שאלה: לרבי שליט"א שלום וברכה,
בעבר הייתי יותר קשור לרבי ולבית המדרש ובאיזשהו שלב כשהתחלתי להבין על פי ערכי במה מדובר - מבחינת שימת הההדגשים על צד שמאל של האדם, הן בלימוד והן בעבודה, זה פשוט יצר לי ריחוק וסלידה והרגשתי שזה יוצר לי מתח וכעס, מכיוון שרציתי להיות מחובר לדברים, אך ברוב הלימוד נאמר כמעין מוסר לגבי מצבי החמור מאוד, זה גרם לי להתרחק כי לא מצאתי את עצמי בתוך אותם אריות- עובדי ה' שזוכים לקום בלילות ולעבוד בימים.
אך כל אותם ימים אני מרגיש סתירה בעבודתי כי מחד ברור הרי שהדברים הם אמת ושזה מחייב, אך מצד שני הדרישות כביכול של להכנס ולהיות עובד ה' על פי משנתו של בעל הסולם זצ"ל מתקבלת כבלתי אפשרית, כי הרי להיות משפיע זה לא בכוחותינו, אני מבין שהדברים מורכבים ובכל זאת קשה לי עם זה שכאילו נגזר על האדם ללכת למקום שהוא לא יכול להגיע אליו ולחיות חיים של סבל ותסכול מתוך חוסר סיפוק ושמחה בעבודה, כי הרי האדם על פי רוב לא זוכה לאותן מדרגות שמדוברות בספרים ואפילו לא לנמוכות שבהן, אודה לכם מאוד עם תוכלו ללבן לי את הדברים, תודה מראש ותזכו למצוות.
תשובה: ל... היקר שלום וברכה,
א) יש השתפרות בדרך עבדות ה', כי הגם שבצד שמאל יש ענין של ביקורת עצמית, אבל יש גם חינוך להליכה בדרך ההשפעה, ובהכרח יש השתפרות ושמחה גדולה בכל השתפרות ובכל מגע עם הבורא. בקיצור: עיקר עבודתנו אינה בקו שמאל, אלא דוקא בקו ימין, דהיינו האמונה בגדלות ה', והשמחה בכל מגע איתו, ובכל מצוה, ובכל יכולת שלנו להשפיע. אין אנו אמורים להיות חמורי סבר בכל ימינו, אלא ההפך הגמור: עבדו את ה' בשמחה. וזאת מתוך האמונה שהבורא הוא טוב ומטיב ודואג להתקדמותנו בשלימות, וכל מה שחסר לנו זה על הכתפים שלו, ולא על הכתפים שלנו, כי "לא עליך המלאכה לגמור".
ב) זה שע"פ פנימיות התורה יש משימות נכבדות שאנו רואים שאיננו יכולים לעמוד בהם, זה עושה אותנו שפלים וכנועים. ולאלה שיש נטיה לאמת בלבבם, דוקא ראיית האמת הזו שאיננו מסוגלים מצד עצמינו להיות טובים, מביאה שמחה, כי ראיית האמת הזה מחברת אותנו לבורא יתברך מתוך הכנעה ושפלות גמורים, והמגע הזה עם הבורא הוא נפלא ואמיתי מאד. לעומת זאת לאלו שאין נטיה של אמת, אזי אינם רואים את האמת עד כמה אנו זקוקים לבורא, וממילא אין להם חיבור אמיתי עם הבורא, אלא חיצוני בלבד.
ידידך אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה