שאלה: לכב' הרב גוטליב היקר, שלום רב וברכה, שבוע טוב וחודש טוב לך ולכל משפחתך.
כתוב בפרשת השבוע '' וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ ''.
ומפרש רש''י '' ועשו ארון - כמין ארונות שעושים בלא רגלים עשויים כמין ארגז שקורין אישקרי"ן (שריין שראנק) יושב על שוליו '' ומוסיף בעל הטורים וז''ל '' אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו: כל מדותיו היו שברות בחצאי אמות ללמד שכל מי שלומד תורה צריך לשבר ולהפיל עצמו ''.
כלומר התורה דורשת מכ''א מאתנו ענווה יתרה, שנאמר '' והאיש משה עניו מאד ''.ולעומת זאת יש אנשים הדוגלים בתורה ומשתמשים בתגא לכבודם הפרטי... ובמקום שאין ענווה, אין תורה.
במלים אחרות, במה מתאפינת ענוותנותו האמיתית של אדם ?
בידידות ובהוקרה.
תשובה: ענווה היא הכרת האדם את שפלות עצמו, הכרת האדם את גדלות הבורא, וביטול של האדם כלפי הבורא. וזה צריך להתבטא במעשה דיבור ומחשבה. היינו שאדם עושה מדבר וחושב רק מה שהבורא רוצה, ולא מה שהוא רוצה. ובסופו של תהליך צריך זה להתבטא גם ברצון, לרצות מה שהבורא רוצה דהיינו להשפיע.
כמו"כ אדם צריך להכיר את כל התכונות שיש לו, ולא לטשטש אותן. אם אדם הוא חכם, כריזמטי, פיקח, וכו' הוא צריך לדעת זאת. אבל צריך גם לדעת שהכל מאת השי"ת, ובשניה אחת השי"ת יכול לקחת ממך את כל מה שיש לך. את החיים, את הכשרונות, את הכסף, את המעמד, את הילדים, את האשה. לאדם אין כלום משל עצמו.
בכבוד רב
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
כתוב בפרשת השבוע '' וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ ''.
ומפרש רש''י '' ועשו ארון - כמין ארונות שעושים בלא רגלים עשויים כמין ארגז שקורין אישקרי"ן (שריין שראנק) יושב על שוליו '' ומוסיף בעל הטורים וז''ל '' אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו: כל מדותיו היו שברות בחצאי אמות ללמד שכל מי שלומד תורה צריך לשבר ולהפיל עצמו ''.
כלומר התורה דורשת מכ''א מאתנו ענווה יתרה, שנאמר '' והאיש משה עניו מאד ''.ולעומת זאת יש אנשים הדוגלים בתורה ומשתמשים בתגא לכבודם הפרטי... ובמקום שאין ענווה, אין תורה.
במלים אחרות, במה מתאפינת ענוותנותו האמיתית של אדם ?
בידידות ובהוקרה.
תשובה: ענווה היא הכרת האדם את שפלות עצמו, הכרת האדם את גדלות הבורא, וביטול של האדם כלפי הבורא. וזה צריך להתבטא במעשה דיבור ומחשבה. היינו שאדם עושה מדבר וחושב רק מה שהבורא רוצה, ולא מה שהוא רוצה. ובסופו של תהליך צריך זה להתבטא גם ברצון, לרצות מה שהבורא רוצה דהיינו להשפיע.
כמו"כ אדם צריך להכיר את כל התכונות שיש לו, ולא לטשטש אותן. אם אדם הוא חכם, כריזמטי, פיקח, וכו' הוא צריך לדעת זאת. אבל צריך גם לדעת שהכל מאת השי"ת, ובשניה אחת השי"ת יכול לקחת ממך את כל מה שיש לך. את החיים, את הכשרונות, את הכסף, את המעמד, את הילדים, את האשה. לאדם אין כלום משל עצמו.
בכבוד רב
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה