שאלה: אמר קהלת '' מְעֻוָּת לֹא-יוּכַל לִתְקֹן וגו' ''. האם ז''א שהאדם אינו בר- תיקון ח''ו ? שמא מעשין המקולקלים אינם נמחקים לעולם ? כלומר איך לגשר בין פסוק זה ובין ענין התיקון ?
תשובה: חז"ל מתיחסים לענין זה, מן הצד המעשי, כלומר אם אדם לא ביצע מצוה מעשית, וכבר עבר זמנה, זאת כבר לא יוכל לתקן, כי אי אפשר להשיב את יום האתמול. וכן אם ביצע עבירה באופן מעשי, הרי העבירה כבר נעשתה והולידה תולדות בעולם, ואת התולדות הללו א"א למחוק. דוגמאות:
מסכת סוכה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבָד. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א), מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל להמנות.
מסכת חגיגה פ"א: (ו) מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
(ז) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ מְעֻוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן, זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר.
נמצא, מן הסתם אפשר לעשות תשובה על הנ"ל, אבל מ"מ א"א למחוק את המציאות הריאלית שקיימת בעולם. וכן א"א להחזיר את יום האתמול, ולבצע משהו שהיה שייך לאתמול.
ומבחינה פנימית מעוות לא יוכל לתקון זהו הרצון לקבל לתועלת עצמו, שבו לעולם אסור יהיה להשתמש, והוא לעולם ישאר לא לגיטימי. וע"כ האדם צריך לעבור לרצון לקבל עמ"נ להשפיע.
בכבוד רב ידידך
אמג
תשובה: חז"ל מתיחסים לענין זה, מן הצד המעשי, כלומר אם אדם לא ביצע מצוה מעשית, וכבר עבר זמנה, זאת כבר לא יוכל לתקן, כי אי אפשר להשיב את יום האתמול. וכן אם ביצע עבירה באופן מעשי, הרי העבירה כבר נעשתה והולידה תולדות בעולם, ואת התולדות הללו א"א למחוק. דוגמאות:
מסכת סוכה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבָד. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א), מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל להמנות.
מסכת חגיגה פ"א: (ו) מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
(ז) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ מְעֻוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן, זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר.
נמצא, מן הסתם אפשר לעשות תשובה על הנ"ל, אבל מ"מ א"א למחוק את המציאות הריאלית שקיימת בעולם. וכן א"א להחזיר את יום האתמול, ולבצע משהו שהיה שייך לאתמול.
ומבחינה פנימית מעוות לא יוכל לתקון זהו הרצון לקבל לתועלת עצמו, שבו לעולם אסור יהיה להשתמש, והוא לעולם ישאר לא לגיטימי. וע"כ האדם צריך לעבור לרצון לקבל עמ"נ להשפיע.
בכבוד רב ידידך
אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה