שאלה: לכבוד הרבי שליט"א,
האם אני צריך להרגיש בושה כאשר אני מתפלל על ענינים גשמיים, שהלוא בספרי רבותינו מוסבר שהחסרון היחידי והאמיתי שלנו הוא חסרון רוחני של רצון להשפיע?
תשובה: ל............ היקר,
לדעתי אין מקום להתבייש לגלות משאלות גשמיות, כי למי נפנה בזמן שאנו חולים, או בזמן שאנו צריכים אוכל לילדנו, אם לא להקב"ה? הלא הוא הזן ומפרנס ומנהיג את כל העולם ברחמיו הרבים.
אלא הבושה צריכה להיות באם מבקשים את הנ"ל מצד אהבה עצמית. נמצא הבושה איננה בנוגע לנשוא של הבקשה, אלא בנוגע לנושא של הבקשה שהוא בעל אהבה עצמית. אבל אם מבקשים את הנ"ל מצד אהבת ה', דהיינו שאדם צריך להיות בריא ואדם צריך אוכל בכדי לעסוק בעבודת בוראו, וההכרח לא יגונה ולא ישובח, בזה לא צריכה להיות בושה. וא"כ צריך האדם לצרף לבקשותיו גם תפילה, שמבקש את עזרת ה' שלא יהיו הצטרכויותיו כלל מצד הרצון לקבל, אלא מצד אהבת ה'.
אבל ודאי שלא יעלה על הדעת שאדם יבקש תענוגים גשמיים במה שלא נוגע להכרח, דאז יש פגם גם בנשוא הבקשה, ואז יהיה הדבר דומה לאדם הבא לשופט עליון ומבקש ממנו ליתן לו בהשאלה פטיש מפני שרוצה לשבור את המכונית של חבירו.
ועיין מאד בפרי חכם איגרות איגרת נ"א, ובהו"ב שם הרחבה בזה.
ובקשר למצבינו שלנו יש לדרג ג' מדרגות:
א) לבקש מהשי"ת כל מה שנוגע להכרח הגשמי, אך לצרף תחנון שלא יהיה זה מטעם אהבה עצמית.
ב) לא לבקש מה שלא נוגע להכרח, אלא להפך: לבקש מהשי"ת עזרה שהאדם יוכל לצמצם ולעשות מסכים על תענוגים הגשמיים מה שלא נוגע להכרח.
ג) לבקש מהבורא שיגלה לאדם את אור מציאות אלוקותו, אע"פ שזה אינו עמ"נ להשפיע. כי בנוגע לתענוגים הרוחניים אנו צריכים להרחיב את הרצון לקבל ואת ההשתוקקות עד למקסימום האפשרי.
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה