שאלה: שלום רב לכבוד הרב. היה לנו כבוד גדול לארח אותך ואת בני משפחתך לחצי יום טיול באזורנו. משום מה, קיימות בי תחושות מסוימות, שהרב לא היה מרוצה מיום זה, כפי שהיה מרוצה בשנה הקודמת, ולא רק בעקבות בעיית הכשרויות באוכל שהוגש. קיים בי ובבת זוגתי רצון עז, שתמשיך אתה ובני משפחתך לטייל באזורנו ולבקר אותנו בימי בין הזמנים, גם בשנים הבאות. אשמח מאוד לדעת היכן טעינו, ומה עלינו לתקן, בכדי שנוכל להשתפר לקראת השנים הבאות. בכבוד רב
תשובה: מאד נהניתי מן הטיול אתמול, הנסיעה בטבע כ"כ יפה היתה, וציפורי הנחלים בעלות חן רב. ומאד נהנתי מהכנסת האורחים הנפלאה שלך ושל זוגתך, ומן האוכל שהכינה, ואני מודה לכם על כך מקרב לבי. אתה אדם טוב ואמיתי, ויהי רצון שירבו כמוך בישראל.
בענין הכשרות: אכן היא דורשת שיפור ולימוד, ובעיקר כפי הנראה אצל בת זוגך שתחיה, כי היא עקרת הבית, עיקרו של בית. כדאי לך להקדיש זמן ללימוד הלכות בתוך הבית, אלו ואחרות:
א) המושג "קדושת שביעית", פירות השביעית קדושים הם, וצריך להתיחס אליהם כפי שמתיחסים לחפצי קדושה טלית ותפילין. אסור לזרקם או להשתמש בהם שום תשמיש בזוי, אלא צריך להניחם בשקית מיוחדת עד שיתרקבו.
ב) לא כדאי להשתמש בענין "היתר מכירה", כי הוא סודר ע"י הרב קוק זצ"ל, בכדי לתת פתרון לחקלאים שאינם שומרי תו"מ, אשר סחורתם תגיע ליהודים שאינם שומרי תו"מ. אבל לא בתור פתרון ליהודים שומרי תו"מ. כדאי לצרוך יותר - או "אוצר הארץ" או מנכרים.
ג) בענין כשרויות של עופות, לא כדאי לצרוך כשרות פשוטה של הרב ורנר. אלא כשרויות יותר מחמירות, כגון הרב רובין, הרב לנדא, הרב מחפוד, או העדה החרדית. ההבדל ביניהם הוא גדול בענין ההחמרה בכשרות השחיטה והעופות.
בכללות: כדאי עד כמה שיותר ללכת בדרך ישראל סבא שהיתה נהוגה מדורי דורות ע"י אבותינו ואמותינו, ולהשתדל ולשאוף שלא לסטות כחוט השערה מדרכם. א"כ זה לא רק ענין של לימוד ההלכות עצמן, אלא גם לימוד של הנחיצות הטוטאלית ללכת בדרך אבותינו, כי הדבר הוא בנפשינו ובנפש ילדינו, ובנפש האומה כולה (כפי שדיברנו בסוף הארוחה שלא יוכל עם ישראל להחזיק בארץ ישראל ללא התו"מ). כי אין הקב"ה ותרן, וכיון שנתן לנו את תורתו, הרי אינו מותר על תג אחד מתורתו. ולכן צריך להפנים את הנקודה הזו, שאנו צריכים להשתדל להחזיק בדרך הישנה של האבות והאמהות. ואין הנורמות הסביבתיות החדשות צריכות לקבוע כלום לגבי ענין זה, ואינן צריכות לבוא בשום חשבון ושיקול כלל. שום רפורמה, ושום רוח של קלות לגבי קיום התו"מ אינם לגיטימיות כלל. א"כ צדקת, זו לא רק בעיה של הכשרות, אלא בעיה של ההתיחסות הכללית לתו"מ, שנובעת כפי הנראה מנורמות חברתיות, של התנתקות ממה שהיה מקובל בעם ישראל מדורי דורות.
אם לא היית מבקש לא הייתי אומר לך דבר, כי גם אני צריך להשתפר עוד כ"כ הרבה בתחומים שונים, ומה לי לומר מוסר לאחרים? לא התכוננתי כלל לפנות אליך בענינים הנ"ל, אולם כיון ששאלת לכן ציינתי את הנקודות הבעיתיות שראיתי אתמול.
אבקש סליחתכם מאד, אם פגעתי בכם, והתפרצתי לדלת פתוחה, כי אני בטוח שאתם מאד רוצים להיות טובים ולהשתפר, ראיתי זאת בעיניכם. ובכל זאת המצב הכאיב לי, מה עוד שראיתי גם בבתים אחרים דברים דומים, אצל אנשים טובים כמוכם, ולדעתי הקלות הזו נובעת מרוח סביבתית שאינה לגיטימית כנ"ל.
בידידות ובהערכה
אברהם מרדכי גוטליב
תשובה: מאד נהניתי מן הטיול אתמול, הנסיעה בטבע כ"כ יפה היתה, וציפורי הנחלים בעלות חן רב. ומאד נהנתי מהכנסת האורחים הנפלאה שלך ושל זוגתך, ומן האוכל שהכינה, ואני מודה לכם על כך מקרב לבי. אתה אדם טוב ואמיתי, ויהי רצון שירבו כמוך בישראל.
בענין הכשרות: אכן היא דורשת שיפור ולימוד, ובעיקר כפי הנראה אצל בת זוגך שתחיה, כי היא עקרת הבית, עיקרו של בית. כדאי לך להקדיש זמן ללימוד הלכות בתוך הבית, אלו ואחרות:
א) המושג "קדושת שביעית", פירות השביעית קדושים הם, וצריך להתיחס אליהם כפי שמתיחסים לחפצי קדושה טלית ותפילין. אסור לזרקם או להשתמש בהם שום תשמיש בזוי, אלא צריך להניחם בשקית מיוחדת עד שיתרקבו.
ב) לא כדאי להשתמש בענין "היתר מכירה", כי הוא סודר ע"י הרב קוק זצ"ל, בכדי לתת פתרון לחקלאים שאינם שומרי תו"מ, אשר סחורתם תגיע ליהודים שאינם שומרי תו"מ. אבל לא בתור פתרון ליהודים שומרי תו"מ. כדאי לצרוך יותר - או "אוצר הארץ" או מנכרים.
ג) בענין כשרויות של עופות, לא כדאי לצרוך כשרות פשוטה של הרב ורנר. אלא כשרויות יותר מחמירות, כגון הרב רובין, הרב לנדא, הרב מחפוד, או העדה החרדית. ההבדל ביניהם הוא גדול בענין ההחמרה בכשרות השחיטה והעופות.
בכללות: כדאי עד כמה שיותר ללכת בדרך ישראל סבא שהיתה נהוגה מדורי דורות ע"י אבותינו ואמותינו, ולהשתדל ולשאוף שלא לסטות כחוט השערה מדרכם. א"כ זה לא רק ענין של לימוד ההלכות עצמן, אלא גם לימוד של הנחיצות הטוטאלית ללכת בדרך אבותינו, כי הדבר הוא בנפשינו ובנפש ילדינו, ובנפש האומה כולה (כפי שדיברנו בסוף הארוחה שלא יוכל עם ישראל להחזיק בארץ ישראל ללא התו"מ). כי אין הקב"ה ותרן, וכיון שנתן לנו את תורתו, הרי אינו מותר על תג אחד מתורתו. ולכן צריך להפנים את הנקודה הזו, שאנו צריכים להשתדל להחזיק בדרך הישנה של האבות והאמהות. ואין הנורמות הסביבתיות החדשות צריכות לקבוע כלום לגבי ענין זה, ואינן צריכות לבוא בשום חשבון ושיקול כלל. שום רפורמה, ושום רוח של קלות לגבי קיום התו"מ אינם לגיטימיות כלל. א"כ צדקת, זו לא רק בעיה של הכשרות, אלא בעיה של ההתיחסות הכללית לתו"מ, שנובעת כפי הנראה מנורמות חברתיות, של התנתקות ממה שהיה מקובל בעם ישראל מדורי דורות.
אם לא היית מבקש לא הייתי אומר לך דבר, כי גם אני צריך להשתפר עוד כ"כ הרבה בתחומים שונים, ומה לי לומר מוסר לאחרים? לא התכוננתי כלל לפנות אליך בענינים הנ"ל, אולם כיון ששאלת לכן ציינתי את הנקודות הבעיתיות שראיתי אתמול.
אבקש סליחתכם מאד, אם פגעתי בכם, והתפרצתי לדלת פתוחה, כי אני בטוח שאתם מאד רוצים להיות טובים ולהשתפר, ראיתי זאת בעיניכם. ובכל זאת המצב הכאיב לי, מה עוד שראיתי גם בבתים אחרים דברים דומים, אצל אנשים טובים כמוכם, ולדעתי הקלות הזו נובעת מרוח סביבתית שאינה לגיטימית כנ"ל.
בידידות ובהערכה
אברהם מרדכי גוטליב
שלום רב לכבוד הרב
אני מודה לך מאוד על התיחסותך לתחושתיי. הנקודה שאתה מעלה בתשובתך, זוהי בעצם הנקודה והציר שכל עולמי הפנימי סובב סביבו.למדנו במאמר החירות ממשל החיטים, שבעצם כל חירותו של האדם בחייו ובעולמו, היא בחירת סביבתו. ובעצם ברגע שאדם נמצא בסביבה מעולה, אז הרי גם הוא ימשך בטבעיות מכח הסביבה, וידבק בנורמות של החברה הטובה. אבל כאמור זוהי לא המציאות שבה אני חי.
אני זכיתי להתקרב ולטעום מעט מדרך האמת, רק בשנים האחרונות.עד לזמן זה, שזכיתי מעט להתקרב לכבוד הרב, ולהתקרב ללימודים היוצאים מבית מדרשך, עד לזמן זה, חיי סבבו סביב עצמי, וסביב הדעה הרווחת, שיש להתפרנס וגם קצת ללמוד תורה ואם בכלל, ולא בעצם כפי שצריך, ללמוד תורה במטרה לתקן ולהפוך את הטבע שבי, וגם קצת לעבוד כפי צורכי הבית (בבחינת "עשה תורתך קבע ועבודתך ארעי"). ובאמת אני משתדל ומנסה וכנראה שלא מספיק, והלוואי שאזכה ליותר ללמוד, ללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה, אבל עד שאזכה, אני מתלבט בדילמה שדנו בה בארוחה.האם עלי לשמש "כמגדל אור" לבני משפחתי, ולקוות שע"י שיראו ויתרשמו מדרך התנהלותי בחיי ובזמנים השונים, אזי גם הם ימשכו לדרך זו או שאולי, עלי לצאת וללחום את המלחמה של השינוי בי ובהם יחדיו. זו דילמה לא פשוטה, ולפעמים הבנים הגדולים שלי לא משתפים פעולה מרצון, ולהכריח את בני הבית בעיניני קדושה ורוחניות איני רוצה, כי כך חונכתי אני בצעירותי, ואני בעטתי בהכל בתקופה מסוימת בה יצאתי לרשות עצמי.
לכן זוהי דילמה, וההתיחסות הכללית לתורה ומצוות, נובעת לרוב מהסביבה, וגם כך במצבי הרוחני הירוד, גם כך אני די נחשב ל"עוף מוזר" בקהילתי, אבל אני מתפלל ומקווה לבורא העולם, שבאמת בני משפחתי ואני נזכה להתקרב יותר ויותר, ושנזכה שהמאור של התורה יחזיר אותי ואת בני משפחתי למוטב.
אני מקווה שבאמת תמשיך לבקר בחופשתיך בביתי, וכך נוכל אני ובני משפחתי ללמוד ולנסות להתבטל להוראות ולדרך החכמים ולדרך התורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה