שאלה: לכבוד הרבי שליט"א, הייתי רוצה לברר את עניין הגיוס לצה"ל, על כל הצדדים והגישות הנוגעים בעניין. (מצטער על השאלה הקצרה ועל חוסר הפירוט, לא ראיתי עניין להוסיף יותר מדי, אשמח לבירור מעמיק ואמיתי בנושא הזה).
תשובה: א) אדמו"ר זצ"ל לא החזיק מענין הליכה לצבא. ולפי דעתי גם אם לא מבינים למה ומדוע, כבר מתוך סמיכה על דעת רבותינו, ומתוך הערך של אמונת חכמים, צריך לציית לזה.
ב) הצבא עצמו הוא גוף חילוני לגמרי, וכבר אמר רבינו בעה"ס, שעיקר הבחירה של האדם היא בענין החברה, כי החברה משפיעה על האדם השפעה ממש מוחלטת ואבסולוטית. לפי זה ודאי אדם צריך להתרחק מחברה כזו שתוליך את נפשו לשאול תחתיות.
ג) האם היית מסכים לשלוח את בנך לבית ספר, שהתפרסם אשר מנהליו הם מושחתים? ודאי שלא. א"כ לפי"ז ודאי שאסור לאדם ללכת לצבא. כי הצבא עצמו הוא גוף המציית לדרג המדיני. והנה הדרג המדיני לפי המתפרסם חדשים לבקרים הוא גוף מושחת ביותר, שים לב שכמעט ואין חבר בדרג המדיני שאין כתב אישום נגדו. נגד ראש הממשלה לשעבר תלויים כמה כתבי אישום, שר המשפטים לשעבר כבר הורשע, שר האוצר לשעבר הורשע במעילה חמורה של מליוני שקלים, נשיא המדינה נשפט על מקרי אונס, הרמטכ"ל הודח. מפכ"ל המשטרה הודח, כאשר המשטרה עצמה נתפסה על קשרים שיש לה עם העולם התחתון. ועוד היד נטויה. א"כ איך אדם יכול ללכת לגוף שמנוהל ע"י חבורה שכזו, שמיום ליום התיקשורת הכללית מפרסמת את שחיתותה יותר ויותר? ומלבד זאת, איך אדם יכול ללכת לצבא, שהוא גוף שמגיע למצבים שהכרעת חיים ומות תלויה בו בזמנים מסוימים, האם מותר לאדם לסכן את חייו, תוך מילוי פקודות וציות לאנשים שמתפרסם יום יום שהם מושחתים? האם אתה יכול לסמוך על הוראותיהם? על שיקול דעתם?
ד) גם אם הממשל לא היה מושחת כפי שמתפרסם בתקשורת השכם והערב, אבל הלא הוא מנוהל כולו ע"י חבר פוליטיקאים שאינם מחונכים על ברכי תורת ה' בענין "ואהבת לרעך כמוך" ובענין "ואהבת את ה' אלקיך", וא"כ יתכן שכל מה שעושים הוא מתוך חישובים פוליטיים אינטרסנטים. האם תוכל ללכת לגוף שמנוהל ע"י אנשים כאלו? האם תוכל לציית לפקודות, שיתכן וניתנו מתוך אינטריגות פוליטיות אלו או אחרות?
ה) בצבא יש עודף אנשים, אין מחסור, והראיה - שהצבא קיצר את שירות המילואים. הצבא גם הקדים את הגיל שבו פוטר אנשים משירות צבאי, ועוד. ובאם היה מצב מלחמה, ולצבא לא היו אנשים, היה מקום לדון, אולי היה מקום לתת שכם, סוף סוף יש אחריות ציבורית לכל אדם מן החברה הישראלית. אבל כיון שלצבא יש עודף אנשים, אין מקום להצטרף אליו.
ו) אנשים שירוצו על ג'בלאות ויתפקדו עם נשקים יש מספיק, אבל אנשים ערכיים שילמדו תורה, ויהוו דוגמא של איש ישראלי תורני, אין מספיק. עם ישראל זקוק לאנשים תורניים, לאנשי תורה, לאנשי עבודה עצמית, לאנשים אלוקיים. התרומה לעם ישראל כאשר האדם מייעד את עצמו לעסק התורה והמצוות, היא הרבה יותר גדולה, ממה שאדם יתרום ע"י היותו בצבא. ואדרבא, ככל שתהיה יותר אטמוספירה של אלוקות בישראל, יש סיכויים שלא נצטרך כלל לתיפקודים צבאיים, כי בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, אזי הכל נראה אחרת.
סיכום: כל אותם נערים חילונים שמתפקדים בצבא, אינם יכולים לתרום לעם ישראל בצורה יותר טובה, אלא ע"י שירותם תורמים לעם ישראל את המירב שביכולתם. אבל בחור תורני יכול לתרום לעם ישראל הרבה יותר באם יעסוק בתורת ה' כראוי, וחבל על כוחותיו ובזבוז זמנו באם ילך לצבא. וחבל על ההפסד שכלל עם ישראל מפסיד כאשר בחור כזה ילך לצבא. לכן חלוקה כזו שחלק הולכים לצבא, וחלק עוסקים בתורה ובעבודת ה', היא כעין החלוקה של זבולון ויששכר, אשר האחד עוסק במסחר, והשני עוסק בתורה, ומשלימים זא"ז, וזה לגיטימי. וכל זה מדובר אכן על אנשים שתורתם אומנותם, אבל לגבי אלה שאין הדבר כך אצלם, עדיין קיימים הסעיפים הראשונים (א'-ד').
ז) יש הטוענים שמטעם "כל ישראל ערבים זל"ז" אדם צריך לשאת בעול הצבאי. וטוענים שאפשר ליצור מסגרות חרדיות לחלוטין על טהרת הקודש. ועוד טוענים: שהשירות תוך סיכון הנפש וביחידה קרבית מקנה לאדם אהבת הזולת, יותר מאשר לימוד תורה.
ובאופן כללי הריני סבור שכאשר יבוא משיח צדקינו ויכונן משטר ע"פ התו"מ, ומושלי המדינה יהיו אנשים צדיקים, שאין אצלם ענין של אהבה עצמית, אלא רק אהבת העם והאדם, אזי באמת העול צריך להתחלק שוה בשוה בין כולם (אם כי יתכן שאז כבר לא נצטרך צבא, אבל אנו מדברים כעת ברמה העקרונית), או ע"פ העקרון של זבולון ויששכר, שכל אחד יעסוק במה שמביא יותר תועלת לאומה. אבל היום עדיין קיימים הסעיפים ג' וד' במלוא חומרתם, ולכן אני עומד על דעתי. ומה שטוענים אשר השירות ביחידה קרבית מקנה אהבת הזולת וכו', אינני סבור שיש מי שיחלוק על דברי חכמים: "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", ולא אמרו שהשירות ביחידה קרבית הוא תבלין, אלא הבורא יתברך שברא את הטבע האיגואיסטי של האדם, הוא שנתן לו גם את האפשרות לשלוט בטבע זה, ולפתח טבע של אהבת הזולת, וזאת אך ורק ע"י תורתו הקדושה, כי "המאור שבתורה מחזירו למוטב". ואין לדבר זה תחליפים ח"ו. אלא ע"י המאור שבתורה אדם יכול לכוון את עצמו במסגרת החברה שבה הוא נמצא, לחיות חיים של מסירות נפש ואהבת הזולת.
ח) יחד עם זאת דעתי שחילים אשר מסרו את נפשם (או נפצעו) למען עם ישראל הם קדושים וטהורים, ונחשבים שמתו (או נפצעו) על קידוש ה', עד שאין בריה נכנסת במחיצתם בעולם העליון מרוב דרגתם הטהורה (הזה"ק ב"ב), וודאי שאינני ראוי להיות אפילו עפר תחת כפות רגליהם. וכן יש חילים שנאחזים בדת ישראל גם במסגרת הצבאית ומקדשים שם שמים, ומשתדלים לעסוק בתורה לפי אפשרותם ולהאהיב את תורת ישראל לכולם, גם ברוכים יהיו. ודברי הנ"ל נאמרו רק כעיצה אליך, מחמת שאלתך, דהיא המחייבת אותי למסור את דעת רבותי בנידון, שלא ללכת לצבא לכתחילה.
*כמובן כאשר אדם מחליט לא ללכת לצבא, צריך לעשות זאת ע"פ ההיתרים השונים המופיעים בחוק לגבי בחורי ישיבה.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה