ברוכים הבאים

באתר זה תוכלו לקרוא תשובות שענה רבי אברהם מרדכי גוטליב לשאלות שנשאל בנושאים שונים.
רבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א הוא תלמידו המובהק וממשיך דרכו של רבי ברוך שלום אשלג זצוק"ל בנו בכורו של רבי יהודה לייב אשלג- בעל הסולם זצוק"ל.

חזרה לדף הבית- ברכת שלום

‏הצגת רשומות עם תוויות מועדים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מועדים. הצג את כל הרשומות

עבודה בימי החנוכה

בס"ד
שאלה: לכבוד הרב שלום
מה היא העבודה של ימי החנוכה והכוונה בזמן הדלקת הנרות?

רציתי לדעת מדוע ישנן נשמות שמתעוררות לעבודתו יתברך וכאלה שנשארות יבשות, ואין להם אפילו רצון לחפש את האמת??


בס"ד

תשובה: ל............. היקר שלום וברכה
כתוב: "נר ה' נשמת אדם", וכן כתוב "נר מצוה ותורה אור". וצריכים בזמן ההדלקה לרצות שע"י מצוות הדלקת הנרות תתעורר נשמת האדם ותגלה את בחי' האלוקות שבה, שעי"כ יוכל האדם לבטל את עצמו להשי"ת. וזה ענין החנוכה - "מסרת גיבורים ביד חלשים" היינו שכוחות הקבלה שהם בעלי כח והשפעה יתבטלו בפני כוחות ההשפעה שהם חלשים, מצד שאינם כלולים בטבע האדם. וזה ענין הדלקת החנוכיה בשמן, כי החנוכיה מרמזת על האדם, וצריך להדליקה ע"י כוחות התורה המכונים שמן.

יש בני אדם שעדיין לא התפתחו כראוי, ולכן הם יבשים ואינם מחפשים את הבורא, אבל "לא ידח ממנו נידח", ואם לא יעשו זאת בגלגול זה, יעשו זאת בגלגול הבא.

ידידך

אברהם מרדכי גוטליב

כיצר להתכונן לט' באב?

בס"ד
שאלה: לרבי שליט"א
רציתי לדעת איך בדיוק כדאי להתכונן לט' באב, ובנוסף איזה ספרים הרבי ממליץ ללמוד בזמן הצום, ועל מה צריך בעיקר להתבונן בצום?
.....

תשובה: ל..... 
זהו יום של חשבון הנפש, ואכן צריך לעשות חשבון נפש נוקב. 
ובזמן הצום אפשר ללמוד זה"ק על איכה או חלק ז'. או הדברים הידועים בנגלה ירמיהו מ' גיטין וכדומה. 
בשורות טובות, 

אמג

הקפות המזבח בפנימיות


בס"ד
שאלה: כבוד הרב שלום,
ברשותך: כתוב בשולחן ערוך ש"בזמן שבית המקדש היה קיים, בהושענא רבא, רק הכהנים היו מקיפים את הבימה".
1) מהו ההסבר בפנימיות?
2) מדוע כתוב על בית המקדש בזמן עבר - הלא מדובר במצב נפשי מעבר לזמן ומקום, הלא כן?
חג שמח לרב ולקהילה ושבת שלום, ......

תשובה: ל.....
הכהנים הם כלים זכים, לכן הם המסוגלים לקלוט את האורות המקיפים המתקבלים ע"י ההקפות. 
השולחן ערוך ממוקד בחלק הנגלה של התורה, ואינו מדבר מצד העבודה הפנימית של האדם, לכן מדבר בלשון עבר.  
ידידך אמג

הקשר בין פדיון הבן למכת בכורות


שאלה: האם כבוד הרב יוכל להסביר מה הקשר בן מכת בכורות שהיא מבחינת הספירות בכתר
 
לבין מצוות פדיון בכור וכן להסביר את המושג התגלות אור יחידה ופרעה מצד הקדושה ע"פ עבודת ה' בחסידות? 

רוב תודות
 
 ......

בסד
תשובה: קליפת מצרים מעוניינת באור היותר גדול, וזהו כתר מבחי' האורות, ומלכות מבחינת הכלים. ולכן נתן השי"ת את המכה היותר גדולה, דווקא בבחינה שאצלם היא החשובה ביותר, שבה יש את התענוג הגדול ביותר.
אבל אצל ישראל פודים את הבכורות, היינו שנותנים את האור הגדול הזה לשליטת הכהן, שהוא מדת החסד. והאבא צריך לפדותו בה' סלעים, שהוא ענין עבודת המסכים בה' מיני עביות, ולקחתו מיד הכהן, אבל רק אחר שנכלל מבחי' החסדים דכהן. ומצד עבודת ה' אנו צריכים לבטל את הבחינות שבהם הרצון לקבל חושק ביותר, ששם יש לו את שיא התאוה, ולהסתפק במועט

ידידך אברהם מרדכי גוטליב

תפילה לאישה בסוכה



שאלה: שלום כבוד הרב ,
אני משתדלת להתפלל את התפילות בסוכה וכל השכנים מאוד קרובים אלינו בסוכות שלהם. יש עניין לשמוע את הקול בתפילה, וב"שמע ישראל" אבל מצד שני לא צנוע שכולם ישמעו אותי בכך, האם עליי להתפלל בלחש או איך בדיוק?
תודה,
כל טוב.

תשובה: כן, עדיף להתפלל בלחש במצב כזה. חג שמח.

כיצד מתכוננים לחודש אלול?

בס"ד
שאלה: שלום רב לכבוד הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א,
חודש אלול חודש הרחמים הוא חודש של חשבון נפש ועשיית תשובה בין אדם לקונו ובין אדם לחברו.
נטיית לב האדם בימים אלו להוסיף בקדושה, בטהרה ,בחשבון נפש, בתשובה ,במעשים טובים ולהוסיף בלימודה של התורה הקדושה.
שאלותי הן:
א.מדוע חש האדם בימים האלו את התחושות הנ"ל ולא חש זאת במשך כל השנה?
ב.האם חודש אלול והימים הנוראים הם בגדר "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה"?
ג.האם קיימת הארה מיוחדת בימים אלו ומהם ההגדרות והגדרות ?
ד.מה יחסם של בעל "הסולם" ובנו הרב"ש זצוק"ל וזיע"א לחודש אלול והימים הנוראים?
להתייחסותו ותשבתו של כבוד הרב, אודה מקרב לב,
בברכת "איישר חיילך לאורייתא"
ובברכת "חודש טוב ומבורך וכתיבה וחתימה טובה לכבוד הרב, משפחתו ולכל תלמידיו",
תשובה: ל......... שלום וברכה,

תשובה: בכל הימים הקדושים מאיר שורש רוחני אל הענפים הגשמיים, וכל אחד מקבל לפי הכנתו וצרכיו. בימים אלו עלה משה רבינו למרום, בכדי להביא את הלוחות השניות, וירד ביום הכיפורים, שאז נקבעה סליחה לעם ישראל. השורש הרוחני הזה מתעורר בכל שנה בחודש אלול, ומושפע שפע לאלו הצמאים לכך.
בכל הימים הקדושים יש התעוררות שורש רוחני, ויש הבדל בין האור של שבת, לאור של ראש השנה, לאור של סוכות, וכו'. אבל מי שנמצא בשליטת הרצון לקבל אינו מבחין בהבדלים, אלא כמו הנחש שבכל דבר שאוכל מרגיש טעם עפר. ובמקרה הטוב אדם שעובד על עצמו מרגיש יותר את גדלות ה' בימים הללו, ואת הרצון להתבטל לה', אבל אין הבדל גדול ניכר, מטעם חוסר זכות.
בימי אלול ובעשרת ימי תשובה, ההדגשה היא על מלכות השי"ת שתשלוט על האדם ועל העולם. והיא בחי' שמאלו תחת לראשי. ימי הסוכות הם ימי אהבה וששון, בחי' ימינו תחבקני. ובשמחת תורה נעשה זווג קוב"ה וכנסת ישראל, שהוא התוצאה והתולדה מכל ההכנות הנ"ל. ולפי שיעור הכנת האדם כך מתרגשת נפשו מן הנ"ל, וממליך את השי"ת, ומתעורר לאהבתו, ולהתיחד עמו.
וליתר עיון כדאי לקרוא את המאמרים על חודש אלול באתר ברכת שלום וכמו כן בספרים ה' שמעתי שמעך, במעגלות השנה וברכת שלום מאמרים.
ידידך,
אברהם מרדכי גוטליב

על מה מרמזות 4 הכוסות בעבודת ה'?

שאלה: לכבוד הרבי שליט"א,
שמעתי שארבע הכוסות בליל הסדר הן כנגד ארבע האימהות, ובכתבי האר"י כתוב שהן כנגד החו''ג שבדעת. מאי הנפקא מינא לעבודת ה'?

תשובה: יש ד' מוחין:
א) חכמה - שהיא התגלות השי"ת לאדם, שבה האדם מקבל תענוג גדול.
ב) בינה - שהאדם מתוך התגלות השי"ת מקבל כוחות להיות משפיע, כי מרגיש שהשי"ת הוא הטוב והמטיב, ולפיכך גם הוא רוצה להיות טוב ומטיב.
ג) דעת - מיזוג של חכמה ובינה, היינו חלק להיות מקבל וחלק להיות משפיע, והחלק של ההשפעה הוא השולט. וזה נבחן לחסדים וגבורות שבדעת. החסדים שבדעת הם הארת חכמה, והגבורות שבדעת הם בחי' הרצון להשפיע ששולט.
ואלו ד' בחינות רומזים לד' כוסות, וכן לד' אמהות: שרה בחי' חכמה, רבקה בחי' בינה, לאה בחי' חסדים שבדעת, ורחל בחי' גבורות שבדעת.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב

מה משמעות עשרת המכות לפי הפנימיות?

שאלה: שלום,
ברצוני לדעת מה הפירוש של 10 המכות בפנימיות אם זו לא טרחה גדולה מדי...
תודה רבה,
תשובה: אינני יודע את המשמעות המדויקת של כל מכה. מה שאוכל לומר שבאופן כללי כל מכה נמשכת מספירה אחרת במערכת הקדושה. מכת הדם נמשכת מספירת המלכות, כי הדם הוא הנפש, והמלכות היא בחי' נפש. ומכת בכורות נמשכת מספירת הכתר, כי בכורות משמעותם האורות הגדולים ביותר אשר מתגלים מספירת הכתר. ולפי"ז יוצא אשר צפרדע נמשך מספירת היסוד, כי ביסוד תלוי ענין פריה ורביה, וכן הצפרדעים שרצו בכל ארץ מצרים. וכו' עד"ז.

מעוות לא יוכל לתקון

שאלה: אמר קהלת '' מְעֻוָּת לֹא-יוּכַל לִתְקֹן וגו' ''. האם ז''א שהאדם אינו בר- תיקון ח''ו ? שמא מעשין המקולקלים אינם נמחקים לעולם ? כלומר איך לגשר בין פסוק זה ובין ענין התיקון ?
תשובה:  חז"ל מתיחסים לענין זה, מן הצד המעשי, כלומר אם אדם לא ביצע מצוה מעשית, וכבר עבר זמנה, זאת כבר לא יוכל לתקן, כי אי אפשר להשיב את יום האתמול. וכן אם ביצע עבירה באופן מעשי, הרי העבירה כבר נעשתה והולידה תולדות בעולם, ואת התולדות הללו א"א למחוק. דוגמאות:
מסכת סוכה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבָד. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א), מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל להמנות.
מסכת חגיגה פ"א: (ו) מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
(ז) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ מְעֻוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן, זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר.
נמצא, מן הסתם אפשר לעשות תשובה על הנ"ל, אבל מ"מ א"א למחוק את המציאות הריאלית שקיימת בעולם. וכן א"א להחזיר את יום האתמול, ולבצע משהו שהיה שייך לאתמול.
ומבחינה פנימית מעוות לא יוכל לתקון זהו הרצון לקבל לתועלת עצמו, שבו לעולם אסור יהיה להשתמש, והוא לעולם ישאר לא לגיטימי. וע"כ האדם צריך לעבור לרצון לקבל עמ"נ להשפיע.
בכבוד רב ידידך
אמג



עיקר העבודה בחודש אלול

שאלה: לכבוד הרב!
לחודש אלול יש משמעות עצומה, יש הרבה שיעורים על כך, חודש הרחמים והסליחות, 40 יום של תשובה ניתנים לנו לפני ראש השנה.
הבעיה היא שאני מרגישה די אבודה בכל הנושא הזה, צריך לעבוד על כ"כ דברים שצריך להשתפר בהם או לשנות אותם, בנוסף על כך יש תחושה של מתח שמציפה, מצד אחד אני מרגישה שיש בתוכי כוחות לעשות שינוי ונוצר מזה מתח אבל בגלל שהחשיבה שלי מפוזרת אני לא מצליחה להוציא לפועל שום דבר.
אשמח אם הרב יוכל למקד אותי ולעזור לי בכדי שאוכל לנצל את הימים האלו ולהוציא את המירב מעצמי.
בתודה מראש,
תשובה: אנו צריכים להתמקד רק בדבר אחד: בגדלות הבורא יתברך, ובכל רגע ובכל ענין להשתדל לעשות את רצונו, הן בדברים בין אדם לחבירו, והן בדברים שבין אדם למקום. וזה ענין של המלכת הקב"ה עלינו, שהוא גולת הכתר של הימים הנוראים, כמ"ש "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה". ובדבר האחד הזה כלולים כל שאר הענינים.
בהצלחה

על מה לעשות תשובה?

שאלה: שמעתי מהרב בשיעור שצריך להחשיב את כל הפעולות שהיו בעבר שהם מה', גם העבירות.
והשאלה שלי היא על מה עושים תשובה? הרי הכל בא מה' , על מה אני מתחרט?
תשובה: כאשר מסתכלים על העבר, ורואים שעשינו עבירות, עלינו ליחסם לבורא יתברך. התשובה משמעותה שאנו מבקשים מהבורא שירחם עלינו, ולא יכניס אותנו למצבים של עבירה. שלא נבוא למצבים חמורים, שבגללם הבורא נאלץ להכניס אותנו למצבים של עבירה, בכדי להענישנו.
אני מצרף קטע ממאמר בספר "ה' שמעתי שמעך" הנוגע לענין זה:
האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך שהוא דבוק בו ית', כלומר שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר לחשוב שיש רשות אחרת, שהיא לא נותנת לו להיכנס לקדושה, שבידה להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש עניין כוח של סיטרא אחרא, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא יחשוב שהכל נעשה מצד ה'.
וזהו כמו שאמר הבעל שם טוב, שמי שאומר שיש כוח אחר בעולם היינו קליפות, האדם הזה נמצא בבחינת "ועבדתם אלוהים אחרים", שלאו דווקא במחשבה של כפירה הוא עובר עבירה. אלא אם הוא חושב שיש עוד רשות וכוח חוץ מה', הוא עובר עבירה. ולא עוד, אלא מי שאומר שיש לאדם רשות בפני עצמו, היינו אומר שאתמול הוא בעצמו לא היה רוצה ללכת בדרכי ה', גם זה נקרא "עובר עבירה של כפירה". כלומר שאינו מאמין שרק הבורא הוא מנהיג העולם.
אולם בזמן שעבר איזה עבירה, ובטח שהוא צריך להתחרט ולהצטער על מה שעשה את העברה, גם כאן צריכים לסדר את סדרי הצער והכאב: על איזו נקודה הוא תולה סיבת גורם העבירה, שעל נקודה זו צריך להצטער.
והאדם צריך להצטער אז ויאמר: "זה שעשיתי את העבירה, הוא מסיבת שהקב"ה זרק אותי מהקדושה, למקום טינופת לבית הכיסא, ששם מקום הפסולת". כלומר, שה' נתן לו רצון וחשק להשתעשע ולנשום אויר במקום סרחון. (ואפשר לומר המובא בספרים, שלפעמים האדם בא בגלגול חזיר, שהאדם מקבל רצון וחשק לקבל חיות מדברים שכבר אמר עליהם שהם פסולת, ועכשיו הוא שוב רצה לקבל מהם מזונות).
וכמו כן בזמן שהאדם מרגיש שעכשיו הוא נמצא בבחינת עליה, ומרגיש קצת טעם בעבודה - אל יאמר: "עכשיו אני נמצא במצב, שאני מבין שכדאי להיות עובד ה'". אלא הוא צריך לדעת, שעכשיו הוא מצא חן בעיני ה', לכן הקב"ה מקרבו, ומשום זה הוא מרגיש עכשיו טעם בעבודה. ויזהר שאף פעם לא לצאת מרשות הקדושה, לומר שיש עוד מי שפועל חוץ מהקב"ה. עכ"ל.
בברכה ידידך
אברהם מרדכי גוטליב

עבר הפסח ואנחנו עוד במצרים

שאלה: כבר עבר פסח, ואנו עדיין שקועים בתוך מצרים, זה פחות וזה יותר.
בין ביצועה של מצות הביעור ובין קיום עבודתה מבח׳ פנימית, המרחק גדול. כמ״כ בין חפצנו ובין השגת התכלית ע״י עזרת ה׳ יתברך. מה היית אומר למסכנים המרגישים חיסרון בעבודתם ?
תשובה: למסכנים המרגישים חסרון בעבודתם, הייתי אומר: אינכם מסכנים אם אתם מרגישים שאתם נמצאים במצרים, אלא בניגוד לכל העולם אשר שקוע בבהמיות, ורוצה עוד ועוד בהמיות, אתם נמצאים במצב של הכרת הרע, מטעם שהקב"ה גילה לכם את האמת, שענין הרצון לקבל לתועלת עצמו הוא רע. ולכן אתם צריכים להיות בשמחה רבה מכך. כי זו עדות שהקב"ה רוצה לקרב אתכם.
וישועת ה' כהרף עין.
ומה שיש לנו לעשות הוא להדבק בבורא, בתורתו ובמצוותיו, ולהודות לו על זה שקירב אותנו, ולחיות בשמחה רבה.
כל טוב מידידך
אברהם מרדכי גוטליב

סימני הסדר

שאלה: אודה לכבוד הרב באם יתן הסבר פנימי רוחני לגבי סימני הסדר, כגון: מרור, ביצה וכו', כך משפחתי ואנכי נקיים את הסדר כהלכתו ועפ"י בעל הסולם. בברכת חג שמח וכשר.
תשובה: המרור מרמז על המרירות שגורמים לנו המצרים, דהיינו הרצונות של הקבלה אשר בתוכינו, הצרות עין שלנו.
הביצה היא דבר דומם, שאח"כ נולד ממנה אפרוח, דהיינו שמדומם יוצאים חיים. סמל למצב ההסתרה שבו אנו נתונים, שאיננו מרגישים את מציאות הבורא, ומבחינה זו נחשבים כדוממים, אבל באם נתמיד ונתעקש בעבודת האמונה, להאמין שהשי"ת הוא טוב ומטיב, ומשגיח עלינו בהשגחה פרטית, ונשתדל ג"כ להיות טובים ומטיבים, נראה אח"כ חיים מן הביצה הזו.
זרוע מרמזת על כח השי"ת, שגאלנו בזרוע מרוממת ונטויה. הזרוע מרמזת על חוזקו האין סופי של הבורא, אשר מסוגל להוציא את האדם משעבוד טוטאלי לרצון לקבל, אל המרחבים של הרצון להשפיע.
חסה מרמזת על כך שהשי"ת חס ומרחם עלינו, ובאם אנו עושים את מירב המאמצים לצאת משליטת הרצון לקבל, הוא אכן יעזור לנו בזה.
מצה היא מלשון מצה ומריבה, ולכן נקראת לחם עוני, כי אדם שמרגיש את עצמו עני ודל ברוחניות, שאין לו רצון להשפיע, ואין לו אהבת הזולת, ואין לו אמונה בבורא, כביכול נכנס במצה ומריבה עם הקב"ה - מדוע בראו כ"כ שפל? אבל מצה ומריבה אלו מועילים, כי השי"ת חס ומרחם עליו, ונותן לו את מבוקשו. לחם עוני גם מרמז על ענין הפוך: שהאדם צריך להסתפק במועט, ולהיות שמח בחלקו, וכמה שנותנים לו ברוחניות, צריך לשמוח בו.

חג שמח וכשר
אברהם מרדכי גוטליב

סימני ראש השנה

שאלה: שלום רב ,לכבוד הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א ,
האם יש משמעות לתיקון בעולמות למנהגי סמני רה"ש ? וכן מה המשמעות הפנימית של מנהגי סמני רה"ש?
תשובה: אדמו"ר הברכת שלום זצ"ל היה אומר שזה דומה לאדם שהולך במדבר, ומחפש סימנים בכדי שידע לנווט את דרכו. כך גם אנו נוהגים סימני אמונה אלו, בכדי לסמן לעצמינו שאכן השי"ת הוא הטוב והמטיב, והוא אכן משגיח עלינו, ויקרע את רוע גזר דיננו, וכו'.

סעודה חלבית בשבועות

שאלה: לרב גוטליב הברכה והשלום.
פנייתי אליך באה לכסות שאלות שנשאלו בנוגע למאכלי חג השבועות.
ידוע כי חג השבועות נחשב כעצרת פסח. כלומר ימי ספירת העומר הינם כימי חול המועד פסח, וחג השבועות הינו כעצרת לחג הפסח. וכמו בכל חג נהוג לאכול מאכלים אשר השמחה בהם. קראתי כי למרות האמור בסוגיית אכילת מאכלי חלב בשבועות - בהגהות מנהגים לר' אייזיק טירנא, שבועות. יש פוסקי הלכה רבים - ובראשם הרמב"ם- אשר פוסקים כי מן ההכרח לשמוח בחג השבועות בארוחה בשרית וביין ואין לפסוח על כך. אלא מאי, יש הנוהגים להוסיף ארוחה חלבית לשם קיום המנהג. שאלתי הכיצד? אם קיימת המצווה לאכל מאכלי חלב בחג השבועות, איך יתכן לאכול גם מאכלי חלב באותו היום? למשל בערב החג? ובנוסף - האם אכן כפי שאומרים חלק מהפוסקים לגבי אכילת בשר בחג, האם ראוי להפריד את הארוחות לאכילת ארוחה חלבית בערב החג ובשרית למחרתו, או לא? בכבוד רב
תשובה: אצלי המנהג בחג השבועות כפי שנהג אדמו"ר זצ"ל רבי ברוך שלום אשלג זצ"ל:
ב' הסעודות - הן בלילה והן ביום הן בשריות. אלא שלאחר תפילת מוסף אנו עושים קידוש, ללא נטילת ידים, ובו אנו אוכלים מאכלי חלב כראוי. ואח"כ נוטלים ידים לסעודת החג, ומקפידים שיהיה מרחק חצי שעה בין הקידוש החלבי לבין אכילת האוכל הבשרי בסעודה.
בברכה
אברהם מרדכי גוטליב

ט"ו בשבט

שאלה: מה הענין שעושים בט"ו בשבט סעודת פירות על פי פנימיות התורה וחכמת הקבלה?
תשובה: הפירות הם עניין הדביקות בה'. כפי שאומר בהקדמת ספר הזוהר (מאמר אותיות דרב המנונא סבא) איתא שהאותיות באו לפני הקב"ה, וכל אות ביקשה שהקב"ה יברא את העולם בה. וביאר שם בפירוש "הסולם" (אות כ"ב) "דהנה נודע שזה לעומת זה עשה אלוקים, שפירושו שכנגד כל כח שיש בקדושה, עשה הקב"ה כח בס"א כנגד הקדושה, וכמו שיש ד' עולמות אבי"ע דקדושה, כן יש ד' עולמות אבי"ע דטומאה כנגדם וכו', ובאו כל האותיות כולן אף אחת מהן לא תחסר, בכדי לברוא העולם בהוראת מדרגתה בקדושה המיוחדת לאותה האות, וכל אות מהן היתה חושבת את מעלת מדרגתה, להורות שעל ידי השגת מדרגתה יוכלו בני העולם להגביר את הקדושה על הקליפות, בכדי להגיע אל גמר התיקון הנרצה. והקב"ה דחה את כל האותיות, והשיב לכל אחת מהן, שיש כנגדה אותו כח גם בקליפות, ועל כן לא ישיגו בני העולם על ידה שום בירור, עד שבאה אות הב', שהוראת מדרגתה היא הברכה, שכנגדה אין שום לעומת בקליפות, כי אל אחר אסתרס ולא עביד פירי" (=דרך הטומאה מסורסת ואינה מביאה פירות), עכ"ל.
נמצא מבואר שדבר מבורך, היינו, מה שנותן פירות. וזהו שנהגו בט"ו בשבט לערוך סעודת פירות, ומקורו בזוה"ק הנ"ל, שהברכה ניכרת דווקא בפירות, דההולך בדרך הקדושה והאמת, אזי ניכר בסופו בין עובד אלוקים ללא עבדו, כדאי' שם. וכן אמר הכתוב (תהלים א ג) 'והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וכל אשר יצליח'.
נמצא, שהפירות אליהם צריך האדם לשאוף הם אור האמונה וכל קניניו. כלומר, אדם צריך לשאוף להגיע למצב שבו חייו מושתתים על האמונה בקב"ה, גם אם הדבר נוגד את שכלו, וצריך שיהיה באדם ציור של האמונה, כלומר האדם צריך לצייר לעצמו באיזה אופן היה מתנהג לו היה נמצא במחיצתו של גדול הדור. על האדם לצייר לעצמו כיצד היה מתנהג בפועל, כיצד היה מדבר וכיצד היה חושב. כך לכל הפחות הוא צריך להתנהג בחיי היומיום שלו, הגם שאינו מרגיש את הבורא מספיק כדי שיתנהג כלפיו כך, וזוהי עבודת האמונה. אף על פי שאדם לא מרגיש ולא מבין, הוא צריך לכפות את עצמו להתנהג כך במחשבה בדיבור ובמעשה כלפי הבורא. כל אחד צריך לדמיין לעצמו כיצד הוא היה מתנהג, וכל אחד יש לו כמין דרך אחרת, כיון שלכל אחד יש תכונה אחרת וכל אחד בנוי בצורה אחרת, אבל הנקודה היא - שהאדם צריך להתנהג כך. וכך עליו להתנהג גם לגבי בין אדם לחבירו. הוא צריך לחשוב שחברו הוא אחד מגדולי הדור, ולהתנהג כלפיו בהתאם, וזוהי עבודה גדולה.
כאשר האדם רוצה להתנהג בצורה הזאת הגוף בשום אופן אינו מסכים, וזאת היא עבודת האמונה וההשפעה - אלו שני חצאים של אותו מטבע ממש, ואלו הפירות. בזמן שהאדם מבין שכל ההצלחה המקווה לו היא ההצלחה בעניין זה, אז הוא על הדרך הנכונה, הוא שואף לדברים הנכונים. יש אנשים שחושבים שפירות זה דבר אחר - פירות זה קריירה, כסף וכדו', אבל מדברים כאלו לא משיגים שום דבר.

נשים לא עושות מלאכה בזמן הדלקת נרות חנוכה

שאלה: רציתי לשאול את כ"ק אדמו"ר שליט"א מהו הענין שהנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בעוד שנרות חנוכה דולקים
(שו"ע סימן תר"ע) על פי פנימיות התורה?
תשובה: שורש ההלכה: ענין של נרות דולקים הוא כפי שהפסוק אומר - "נר מצווה ותורה אור". מצווה נקראת נר, ומצווה נקראת אמונה. ותורה - אור, והנה ודאי שאור יותר גדול מנר, כי אור זה העצם המאיר, ונר הוא רק מכשיר. דהנה יש להבחין בנפש האדם בחינת מצווה שהיא נר, שזו בחינת אמונה, בחינת תרי"ג עיטין (תרי"ג עיצות) לעבוד את ה' ולדבקה בו. ויש להבחין בנפש האדם בחינת תורה שנקרא אור, שהיא בחינת פקודין, דהיינו גילוי אור ה' המופקד בכל מצוה. "הנרות הללו שאנו מדליקים", הוי אומר שזו בחינת האמונה שבנו. אמונה נקראת שהאדם צריך לצייר לעצמו שהוא נמצא במחיצת מלך גדול ונורא ולהתנהג בהתאם - במעשה, דיבור ומחשבה.
ממילא נשים לא יכולות לעשות מלאכה בזמן שהנר דולק, כי נשים מרמזות על הרצון לקבל שבנו, ובענין שאינן עושות מלאכה יש לפרש:
א) המלאכה של הנשים היא לקבל, והן לא יכולות לקבל, מפני שהבחינה של חנוכה היא באמת בחינת כלים דהשפעה, בחינת חצי מדרגה, אז ממילא הנשים לא יכולות לעשות מלאכה בכלים שלהם שהן כלי קבלה.
ב) ענין של מלאכה נקרא בירורים, כמו במלאכת שבת, שאסור לאדם לברר כל מיני דברים, מה צריך לתקן מה לא צריך לתקן. גם כאן נשים נוהגות שלא לעשות מלאכה, פירוש: בזמן שדולק נר האמונה באדם, אז אסור לעשות מלאכת בירורים של ביקורת עצמית וכו'. דזה מצב של קו ימין באדם, בזמן שאדם דבוק באמונת ה', בגדלותו ברוממותו, ואז אין לו לעשות ביקורת אלא להיפך - יש לו אז להשתדל להיות בשמחה על כל מה שזיכה אותו ה'. לכן בזמן שהנר דולק לא שייך לעשות מלאכה.

אור החנוכה

שאלה: היום ערב חנוכה ונ''ל רצוי אם תוכל להסביר מה מסמל האור בנפשנו. ואיך אנו יכולים לעורר ניצוצות דקדושה סביבותינו?
תשובה: האור שנמצא בנפש האדם, הוא בחי' האלוקות המלובשת בנפש כל אחד מאיתנו. כי כל אדם עשוי מב' חצאים: א) המהות שלו עצמו, שהיא רצון לקבל הנאה ותענוג. וזה מתפצל לרצונות שונים: כגון רצון לקבל הבהמי, רצון לקבל כבוד, כסף, שליטה, מושכלות, וכו'. ב) השי"ת המלובש באדם. ובד"כ הענין השני הוא יותר נסתר, ואילו הענין הראשון יותר מגולה. כי הענין השני, אינו מתגלה לכל אחד, אלא רק לאדם שיש לו רצון להדבק בבורא, אצל אדם כזה, מתחיל השי"ת להתגלות ולהאיר בו לאט לאט.
והנה הופעת הבורא באדם, מלווה בתופעות הקשורות אליה: משיכה לעשות חסד עם זולתינו. משיכה להגיע למצב של אהבה, ביננו לבין זולתנו. משיכה להתבטל בפני אלקים ואדם, ולהיות רק נותן ולא מקבל.
כל זה מכונה בשפת רבינו בשם "גילוי הנקודה דקדושה שבנפש האדם". אבל גילוי האור צריך לבוא ע"י שמן זית זך כתית למאור, שהוא בחי' התורה והמצוות, כי ע"י התורה והמצוות יכול אור האלוקות להאיר באדם. ואז ינצחו המעטים את הרבים, היינו הרצונות של השפעה את הרצונות של הקבלה, והחלשים את הגיבורים, וכו'. ולזה צריך נס, כי מצד הטבע, הרצון לקבל הוא השולט שליטה ללא עוררין.
ע"י שאדם דבק באלוקות המאירה בו, ע"י שנעשה מרכבה לבורא, ע"י שהוא מלא חסד ואהבה לכל הבריות, ע"י שהוא מלא אמונה ודביקות בתורה ומצוות, הוא יכול להקרין לכל סביבותיו. אבל זאת בתנאי, שהוא עושה את כל הנ"ל, לא בכדי למצוא חן בעיני הבריות, אלא שהערכים הנ"ל חשובים בעיניו בפני עצמם. אבל אם עושה את כל הנ"ל למען הבריות, אזי כבר יש כאן פגם, ואין הדבר אמיתי.

עקידת יצחק בראש השנה

שאלה: האם תוכל לחזור על המשמעות, מבח' עבודתינו היום יומית, של הזכרת עקידת יצחק בר''ה?
תשובה: תשובתי הפשוטה היא שבראש השנה שהוא יום הדין, אנו מבקשים מהשי"ת, שנוכל לתת את כל היקר לנו להשי"ת, היינו שנתוקן בעמ"נ להשפיע לגמרי, כפי שיצחק מסר את עצמו לעקידה בלב שלם. וזו תהיה זכותינו, שעל ידה נוכל להחתם לחיים טובים.
כתיבה וחתימה טובה
שנה טובה לך ולכל משפחתך
ידידך אמג

האם לנסוע לאומן לראש השנה?

שאלה: לכבוד הרבי שליט"א,
אנו עומדים כעת לפני ראש השנה, והשאלה הבוערת: האם כדאי לנסוע לאומן או לא?
בתודה ....
תשובה: בקשר לנסיעה לאומן, דעתי שאדם צריך ללכת למקום שבו הוא מקבל אמונת גדלות הבורא, עד שעל ידה הוא מסוגל להשתנות.
אני באופן אישי סבור שהבורא אינו מצומצם להיות דוקא במקום מסוים ח"ו, כי הבורא נמצא בתוך האדם, אלא שהאדם צריך למצוא את הדרך להרגיש את הבורא המלובש בתוכו. אולם למצוא את הדרך אליו זה לא פשוט, כי בשביל זה צריכים הדרכה איך להשתנות. לכן לפי"ז צריכה להיות ההחלטה של האדם, אם הוא נוסע למקום מסוים, האם הוא מרויח את הנ"ל, או לא. וגם בענין רווחים, יש לחלק: יש רווחים רגשיים רגעיים, שאחר נשכחים, ויש רווחים יותר קבועים ואיתנים, כאשר האדם מקבל דרך איך לעבוד על עצמו, יתכן שבדרך הזו אין כ"כ הרבה התרגשות, כי הדרך עשויה מחוקים ומעקרונות, ואיננה בנויה על השתלהבות רגעית, אבל מ"מ ממנה נשאר לאדם בנין עד עד.
בהקשר הזה יש לשאול, האם יתכן שאדם יתיחס לאדם שנפטר כאל רבו?
תשובה: זהו דבר עָקָר, כי הנקודה של עשה לך רב, היא שאדם יעמוד מול אדם כמותו, ויתבטל כלפיו מחמת הערכת חשיבותו, וזה צריך להתבצע כלפי אדם חי, שבכל יום ההתבטלות והאהבה כלפיו משתנה, ובכל יום האדם נתבע לויתורים חדשים, יותר ויותר גדולים. משא"כ לגבי אדם שנפטר, לא תיתכן עבודת התבטלות כזו יום יומית, ולא מבחני אהבה, אלא רק נוסטלגיה וסנטימנטים. וידוע הסיפור אודות הרבי מנחם מנדל מקוצק זי"ע שהיה קשור בעבותות של אהבה והתבטלות כלפי רבו היהודי הקדוש, וכשהסתלק, נטל את עצמו, והסתגר בעלית גג, כי לא היה מוכן כ"כ מהר לקבל רבי אחר. והנה היהודי הקדוש, הופיע בחלומו של הרבי מקוצק, ואמר לו: הייתי רבך בחיי, ואמשיך להיות רבך לאחר מותי, ואבוא ואפקוד אותך מעת לעת, ואמר לו הרבי מקוצק: איני רוצה, כי אני רוצה רבי בעוה"ז, ולא רבי מן העוה"ב. והסיבה היא כנ"ל.
ידידך אברהם מרדכי גוטליב