גוף ונשמה

שאלה: כבוד הרב שלום,
אנא תאמר לי אם הבנתי כשורה:
האדם שנולד לעולם עשוי מחומר הבריאה שהוא רצון לקבל (בלי צורה = כוונה) בלבד. ישנם שתי סוגי צורות (= כוונות) בהם יכול להתלבש האדם (החומר = הרצון): 1) להשפיע (נשמה -= חלק אלוקה ממעל) 2) לקבל (גוף = אנוכיות).
בעצם הנשמה היא כוח ההשפעה והגוף הוא כוח הקבלה ואילו האדם שהוא רצון מקבל את הצורה (כוונה) ע"י כך שבוחר האם יתלבש בכוח המשפיע או בכוח המקבל.
אם הבנתי נכון, אזיי הנשמה היא כוח או אנרגיה פשוטה שמהותה השפעה ולא ניתן לומר שהיא רצון להשפיע (כי אין בה חומר = רצון) אלא רק פוטנציאל שיכול לבוא לידי ביטוי אך ורק ברגע שיש אדם (רצון) שבוחר באיזה בגד (כוונה) להתלבש
יוצא מכך שהאדם הוא לא הנשמה ולא הגוף אלא אותו חלק שבוחר
אם כך מדוע אומר רבי חיים ויטאל שהאדם האמיתי הוא החלק הרוחני? הרי יוצא ממה שכתבתי למעלה (אם זה נכון...) שהאדם הוא לא הנשמה ולא הגוף (שהם הצורה = הכוונה) אלא הוא רק התודעה שבוחרת בין 2 סוגי הצורות
אנא רב יקר, עשה סדר בדברים והסבר בהרחבה אם אפשר.
תשובה: לא כך למדתי מרבותי. אלא מהות האדם היא רצון לקבל הנאה ותענוג, וזה כולל כבר כוונה גם. כי ממילא כל דבר שהאדם עושה הוא מכוון - דהיינו רוצה לקבל הנאה ותענוג - על ידו.
הבורא יתברך עצמו מהווה רצון להשפיע בלבד ללא רצון לקבל, וגם זה כולל כוונה, כי כל דבר שהשי"ת פועל הוא מתוך הכוונה להשפיע לנבראים.
הרצון לקבל הוא חומר הנברא, וישות או מצב שאין בו רצון לקבל זהו הבורא, ובבורא יתברך עצמו לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, אלא רק מצד מה שמתלבש ברצון לקבל של האדם.
אבל יש בעיה: יש שינוי צורה בין הנברא לבורא, כי הנברא הוא רצון לקבל בלבד, והבורא הוא רצון להשפיע בלבד, ולכן הרצון לקבל צריך להשיג רצון להשפיע.
וזוהי הבחירה של הרצון לקבל: האם לבחור בצורתו העצמותית של הגוף של הנפש שלו, דהיינו להשאר עם מהותו עצמו, או לבחור בנשמה שהיא רצון להשפיע, החלק הרוחני שבנפש האדם.
אבל אין זה רצון להשפיע נטו, כי זה יש רק לבורא, אלא זהו רצון להשפיע הרוכב על הרצון לקבל. דהנה נפש האדם מצויה היתה בשלב ראשוני כלולה במחשבתו יתברך, ואח"כ נשתלשלה דרך כל העולמות עד למצב האדם בעוה"ז. והנה מצבה בעולמות הוא בחי' הרצון לקבל המתוקן עם רצון להשפיע, היינו שהרצון לקבל מבין שיותר טוב בשבילו לרכוש רצון חדש שהוא רצון להשפיע, ושהרצון להשפיע ישלוט על הרצון לקבל.
וזוהי צורת הנשמה: רצון להשפיע הרוכב על רצון לקבל, כי רצון להשפיע בלבד יש רק לבורא, ובבורא יתברך אין לנו תפיסה, אלא רק במה שהנברא משיג מן הבורא, דהיינו מה שהרצון לקבל משיג בחי' רצון להשפיע, וזו נקראת נשמה. אלא שכאשר האדם נולד בעוה"ז, הנשמה נעלמת בו, ואינה מגולה, אלא רק הגוף שבנפש מגולה, וע"י התו"מ צריך לגלות את בחי' הנשמה שבאדם, ולהמשיך את תיקון האדם.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב

שאלה: כבוד הרב היקר שלום
תודה על ההסבר הברור והזמן שאתה משקיע בי. שתי שאלות שנגזרות מההסבר שקיבלתי מהרב:
1) אם כל מה שנברא הוא רצון עם כוונה לקבל בלבד - אז מי הוא אותו חלק שבוחר (כי כנראה שיש בו ניצוץ של השפעה - תכונת הבורא)? אנא הבהר
2)האם היחידה שבנפש היא ממש הבורא? כלומר אין בה כל חלק שרוצה לקבל שהוא חומר הנברא?? אנא הסבר
תודה על הסבלנות והאיכפתיות.
תשובה: לגבי השאלה הראשונה: האדם הוא הבוחר, והאדם הוא רצון לקבל. רק מתי יש לו לבחור בין ב' צדדים? בזמן שמתגלה לרצון לקבל, שיש גם אופציה של רצון להשפיע, דהיינו שמתגלה הנקודה האלוקית שבו, ואז הוא צריך לבחור בין תכונת עצמו, לבין תכונת הבורא. ואם תשאל: למה שיבחר משהו אחר מתכונת עצמו? תשובה: היות ונראה לו שיכול להרויח יותר.
יחידה שבנפש: התגלות השי"ת לאדם. השי"ת הוא משפיע טהור, והוא מלובש באדם שהוא רצון לקבל. על הבורא יתברך לכשלעצמו אין מדברים, אלא על הבורא המלובש באדם, דהיינו ברצון לקבל. אבל הרצון לקבל צריך להיות מתוקן בהשפעה, בכדי שיתגלה בו הבורא.
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב