שאלה: כתוב ' וְלֹא תְחַלֵּל אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה ', ' וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה ' ועוד.
אם אדם לבוש בסימנים חיצוניים של ירא שמים (כובע, זקן, ציצית וכ') מתנהג לא כראוי (כועס, גונב וכו'), אזי ברור שבעיני המסתכלים עליו מדובר בחילול ה' יתב'.
אבל מבח' פנימית, איך שמו יתב' נפגע מהתנהגותנו השפלה בתחתונים? הלא הוא שלם בתכלית השלמות ואין בו יתב' בח' של קבלה כלל וכלל ?
תשובה: ענין חילול ה', שמשמעותו הפשוטה היא פגיעה בכבוד השי"ת, ודאי אינו כפשוטו, שאין השי"ת עשוי להפגע מהתנהגותינו. אלא אנו עצמינו פוגעים בעצמינו בהתנהגות לא נכונה. כי בהתהגות שאינה מתאימה לכבוד השי"ת, אנו בעצם קובעים בנפשינו התעלמות מהשי"ת, כאילו שאינו נמצא, ובעצם אנו פוגמים ביסוד היהדות שהוא האמונה במציאות השי"ת. אנו מנתקים את עצמינו מן האמונה בה'. ונמצא שאנו פוגעים בעצמינו פגיעה חמורה.
וזהו המושג "חילול" מלשון חלל. כי חלל הוא מקום ריק שאין בו כלום. כך גם אנו מתנהגים כאילו השי"ת אינו נמצא כלל, ונמצא שאנו קובעים שמציאות חיינו תהיה חלולה וריקנית מכבוד ה'. ובאם היה לנו קשר עם השי"ת, אנו מפסידים אותו, ובזה אנו גורמים לכך שאנו נהיה בגדר "חלל פנוי וריקן מכל אור".
נמצא ע"י מעשה שאינו ראוי, אנו פוגעים בעצמינו פגיעה חמורה. ומבחי' חיצונית, חילול ה' הוא רק במעשה או דיבור רעים, באשר אדם מתנהג התנהגות שמכפישה את כבוד ה' אצל הבריות. אבל מבחי' פנימית, שמדובר שאדם מכפיש את כבוד ה' אצל עצמו, אזי גם כאשר האדם חוטא במחשבה זהו חילול כבוד השי"ת. כי מה ההבדל לגבי חילול כבוד ה', אם אדם לא מתחשב עם השי"ת במעשה, או בדיבור, או במחשבה. גם כאשר חושב מחשבות שאינן ראויות, הריהו קובע בתוך נפשו קביעה שאינו מאמין במציאות השי"ת, והראיה - שחושב מחשבות שאינן מתאימות להשי"ת.
והשי"ת יצילנו מחילול שמו.
בברכה ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
אם אדם לבוש בסימנים חיצוניים של ירא שמים (כובע, זקן, ציצית וכ') מתנהג לא כראוי (כועס, גונב וכו'), אזי ברור שבעיני המסתכלים עליו מדובר בחילול ה' יתב'.
אבל מבח' פנימית, איך שמו יתב' נפגע מהתנהגותנו השפלה בתחתונים? הלא הוא שלם בתכלית השלמות ואין בו יתב' בח' של קבלה כלל וכלל ?
תשובה: ענין חילול ה', שמשמעותו הפשוטה היא פגיעה בכבוד השי"ת, ודאי אינו כפשוטו, שאין השי"ת עשוי להפגע מהתנהגותינו. אלא אנו עצמינו פוגעים בעצמינו בהתנהגות לא נכונה. כי בהתהגות שאינה מתאימה לכבוד השי"ת, אנו בעצם קובעים בנפשינו התעלמות מהשי"ת, כאילו שאינו נמצא, ובעצם אנו פוגמים ביסוד היהדות שהוא האמונה במציאות השי"ת. אנו מנתקים את עצמינו מן האמונה בה'. ונמצא שאנו פוגעים בעצמינו פגיעה חמורה.
וזהו המושג "חילול" מלשון חלל. כי חלל הוא מקום ריק שאין בו כלום. כך גם אנו מתנהגים כאילו השי"ת אינו נמצא כלל, ונמצא שאנו קובעים שמציאות חיינו תהיה חלולה וריקנית מכבוד ה'. ובאם היה לנו קשר עם השי"ת, אנו מפסידים אותו, ובזה אנו גורמים לכך שאנו נהיה בגדר "חלל פנוי וריקן מכל אור".
נמצא ע"י מעשה שאינו ראוי, אנו פוגעים בעצמינו פגיעה חמורה. ומבחי' חיצונית, חילול ה' הוא רק במעשה או דיבור רעים, באשר אדם מתנהג התנהגות שמכפישה את כבוד ה' אצל הבריות. אבל מבחי' פנימית, שמדובר שאדם מכפיש את כבוד ה' אצל עצמו, אזי גם כאשר האדם חוטא במחשבה זהו חילול כבוד השי"ת. כי מה ההבדל לגבי חילול כבוד ה', אם אדם לא מתחשב עם השי"ת במעשה, או בדיבור, או במחשבה. גם כאשר חושב מחשבות שאינן ראויות, הריהו קובע בתוך נפשו קביעה שאינו מאמין במציאות השי"ת, והראיה - שחושב מחשבות שאינן מתאימות להשי"ת.
והשי"ת יצילנו מחילול שמו.
בברכה ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה