שאלה: לכבוד הרב גוטליב שלום,
אני קורא בספרך ספר הסולם ומתעוררת שאלה שאבקשך להבהיר בעניין תיקון המידות. אנחנו לומדים שאדם צריך להיות "מן הנעלבים ולא העולבים" או כפי שכתוב "ונפשי כעפר לכל תהיה".
בעמוד י"ג בספר מובא סיפור מרבי דוד מינצברג, בו מסופר על אבא של אחד מתלמידי בעל הסולם שבא לצעוק על הרב על שהוא מושך את בנו לדרך לימוד הקבלה ושם כתוב "כי ראה שרבינו הקדוש משיב לו מנה אפיים". שׁאלתי היא איך התנהגות זו של בעל הסולם מסתדרת עם עניין "נעלבים ואינם עולבים"? (כמו מקרה דוד המלך שנאם לפני העם והיה אחד שהטיח בו אשמות וקילל אותו ודוד דרש שלא יעשה דבר לאיש כיון ש"השם שלח אותו". מה ההבדל בגישתו של בעל הסולם למקרה שמופיע למעלה?)
תשובה: לדעתי רבינו הק' חישבן כל דרכיו שיהיו לעשות נחת רוח להשי"ת, וחישבן שצריך להשיב לאותו איש לטובתו של אותו אדם. וענין של נעלבים ואינם עולבים הוא לגבי ענין פרטי, ולא לגבי ענין כללי ולא לגבי ויכוח על עקרונות של לימוד חכמת הקבלה.
ידידך אמג
שאלה: כבוד הרב שלום,
עברו יומיים שלושה והתשובה שכתבת לי מעלה בי שאלה נוספת יותר מהותית:
הרי אם כל המציאות היא הבורא שמלובש בדצמ"ח, כלומר גם היהודי שבא לצעוק על בעל הסולם, גם הוא השם יתברך, אם כך, מדוע יש להגיב בכלל ולנסות לתקן את דרכיו של אותו אדם?
יותר מכך, גם בעל הסולם בעצמו הוא התלבשות של הבורא, יוצא שכל המציאות היא תנועה יחסית בין רמות תודעה שונות (דצמ"ח) על רקע האינסוף (המציאות המתראה לנו בעיניים), האם אני צודק?
אם זה נכון, אז תפקידנו "לתקן" את המקומות בהם התודעה אינה שלמה עדיין ע"י כך שאנו יכולים להעיר ולנזוף באדם אחר וזאת רק במידה שאנו פועלים ממקום נקי של השפעה כמו שהבורא היה פועל אם היה מגולה לעיננו. האם זה נכון?
אנא, כבוד הרב, עשה מאמץ לענות על כל נקודה שנגעתי על מנת שאבין.
תשובה: בעה"ס הוא אדם שהתגלות הבורא בו היתה מקסימלית, האיש שבא לצעוק ג"כ הוצעד ע"י השגחה אלוקית, אבל לא באופן הכרתי, כיון שהוא כלי לא מתוקן. בעה"ס ודאי דיבר אליו מתוך רצון להשפיע נחת רוח לבורא המלובש בו, בכדי לסייע לתקן את הכלי שלו.
ידידך אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה