תעניות וסיגופים

שאלה: לכבוד הרבי שליט"א,

1)מה דעת רבותינו הקדושים לבית אשלג על עניין של תעניות וסיגופים?

2)כיצד לנהוג בענין של טבילה במקוה?

תשובה: א) שאלת בענין סיגופים:
עיין באות י"ט בהקדמה לספר הזהר, שם כתוב שחכמי הגמרא המציאו לנו דרך אחרת, במקום דרך הסיגופים, והיא: "המאור שבתורה מחזירו למוטב".
ועיין עוד בספר "פרי חכם איגרות" (עמ' ע"ה) שכותב לתלמידו: "מכתבך מיום י"ג תשרי קבלתי. ועל מה שאתה כותב לי: "מכיר אני בשעור גדול עד אין ערך, כמה שאני צריך לסגופים חיצונים לתקן את החיצוניות שלי". עד כאן דבריך. אומר אני, שאין אתה צריך לסגופים, ואין אתה צריך לתקן את החיצוניות. ומי לימד אותך תורה חדשה זו? אין זה כי אם שאינך דבוק עמי כמקדם, ועל כן אתה שומר כרמים זרים. ואני איעצך, שלא תתקן כלל את החיצוניות שלך, אלא רק את הפנימיות שלך. כי רק הפנימיות שלך עומדת לקבל תקון. ועיקר מה שהפנימיות מתקלקלת מחמת ריבוי החטאים, הוא הזוהמא. וסימנו הוא, הישות והגאות. והזוהמא הזאת, אינה מתיראת מפני כל מיני הסגופים שבעולם, ואדרבא היא אוהבת אותם, מחמת שהישות והגאות מתרבים ומתחזקים על ידי הסגופים. אולם אם אתה רוצה למרק החטאים ממך יש לך לעסוק בביטול הישות, במקום הסגופים. דהיינו שתרגיש בעצמך, שאתה השפל והגרוע ביותר מכל באי העולם. וצריך לימוד והשכלה מרובה כדי להבין זאת. עכ"ל.
לאור הדברים הללו, צל"ו: 1) ודאי שאין האדם צריך לאכול בלי שיעור ובלי מידה, אלא אך ורק מה וכמה ומתי שמועיל לבריאותו. וההכרח לא יגונה ולא ישובח. ובריאותו של האדם היא ההכרח. 2) אם יגרם נזק לאדם ללא סוכר ומלח בכלל, אזי זה פסול לגמרי. ומורי ורבי זצ"ל הזהירני, שלא אעשה שום דיאטות למיניהן, ולא אתנזר מדברים שגופי זקוק להם, מפני שיש ענין לפסול את הרצון לקבל, אבל לא לפגוע בבריאותו של הגוף. וההליכה בדרך האמת של היהדות מצריכה עצבים חזקים, ולכן צריך מאד להזהר בענין זה, שלא תיפגע מערכת העצבים, וכדומה. כעת השאלה העקרונית - האם מלח וסוכר אינם נחוצים כלל לגופו של האדם, למערכת העיכול שלו, למערכת העצבים שלו, ולקיחתם היא בשביל ההנאה גרידא? אזי אפשר לותר עליהם. והדבר צריך בדיקה אצל המבינים בעניני המזון. ובנוגע לשבתות וימים טובים נצטוינו לענגם, ולא להתיסר בהם.
ב) בענין הטבילה ראוי להשתדל במה שנוגע ל"תקנת עזרא". וכן בערב שבת. זוהי פעולה לטיהור האדם מכל פסולתו. וצריך האדם לכוון במקוה את הפסוק: "קומה (אותיות מקוה) ה' ויפוצו אויביך" וכו'. היינו האויבים הנמצאים בתוך האדם.
ידידך עוז,
אברהם מרדכי גוטליב