחת על המרצחים, אלא מפציץ משרדים ריקים, ומנסה לפגוע רק ב"מחבלים", וח"ו אם בטעות פוגעים ב"אזרח חף מפשע" אזי כל רודפי הצדק והשלום מתקיפים את האחראים, ותמונות משודרות בעולם כולו על הברבריות של צה"ל, ואנו נלחצים מאד מתגובות העולם, ומעמידים את האחראים לדין על רצח חפים מפשע, ומחלישים את כוחו של הצבא לחלוטין, כי אף חייל אינו רוצה להסתבך עם הממשל ההומני הלזה. ומזה יוצא אשר הערבים מרגישים שידם על העליונה, כי אין תגובה ראויה לשמה מצדינו. וע"כ מתגברים עוד יותר במעשה ההרג וההרס כנגדינו.
וע"ז נאמר "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". כי אפילו אם נניח שהדמיון ההזוי שלהם, הוא מציאותי, ויש כאלה שהם "אזרחים חפים מפשע" שבאמת מעונינים בשלום, הלא זה שהם מאפשרים למרצחים להיות ביניהם, צריך לבטל כל הססנות בתגובתינו, בבואנו להגן על ילדינו. כי מדוע אינם מקיאים מתוכם את המרצחים? ומדוע מאפשרים להם להתחבא ביניהם? אלא ודאי שניחא להם בכל מעשי הרציחה. וא"כ מי שמאפשר למחבלים הפוגעים בנו בפועל, לשהות במחיצתו, דמו בראשו.
ודאי שאינני גורס בעקבות דברי אלו, שאנו צריכים לנקוט בפעולת השמדה של כלל האוכלוסיה הערבית ללא הבחנה, ח"ו. אבל כאשר אנו מבצעים פעולות מוות כנגד מחבלי המוות שלהם, איננו צריכים להיות עדינים כ"כ, מן הטעמים האמורים.
ג) מאידך גיסא, כבר לפני שנים היו יכולים להפסיק לכל האוכלוסיות הערביות מים חשמל וגז, ולעשות צעדים מרחיקי לכת שיגרמו להם להסתלק מפה, ולהתפנות לארצות ערב שמסביבינו. היינו אפילו יכולים לעזור להם לעשות זאת, בצורה ההוגנת ביותר. כפי שממשלת ישראל פינתה מתישבים יהודים, היתה יכולה לפנות את הערבים, ולפצותם על כך. ובכך היתה מתקיימת מצוות התורה הנ"ל.
אבל שוב נכנס כאן ההומניזם הרצחני, אשר מקיז את דמם של טובי בנינו - הלא זה לא הומני לנקוט בצעד ברוטאלי אשר כזה. ולכן אנו מספקים מים חשמל דלק ושאר תשתיות למרצחי בנינו ובנותינו, ואפילו מסייעים בידם ברוב רחמנותינו להקים מפעלים שונים, ותומכים בכלכלתם. והגדילו לעשות מנהיגי ישראל אשר מסרו בידם נשק, בכדי שיוכלו להקים "מדינה" מודרנית עם צבא ומשטרה. ובמהרה טפחו הערבים על פניהם של הטפשים הנ"ל, כאשר השתמשו בנשק נגד יהודים כמובן. וכהיום גם המנהיגים החילונים מודים שאין כלל עם מי לשבת סביב שלחן הדיונים, באשר האוכלוסיה הערבית מורכבת מכנופיות כנופיות, וכלל אינה מסוגלת לנהל אורח חיים נאור של מדינה מסודרת. וכהיום גם הם מודים, שאין כ"כ תקוה ל"שלום" ההזוי הנ"ל, באשר אין שותף כלל בצד השני.
ד) הרי לנו שבגלל שאין תורה בישראל, אלא יש חוקים חילונים, ע"כ אין כלל ראיה נכונה וברורה בקרב מנהיגי העם, אלא כעורים מגששים קיר, מחליטים החלטות ע"פ חוקי המוסר האנושי, אשר רוצח את טובי בנינו ובנותינו. ומתעלמים מן הצו האלוקי האלמנטרי - "הבא להרגך השכם להרגו". ולו היו מכירים את הגיון התורה היו משכילים לדעת שאצל הגוי יש שנאה תהומית ליהודי, שנאה גנטית שאינו יכול למשול בה כלל, כפי שאמרו חז"ל (שבת פ"ט ע"א) שנתינת התורה היתה בהר אשר כונה בשם סיני, לרמז - כי אוטומטית עם נתינת התורה לעם ישראל ירדה שנאה תהומית לאומות העולם, ששונאות את עם ישראל, באשר דרך ישראל התורתית מהוה ניגוד גמור להפקרות יצריהם. אלא כיון שאין לרוב העם קשר עם התורה, לכן מפתחים דמיונות של שלום ואחוה בהקשר לאומות העולם.
ה) ובכלל, כל החיבור בינינו לבין מנהיגי מדינות העולם הוא שגוי, כי מה לישראל להתחבר עם מנהיגים גוים? ומדוע צריך לתת להם להביע את דעתם בנוגע לארצינו? ומה לנו לשמוע בכלל את הביקורת שלהם לגבי פעולותינו? הלא אנו מצווים להגן על חיינו, ותו לא. אלא שאת זאת מבינים רק אנשי התורה, שאסור לנו כלל להתחבר עם הגוים, ולא לקבל מהם כלום, לא פיזי ולא רעיוני, לא להתחשב בדעתם ובביקורתם, אלא עלינו לקבל אך ורק את תורת ישראל בתור דרך חיים, ואז תצלח דרכינו. אנו חייבים לבנות את עצמינו סביב האידאולוגיה של התורה, שהיא האידאולוגיה היהודית המקורית, ולהתנתק לגמרי מכל קשר עם אומות העולם, עם רעיונותיהם דעותיהם ותרבותם. כך נוכל להבנות. כך מורה לנו התורה: "הן עם לבדד ישכון, ובגוים לא יתחשב".
והנה כל אלה שאינם קשורים לתורה, וממילא אין להם זהות יהודית, ונטלו בתור אלטרנטיבה זהות שאולה מתוך חיבורם עם אומות העולם, הם המורידים לשאול תחתית את העם והארץ והמדינה. וזוהי באופן כללי הזהות החילונית, אשר שייכת לכל אדם שאינו קשור לתורה, ובכלל זה - ההנהגה במדינה זו, התיקשורת, אנשי האקדמיה, השופטים המשפט, וכו'. וממילא, כיון שאין להנהגה זהות יהודית, אלא כל חיותם והגיגיהם ומחשבותיהם, וסולם הערכים שלהם, וסולם המוסר שלהם, וכל ערכי התרבות שלהם, הכל נלקח מאומות העולם, ממילא מחובקים בחיבוק פיזי ורעיוני עם אומות העולם. וזה גורם שאין עמוד שדרה איתן יהודי, ואין אחיזה בשום ערך יהודי, כולל דרך החיים היהודית המסורתית, חגי ישראל ומועדיו, ארץ ישראל, חינוך יהודי, משפט יהודי וכו', כל אלה אינם תופסים מקום.
ממילא ברור שאומות העולם הן שקובעות מה יהיה גורלה של ארץ ישראל, ומה יהיה גורל האנשים החיים בארץ ישראל, כמו"כ הן שקובעות שאין ליהודים את הזכות להגן על עצמם, מטעם שכל נסיון להגן על חיי יהודים שנטבחים על לא עוול בכפם, מוגדר מיד כפשע מלחמה וכרצח, ולכן נגזר עלינו למות לפי תפישתם, כי אין לנו את הזכות להגן על חיי נשינו וילדינו. ומכיון שלהנהגה אין זהות יהודית, אלא זהות נוכרית, אינם מסוגלים להתנגד לכל הקביעות הנ"ל של אומות העולם.
וזו הסיבה שהכניסו מאומות העולם השונאות את עם ישראל וחותרות תחתיו, גם אל המוסד השלטוני המחוקק, ובמו ידיהם נתנו זכות ותוקף שלטוני לאלו החפצים למוטט את מדינת ישראל.
וזוהי גם הסיבה שהתקשורת בארצינו מצטטת באופן אובססיבי את ההגדרות השליליות שמגדירות אומות העולם אותנו, מטעם שכל הווית האנשים הללו, היא הויה נכרית של אידאולוגיות זרות לרוח היהדות, היונקת אך ורק מאומות העולם, ממילא ודאי שלגיטימי בעיניהם לצטט השכם והערב את ההגדרות השליליות שמגדירות אומות העולם אותנו. הדבר דומה לילד, שלא נתנו לו שום זכות להתפתח באופן עצמאי, מצד האישיות שלו עצמו, אלא את האישיות שלו עצמו קברו, והכניסו במוחו דעות אחרות נכריות השוללות אותו עצמו. ממילא גם כשיגדל אין בכוחו וברצונו לזהות את עצמו, להביא משהו מתוך עצמו, אלא כל זהותו בנויה מדעות שאולות, נכריות, השוללות אותו, וסופו לאבדון.
והנה מחמת החיבור עם דעות אומות העולם, פינתה ההנהגה החילונית אלפי אנשים ממקומות ישוביהם בגוש קטיף, ותמורת זאת קיבלו "שלום", בדמות אלפי פצצות המוטלות יום יום על ערים בישראל. וכמו"כ היום מפציצים מלבנון את ישובי ישראל, גם זהו מטעם שעזבו את דרום לבנון, והותירו להם את היכולת להתחמש בצורה מאסיבית, חימוש מתוחכם ומודרני. המציאות א"כ מוכיחה שבכל פעם שאנו עוזבים ומתקפלים, והכל בשם ה"שלום" הנכסף, אזי אנו מקבלים מלחמה בתמורה, ורציחות והריגות וחטיפות, ודם יהודים נשפך כמים על לא עוול בכפם, והכל כשר על מזבח "השלום" הארור.
ו) יש לציין עוד הישג הומני נפלא להפליא שיצרו מחוקקי ישראל, בשיתוף עם הערבים היושבים בכנסת: "חוק הגיזענות". חוק זה מפליל כל אדם השולל את זולתו על רקע גזעו ומוצאו הלאומי. ומתוקף חוק זה כל יהודי הקורא קריאה נגד הערבים בפומבי כבר מואשם בגיזענות, ומושווה לפשיזם הנאצי, אשר חוקק את חוקי הגזע הידועים.
1) יל"ו שתורתנו לפי"ז היא גזענית, באשר היא מחייבת לנקות את ארץ ישראל מנוכחות של אומות העולם כנ"ל. ובכלל מחייבת את עם ישראל להתנתק מן הגוים, כמ"ש: "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". ולכן התורה אוסרת עלינו שום התקרבות לגוי, לא לאכול מבישולם, ולא מאפיתם, ולא לשתות מינם, וכו' וכו', בכדי שח"ו לא נתחתן איתם. ונמצא א"כ שתפישת עולמם של המחוקקים, ותפישת העולם של התורה היא מנוגדת לחלוטין. וברור את מי עלינו להעדיף.
ויש לציין שבמידה מסוימת אכן תורתינו מצווה אותנו לשמור על הגזע היהודי, באשר התורה רואה ביהודי את הגזע העליון. דהנה המציאות מוכיחה שצורת החיים המוסרית ביותר שישנה בעולם, ומיושמת הלכה למעשה ע"י קבוצת אנשים המכונים "יהודים", היא התורה הקדושה, המיושמת ע"י אותו חלק בעם ישראל, אשר שומר על זהותו המקורית מכל טשטוש וטמיעה. כי הנה ידוע שאומות העולם סירבו לקבל את התורה, ורק עם ישראל קיבל, באמרו: "נעשה ונשמע". ועל זה רדפו אותנו אומות העולם שנות דור, והקיזו נהרות של דם מן העם היהודי, מחמת שנאתם אותנו, על עליונותנו המוסרית, הרוחנית.
אולם כדאי לעיין בדברי רבינו בעה"ס בנידון דנן (ספר מתן תורה, מאמר הערבות):
"אי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת, כאמרם ז"ל שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון ולא רצו לקבלה, כלומר שהיו שקועים בזוהמת האהבה העצמית עד למעלה מחוטמם, אלו בניאוף ואלו בגזל ורציחה וכדומה, עד שלא היה אפשר להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עימהם, אם מסכימים לפרוש מאהבה העצמית.
ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון שיהיו מוכשרים לקבלת התורה זולת בני אברהם יצחק ויעקב שזכות אבותם עמדה להם, וכמו שאמרו רז"ל: "האבות קיימו כל התורה עוד בטרם שניתנה", שפירושו שמתוך רוממות נשמתן הייתה להם היכולת להשיג ולבא בכל דרכי ה' בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדביקותו ית' בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא הייתה להם האפשרות לקיימם כלל, (כנ"ל אות ט"ז). שבלי ספק הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשית של אבותינו הק' פעלו הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה, וזכותם זו עמדה להם לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה קיבל עליו את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא נעשה ונשמע. ומטעם זה נבחרנו מתוך הכרח לעם סגולה מכל העמים. ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד נכנסו בערבות הדרושה ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר, וזה פשוט כי מציאות היא.
אולם הגמר של תיקון העולם, יהיה בהכנסת כל באי העולם בסוד עבודתו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ודייק הכתוב "ביום ההוא" ולא לפני זה, וכן כמה כתובים: "כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו', ונהרו אליו כל הגויים וגו'". אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם דומה לתפקידם של אבותינו הק' כלפי האומה הישראלית, דהיינו כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה, שלולא אבותינו שקיימו כל התורה מטרם שניתנה, כי אז לא היינו משובחים כלל משאר האומות כמובן, (כנ"ל אות י"ט). כמו כן מוטל על האומה הישראלית ע"י העסק בתורה ובמצוות לשמה, להכשיר את עצמן ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא דביקותו ית' כמבואר.
ובדברים הללו מתבאר היטב מה שעמדנו לעיל, במה שניתנה התורה בייחוד אל גזע האומה הישראלית, כי זהו ודאי ואין כאן ב' דעות בדבר, אשר דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד: כשחור כלבן וכצהוב בלי שום הבדל מעיקרו, אולם מתוך ירידתו של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל שהוא עניין האהבה העצמית השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עימהם ולהסביר להם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת הזולת, מלבד האומה הישראלית, אשר מכוח שהקדים להם השעבוד להמלכות הפראית של מצרים ארבע מאות שנה בייסורים גדולים ונוראים, ונודע דברי חז"ל שאמרו "מה מלח ממתק את הבשר כן ייסורין ממרקין עונותיו של אדם", דהיינו שמביאין אל הגוף הזדככות גדולה, ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הק' עמדה להם, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה.
ומכוח ב' הקדמות אלו נעשו אז מוכשרים לדבר הזה, דע"כ מכנה אותם הכתוב בעת ההיא בלשון יחיד, כמ"ש "ויחן שם ישראל נגד ההר", ופירשו חז"ל כאיש אחד בלב אחד, מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה סילק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו הייתה רק להועיל לחברו, כמו שהוכחנו לעיל במשמעות המצווה של ואהבת לרעך כמוך, עיין שם היטב. ונמצא שהתלכדו יחד כל היחידים שבאומה ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה כמבואר.
ולפיכך מתוך ההכרח האמור, ניתנה התורה בייחוד לאומה הישראלית גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה, כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, נתקנה ונעשתה האומה הישראלית כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו, באופן שניצוצי ההזדככות הללו הולכים ומתרבים יום יום כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה השרויים בגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', וכף החובה יתבער מן הארץ". עד כאן דבריו הקדושים.
ונמצאנו למדים מן הדברים הללו, שאין העדפת האומה היהודית כמין גזענות אבסולוטית ח"ו, אלא רק העדפת הגזע היהודי, מטעם שהוא בהווה היחיד המסוגל לקבל על עצמו את העקרונות המוסריים של אהבת הזולת, לפי צווי התורה. אבל רבינו מדגיש שבסופו של תהליך - כל אומות העולם, כשחור כלבן כצהוב, כולן תהיינה שוות בענין השגת הדביקות האלוקית, וקבלת הטוב והעונג. וא"כ הגזענות הזו של התורה אינה בנויה על שנאה עיורת לבני אומות אחרות, אלא היא בנויה על הצורך להגן על המעוז האחרון של המוסר האנושי, מפני השפעות זרות, וכל זאת לא רק מטעם דאגה לעם ישראל, אלא מטעם דאגה לאנושות כולה, בכדי שישראל בסופו של תהליך יוכלו להיות אור לגוים. ונמצא לפי"ז שאליבא דאמת אין התורה גזענית כלל.
2) הנה עם ישראל לא עשה שום רע לעם הגרמני, לא רצח ולא שדד, להפך: היהודים באירופה היו מושפלים ונדכאים, ובכל זאת הגרמנים החליטו להשמידם על בסיס גזעי, זו ודאי גזענות. אבל כאשר יהודי בארץ ישראל קורא נגד הערבים, ובעד סילוקם מארץ ישראל, ואי שיתופם במוסדות ההנהגה, הלא זהו רק מטעם שהם רוצחים וטובחים את בנינו ובנותינו החפים מכל פשע, והם שואפים לחסל לחלוטין את מציאותינו עלי אדמות, א"כ מה בין זה לבין גזענות? ובקשר לדעה ההומנית לגבי רודפי השלום שבין הערבים, והחפים מפשע, כבר כתבנו לעיל.
ו) ובכלל, הרעיון והחזון ההומניסטי של שלום עם הערבים הוא מן משאלה אוילית לא מציאותית, כי ברור שאדם צריך לעשות שלום קודם עם אלה הקרובים אליו, ורק אח"כ עם הרחוקים. הבה נפעל לשלום בין יהודים, ומה לנו עם הגוים? אלא שזהו רעיון תורני, כפי שאמרו חז"ל: "עניי עירך קודמים, ואח"כ עניי עיר אחרת". וכבר ציינו שכל השבר הגדול של מדינת ישראל, הוא מטעם שנשענים על מנהיגים שהם אנטי תורתיים לחלוטין, ועל חוקי אומות העולם, וממילא כיון שעזבו את השי"ת, לחפש להם אידאלים זרים מקרב אומות העולם, לכן בזאת הכריזו שמד וחורבן על מדינת ישראל ותושביה. כי כל שאינו מחובר עם המציאות האלוקית, עם הבורא ותורתו, אין לו כלל זכות קיום. כל מערכת שבנויה על שקר, ולא על אמת, תקרוס, במוקדם או במאוחר.
הבה ונלך בדרך התורה, הבה נפעל לשלום בין יהודים בתחילה. מדוע זה יש כל כך הרבה גירושין? זהו מטעם שאדם לא מסוגל לחיות בשלום עם אשתו. ומדוע זה בתי המשפט ובתי הסוהר מלאים עברינים, זהו מטעם שאין חינוך לשלום בין אדם לחבירו, ואין אכפתיות מהחברה בכללה. וא"כ מה לכם לדבר על שלום עם ערבים?
ובאם תשאלו, הלא ודאי יש גם אידיאל של שלום בינלאומי!? זה נכון, וכבר נתנבאו הנביאים לגבי חזון השלום של אחרית הימים: "וכתתו חרבותם לאתים, וגר זאב עם כבש" וכו', וגם רבינו בעה"ס כותב שזו המטרה הנכספת לעתיד לבוא. אבל באופן מעשי שייך לדבר על שלום עם אומות העולם, רק אחר שאנו נקים פה בארץ ישראל מודל של חברה אשר חיה בינה לבין עצמה בשלום ובאהבה, כפי צווי התורה, אז נוכל להוות אור לגוים, וליצור שלום ביננו לבינם, ולהיות מודל לשלום בינם לבין עצמם. אבל כל זמן שבבית עדיין לא עשינו סדר, מה לנו להתיפיף ברעיונות של שלום, כלפי אומות העולם, הרחוקות מאיתנו?
ז) זאת ועוד: רק בלב אנשי התורה חקוק שארץ ישראל היא של עם ישראל ללא ספק, כי אנשי תורה הוגים ולומדים יומם ולילה במקרא במשנה בגמרא ובקבלה, על השייכות והזיקה האבסולוטית בין עם ישראל לארץ ישראל. אבל לאנשים שאינם קשורים בתורה, ולא מעניין להם מה שכתוב בתורה, אין בטחון כלל, שיש לעם היהודי זכות להיות בארץ ישראל, אחר שנטשה במשך אלפיים שנה. כי ע"פ הגיון ההומניזם המזויף - מה אשמים המוסלמים בזה שהיהודים סבלו באירופה כ"כ? הלא בנתיים המוסלמים הקימו את ביתם כאן, וישבו כאן משך מאות רבות של שנים, וא"כ הבעלות להם היא. ונמצא שהאוכלוסיה החילונית, אינה מרגישה כלל זכות ובעלות על ארץ ישראל, וברור א"כ שאחיזתה בארץ ישראל היא טכנית בלבד, ומאד מעומעמת ומעורפלת וחלשה, והיא נשענת על החלטת האומות המאוחדות ב 1947.... במקום להשען על דבר האלקים. ולכן אין מלחמתם מלחמה נחרצת, וכל התנהלותם הססנית ותלושה ביותר. וע"כ גם התגובות המיליטנטיות שמגיבה ההנהגה, היא רק ע"פ ההתקפות המוסלמיות עלינו, דהיינו כל התנהלותם היא בעצם רק הגנה על חיי תושבים (שגם זאת אינם מצליחים לעשות) בלבד, אבל לא תביעה ברורה וגאה על שייכותינו לארץ הקודש. ומכיון שכ"כ חלשה העמידה של האוכלוסיה החילונית ביחס לארץ ישראל, ברור שתישמט מידיהם, כי אם אדם בעצמו אינו מאמין שדירתו שייכת לו, ודאי שבמוקדם או במאוחר יבואו זדים ויטלוה ממנו.
אבל את כל הנ"ל מסוגלים להבין רק אנשי תורה, אנשים שיש להם חיבור או קשר, כל אחד לפי דרגה דיליה, עם בורא העולם. אבל אנשים שאינם מקושרים עם בורא העולם, אלא עם אידאלים נוכריים, וחיים חיים זרים ליהודים ויהדות, יחריבו את המדינה, ויפילוה לבור שחת רח"ל, בגלל כל הסיבות שמנינו. ומי יודע איזה מחיר דמים כבד יגבה מאיתנו על עזיבת תורת ה'? ה' ישמור ויציל.
ח) ואם תשאלו אותי: הלא בעימות הנוכחי בצפון, לכאורה ההנהגה מגיבה כראוי, גם נדמה שנוקטת יד יותר חזקה מול הפורעים בדרום, וא"כ לכאורה כבר הכל טוב. אין הדבר כך: כי כבר נעשו כל כך הרבה שגיאות בעבר כנ"ל, וכעת כבר הגענו למצב שפשוט סדר קיומינו ההכרחי הפשוט בערי ישראל הפך לבלתי נסבל, לכן מגיבים ביד חזקה. אבל לא אתפלא באם אומות העולם תלחצנה, אזי נגיע גם למצב שבו נורמת החיים היא תחת הפגזות. כי ללא התורה, וללא אחיזה בהשי"ת, אלא באחיזה באומות העולם, אין עמוד שידרה, אין חוסן, ואין יציבות. ולמרבה הצחוק מנסים להרים קצת את המוראל בעם, וקוראים להרמת דגלים, וסיסמאות כגון "ישראל חזקה", וכו', אין ממש בכל אלה, כי ישות שאינה קשורה ומושתתת על הבורא יתברך, אין לה עמידות וזכות קיום.
ט) סיכום: כל הנ"ל נכתב באופן עקרוני, להראות איך ללא תורה ומצוות טועה עם ישראל:
1) בהתחברותו עם אומות העולם, עם רעיונותיהם, בקבלת טובות הנאה מהם, ובהתחשבות עם הביקורת שלהם.
2) בנסיון לעשות שלום עם אומות העולם, במקום לעשות שלום בין היהודים (לאחר שיכון שלום בין יהודים, ונחיה חיי אהבה בעז"ה, אז בהחלט יגיע גם הזמן ליצור שלום עם גוים).
3) באי התקשרות בעלותית ריבונית שורשית לארץ ישראל.
4) בויתורים ונסיגות מארץ ישראל המולידים רק התחזקות של אויבי ישראל, והתגברות רציחות יהודים כתוצאה מכך.
5) במתן עזרה לאוכלוסיה הערבית ולמנהיגיה, במקום באופן שיטתי לנקוט בפעולות שתיגרומנה להם שיעזבו את הארץ.
6) ביצירת דמיון כאילו יש בין הערבים אוכלוסיה שלימה אשר רוצה שלום וצדק, ומוכנה להכיר במדינת ישראל ובתושביה, ולחיות לצידה בשלום וביחס אנושי, בעוד שהמציאות מוכיחה את ההפך הגמור.
י) מן הצד השני רבינו בעה"ס כותב במכתביו כך - צריך להשוות את שכר הפועל הערבי לשכר הפועל היהודי, כי אסור שיהא הפועל הערבי מקופח!!!
דברים אלו מלמדים אותנו, שכל הרעיונות הנ"ל, צריכים להיות השקפות כלליות, אבל כאשר עומדים אנו אחד מול אחד, אדם יהודי מול אדם ערבי (שאינו מגלה שום סימן של עוינות ותוקפנות), אנו צריכים כן לכבדו, ולהתנהג אליו בשיא היושר. כי "חביב אדם שנברא בצל"ם", וגם בו מלובש השי"ת. עד כדי כך, שרבינו כתב שצריך להשוות את שכר הפועל הערבי לשכר הפועל היהודי, היינו שאין זה ממדת היושר לנצלו, כאילו היה בהמה ללא דעת. זו היא השקפת התורה. נמצא, לכתחילה היינו צריכים לשלוח את כל האוכלוסיה הערבית לארצות ערב, אבל אם מטעמים שונים לא עשינו זאת, היינו לכל הפחות צריכים להתיחס אליהם בצורה הוגנת ויפה.
וגם לזה לא שמה לב האוכלוסיה החילונית במשך כל השנים, כי אינה קשורה לתורה. נמצא, מצד אחד לא עשו שום צעדים להרחיקם מארץ ישראל, מצד שני ניצלו אותם עד תום, ככח עבודה זול, בצורה השפילה ביותר, מפני שלא היו מתוחכמים דים לעמוד על שלהם. ואלו התוצאות שקיבלנו: אוכלוסיה ערבית שמונה היום כבר מליונים, והיא עוינת ורצחנית, כי סבורה ובצדק, שהיהודים ניצלו את תמימותם, חמסו מהם את אדמתם, ואת כל כוחותיהם.
ומה שכתבתי לעיל שכולם שונאי ישראל, זהו רק לגבי הענין הנ"ל (שמלחמתינו מולם צריכה להיות בהתאם, ללא סלחנות והתיפיפות יתר). ואני סבור שאכן כך הוא, שכך אומרת התורה וחז"ל, וכך היא האמת. ומ"מ אין אנו צריכים להשיב להם באותה מטבע של שנאה, אלא כן להתיחס אליהם בזמן שאדם עומד מול אדם בצורה הוגנת ישרה ומכובדת. או יותר נכון כהגדרת חז"ל: "כבדהו וחשדהו", היינו מצד אחד לכבד ולהתנהג אליו ביושר, מצד ב' צריך לחשוד, שמא רוצה לגרום לך נזק.
נמצא, אנו צריכים להמצא בין ב' קצוות: מצד אחד ההתיחסות הכללית צריכה להיות לפי העקרונות המנוים לעיל. מצד ב', כאשר אדם עומד מול אדם, צריך להתיחס אפילו באהבה, כי אהבה יכולה להוליד אהבה. אבל אין הצד הב' צריך להוריד כהוא זה את עירנותינו מפני מזיקים, ואת תגובתינו לגבי מזיקים, שצריכה להיות קשה חדה ובלתי מתפשרת, כי עלינו להגן על עצמינו ועל ילדינו. ולכן ההליכה היא על חבל דק.
יא) ובאם תשאלו אותי לסיכום: האם אני גורס למעשה את הגברת הפעילות המלחמתית נגד המחבלים הערבים בארץ ישראל ומחוצה לה, ובאופן מאסיבי יותר ממה שנעשה עד כה? והאם אני גורס באמת שצריכים לנתק את המים החשמל וכו' בשטחי יש"ע? והאם אני גורס שאנו צריכים בכלל להתנתק מן הגוים, הן מבחי' תרבותית הן מבחי' רעיונית והן מבחי' מדינית? והאם אני גורס שבכלל איננו צריכים לבוא במגעים דיפלומטיים עם הערבים בקשר לשלום? אומר לכם: הבאתי את הנקודות הנ"ל, רק בכדי להראות את נחיצות התורה. לכן הדבר האמיתי שאני סבור שצריך להעשות, הוא לא אף אחד מן הפעולות הנ"ל, כי אם אין תורה, לא תוכלנה להתבצע הפעולות הנ"ל בשום אופן, באשר אין תשתית רעיונית ומוסרית לכל הנ"ל, ללא תורה. לכן אני סבור שהפעולה היחידה המתבקשת היא קודם כל חזרתינו לתורה, חזרתינו לרעיונות לאידאלים לשורשים המקוריים של עם ישראל. כשזה יקרה, כל הנ"ל יקרה באופן טבעי. ובאם זה לא יקרה, אזי כלום לא יוכל להתבצע. לכן זו מסקנתי מכל המאמר הזה: אנו חייבים לחזור לעקרונות האלוקיים של התורה, פשוט ללומדה, ולהפנימה בדרכי חיינו, הן האדם הפרטי והן החברה הישראלית בכללה. הן תורת הנגלה, והן תורת הנסתר, מב' אלו נוכל להבנות נכון, בעזרת השם, ונוכל לכונן את חיינו באופן אשר טוב לאלקים ואדם, לאומות העולם ולנו.
וזהו שאומרת לנו התורה (דברים ד' א'): וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם: רואים אנו שלא נוכל לזכות לחיות חיים אמיתים, ולא נוכל לזכות לירושת ארץ אבותינו, באופן מלא בלתי מעורער, באופן מושלם מכל הבחינות, הן מבחינה בטחונית הן מבחינה כלכלית, אלא רק בזמן שנחיה את החוקים והמשפטים אשר השי"ת מלמד אותנו לעשות.
מבחינה הלכתית- אם ההפצצות של האויב הופכות להיות פיקוח נפש, אזי חובה לעזוב את מקום ההפצצה, מדין "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". וכן חובה להשתתף בצער הציבור, ולהתפלל למען שלום הציבור. ובכלל ימים אלו הם ימי בין המיצרים שחובה לנהוג בהם כובד ראש, ומחשבה, ולא להתעסק בבילוים ובתענוגים.
כל טוב לך ולמשפחתך.
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה