שאלה: כבוד הרב שלום וברכה.
אודה לך אם תוכל להשיב לי על כמה שאלות:
א) מהם ערכם של יסורי הגשמיות (לדוגמא, אדם שמתקשה בענייני הפרנסה)? האם יש לזה ערך בעבדות ה'?
ב) ראיתי בספרים הקדושים לבית אשלג שההתייחסות לעניין התפילה הוא כמציאות פנימית בתוך האדם, ואם אני מבין נכון אז מדובר ברצון-בחסרון-בכלי, ראיתי בכמה ספרי חסידות אחרים ובפרט בספרי רבי נחמן מברסלב זצ"ל שאומר שאמונה מתבטאת בתפילה, ותפילה יש לאומרה בפה, איני זוכר בדיוק את המקומות שבהם הוא מדבר על זה, אך זה מוזכר הרבה בכתביו, ובין היתר הוא סומך על הפסוקים האלו: "האמנתי כי אדבר"(תהילים קטז' י') "נפשי יצאה בדברו"(שיר השירים ה' ו'), רציתי לדעת האם יש סתירה בדברים, והאם יש איזשהי הנהגה של תפילה בפה שהועברה גם בגדר המעשה מבית בעל הסולם זצ"ל?
בגלל שההנהגות בבית אשלג היו מבוססות על "הצנע לכת", אז אני מרגיש שיש הרבה חללים שאני לא יודע איך לנהוג בהם, וברור לי שיש הלכה וספרי מוסר, אך ברוח הדברים אני מרגיש שיש משהו בעולם שבו אני חי שחסר לי מבחינת איך לנהוג כאדם פשוט, אני מרגיש שהרבה פעמים הלימוד מביא אותי לידי גאווה על אנשים אחרים וליד דחייה של מציאותם וניקור. אודה לכבוד הרב אם תוכל לכוון אותי בתשובות למבוכות.
תודה מראש וכל טוב.
תשובה: א) כל יסורים מגלים לאדם את אפסיותו, ועושים אותו נצרך לבורא, וזה יתרונם.
ב) אדמו"ר זצ"ל הדריך את תלמידיו לומר את התפילה בפה ובקול רם.
ג) בזמן שאתה בא לידי גאוה, תעלה במחשבתך את העבירות והפשעים שלך, ואז לא יהיה לגאוה מקום.
בכבוד רב
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
אודה לך אם תוכל להשיב לי על כמה שאלות:
א) מהם ערכם של יסורי הגשמיות (לדוגמא, אדם שמתקשה בענייני הפרנסה)? האם יש לזה ערך בעבדות ה'?
ב) ראיתי בספרים הקדושים לבית אשלג שההתייחסות לעניין התפילה הוא כמציאות פנימית בתוך האדם, ואם אני מבין נכון אז מדובר ברצון-בחסרון-בכלי, ראיתי בכמה ספרי חסידות אחרים ובפרט בספרי רבי נחמן מברסלב זצ"ל שאומר שאמונה מתבטאת בתפילה, ותפילה יש לאומרה בפה, איני זוכר בדיוק את המקומות שבהם הוא מדבר על זה, אך זה מוזכר הרבה בכתביו, ובין היתר הוא סומך על הפסוקים האלו: "האמנתי כי אדבר"(תהילים קטז' י') "נפשי יצאה בדברו"(שיר השירים ה' ו'), רציתי לדעת האם יש סתירה בדברים, והאם יש איזשהי הנהגה של תפילה בפה שהועברה גם בגדר המעשה מבית בעל הסולם זצ"ל?
בגלל שההנהגות בבית אשלג היו מבוססות על "הצנע לכת", אז אני מרגיש שיש הרבה חללים שאני לא יודע איך לנהוג בהם, וברור לי שיש הלכה וספרי מוסר, אך ברוח הדברים אני מרגיש שיש משהו בעולם שבו אני חי שחסר לי מבחינת איך לנהוג כאדם פשוט, אני מרגיש שהרבה פעמים הלימוד מביא אותי לידי גאווה על אנשים אחרים וליד דחייה של מציאותם וניקור. אודה לכבוד הרב אם תוכל לכוון אותי בתשובות למבוכות.
תודה מראש וכל טוב.
תשובה: א) כל יסורים מגלים לאדם את אפסיותו, ועושים אותו נצרך לבורא, וזה יתרונם.
ב) אדמו"ר זצ"ל הדריך את תלמידיו לומר את התפילה בפה ובקול רם.
ג) בזמן שאתה בא לידי גאוה, תעלה במחשבתך את העבירות והפשעים שלך, ואז לא יהיה לגאוה מקום.
בכבוד רב
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה