שאלה: לכב' הרב,
תודה על דבריך המחזקים.
לגבי צריכת סמים קלים- אני מודע לענין "גניבת האורות" ולנזק שיש בהתמכרות בכלל, מדובר בהרגל של שנים והנסיונות להפסיק גורמים לי קושי ותחושת צער קשה לנפש ואני מרגיש כי אין בי רצון להפסיק, האם יש התיחסות לענין זה בתורה ולמידת חומרת הענין?
אולי מתוך התבוננות יבנה בי רצון להיגמל.
תשובה: לדידי כל דבר שאינו בא מן האדם עצמו הוא שקר. התורה מחנכת את האדם להפוך מממקבל למשפיע, מחילוני למאמין, מעבד ליצריו לעבד לבורא. תהליך זה צריך להתרחש באופן ריאלי ללא שום חומרי עזר, לא אלכוהול לא סמים לא שום חומרים משום סוג שהוא. כי החומרים הללו בסך הכל יוצרים איזו אשליה באדם, אבל האדם לא משתנה באופן ריאלי. נמצא שהוא חי חיי שקר. זה שיש לנפש צער, זה מטעם שהנפש הבהמית חפיצה בחיים קלים, ולא אכפת לה שהם בנויים על שקר, העיקר ההנאה הרגעית, הבאה בקלות.
אבל לאחר התפוגגות השפעת החומר, האדם נשאר ריקני לחלוטין, וכשהוא בודק את הריאליות של מצבו, הוא מוצא את עצמו חסר כל.
"אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה". פירוש: אל תבטחו בהבטחות הקלות שנותנת לכם הנפש הבהמית, כי ממנה יצא לכם רק רקבון וחידלון. "בטחו בה' עדי עד". פירוש: יש לבטוח בדרך שמציע לנו השי"ת, שהיא עבודה קשה לשינוי עצמו, עבודה של אהבת הזולת, עבודה של קבלת עול מלכות שמים, של מהפך מקבלה להשפעה, ללא שום חומרים, אלא שנוי ריאלי ואמיתי, שאחריו האדם נשאר עם רכוש גדול, רכוש נצחי.
בהצלחה,
ידידך, אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה